בנין ציון/ב/ע

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון ב ע

סימן ע

ב"ה אלטאנא יום ג' י"ט סיון תר"ח לפ"ק.

ביאור מאמר חז"ל (מו"ק ד' ט') ודברי מוסר היוצאים ממנו:

ר"י בן עסמיי ור' יהודה בן גרים תנו פרשת נדרים בי רשב"י איפטור מיני' באורתא לצפרא אתו וקא מפטרי מיני' אמר להן ולא איפטריתו מינאי באורתא אמרו לי' למדתנו רבינו תלמיד שנפטר מרבו ולן באותה העיר צריך שיפטר ממנו פעם אחרת וכו' אמר לי' לברי' בני אדם הללו אנשים של צורה הם זיל לגבייהו וליברכוך אזל וכו' אמרו לי' מאי בעית הכא א"ל דאמר לי אבא זיל גבייהו דלברכוך א"ל יהא רעוא דתזרע ולא תחצד תעייל ולא תיפוק תיפו' ולא תעייל ליחרו' ביתך וליתוב אושפיזך לבלבל פתורך ולא תחזי שתא חדתא כי אתא גבי אבוה א"ל לא מיבעי' דברוכי לא ברכן אלא צעורי ציערו לי א"ל מאי אמרו לך א"ל הכי והכי א"ל כולהו ברכתא נינהו תזרע ולא תחצד תוליד בנים ולא ימותו לחרוב ביתך וליתוב אושפיזך דהאי עלמא ביתא וכו' לבלבל פתורך בבני ובבנתא ולא תחזי שתא חדתא דלא תמות איתתך ולא תנסב אחריתי:

בספור הלזה יראו דברים זרים ואפרטם:

א) מה שאמר תנו פ' נדרים בי רשב"י נראה כאין לו שייכות כלל אל הספור ומה רצה להשמיענו בזה.

ב) על מה שאמר איפטור מיני' פרש"י שסוברים ללכת אותה הלילה ונראה שבכוון כתב אותה הלילה מפני דקתני איפטור מיני' באורתא אכן כמו זר יחשב שרצו החכמים לילך בלילה נגד דברי רז"ל דילך אדם בכי טוב.

ג) כבר העיר המהרש"א מה הוקשה לרשב"י על שבאו עוד להפטר אחר שהוא בעצמו למד להם כן כמו שאמרו לו למדתנו רבינו.

ד) למה הפליג רשב"י בשבחם עתה לומר אנשי' של צורה הם וכי מה חכמה יש בזה שידעו הלכה שלמד הוא להם.

ה) למה עתה צוה לבנו שילך אצלם לברכו ולא בזמן שהיו בביתו או בזמן שנפטרו ממנו פעם ראשו'.

ו) מדוע אמרו לו החכמים הברכה בלשון קללה.

ולענ"ד יש לבאר כל זה על דרך שהובא בהגהת ילקוט (יהושע כ"ב) בשם הגאון מהר"ם מפדואה ז"ל ביישוב קושיא האחרונה וז"ל שהיו מריבים יחד על עסקי ענוה שהאב שלח בנו להם להיותם יותר שלמים ממנו ויותר מוכנים להשפיע הטוב על זולתם מאשר הי' הוא ולהם נראה בהיפך ולכן אמרו לו הברכה בלשון קללה כדי שיחזור לספר אל אביו ואביו יבין הדבר ויהפוך הקללה לברכה ואז יחול שפע הברכה עליו בכפל אם מפי המברכים שכוונתם לטובה ואם מפי האב שיפרש הברכות עכ"ל ועל דרך זה יש לבאר גם הזרות הנ"ל במאמר הזה שרצה להשמיענו איך התאמצו הצדיקים האלו לנהוג כבוד זה בזה ולהראות הכנעתם זה כנגד זה לא כמנהג הדורות המתפרצים אשר חכמים בעיניהם מתכבדים בקלון חביריהם ותלמידים יכחידו שם רבם תחת לשונם וזה אשר הקדים בעל המאמר שריב"ע וריב"ג תנו פ' נדרים בי רשב"י לומר שאף שלא שנו בבית מדרשו אלא פרשה זו אשר עי"ז עוד לא נעשים להקרא תלמידיו באמת עם כל זה ראו להתנהג עמו כתלמידים לפני רבם ושמו מגמתם לכבדו בהראותם לו את זה ולכן איפטרו מיני' באורתא בלי שהי' כוונתם לילך באותו יום עוד אחר שכבר הי' ערב ובלילה לא ילכו ולא עשו כן רק להפטר ממנו פעם שנית בבקר כאשר יתחייב תלמיד נגד רבו והנה רשב"י כאשר נפטרו ממנו בערב חשב שרוצים לילך בבקר השכם אבל כאשר שבו בבקר עוד להפטר שאל והלא כבר נפטרתם בערב כי הוא בענותנותו לא החשיב עצמו כרבם שיצטרכו להפטר ממנו שנית והם השיבו הלא למדתנו רבינו תלמיד שנפטר מרבו וכו' לומר ודאי רבינו אתה ואחר שחיוב תלמיד להפטר שנית כשלן בעיר לכן שבנו אליך עוד אבל רשב"י רצה להראות שאינו מסכים עמהם להחשיבם כתלמידיו ולכן אמר לבנו בני אדם הללו אנשים של צורה הם לומר אל תחשוב בני כי באמת הם ראויים להקרא תלמידי אך דע נא כי אנשי צורה הם דהיינו גדולים וחכמים כמו שפרש"י ועוד לא נח דעתו בזה אלא גם להם רצה להראות איך נתייקרו לפניו ושאינו מסכים עמהם להחשיבם כתלמידיו ולכן עתה צוה לבנו שילך אליהם שיברכוהו להודיע להם שמגדיל ברכה שלהם על ברכתו ואז כשבא הבן לפניהם נתרגשו מה לעשות אם ימאנו הרי נתחייבו לעשות רצון רבם ואם יברכו הרי הסכימו עמו להחשיב ברכתם טובה מברכתו ולכן התחכמו לברכו בלשון שנראה להבן כקללה שיספר לאביו ואביו יהפוך הקללה לברכה למען הודיעו כי רק הוא ראוי שתחול הברכה על ידו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף