בית מאיר/אורח חיים/תלא

בית מאיר ‏ אורח חיים תלא

סעי' א'. עיין בספר שאגת ארי' סי' ע"ז שם וכן בסימנים שאח"כ העמיד יסוד להוכיח שטת הר"ן ותוס' דף ד' ע"ב בחדא כאילו הם אחדים וזה אינו כי שטת התוס' ברורה שע"כ סוברים דמה דנאמר מבטלו בלבו הוא ל"ד אך בלבו אלא בפה מלא כדרך שאנו עושים ולהכי אך נאמר בלבו שצריך שיהא פיו ולבו שוים ולהכי נמי לא מצרכו כלל קרא אלא כיון שהפקירו פשיטא דלא עבר כמו בשל אחרים וכן נמי לא צריכו כלל לסברת הר"ן דמשום דבל"ז אינו ברשותו והן הן האיכא מ"ד שבב"י בשם הר"ן שבפרק כ"ש אבל הר"ן עיקר סמיכתו על דרשה דקרא או דרשי' מכח תשביתו או דתוס' שמביא מלא יראה לך אלא שהסביר דהטעם נוגע לביטול מטעם הפקר ע"פ הוכחה מהש"ס ומוכרח לסברתו כדי לקיים הדרשה דקרא וליישב קושיותיו אבל בלא דרשה דקרא מי הוא שיערב לבו להמציא קולא דהפקר בלב מכח דבל"ז אינו ברשותו להקל באיסור לאו דאורייתא במה שאינו היפקר מן התורה לכל ענינים . עיין בתוס' ור"ן ודו"ק תמצא כדברי:

גם מה שתלה שם הביטול בלב מטעם דבל"ז אינו ברשותו בפלוגתא הגלילי דלמאן דסבר חמץ בפסח מותר בהנאה. וכן בסי' ע"ט אי נימא הלכה כר"ש אף בלפני זמן כבר הוא ברשותו הואיל שמותר בהנאה ולא סגי ודאי בביטול בלב אלא בהפקר גמור אומר אני דלאו מן השם הוא זה. ואף דרש"י ז"ל במס' ב"ק דף ל' ע"ב פי' דלהכי אינו ברשותו הואיל ואסור בהנאה רש"י פי' הכי האמת דקי"ל שאסור בהנאה אחר שש אבל ודאי לפרש"י ור"ן דביטול בלב נפקא לן מדרשא דקרא ע"כ סגי לן בסברת הר"ן דבל"ז אינו ברשותו אך מפני העשה דתשביתו המוטלת עליו ואם הוא מתרשל בהשבתחו יד כל אדם הקודם וזוכה להשביתו אף בלא דעת הבעלים מצוה קעביד תו לא מקרי אינו ברשותו אלא רשות אחרים עלי' ותדע דאיך אפשר לומר דמשום האיסור הנאה לחוד מקרי אינו ברשותו הרי קי"ל מגרשין באיסורי הנאה אף דקי"ל נמי שצריך עכ"פ ליתן מדידי' מדכתיב ונתן כמבואר בב"י אה"ע סי' קכ"ח אלא דנתינה חשובה לא בעינן שיהי' שוה פרוטה א"ו כדכ' הריטב"א במס' סוכה דף ל"ה דכל שאין רשות אחרים עלי' לכם קרינן בי' וע"כ לא פליג שם הראב"ד אלא דדריש לכם לצורכיכם ע"ש בתוס' ודו"ק א"ו דבחמץ עיקר מה דלא הוי ברשותו היינו מפני הרשות אחרים עלי' ע"י העשה דתשביתו ואף דרשאי ליהנות מיני' בשעת ביעורו מ"מ אינו ברשותו מקרי דאם הוא אינו חפץ להשבית כל מי שקדם וזכה ומשביתו רשאי ליהנות ממנו בשעת ביעורו כזוכה מן ההפקר ובמה דנאמר הואיל ומתחילת שש אין ברשותו לבטלו היינו נמי מפני שמאז והלאה מצוה לשרפו וכל הקודם ושרפו זכה:

וזה ברור לענ"ד:

ובזה כל יסודותיו מהורס:

ועיין בספרי ק"ד ס"ס רכ"א:

אף גם מה שמחליט שם דלא מועיל ביטול לחמץ שאינו שלו אלא שקיבל אחריות עליו:

ג"כ אין מוכרח ולא משמע הכי מסתימות כל הראשונים בהמקומות המוזכר שיש לסמוך על הביטול וי"ל שמפקיר ומבטל בלבו החפץ והזכות שיש לו בו כשהוא בעינו ואף כי יתאבד ויתחייב לשלם ואינו מחשיבו לכלום ואם זה מועיל לחמצו מכ"ש שיועיל למה שאינו אלא באחריותו והרא' שמביא לדעתו זו יש לדחות וצ"ע:

סעיף ב ואפילו אם יש לו עת קבוע ללמוד עיין ט"ז מ"ש ליישב קושי' הב"ח מק"ש של ערבית ואף דהסברה שנבנה עלי' תירוצו נראית דחוק מ"מ תמצית דבריו שמסיים וע"כ אף בלימוד יש חשש זה דעכ"פ ימשך קצת ויהי' הרחקה מזמן ביאתו בזה יש לו סיוע מלשון הרמב"ם שכתב וימנע מבדיקת חמץ מתחלת זמנו לכן לענ"ד תירוצו עיקר ואף דנ"מ כמה דינן בהבאים אחריו שחידשו כ"א לפי דרכו לא אאריך בזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· הבא >מעבר לתחילת הדף