בית מאיר/יורה דעה/רנב

בית מאיר ‏ יורה דעה רנב

[חסר ראשית הדברים] העובדא דתינוק בהכי וע"כ דלאו דוקא וה"ה דמצי משני מפני קלקולו הוא בעינא משמיענו דבסכנת נפשות נמי פודין. אמנם צ"ע דבריהם דף נ"ח שמביאים ראי' מהסוגי' דף מ"ז והרי שם גופא לא נשמע אלא דאפילו שינה ושילש מ"מ פודין אבל לא נשמע ביותר מכדי דמיהן כדדייק שם המ"ל נמי מקודם דסתמא הנאמר במתני' אבל פודין את בניו לא איירי אלא בכדי דמיהן דומיא דאין פודין אביהן דודאי בכדי דמיו דאילו ביותר מאי אירי' דמוכר עצמו בשינה ושילש הא אפילו נשבה מעצמו נמי אין פודין ביותר ומה"ת לומר דאבל פודין את בניו איירי אפי' ביותר מכדי דמיהן. אבל יראה לי דלק"מ ודברי תוס' ברורים דהא איכא למידק בדף מ"ז מה ראי' מייתי רב אמי דפודין בתר ששינה ושילש מק"ו דבניו דהטעם משום קלקולא מנ"ל דהטעם משום קלקולא דילמא הטעם דוקא לדידי' דעביד בישא לנפשי' זה פעמים ושלש קנסינן לי' משא"כ בבנים שהאב מכרן מה הוי להו למיעבד וא"כ לגבי האב גופי' מנ"ל אף משום קטלא. אבל זה אינו דא"כ מה אירי' לאחר מותו אפילו בחייו נמי נפריקינהו א"ו דאך הטעם משום קלקולא. אך הא גופא קשיא מדוע לא נפריק הבנים אף בחייו הא הם לא פשעו במידי. וע"כ מוכח מזה דהטעם דהיכא דשינה ושילש שאין פודין אותו אינו משום קנס מדפשע כולי האי דודאי אפשר דדחקי שעתא אלא הטעם בעינו כמו שאין פודין יותר מכדי דמיהן משום דוחקא דצבורא ה"ה דאין פודין אותו יותר מג' פעמים משום דוחקא דציבורא ולהכי בחייו אף בניו אין פודין משום דוחקא משא"כ לאחר מותו דשייך קלקולא אין משגיחין בדוחקא ופודין את בניו. וממילא שפיר לומדין תוס' דה"ה דפודין ביותר מכדי דמיהן במקום חשש קלקול ולא משגחינן בדוחקא ושפיר נמי הק"ו לאף במקום קטלא. ואין להקשות א"כ מה מיבעי לי' בדף מ"ה אם הטעם משום דוחקא או משום דלא ליגרבו הא מהכא מוכח הטעם משום דוחקא די"ל האיבעי' הוא אי אך משום דוחקא אי משום דלא ליגרבו נמי הוא. ואין להקשות לפ"ז על התוס' שבדף מ"ח דמ"מ מנ"ל ללמוד על עובדא דתינוק שנשבה דשייך דלא ליגרבו מדף מ"ז דשם במוכר עצמו הא לא שייך כלל הטעם דלא ליגרבו די"ל דסברי התוס' בפשוט מדעכ"פ מוכח שלא העמידו חכמים תקנתם דמשום דוחקא במקום קלקולא וסכנת נפש ה"ה דאף תקנת דלא ליגרבו סתמא לא העמידו במקומות כאלו. ודע דבאמת מהרשב"א ור"ן ודאי משמע כדעת המ"ל מדהם אף שראו דברי תוס' שבדף נ"ח הנ"ל ומ"מ דחקו עצמם לשנויי העובדא דר"י בן חנניא בדרכים שונים ולא משנו בפשוט משום קלקולא כדהקשה המ"ל או משום סכנה. א"ו משמע דס"ל דלטעם משום דלא ליגרבו תמיד אין פודין ביותר מכדי דמיהן. מ"מ לדינא יש להחמיר כדעת התוס' הברורים ולא לסמוך על משמעות הרשב"א ור"ן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· הבא >מעבר לתחילת הדף