בנין ציון/א/כ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון א כ

ב"ה אלטאנא, אלול תר"ט לפ"ק.

לאחי הרה"ג וכו' מ"ה ליב עטטלינגער נ"י אב"ד דמדינת לאדענבורג.

שאלת להודיע לך דעתי אם מותר לישא קטן שיכול לילך על רגליו בשבת בזמן הזה שאין לנו רשות הרבים רק כרמלית?

תשובה –מצאתי בזה פלוגתא קדומה. ובתחלה אזכיר מה שראיתי בשו"ת פרי תבואה (מהרב הגאון יהודה ליב מרגליות נדפסת תקנ"ה) שכתוב שם שאלה אני שואל וכו' מה שאמר איש א' בקהלתנו שבזה הזמן שר"ה שלנו הוא כמו כרמלית במקום שאין עירוב אסור לישא תינוק שלנו מאחר שברה"ר אף שחי נושא את עצמו הוא פטור אבל אסור לכן אף בכרמלית אסור לכתחלה ואמר שכן מבואר במגן אברהם ואמת שמלשון הרמב"ם (פ' י"ח ה' ט"ז) ומג"א סי' ש"ח וסי' שמ"ח משמע קצת לאסור שכתב שם דבדברים האסורים משום גזירה דאסורים אף בכרמלית מכ"מ מצינו גם בדברים האסורים משום גזירה דמותרים בכרמלית כגון תכשיטי נשים ולפענ"ד הוא נמנע שיהיו רוב העולם טועים ונכשלים בזה לכן בקשתי וכו' והנה בתשובה האריך המחבר שאף שלפי דברי המג"א בסי' שמ"ח לכאורה תלי בב' תירוצי התוספ' אי גזרינן בכרמלית גזירה לגזירה מכ"מ בדברי סופרים הולכין אחר המיקל ועוד הביא הרבה ראיות שלא גזרינן גזל"ג ובפרט דבזה"ז שאין לנו רשה"ר כלל גזירת כרמלית אטו רה"ר היא גזירה רחוקה ובודאי לא גזרינן גזירה לגזירה והביא ראי' משו"ת עבודת הגרשוני סי' ק"ד שכתב ג"כ דמותר לעשות בכרמלית עקירה או הנחה לחוד מאחר דפסקינן כרבא בעירובין (דף צ"ט) דלא גזרינן גזל"ג וסיים המחבר וז"ל והרי מבואר ממה שכתבתי דאין לאסור בנדון השאלה שלנו על פי הראי' שהביא השואל מאחר דבכל דוכתא לא גזרינן גזל"ג אם לא היכי דמצינו בש"ס מפורש לאסור ברם סוגיא אחרת עומדת לנגדי לכאורה דברייתא מפורשת שנינו שבת (דף קכ"ח) האשה מדדה את בנה בר"ה ואצ"ל בחצר דמשמע אפילו בחצר מדדה אין אבל לשאת לא אך עכ"ז מאחר שגם בברייתא זו לאו בפי' אתמר אלא מדיוקא וקליש אסורא דהוי גזירה לגזירה ובפרט דנדון דידן מקרי שעת הדחק שאם תניח האשה עולה כאשר תלך לבית אבי' איכא צערא דינוקא נ"ל דאין להחמיר לאחרים אלא לעצמו עכ"ל והנה באמת מה שדייק הרב בזה מהך דאצ"ל בחצר לענ"ד לאו דיוקא הוא דאפילו נימא דבכרמלית אסור מכ"מ בחצר מותר לשאת דהך חצר חצר המעורבת הוא כנראה מדברי הטור דדייק גבי בהמה מדלא מדדין רק בחצר משמע הא בכרמלית לא הרי שחילק בין חצר לכרמלית ולכן פשוט מה דנקט ואצ"ל בחצר שנקט כן אגב דקתני בבהמה בחצר ולא בר"ה ובאדם אפילו בר"ה מותר נקט ואצ"ל בחצר אבל לעולם י"ל דבאדם לישא ממש גם בכרמלית מותר.

אבל מה שפשוט לאחרונים הנ"ל שבכרמלית מותר לישא קטן ששייך בו חי נושא א"ע נ"ל שיש פלוגתא בזה בין גדולי הראשונים דהרשב"א שבת (דף צ"ד ע"ב) אהא דאמרינן שם מי קאמינא לר"ה לכרמלית קאמינא כתב בשם הרמב"ן דנראה כיון שצריך להוציאו לכרמלית שרי אפילו בלא ככר כדי שלא ירבה בהוצאה שהוצאת התינוק עצמה אסורה היא לכרמלית ואם המת הותר מפני כבודו יתירו בהוצאת התינוק והככר עכ"ל הרי שכתב בפי' שהוצאת התינוק אסורה לכרמלית דא"ל דזה דוקא בתינוק קטן שלא יוכל לילך ברגליו דא"כ אכתי למה התיר בלא תינוק הלא יש תקנה לטלטול ע"י תינוק ששייך בו חי נושא א"ע ועיין במג"א (סי' שי"א) שכתב אהך שיטה דבר"ה מותר ע"י תינוק דהיינו ע"י תינוק שגדול קצת הרי ששייך טלטול על ידו וא"ע ראיתי בתוספ' שבת שם שנבוך בדברי הרמב"ן מפני קושיא זו דלמה לא יטלטל ע"י תינוק שגדול קצת ומקונן שהאחרונים קצרו ושתורת האדם לרמב"ן לא ראה מעולם ובאמת יפה דיבר שאלו ראה דבריו הי' רואה מה שיטת הרמב"ן בזה שאחר שהביא שם מה שכתב הרשב"א בשמו כנ"ל כתב וז"ל ואיכא למידק אשמעתין לר"ש דאמר הוצאת המת אפילו לרה"ר איסורא דרבנן הוא במוטל לחמה והא מותר להוציאו אפילו לר"ה דומיא דכרמלית לר' יהודה ועוד קשיא לן לר"ש כיון דלרה"ר איסורא דרבנן הוא לכרמלית יהא מותר לכתחלה אפילו בלא כבודו דהא אמרינן בפ' יציאת השבת גבי לא יעמוד אדם ברה"ר וישתה ברה"י איבעיא להו לכרמלית מהו אמר אביי היא היא רבא אמר היא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזור גזל"ג אלמא כל מלתא דבר"ה שריא מדאורייתא לכרמלית מותר לכתחלה לכל אדם ויש לומר שהכרמלית עשאוהו מדבריהם כר"ה ולא התירו בו אלא משום כבוד הבריות אבל כשהתיר רבא לעומד ברה"י לשתות בכרמלית מפני שאינו עושה מלאכה כלל ואינה אסורה בשום מקום וכן התיר בר"ה יציאת החייט במחט התחובה לו בבגדו וכיוצא בו סמוך לחשיכה שאין גוזרין שמא ישכח ויוציא כיון שהוצאתו בשבת עצמה אינה אלא משום שבות כללו של דבר הגזירות שאין בהם מעשה כלל התיר הא במוציא ממש לכרמלית דברים שהוצאתן לר"ה משום שבות אסור שלא מצינו היתר להוציא פחות מכשיעור לכרמלית וכן כזית מן המת וכזית מן הנבלה אלא עשו הכרמלית כר"ה למלאכות אפילו לדבריהם אלא שלא עשאוהו כר"ה לגזירת שמא יוציא עכ"ל וסברה עמוקה היא ראוי' למי שאמרה ובזה מובן למה אסר הוצאת תינוק לכרמלית כיון דחי נושא א"ע בר"ה פטור אבל אסור כמו מלאכה שא"צ לגופה לר"ש א"כ הוי שבות דאסור בכרמלית.

שוב ראיתי בחדושי הרמב"ן לשבת שנדפסו מחדש שמביא גם שיטת ראשון החולקת בזה שכתב (דף צ"ד) אהא דשרי ר"נ לאפוקי לכרמלית וז"ל פירשו המפרשים דע"י ככר או תנוק וכו' ויש מי שאומר שהטלטול ע"י ככר הי' ולא ע"י תינוק שא"כ אפילו לר"ה ליכא בהוצאת התינוק אלא איסורא דרבנן בעלמא כדאמרן וכיון דלר"ה ליכא בהוצאת התינוק אלא איסורא לכרמלית מותר לכתחלה ואפילו בלא כבוד הבריות וכיון שהתינוק מותר להוציאו לכרמלית המת עם התינוק נמי מותר כדחזינן בפ' במה אשה דכובלת וצלוחית של פלייטון מותר לכתחלה דכיון שהבושם מותר הכלי נמי שמוציאם אגב הבושם מותר וזו היא דעת ה"ר יצחק בר אבא מרי ז"ל ואינו נכון כלל וכו' עכ"ל ואח"כ כתב כדבריו בתורת אדם הנ"ל. הרי דלשיטת הרבינו יצחק הותר לשאת תינוק בכרמלית בשבת שיש בו משום חי נושא א"ע ולשיטת הרמב"ן אסור. והשתא כיון שהרמב"ן שראה דברי ר"י חלק עליו וגם הרשב"א והר"ן שהעתיקו דברי הרמב"ן לא חלקו עליו בזה מי ירים ראשו להקל נגדו. שוב ראיתי שגם מדברי המג"א (סי' ש"ח ס"ק ע"א) מוכח כן שדעתו לאסור נשיאת תינוק בכרמלית וע"י דברי הרמב"ן הנ"ל מובנים דבריו שמוקשים בלא"ה שהרי אהא דאשה מדדה את בנה בר"ה פירש כיון דאפילו אם תגביהנו פטורה דחי נושא א"ע ועל זה קאמר בש"ע ובלבד שלא תגררהו ופי' המג"א שמפני שכתב הר"ן דגוררת הוא נושאת ממש לכן אסור גם בכרמלית דאי לא הוי אלא משום גזירה שמא תנשא מותר בכרמלית מטעם גזירה לגזירה ולכאורה מה בכך הא אכתי הוי גזל"ג כרמלית אטו ר"ה ור"ה הוי דרבנן משום חי נושא א"ע ומה לי תרי גזירות מה לי תלתא גזירות אבל לפי סברת הרמב"ן הנ"ל א"ש דודאי אם גזירה היא שבות דנושא אין חילוק בין כרמלית לר"ה אבל אם היא מעשה היתר גמור ולא אסור בר"ה רק שמא יבוא לידי נושא אז הוי בכרמלית גזל"ג וא"כ מוכח גם דעת המג"א כן לאסור לישא תינוק בכרמלית. גם משום צערא דינוקא לענ"ד אין ללמוד היתר כמשכ' הבה"מ וכמו דאמרינן (סי' ש"ט) לענין טלטול קטן באבן בידו דכבר כתבו התוספ' דאין לדמות גזירות חכמים זו לזו ואם התירו איסור טלטול משום צ"ד מנ"ל להתיר גם איסור הוצאה בכרמלית ובפרט אחר ששם גופא מחלקינן בין אבן ובין דינר דבדינר שחיישינן דלמא אתי לאתויי לא מותר משום צ"ד וגם מאן לימא לן דצערא דשם דמי להך דהכא דשם שיש געגועין הוא קצת חולה כמבואר בפוסקים אבל מה צער יש כ"כ אם התינוק ישאר בבית וגם הבעל המאור לא כתב רק דמטעם צ"ד לא רצו חכמים לגזור שלא לדדות אבל מנ"ל שלא גזרו כן בגדול קצת שלא לנשאו לכן להלכה נלענ"ד אחר שכבר הורגל בפי העולם שתינוק שיכול לילך מותר לנשאו והדבר מסור לנשים שדעתן קלות ובדבר דרבנן אמרינן מוטב שיהיו שוגגין וכו' לכן אין למחות ביד הנושאות תינוק בכרמלית בשבת אבל לכתחלה אין להורות היתר בדבר וכש"כ שאין להקל לעצמו. כנלענ"ד

הקטן יעקב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף