בית מאיר/יורה דעה/שלב
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך |
בש"ך סק"ב כתב ב"י וכו' ועוד אפשר לומר נ"ב כבר כתב הד"מ שההוא טעמא אינו מספיק לארץ שנמי אין נוהגים: סעיף א. בש"ך סק"א ואסור לעשות דבר המקרב מיתתו. נ"ב נשאלתי בברלין אם מותר אז לעשות לו רפואה ע"י מומחה שמסופק שע"י הרפואה תעלה לו ואומר אם לא ועשה לו רפואה ודאי ימות אלא שיש לחוש אם הרפואה לא תעלה יהי' ע"י הפעולה קירוב מיתה. ויראה לענ"ד דשרי ע"פ קנ"ה סעיף א' דלחיי שעה לא חיישינן בכה"ג: בסוף הג"ה דודאי כבר מת. נ"ב עיין ב"י תמצא דהיינו רובא ונלמד ממס' גיטין אלא דתוך ג' ימים איכא למיחש עדיין גוסס משא"כ אחר ג' ימים. ועיין דרישה ואיני יודע מאין נלמד גבול זה דג' ימים וא"כ קשה לי מדוע לא נימא הלכה כדברי המיקל באבל דהיינו ר"מ דחייש למיעוט ולא יתחייב להתאבל. ומגיטין אין ראי' דהוי לחומרא. ועוד דגבי אבילות הוא חומרא דאתי לידי קולא כדאיתא בט"ז סי' שצ"ז וגם יש להקל באבילות שלא יבא מכח זה קולא לעדות אשה כמבואר בתוס' יבמות דף ל"ו ע"ב ד"ה הא לא שהה דאין מעידין על. הגוסס להשיא אשתו וכן כתבו דף ק"כ ע"ב ד"ה למימרא ועיין תוס' יבמות דף קי"ט ד"ה מחוורתא דמההוא טעמא אין הולכין אחר הרוב להתאבל אחר ספק נפל ובגוסס בלא זה אפשר לומר סמוך מיעוט של חזקת חי ודוק בסוגי' הנ"ל דף ק"כ ומסקנת הפוסקים הכי אף לרבנן שם. ואולם עיין בספרי סי' י"ז סעיף ה' בהג"ה:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |