בנין ציון/א/מו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון א מו

ב"ה אלטאנא, יום ג' י"ג כסליו תרכ"ד לפ"ק.

לחתני הרה"ג וכו' מ"ה משולם זלמן הכהן אב"ד דק"ק שווערין נ"י.

על דבר שאלתך במעשה כיעור שנעשה ביישוב א' הסרים למשמעתך שפסולה אחת נתעברה מהשוחט שם והוא והיא מודים ורוצה לקחתה לאשה לכסות בשתה ובושת המשפחה וזה לא יוכל רק אם מותר להיות עוד שוחט בהיישוב דאם מעבירין אותו אין לו במה לפרנס אשה וגם יש חשש לתרבות רעות ואם ישא אותה יקיים המצו' לישא את מפותתו המבוארת באהע"ז סי' קע"ז.

אשיב לך שאחר שבלי ספק בא עלי' בנדתה א"כ הוא חשוד לדבר החמור איסור כרת וחשוד לדבר החמור חשוד לדבר הקל כמבואר בי"ד סי' קי"ט ס"ה וא"כ לכאורה אין להאמינו עוד על איסורי נבלות וטרפות הקלים שהם איסורי לאו אמנם משום זה לא הי' צריך לאסרו דכבר כתב הב"י בשם שו"ת הרמב"ן והרשב"א דחשוד לדבר חמור חשוד לדבר הקל אינו רק אם שניהם מענין אחד כגון ששניהם מדבר מאכל וכיוצא בו הא לאו הכי לא והש"ך הביא ראי' לזה ממה שפסק המחבר סי' ב' דמומר לערלות אינו מומר לשחיטה אף דמומר לערלות הוא איסור כרת (ותמהתי דמשמע מדברי הש"ך כאילו הוא כתב ראי' זו מעצמו והיא מובאה כבר בשו"ת הרשב"א) וא"כ ה"נ שמי דחשוד על איסור כרת דביאת איסור לא חשיד על אכילת איסור אף דקל ממנו אכן לפי המבואר בסי' ב' ס' ו' במומר לשאר עבירות יש פלוגתא אם צריך לבדוק לו סכין דלהרמב"ם צריך ואע"ג דהמחבר הביא דיעה ראשונה שאין צריך בסתמא מכ"מ נראה מהאחרונים הפרישה והש"ך דס"ל דדעת הרמב"ם עיקר מדהקשו מהא דגניבה דעל הרמב"ם לא קשה כמשכ' בפלתי ובזה מתורצת קושיתו ע"ש וגם הפרי מגדים כתב על דעת הרמב"ם וכן הלכתא ושכן פסקו האחרונים והוכיח לנכון שדעת הש"ע ג"כ הכי ממה שחלק בס"ח בין מומר לערלות ובין מת אחיו מחמת מילה וזה ע"כ רק לענין בדיקה ולפ"ז אין תקנה להכשיר להעובר על איסור כרת להיות שוחט בלא שיבדק לו סכין תחלה וסוף ואין לומר כיון דרק מפיו אנו יודעים דעבר על איסור חמור הזה שהיא ודאי אינה נאמנת עליו א"כ לא נאמין לו דאין אדם משים עצמו רשע דז"א דא"כ לא נוכל להתיר לו לישא המעוברת עכ"פ עד אחר כלות ב' שנים משילדה משום מעוברת ומינקת חבירו אלא שיש לומר דמשום תשובה אמר כן לכסות בושתה ולקיים המצו' לישא מפותתו והיכא די"ל דלטוב נתכוון לא אמרינן אין אדם משים עצמו רשע כנראה מדברי התוספ' ב"מ (דף ד') אמנם אכתי הי' אפשר למצוא תקנה לו דלפי המבואר בש"ע שם גם להרמב"ם א"צ בדיקת סכין רק מומר לעבירה ולא הפסול לעדות והחילוק בין מומר ופסול לעדות הוא דמומר לא נקרא רק בעבר לפחות ג' פעמים עיין בש"ך ופ"מ וא"כ אף שנתעברה ממנו דלמא לא בא עלי' רק פעם או שתים ומסתמא לא הודה שכמה פעמים בא עלי' ואפילו הודה אפשר לומר בזה שאין אדם נאמן לעשות עצמו מומר לעבירה דקרוב אצל עצמו אלא שראיתי בשו"ת חתם סופר (חי"ד סי' ח') שהביא מעשה כיוצא בזה ששוחט הודה שבא על אחות אשתו שכריסה בין שני' ואע"ג דאח"כ חזר וכפר מכ"מ כתב איך להאמין לכזה על שחיטות ובדיקות ע"ש אלא שלא הזכיר שם רק שפסול לעדות ומטעם זה לכאורה אין לפסלו משחיטה ולכן עכ"פ אין בנקל להכשיר עובר עבירה כזה להיות שו"ב ורק אם נראה משאר מעשיו שהולך בדרך הישר ומתחרט ועושה תשובה בסיגופים אז יש לצרף טעמים הנ"ל שלא לפסלו לגמרי אבל מכ"מ צריך לעומד על גביו ולבדוק סכינו קודם ולאחר שחיטה ולהשגיח על הבדיקה משך שנה שלימה ובתנאים הללו יש להכשירו. כנלענ"ד

הקטן יעקב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף