בית יוסף/אורח חיים/לט

בית יוסף ‏ אורח חיים לט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפילין שכתבן עבד או אשה או קטן וכו' ברייתא בפרק השולח (מה:) ויליף לה מדכתיב וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה וכתב במרדכי דקטן אפי' הגיע לחינוך אם כתב תפילין פסולין דליתיה בקשירה מדאורייתא ובההיא ברייתא מני נמי מסור והרמב"ם כתבו גם כן ונתן טעם שכל שמוזהר על הקשירה ומאמין בה הוא שכותב כלומר ומומר ומסור כיון שפרקו עול אינם מאמינים במצות וכך הם דברי רש"י ובהל' תפילין כתוב בנמ"י מסור ישראל ומשמע דהאי מומר במומר לכל התורה הוא אי נמי במומר למצוה אחת והוא שיהא להכעיס אבל מומר למצוה אחת לתיאבון משמע דלאו פורק עול הוא ואיכא למידק האי מסור היכי דמי אי להכעיס בכלל ישראל מומר הוא ואי לתיאבון מאי שנא משאר עבירות דלא הוי פורק עול כשהוא עובר על מצוה אחת לתיאבון ואפשר דמסור לתיאבון נמי הוי פורק עול דשאני מסור דחמיר טובא או אפשר דמסור נמי דוקא שלא לתיאבון הוא דהוי פורק עול ואיצטריך סד"א כיון דמסור לא כתיב בהדיא באורייתא דהא לא נפיק אלא מלא תעמוד על דם רעך אפי' שלא לתיאבון לא מיקרי פורק עול קמ"ל ולפי זה אפשר דמשום הכי השמיטו רבינו דהשתא כולי עלמא קים להו שהמסור מהעבירות החמורות היא ובכלל ישראל מומר לע"ג הוא והרב רבינו ניסים כתב בפרק השולח שנראה מדברי רש"י ומדברי הרב רבינו משה בר מיי' דמסור וישראל מומר מדאורייתא מיפסלי ואחרים פירשו דמדינא אתנהו בקשירה אלא מדרבנן כיון שפרק מעליו עול מצות אפילו לא הוי מומר אלא למצוה אחת דשביק היתרא ואכיל איסורא עשאוהו מדבריהם כאילו אינו בקשירה עכ"ל:

ומ"ש רבינו וכל הפסול לכתבן פסול בכל תיקון עשייתן כן כתב הרב רבינו משה בר מיימון בפרק ג' וז"ל אין עושין תפילין אלא ישראל שעשייתן ככתיבתן מפני השי"ן שעושין בעור לפיכך אם עפץ עו"ג או תפרן פסולות וה"ה לכל הפסול לכתבן שלא יעשה אותם עכ"ל ואיכא למידק מאחר שכתב דטעמא דפסולה מפני השי"ן לא יפסל ע"י עו"ג אלא עשיית השי"ן לבד וצ"ל דכיון דיש בעשייתן דבר שהוא ראוי ליפסל אם נעשה ע"י הפסול אין לחלק בין קצת עשייה לקצת עשייה:

כתבן אפיקורס יגנזו בפרק השולח (שם) א"ר נחמן נקטינן ס"ת שכתבו אפיקורס ישרף כתבו עו"ג יגנז נמצא ביד אפיקורס יגנז נמצא ביד עו"ג אמרי לה יגנז ואמרי לה קורין בו ס"ת שכתבו עו"ג תניא חדא ישרף ותניא אידך יגנז ותניא אידך קורין בו ל"ק הא דתניא ישרף ר' אליעזר היא דאמר מחשבת עו"ג לע"ג והא דתניא יגנז האי תנא הוא דתני רב המנונא בריה דרבא מפשרוניא ס"ת תפילין ומזוזות שכתבן אפיקורס ומסור ועו"ג ועבד ואשה וקטן וכותי וישראל מומר פסולים שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה והא דתניא קורין בו כי האי תנא הוא דתניא לוקחין ספרים מן העו"ג מ"מ ובלבד שיהיו כתובין כהלכתן. ופירש"י אפיקורס. אדוק לע"ג: ישרף. דודאי לשם ע"ג כתבו: נמצא ביד אפיקורס יגנז. ספק כתבו ספק מצאו וכשר הוא נמצא ביד עו"ג אמרי לה יגנז מספיקא שמא הוא כתבו ואמרי לה קורין בו דספק ספיקא הוא דשמא ישראל כתבו ואת"ל הוא כתבו שמא למכור לישראל כתבו ולא לשם ע"ג והתוס' כתבו דאין נראה דרב נחמן דקאמר כתבו עו"ג יגנז היינו אפילו כתבו למכור לישראל דלקמן מפרש טעמא משום דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה אלא טעמא דאמרי לה קורין בו משום דאיכא למיתלי טפי שישראל כתבו שאין דרך עו"ג לכתוב ורבינו כתב כאן דתפילין שכתבם אפיקורס רב חיננא בריה דרבא מפשרוניא ס"ת תפילין ומזוזות שכתבן אפיקורס ישרף ותניא חדא יגנזו ומשמע דכיון דפלוגתא דתנאי היא ולא הכריעו כדברי אחד מהם שהלכה כמ"ד יגנזו אע"ג דבס"ת סברי דהלכה כמ"ד ישרף לא נמנעו מלכתבו בהל' תפילין עם דין תפילין ומזוזות מפני שסמכו על מה שכתבו בה' ס"ת הא דא"ר נחמן נקטינן ס"ת שכתבו אפיקורס ישרף אבל הרמב"ם כתב בפ"א ס"ת תפילין ומזוזות שכתבן אפיקורס ישרפו משמע דס"ל דר"נ ס"ת דנקט לאו דוקא אלא ה"ה לתפילין ומזוזות ויש לתמוה על הרי"ף והרא"ש שכתבו דתני רב חיננא בריה דרבא מפשרוניא ס"ת תפילין ומזוזות שכתבן אפיקורס ישרף דרב חיננא לא חלק בין אפיקורס לעו"ג ומסור ועבד וכו' ובכולהו תני פסולין סתם והם כתבו דבאפיקורס תני ישרף ובאינך תני פסולין סתמא ועוד דבתפילין ומזוזות לא אשכחן מ"ד בהדיא ישרף דאע"ג דגבי ס"ת תני חדא ישרף ואפשר לומר דס'"ת לאו דוקא אלא ה"ה לתפילין ומזוזות ומפני כך כתבו וס"ת ותפילין ומזוזות תני חדא ישרף מ"מ קשה למה שהוכחנו דמשמע מדבריהם שהם סוברים דרב נחמן דוקא בס"ת הוא דאמר ישרף ולא בתפילין ומזוזות ודוחק לומר שגירסא אחרת היתה להם בהא דתני רב חיננא בריה דרבא מפשרוניא דבפרק התכלת (מב:) נמי איתא להא מתניתא והיא שנויה כמו שכתבתי דאיתא בפרק השולח ועוד שהרא"ש עצמו כתבה בפ' השולח כגירסת ספרים דידן בגמרא ולכן נראה לי שהם סוברים דכי אמר רב נחמן ס"ת שכתבו אפיקורס ישרף ה"ה לתפילין ומזוזות ואע"ג דרב חיננא כייל אפיקורס בהדי עו"ג ומסור ועבד ובכולהו תני פסולין מ"מ כיון דאיהו תני לכולהו פסולין תלו הדבר בו וכתבו על אפיקורס תני חדא ישרף ותני חדא יגנז ומשמע דס"ל כמאן דאמר ישרף ואע"פ שלא הכריעו בהלכות תפילין הלכה כדברי מי סמכו על מה שכתבו בהלכות ס"ת דברי רב נחמן דאמר ס"ת שכתבו אפיקורס ישרף וכבר נתבאר מדבריהם בהל' תפילין שהם סוברים דתפילין ומזוזות וס"ת שוים הם הילכך כולם היכא דכתבן אפיקורס ישרפו וכדעת הרמב"ם ז"ל:

