בית יוסף/אורח חיים/תרא

בית יוסף ‏ אורח חיים תרא

בשני מתפללין ותוקעין כמו בראשון. רבינו סתם דבריו כאן, וסמך על מה שכתב בסימן שקודם זה בברכת זמן בשופר ביום שני. וכבר כתבתי שם שמנהג העולם שלא לברך זמן בשופר ביום שני כלל, אלא אם כן חל יום ראשון להיות בשבת.

ומה שכתב וקורין בפרשת וירא מן והאלהים נסה וכו', ומפטיר מצא חן, עד הבן יקיר לי אפרים. בפרק בני העיר (לא.). ופירש הר"ן, שקורין בעקידת יצחק, כדי להזכיר ענין עקידת יצחק ואילו, שבשביל כ' תוקעין בשופר של איל. ומפטירין הבן יקיר, מפני שחובת היום להזכיר זכרונות, וכתיב בההוא קרא זכור אזכרנו.

גרסינן בפרק קמא דביצה (ה), אמר רבה מתקנת ר' יוחנן בן זכאי ואילך ביצה מותרת ביום טוב שני של ראש השנה, דתנן משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו מקבלין עדות החדש כל היום, אמר ליה אביי והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו ביצה אסורה, ופריק לא קשיא הא לן והא להו. ואסיקנא, רבא אמר אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה, מי לא מודה רבן יוחנן בן זכאי שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש, אלמא קדושה אחת היא, וביצה אסורה בתרוויהו.

וכתב הרי"ף, ושמעינן מינה דבני ארץ ישראל צריכים למיעבד שני ימים טובים של ראש השנה.

וכתב הרא"ש, שרבינו אפרים תלמידו נחלק עליו, וכתב דהני מילי בזמן שהיו מקדשין על פי הראיה, אבל עכשיו שאנו סומכים על סוד העיבור, חזר כל ארץ ישראל להיות בית הועד שאין להם ספק בקדושת היום, ואין להם לשמור אלא יום ראשון, וכתב בעל המאור כדברי רבינו אפרים, ועוד כתב, שכן נהגו בארץ ישראל כל הדורות שהיו לפנינו, עד עתה חדשים מקרוב באו לשם מחכמי פרובינצא, והנהיגום לעשות שני ימים טובים בראש השנה, על פי הלכות הרי"ף, והביא ראיה שלא היו עושים מתחלה אלא יום אחד, משאלה ששאל רבינו נסים גאון את רב האיי גאון ז"ל. ונראה לי כדברי הרי"ף, דמדביצה אסורה, צריכים גם לעשות שני ימים דראש השנה, דחד טעמא לתרוייהו, דכלום אסר רבא ביצה אלא משום דאם באו עדים מן המנחה ולמעלה סמוך לחשיכה שלא היה שהות ביום לקבל עדותן משלימין אותו היום קודש ולמחר מקבלין עדותן ועושין אותו היום קודש, והוי קדושה אריכתא, ומטעם זה אנו צריכין לעשות שני ימים, וא"ת כיון דבקיאינן בסוד העיבור, לעולם לא יארע לנו דבר זה שנצטרך לעשות שני ימים טובים ראש השנה, כי אנו בקיאים בסוד העיבור, וקובעים ראש השנה על פי החשבון ביום שהעדים ראויים לבא, אם כן מהאי טעמא תהא ביצה מותרת, אלא ודאי מדאסר רבא ביצה לבני דורו שהיו בקיאים בסוד העיבור, אלמא טעמא דידיה מדביצה אסורה בזמן שמקדשין על פי הראיה מטעמא דקאמר, גם בזמן שאין מקדשין נמי אסורה, כדאמרינן בשני ימים טובים של גליות הזהרו במנהג אבותינו דלמא גזרי עו"ג שמדא ואתי לקלקולי, וזה הטעם עצמו שייך למימר בשני ימים טובים של ראש השנה בארץ ישראל. עכ"ל.

והרמב"ם, בפרק ה' מהלכות קידוש החדש, ובפרק א' מהלכות יום טוב, כתב כדברי הרי"ף. וכתב הרב המגיד, יש חולקין, ודברי ההלכות ורבינו עיקר, וכן נוהגין היום אף בארץ ישראל לעשות שני ימים ראש השנה. עכ"ל.

ובמוצאי ראש השנה מבדילין כמו במוצאי שבת. פירוש, מבדילין בין בתפלה בין על הכוס, אלא שאין מברכין על הבשמים ועל האש, וכבר נתבאר זה בסימן תצ"א.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.