בית מאיר/יורה דעה/קצד

בית מאיר ‏ יורה דעה קצד

בדבר המובא סימן זה בבאר היטב בשם תשו' נ"ש. אשה היושבת על המשבר שהיא טמאה ממאי דקיי"ל בהלכות שבת סי' ש"ל דמשעה שיושבת על המשבר מחללין עלי'. והיינו כאביי דחשיב לפתיחת קבר יושבת על המשבר וכבר קיי"ל א"א לפתיחת קבר בלא דם. ולפ"ר דבריו נכונים כי אף שלהריף והרמב"ם אין ראי' משם דלדידהו אביי איירי בתר ששופעת דם. מ"מ כיון דפסקינן מטעם ספק נפשות להקל כהרמב"ן דביושבת לחוד מחללין איך יש להקל הכא כשיטת רוב המורים הא הוי תרי קולי דסתרי אהדדי ועיין עירובין דף ו'. ובזה נסתרו דברי ספר תפארת ישראל שכתב אבל כאן וכו' ע"ש. אך קודם דברים אלו למד היתר ממתני' דאהלות פ"ז ותלה הדין בפלוגתת הרמב"ם ור"ש בפירושם להמתני'. ודבריו בנוים ע"פ דברי התוי"ט שם דלומד דלהרמב"ם ההילוך אינו מוציא כ"א מחשש הוציא הולד ראשו ולכן כתב וא"כ י"ל דוקא בכה"ג שראש הולד בין ירכיה א"א להלוך אבל פתיחת המקור יכולה להלוך וכאן אנו דנין על פתיחת המקור ולענ"ד זה אינו כדפי' התוי"ט שכתב שהרמב"ם פוסק כשני הפירושים דמתני' לא מסתבר כלל לענ"ד. והעיקר לענ"ד שהדין הראשון שבהלכה ח' שמחלק בין הראש כפיקה דמטמא אף שלא יצא לחוץ זה הוציא מן התוספתא סוף פ"ז דאהלות הביאה התוס' חולין דף ע"א ע"א שאי אפשר כלל לפרשה אלא בפי' הר"ש להמתני' כדמוכח מדברי ר' יוסי דפליג בשם אמרו לו דאין לולד טומאה עד שיצא מכלל דלת"ק כשהעגיל ראש כקיפה מטמא משעת פתיחת הקבר אע"פ שעדיין לא יצא ופוסק כת"ק שהם רבים. וגם ר"י לא פליג מטעמא דנפשי' והדין שבהלכה ט' הוציא מפירושו להמתני' וא"כ מ"ש בהלכה ט' שמא כשהיתה בו יצא ראשו וכו' היינו כדי לבאר טעם הספק טומאה על נפל שאין ראשו כפיקה. וא"כ מ"ש עוד אבל אם העגיל ראש כפיקה בבית הראשון טהור שאילו נפתח רחמה שם לא היתה יכולה להלוך על רגליה. ע"כ לא מטעם הספר הנ"ל שעיכוב ההילוך הוא מפני שהראש בין ירכותיה דהא בהעגיל כפיקה פוסק דמטמא בפתיחת רחם לחוד אלא ש"מ דפתיחת הרחם לחוד סובר דגורם לה רפיון עד שאין לה כח להלוך. אך זה דוקא אם הוא גדול כפיקה אבל בפחות מזה אין הפתיחה קטנה מעכבה מלהלוך. והכי מדויק לשונו שכתב שאילו נפתח רחמה שם ולא כתב שאילו יצא ראשה ודוק באופן דנקטינן מזה שאין בין הרמב"ם ור"ש שום פלוגתא לדינא זולת דלהרמב"ם ההילוך אינו מוציא מידי ספק טומאה אם לא כשהעגיל כפיקה. ואילו להר"ש בכל אופן ההילוך מוציא מחשש פתיחת הקבר. וא"כ לכ"ע יש ללמוד מהתם היתר לנ"ד כשמהלכת אחרי כן. אך הר"ש הניח שם בצ"ע על אביי וע"ש. ובספר הנ"ל כתב ליישבה בדרך רחוק ע"פ סברת הכרס ובפרט מה שמסיים משא"כ לענין פקוח נפש אין הולכין אחר רוב ואפילו במעוט חוששין לחלל שבת ולכך אפי' מהלכת חוששין לפתיחת הקבר דאולי תפיל נפל קטן ראש מפיקה ובזו תוכל להלוך וא"ש. דברים הללו ודאי אינו דאטו אביי מי לא איירי נמי מאשה שמלאו ימיה ללדת וכריסה הגדול בין שיני' דודאי ראש הולד כפיקה ומ"מ החליט דביושבת על המשבר לפי' הרמב"ן הוי פתיחת הקבר ומחללין עלי'. והנלענ"ד לדחוק בישוב קושי' הר"ש דכבר הערותי לפ"ר לחקור על המתני' דאהלות מה טעם דמחמרינן לטמא הבית א' מספק הא קיי"ל דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום ואמרינן כאן נמצא כאן הי'. ועיין נדה ריש הסוגי'. אך ראיתי בפירש"י בכורות כ"ב שפי' המתני' ביושבת על המשבר. וא"כ אדרבא מזה ראי' לדברי אביי דודאי ביושבת על המשבר יש ריעותא לחוש לפתיחת הקבר ולהכי חוששין מספק לטמא בית א'. אך ר' יהודה חידש שאם מהלכת מורה שלא נפתח הקבר בישיבתה על המשבר. וא"כ לענין פ"נ בשבת מיד שיושבת על המשבר, חיישינן לחלל ואין אומרי' להבחין בבדיקה אם תוכל להלוך כי מפני הספק פקוח נפש לא רצו להחמיר בבדיקה הלזו כי בין כך ובין כך אפשר תבא לידי סכנה נמצא לפ"ז בין להר"ש ובין להרמב"ם כשמהלכת אחרי ישיבתה על המשבר שפיר יש ללמוד משם היתר דליכא למיחש לפתיחת הקבר לענין נדה. אך הספר הנ"ל גמגם על היתר זה אם תחילה בשעת ישיבתה על המשבר לא היתה יכולה להלוך. ואף אמנם לענ"ד אין לחוש לדברים אלו כי ז"ל אך אף גם דאינה יכולה להלוך אז בעת ישיבתה וביאת החבלים לה דאז אע"פ שהלכה אח"כ אין ראי' מהמשנה דשם אם נפתח (צ"ל נסתם] אח"כ הקבר הרי ראי' דפתיחת תחילה לא הי' הולד כילוד ואין מטמאה משא"כ כאן בפתיחה א"א בלי דם ואח"כ נסתם הפתוח כנודע עכ"ל. ולדעתי ל"מ לפירושי הנ"ל בדעת הרמב"ם וגם לפי' הר"ש דבראש כפיקה כע"מ דמטמא אפילו בלא יצא לחוץ וא"כ אף שם במשנה מה ראי' כשמהלכת אח"כ שלא נפתח ונסתם וכבר הבית טמא ע"י הפתיחה. אלא אפילו לפי' התוי"ט דלהרמב"ם לפי' המתני' תמיד בעינן יציאה לחוץ לטמא הבית מ"מ קשה מה ראי' בשמהלכת שלא יצא פעם לחוץ וטמא הבית וחזר אח"כ למקומו ומהלכת. ובפרט לפי' רש"י הנ"ל דאיירי המתני' בשיושבת על המשבר ומ"מ ידעינן אם אז היתה יכולה להלוך אם לאו. אלא ש"מ שברור להחכמים שמאז שנפתח רחמה פעם שוב מכח חולשתה אינה יכולה להלוך ומדמהלכת ראי' שלא נפתח קברה מעולם אך עכ"ז אמינא לענ"ד היתר יותר מספיק. וגם לענין אשה היושבת על המשבר תוך חדשים הראשונים דיש לספוק אם הולד קטן ראשו מפיקה דשם להרמב"ם אין ההילוך מורה להתירה כל עיקר. מ"מ יש לענ"ד ללמוד היתר מטעם ס"ס חדא אם ההלכה כהריף ורמב"ם הנ"ל ואת"ל כהרמב"ן הא השאלתות והרמב"ם הביאו תוס' פ' ד' מחוסרי כפרה בשם השאלתות דאפשר לפתיחת קבר בלא דם כמבואר סי' קפ"ח בב"י ונהי דאנן מחמרינן דא"א מ"מ מידי ספיקא לא נפיק והוי ס"ס דפלוגתא ושוב אינו תרתי דסתרי. ותו נלענ"ד עיקר מדחזינן שכל הראשונים, לא הרגישו כלל בדברי נ"ש וזה ענין תמוה מאוד לכן לבי אומר לי שהשוו כל הפוסקים בזה דכל ענין פתיחת הקבר בלא דם לא נאמר אלא במפלת מידי יהי' מה שיהי' ואפילו רוח אבל ביושבת ולא מפלת מידי כע"מ להשאלתות דאפשר בלא דם. ונהי דהרמב"ן חולק על רב אחא משבחא דמחלק ואומר דוקא כי הפילה ולד בן מ"א יום הוא דאמרינן א"א וכו' הא בפחות מזה מיא בעלמא הוא ולית לי' פתיחה והרמב"ן חולק כמבואר בב"י הכא. מ"מ י"ל דכע"מ בלא הפילה מאומה ואפילו רוח לא יצאה ממנה דאפשר לפתיחה בלא דם. דאלת"ה קשה לפי' הרמב"ן על אביי דחשיב לי' פתיחת הקבר בלא דם אדמפלגי בפרק המפלת כשהפילה חתיכה או רוח עכ"פ ליפלגי ביושבת על המשבר ויאמר ר' יהודה דטמאה וכמו כן ר' יהושע בקשתה שנים ובשלישי יושבת על המשבר לימא ר' יהושע דמביאה קרבן ונאכל דהוי רבותא טפי אליבא דהלכתא אלא משמע דדוקא לענין מסוכנת הוא דהוי פתיחת קבר ביושבת על המשבר אבל לענין לומר שא"א בלא דם אינו אלא כשמפלת עכ"פ מידי מהרחם ואפי' רוח אבל בלא יצא מידי לא. אמנם לדברי הנ"ל שהוכרחתי ע"פ קושי' הר"ש דאביי לא לודאי נקיט דישיבת משבר הוא פתיחת הקבר כי אם לריעותא גדולה. ובלא זה נמי הכריח חתני הנבון החריף מוה' יהודה נ"י דע"כ כל דברי האמוראים שם לא נאמרו כי אם לריעותא ולא לודאי דאלת"ה קשיא איפכא להאמרי לה משעה שניטלה בין אגפיים דמשמע התם לפי פשוטה שמשעה זו היא פתיחת הקבר. א"כ קשה באהלות שמפרש ר"י שדוקא בשחברותיה נושאות אותה הוא דטמא הבית הראשון מספק ואמאי לא יהי' טמא ודאי דהא בהעגיל הראש כפיקה לפי' הר"ש ודאי טמא הבית בהפתיחה לחוד בלא יציאת ראש אלא ש"מ דבשבת כל הדברים אינם כי אם לריעותא דספק. וא"כ קושייתם הנ"ל מפרק המפלת לק"מ דא"א לומר דע"י ישיבת משבר תביא קרבן ונאכל. נגד זה יצא לנו שנדון דידן ד' ספיקות יש בדבר חדא פי' הריף ורמב"ם ואת"ל פי' הרמב"ן עכ"פ אביי גופא לא לודאי אלא לריעותא וספק ואת"ל דהוי פתיחת קבר עדיין ספק של הרמב"ם דאפשר בלא דם ואת"ל דא"א עכ"פ מידי ספק לא פלטינן פתיחת הקבר בדלא הפילה מידי דאפשר כ"ע מודים להשאלתות דאפשר בלא דם. באופן דנקטינן להלכה יפה כיון בעל ספר תפארת ישראל הנ"ל שאין להחמיר לאחרים במקום דלא נהגו איסור. ומ"מ בעל נפש יחוש לעצמו. ואגב ארשום פה הנלענ"ד להליץ בעד השאלתות הנ"ל שהבאתי והרשב"א הקשה עליו מדברי ר' יהושע דאפילו בהפילה רוח סובר דא"א בלא דם. די"ל הא ידוע דפסקינן בג' ימים ראשונים הואיל שהמקור פתוח לא תלינן כתם במידי וא"כ י"ל דוקא בקשתה שנים וראתה דם סובר ר' יהושע דאפי' בהפילה רוח אמרינן דפתיחה כזו נמי א"א בלא דם מדכבר מקורה פתוח אבל אשה טהורה המפלת רוח אפשר כולי עלמא מודים דאפשר בלא דם כמסקנת הסוגי' דד' מחוסרי כפרה. ומיושב לדעתו מה שיש קצת לדקדק למה דמוקים הגמרא ריש המפלת פלוגתא דר"י וחכמים במפלת חתיכה בפלוגתא דר' יהושע מדוע לא פליגי חכמים ור"י בפלוגתא זו עצמה דמפלת רוח. ולהנ"ל ניחא דלא קאמר הגמרא ובפלוגתא דר' יהושע אלא דפלוגתתם שייכא לסברת פלוגתא דר' יהושע אבל מ"מ אינו דומה דדוקא בקשתה שנים הוא דס"ל לר' יהושע אפילו ברוח דא"א בלא דם אבל בטהורה המפלת אף ר' יהודה לא ס"ל דא"א בלא דם כ"א במפלת חתיכה ולא ברוח ולא במים בעלמא וק"ל. ועל הפוסקים א"א בלא דם לפ"ר צ"ע מהכא סעיף ו' שהוא מדברי עולא אמר ר' אלעזר ב"ק י"א שלי' שיצאה וכו' ומסיק הגמרא וקמ"ל דאין מקצת שלי' בלא ולד ואי א"א לפתיחת קבר בלא דם איך נשמע זה הא בלא זה צריכה למנות מיום ראשון משא"א לפתיחת קבר בלא דם. ועיין נדה דף ל"ו ע"ב תמצא דמן הגמרא לק"מ כי י"ל דאיירי תוך י"א יום שבין נדה לנדה דע"י הקשוי הם טהור ואך ליציאת הולד הוא דצריכה למיחש אבל על הש"ע ק"ק דלא משמיענו חידוש. שוב ראיתי דתי' זה על הסוגי' נמי ליתא כי זה איירי בשלי' שהפילה והולד נמוח כדפרש"י שם וכבר קיי"ל שם דף ל"ז אין קישוי לנפלים ואין הדם טהור. אבל העיקר מה דקיי"ל א"א לפתיחה בלא דם היינו אף שאין אנו רואים שום דם יוצא טמאה משום שבודאי יצא ונאבד. ולא אמרינן דם טהור יצא משום שרוב דמי המקור טמאים כמבואר בספר בעל הנפש. אבל בשיצא ממנה דם ודאי דבימי הש"ס דהוו חזו דמא וראו שהוא דם טהור היא טהורה ובזה איירי באופן שאין החשש אלא בעבור הלידה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· הבא >מעבר לתחילת הדף