ומ"ש רבינו ביד עו"ג כשרים כבר כתבתי שהיא ברייתא שם נמצא ביד עו"ג אמרי לה יגנז ואמרי לה קורין בו כתב הר"ן דלפי גירסא זו משמע דנקטינן כלישנא בתרא דקורין בו. וכ"פ הרמב"ם בפ"א וטעמא משום דשכיח טפי שישראל כתבו לפי שאין דרך עו"ג לכתוב אבל הרי"ף כתב אמרי לה קורין בו ואמרי לה יגנז דחיישינן שמא עו"ג כתבו נראה שהוא פוסק דיגנז ומיהו אפשר שאם הוחזק שבזזו עו"ג ספרי יהודים דתולין דאותם ספרים שלהם היו וקורין בהם שבכהאי גוונא שכיח טפי עכ"ל הר"ן והרא"ש גורס כגירסת הרי"ף ופסק ברמזים דס"ת שנמצא ביד עו"ג יגנז וכ"כ רבינו ירוחם בדיני ס"ת דאזלינן לחומרא שמא עו"ג כתבו וכ"כ ג"כ רבי' בה' ס"ת ותימא איך פסק כאן דכשרים ואפשר שהוא סובר דהא דמחמרינן ואמרי' יגנז היינו דוקא גבי ס"ת שהעו"ג עשויים לכתוב ס"ת לצורך עצמן להתלמד בו הילכך איכא למיחש שמא כתבו עו"ג ומשו"ה אמרינן יגנז אבל תפילין שאין העו"ג עשויין לכתבן לפי שאינן צריכין להם לא אזלינן בהו לחומרא אלא נקטינן כמאן דמכשר ואע"ג דבנמצאו ביד אפיקורס אמרינן יגנזו התם היינו טעמא משום דדרך אפיקורס לכתוב איכא למיחש שמא כתב הוא עצמו אבל עו"ג לא שכיח שיכתוב נהי דבס"ת חיישינן לחומרא אבל בתפילין דאפי' אי משתכח מאן דידע לכתוב לא שכיח שיכתוב תפילין כיון שאין לעו"ג צורך בהם לא חיישינן להו וכשרים :

ואין לוקחין אותם ולא שאר ספרים ביותר מכדי דמיהם משנה שם ומפרש טעמא בגמרא שלא להרגיל אותן לגנבן ולגזלן ואמרינן התם בברייתא בגמרא דהא דאין לוקחין אותם ביותר מכדי דמיהם היינו דוקא טובא אבל דבר מועט יותר מכדי דמיהן לוקחין ורבינו כתבו בהל' ס"ת סי' רפ"א ולכן לא חשש להאריך כאן:

ואין נקחין אלא מן המומחה וכו' ברייתא בפ' התכלת (מב:) תפילין יש להם בדיקה ואינן נקחין אלא מן המומחה ופי' רש"י יש להם בדיקה אדם יכול לבדקן בחסירות ויתרות אעפ"כ אינן נקחין אלא מן המומחה היודע שצריכין עיבוד לשמה והתוס' והרא"ש הקשועליו ופירשו הם דלעיבוד שלא לשמה לא חיישינן דהכל בקיאין בזה והא דאין תפילין נקחין אלא מן המומחה היינו הבקי בחסירות ויתירות דחיישינן שמא יתעצל בבדיקתן וטורח הוא לו להסיר התפירה ולחזור ולתופרן והא דתניא בפ' בתרא דעירובין (צז.) אמר ר"ח א"ר הלוקח תפילין מן השוק בודק שתים של יד ואחד של ראש או איפכא התם בשלקחן בדיעבד שלא מן המומחה והכי תניא בתוספתא דעבודת כוכבים אין לוקחין תפילין אלא מן המומחה מי שלקח ממי שאינו מומחה ומצא בידו שנים או ג' צמדים בודק ממנו תפלה אחת של ראש או של יד בצמד הראשון וכן בשני וכן בשלישי וכן ברביעי עכ"ל וכ"כ ר"י וכך הם דברי רבינו אבל הרמב"ם כתב בפ"ב הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה צריך לבדקן לקח ממנו מאה קציצות בודק מהם ג' קציצות או ב' של ראש ואחד של יד או ב' של יד ואחד של ראש אם מצאם כשרים הוחזק זה האיש והרי כולם כשרים ואין השאר צריך בדיקה ואם לקחן צבתים צבתים כולם צריכות בדיקה שחזקת הצבתים מאנשים הרבה לקוחים ע"כ ומ"ש אם לקחן צבתים צבתים כולם צריכות בדיקה היינו לומר דכל הצבתים צריכות בדיקה אבל כיון שבדק מהצבת ב' של ראש ואחת של יד או שתים של יד ואחת של ראש כל קציצות שבאותו צבת בחזקת כשרים ודברי הרמב"ם פשוטים בפ' המוצא תפילין ולא ידעתי למה השמיטום הפוסקים: כתב הרא"ש בתשובה על המוכר תפילין ואמר שהיו של אדם גדול שהוא נאמן דעד אחד נאמן באיסורין היכא דלא אתחזק איסורא ומסתמא אותו אדם גדול לא הוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן:

ותפילין שהוחזקו בכשרות אין צריכין בדיקה לעולם בפ' התכלת (מג:) כתבו התו' דאיתא במכילתא נאמר כאן מימי' ימימה ונאמר להלן ימים תהא גאולתו מה להלן י"ב חדש אף כאן מגיד שצריך לבדוק תפילין אחת לי"ב חדש דברי ב"ה ב"ש אומרים א"צ בדיקה שמאי אומר אלו תפילין של אבי אימא ובירושלמי פ' המוצא תפילין נמי תניא תפילין צריך לבדקן לי"ב חדש דברי רבי רשב"ג אומר א"צ וכל הני דמצרכי בדיקה ס"ל בחוקת תפילין הכתוב מדבר ולא קי"ל הכי מיהו בשימושא רבא איכא שצריכין לבדקן פעמים בשבוע והני בדיקות לא הוי משום חסירות ויתירות אלא שמא בלו ונתקלקלו וכל זה כתב הרא"ש וכתב שיש קצת סעד לדברי שימושא רבא מדאמרינן ביומא (יא.) דמזוזה נבדקת פעמים בשבוע ומיהו כתב שיש לחלק בין מזוזה לתפילין והרמב"ם כתב בפ"ב דאפילו אחר כמה שנים אינו צריך לבדקן שכל זמן שחיפויין שלם הרי הם בחזקתן ואין חוששין להם שמא נמחקה אות מתוכה או שניקבה הלל הזקן היה אומר אלו משל אבי אימא עכ"ל והוא בירושלמי פ' בתרא דעירובין וכתב רבינו ירוחם שכן נראה עיקר וכן פסק ברמזים והכי נקטינן. מ"ש רבינו בשם השאלתות בפרשה בא מקומו:

ומ"ש בשם ר"ע אפי' לד' או לה' שנים אינם צריכין בדיקה נראה דצריך להגיה אפי' למ' או לנ' שנה שכך כתוב בא"ח שמצא בתשובת הגאונים: וכתב עוד בא"ח ואם אינו מניחן אלא לפרקים בודאי צריכים בדיקה ב"פ בכל שבעה שנים עכ"ל: כתוב עוד בא"ח בשם רב יוסף גאון במקום שאין שם מי שיודע לתפור תפילין ולבדקן ויש אצלם ישנות יניח אותם בלא בדיקה הואיל ואי אפשר לבדקם ולא לעשותם ואע"ג דמצוה כתקנה לא עביד דשכר מצות תפילין איכא עכ"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.