בית יוסף/חושן משפט/שכ
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(ב) החוכר שדה מחבירו ליתן לו ממנו דבר קצוב מן הפירות לשנה דינו כאילו שכרו ממנו במעות קצובים בכל שנה ואין ביניהם אלא השם וכו' וקבלנות הוא שמקבל שדה לעבדה והוא יתן לבעל השדה חלק ידוע מהיוצא השדה כפי מה שיתנו ברייתא במסכת דמאי כתבה הרי"ף בפ' המקבל: ומה שאמר וזהו דינו חלוק מהשוכר במקצת דברים מתבאר והולך בסימנים הבאים:
ומה שאמר ובין בחוכר ובין במקבל אע"פ שכבר התנו ביניהם לקבל את השדה אין כותבין שטר זה על זה אנא מדעת שניהם משנה בפרק גט פשוט (קסז:) אין כותבין שטר אריסות אלא מדעת שניהם :ומ"ש שכל שלא כתבו יכולים שניהם לחזור בהם ומשכתבו אינם יכולים לחזור בהם ואם התנו שישלם לו כלום משכתבו קנו והו"ל כמלוה בשטר:
ומה שאמר והמקבל נותן את השכר אפי' אם הובירה אהא דתנן אין כותבין שטרי אריסות וקבלנות אלא מדעת שניהם מסיים בה והמקבל נותן את השכר ובגמ' (קסח.) פשיטא לא צריכא בבורה ופר"ש שצריך להובירה שנה או שנתיים ואין ריוח עתה למקבל: ודינו של מקבל שיתן בעל השדה עיקר הדברים הצריכים לעבודת בעל הקרק' כמו הקרדום שחופרין בו וכו' והדברים שאינם מעיקר העבודה אלא להקל מעבודתו כגון היאורים וכו' וכל דבר שאין השדה נשמר זולתו וכו' הוא על בעל השדה וכל דבר שהוא כדי לעשות שמירה מעולה על המקבל הוא מימרא דרב יוסף בר"פ המקבל (קג:) ופרש"י דטעמא דנטירותא יתירתא היא על האריס מפני שאינו עושה אלא להקל מעליו שלא יצטרך לטרוח כלל בשמירתה:ומ"ש בשם הרמ"ה ז"ל דה"ה נמי (ב"ה) כ"כ ג"כ ברמב"ם בפ"ח משכירות: בחכירות נראה שטעמו משום דכיון דחוכר נמי אינו משלם אלא מפירות השדה כמו שיתבאר הרי הוא כמקבל לענין זה:ומ"ש שי"א דבחוכר אין על בעל השדה לתקן כלום טעמם משום דכיון דדבר קצוב נותן לו בין יוציא השדה רב או מעט הו"ל כשוכר שאין לבעל השדה עסק בצרכי השדה וכתב רבינו דהכי מסתבר:
ובין בחוכר וביין במקבל במקום שנהגו לקצור התבואה אינו רשאי לעקור לעקור אינו רשאי לקצור ואיזה מהם שבא לשנות חבירו מעכב עליו משנה וברייתא ריש פרק המקבל שם: ומה שכתב ובמקום שנהגו לחרוש אחר הקצירה צריך לחרוש אפילו אין מנהג לנכש עשבים והוא ניכש שם במשנה מקום שנהגו לחרוש אחריו יחרוש פרש"י לחרוש. אחר הקצירה או העקירה כדי להפוך שרשים של עשבים רעים שבו וימותו ולא יחזרו ויצמחו לכשתזרע ובגמרא פשיטא לא צריכא באתרא דלא מנכשי ואזיל איהו ונכיש מהו דתימא אמר ליה האי דנכישנא אדעתא דלא כריבנא לה קמ"ל דאיבעי ליה לפרושי ליה ופרש"י ואזיל איהו ונכיש. בעוד שהתבואה מחוברת ועקר ממנה עשבים רעים אלא שלאחר מכאן חזרו וגדלו בהן קצת מהן:ומ"ש רבינו בשם הרמ"ה שאם פירש בשעת הניכוש שעושה זה כדי שלא יחרוש ושתיק בעל השדה גלי דעתיה דניחא ליה ק"ל מאי אתא הרמ"ה לאשמועינן תלמוד ערוך הוא דקאמר קמ"ל דאיבעי ליה לפרושי ליה משמע בהדיא דכל היכא דפירש א"צ לחרוש וי"ל דהו"א דהא דמהני בשפירשו לו דוקא כשהלה הודה לדבריו אבל אם שתק לא קמ"ל הרמ"ה דאפי' שתק נמי כהודה דמי ויש לתמוה על רבי' שכתב והרמ"ה כתב דמשמע דלאיפלוגי אתי וכיון דלא לאיפלוגי אתי הו"ל לכתוב וכתב הרמ"ה: ואם נוהגים לנכש והוא אינו רוצה אין שומעין לו אפילו אם ירצה לחרוש אחר הקציר כדי לעקור העשבים: ואם נוהגים שהחוכר שדה סתם נוטל חלקו באילנות שבו יש לו חלק בהם אפילו אם הוסיף בעל השדה בחלק החוכר וכו' ואם נהגו שלא ליטול חלק באילנות אז הן של בעל השדה ואפילו אם הוסיף בחלק של בעל השדה שם ת"ר מקום שנהגו להשכיר אילנות ע"ג קרקע משכירין מקום שנהגו שלא להשכיר אין משכירין מקום שנהגו להשכיר משכירין פשיטא לא צריכא דכ"ע יהבי תילתא ואזל איהו ויהביה בריבעא מהו דתימא דא"ל האי דבצרי לך אדעתא דלא יהיבנא לך באילנות קמ"ל דאיבעי ליה לפרושי ליה מקום שנהגו שלא להשכיר אין משכירין פשיטא לא צריכא דכ"ע מקבלי בריבעא ואזיל איהו וקבלה בתילתא מ"ד א"ל האי דטפאי לך אדעתא דיהבת לי באילנות קמ"ל דאיבעי ליה לפרושי ליה וכתב ה"ה בפ"ח מהל' שכירות אצל דין המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות כתב הראב"ד אפי' במקום שנהגו להשכיר אילן אגב קרקע הני מילי בפירות אבל אם מת האילן וקצצוהו אין לו בקורה כלום ואפי' קצצוהו לעצים עכ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |