בנין ציון/ב/עב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון ב עב

סימן עב

ב"ה אלטאנא יום ד' י"ד תשרי תר"ט לפ"ק:

להרה"ג וכו' מו"ה מיכל ליב מונק נ"י הגאב"ד דק"ק דאנציג יע"א:

מעכ"ת נ"י הקשה בב"ק (דף י"א) ואמר עולא אר"א בכור שנטרף בתוך ל' אין פודין אותו ופי' ר"ת וכן הרא"ש שנולדו בו סימני טרפה ואף למ"ד טרפה חי' אין צריך לפדות אותו וקשה לי שהרי ידוע שכל בר חי אין לו חזקת כשרות כי היא חזקה שאינה מבוררת וא"כ איך צותה התורה לפדות את הבכור אולי הוא טרפה וצ"ל דאזלינן בתר רובא ואפילו בממון וקשיא לשמואל דס"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב וצ"ע:

תשובה

מה שהקשה מעכ"ת נ"י מבכור שנטרף כיון בזה לדעת השער המלך שהקשה ג"כ קושיא זו (בה' טומאת מת פ"ט) והניח בצ"ע אכן כבר כתבתי בחדושי ליבמות במה שהוקשה לי ג"כ במה דאמרינן שם (ד' כ"ב) דממזר יורש את אביו ואת אחיו דאיך יכול להוציא ממונא מספקא מאחיו הכשר דלמא לאו אביו הוא ואין לומר דאזלינן בתר רובא כדאמרינן במכה אביו בחולין (דף י"א) שהרי לשמואל לא אזלינן בממון בתר רוב ובשלמא בכשר לא קשה איך יורש מטעם רוב די"ל דיש כאן חזקת כשרות כמש"כ התוס' שם אבל בממזר שבא מחייבי כריתות וא"כ ליכא כאן חזקת כשרות קשה וכן הוקשה לי אמה דאמרינן ביבמות (ד' ל"ז) ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא שהקשה הרשב"א דניזל בתר חז' ליבם ותי' דאיכא ג"כ רובא דרוב יולדות לט' ע"ש דא"כ אכתי יקשה לשמואל דס"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב דפסקינן כוותי' איך יכול הספק להוציא ע"י רוב מחזקת יבם אם כבר החזיק בירושה ומתוך כך הי' נ"ל דשמואל ג"כ לא ס"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב אלא היכי דאנו דנין על דבר שבממון לבד כגון במוכר שור ונמצא נגחן וכל אינך דפליגי בהו רב ושמואל בב"ב (דף צ"ב) אבל היכי שהספק שאנו דנין עליו עיקרו לענין איסור רק שבא מזה גם ספק ממון בזה גם שמואל מודה דאזלינן בתר רוב דאיך אפשר לחלק באותו ספק עצמו דלענין איסורא ניזל בתר רוב ולענין ממון לא ולכן לענין ממזר וספק כיון דמכח רוב אנו דנין אותו כבנו לענין הכאה וקללה ושאר מצות שבתורה ה"ה ג"כ לענין ירושה ואף שלכאורה מדברי התוס' בכתובות (דף ט"ו ע"ב) לא משמע כן דלפי סברא זו לא הקשו מידי גם שם לשמואל שהרי שם דיינינן אותו כישראל לענין מצות ולענין ההורגו וא"כ ה"ה ג"כ לענין אבידה מכ"מ י"ל דדיוקם הוא דאי מה דדיינינן אותו כישראל לענין ממון תלוי במה שמחזיקין אותו לענין מצות לא הוה לי' למינקט להחזיר אבדה דמשמע דזה עיקר אלא ה"ל למינקט לענין מצות ולפ"ז מתורצת ג"כ הקושיא מבכור שנטרף דגם שם הרי אנו מחזיקין הבכור כאינו טרפה לענין ההורגו וכל מילי וא"כ הוא הדין ג"כ לענין פדיון וכעת מצאתי שגם בס' הפלאה (ספ"א דכתובות) כתב מכח קושיות אחרות כסברא הנ"ל ושמתורצת בזה קושית השעה"מ ושמחתי שכוונתי לדעתו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף