בנין ציון/א/מה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון א מה

ב"ה אלטאנא, יום ג' י"א אדר ראשון תר"ח לפ"ק.

ראיתי לחקור חקירה אחת הנוגעת לאיסור כרת הנוהג גם בזמן הזה – שלא ראיתי לאחד מן הראשונים ומן האחרונים שעמד בה – דהיינו באיסור המעלה קדשים בחוץ מהו האיסור אם העלאה על המזבח או הקטרה על האש או שניהם יחד באופן שאם אחד העלה על המזבח בלא אש ואחד הביא את האש מי הוא החייב או אם שניהם פטורים ולכאורה הי' נראה כיון דקפידת הכתוב להעלות בפנים ולא בחוץ א"כ לא נקרא העלאה רק דומיא דבפנים שהיא העלאה על האש על המזבח אבל העלאה בלא אש לאו העלאה היא וכ"כ גם הרא"ה בספר החינוך המעלה בחוץ פי' שריפה באש עכ"ל ומכ"מ הנותן האש לבד ג"כ פטור כיון דהוא לא העלה ובקרא אשר יעלה כתיב ולא דמי למה דאמרינן בב"ק (דף נ"ט) לענין מבעיר דהכל הולך אחר העושה המעשה לבסוף דבאחד הביא את העצים ואחד את האור המביא את האור חייב ובאחד הביא את האור וא' את העצים המביא את העצים חייב דהתם קפידת הכתוב שיתחייב מי שעושה ההבערה וכיון דבעצים בלא אש ובאש בלא עצים ליכא הבערה לעולם לא חייב רק העושה לבסוף שהוא גרם ההבערה אבל הכא דהחיוב הוא על העלאה דומיא דבפנים לא חייב רק בשעושה שניהם ההעלאה והבערת אש אלא דלפ"ז ק"ל אמה שכתב רש"י ביבמות (דף צ' ע"ב) ד"ה כגון אליהו שהקריב בבמה ושעת איסור הבמות היתה ואיכא כרת דשחוטי חוץ וכרת דהעלאה עכ"ל והרי אליהו העלה בלי אש שירד אח"כ מן השמים כמאמר הכתובים והיאך הי' בזה כרת דהעלאה אע"כ מוכח לכאורה דעת רש"י דבהעלאה בלא אש ג"כ חייב ודע שאין להביא ראי' נגד שיטת רש"י בזה ממה דאמרינן בסנהדרין (דף פ"ט) היאך סמכי עלי' ועבדי שחוטי חוץ ע"ש ומדלא הזכיר רק שחוטי חוץ ולא ג"כ העלאה משמע דאיסור העלאה לא הי' שם דז"א דמהעלאה לא הי' יכול להביא ראי' דבהעלאה לא היו צריכים לסמוך על אליהו שהרי אליהו בעצמו העלה על המזבח כדכתיב וינתח את הפר וישם על העצים אבל שחיטה שלא הוזכר שאליהו עשה משמע לי' שאחרים עשו ע"פ דבורו ולכן מייתי ראי' משחוטי חוץ דוקא אבל לעולם י"ל שהי' שם גם איסור העלאה וכן נראה ג"כ ממה דאמרינן בירושלמי דתענית (פ' ב') ובדברך עשיתי שהקרבתי בחוץ דמדמפרש עשיתי אהקרבה בחוץ משמע שזה קאי אהעלאה שעשאה אליהו בעצמו ולא אשחיטה שלא עשה הוא בעצמו ע"פ גמר' דסנהדרין וא"כ מוכח שיש איסור העלאה אפילו בלא אש וכדברי רש"י ודלא כהרא"ה אבל נלענ"ד דתלי זה בפלוגתא דתנאי ע"פ מה שכתב רש"י בזבחים (דף ק"י ע"א) ד"ה והאיכא חציצה וז"ל וקס"ד דמתניתן ר"י היא דאמר אינו חייב עד שיעלה לראש המזבח כהקטרת פנים עכ"ל הרי דלר' יוסי לא מקרי העלאה להתחייב אפי' בדאיכא חציצה לבד בין הנקטר לאש דבעינן דומיא דבפנים על האש דוקא אבל לר' יוחנן דמתרץ שם דר"ש היא ליכא קפידא במה שאינו נותן על האש ממש ולפ"ז לר' יוסי העלאה שלא על האש לאו העלאת חוץ היא אבל לרבי שמעון הוי העלאה ועוד ראי' לזה דלר"ש מקרי העלאה בלא אש שהרי ר"ש יליף דאפילו העלה על הסלע חייב מהעלאת מנוח כדאמרינן שם (דף ק"ח) ובהעלאת מנוח ג"כ לא הי' אש ע"פ פי' הרדק בפסוק ומפליא לעשות שהמלאך הוציא האש מן הצור כמו בגדעון וא"כ הי' שם דומיא דאליהו ואעפ"כ מקרי העלאה ולכן י"ל שמה שכתב רש"י שהי' אצל אליהו ג"כ איסור כרת דהעלאה אליבי' דר"ש כתב כן אבל לדידן דקיימא לן כר' יוסי העלאה על המזבח בלא אש לאו העלאה היא ופטור עלי'. ובנין ציון מהרה יגלה, ושם על מזבח חדש ברננה נעלה, באש תוקד יורד מן השמים. נשלמו בזה תשובות מחלק אורח חיים. כנלענ"ד

הקטן יעקב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף