בית יוסף/אבן העזר/קלו
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
נותן לה גט הוא או שלוחו וכו' ואומר בשעה שנותן לה הרי את מגורשת ממני וכו' בהזורק (דף עח.) תנן אמר לה כנסי שטר חוב זה וכו' אינו גט עד שיאמר לה הא גיטיך וכתבו התוס' ר"י היה מצריך לנותן גט לאשתו לומר הרי זה גיטיך וגם הרי את מגורשת ומותרת לכל אדם כדמשמע בהמגרש שהיו רגילים לומר וכו' ומיהו קשה דבהניזקין משמע שאפילו לא אמר כן כשר גבי מעדותו של ר' יוחנן בן גודגדא נשמע אמר לעדים וכו' וי"ל דהתם נמי אח"כ יגידו לה העדים שהיא מגורשת והמרדכי כתב בר"פ המגרש כשהוא עוסק בנתינת הגט מצריך לנותן גט לומר הרי זה גיטיך והרי את מותרת לכל אדם ומיהו אין צריך לומר כן אלא לרווחא דמילתא כדאמרינן בהניזקין מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא נשמע וכו': (ב"ה) והרמב"ם כתב בפ"א וז"ל המגרש צריך שיאמר לה כשיתן הגט הא גיטך או הוא גיטך וכיוצא בזה שאם נתן בידה ולא אמר כלום ה"ז גט פסול בד"א כשלא היה מדבר עמה על עסקי גיטה וקידושיה וכו': כתב סמ"ג בסדר הגט ויאמר לה בשעת נתינה התקבלי גיטך ותהא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם ובקונדריסי' בסוף הסדר כתב בשם הרי"ף וכה יאמר לה כשיתן הגט ה"ז גיטך והתקבלי גיטך זה והרי את מגורשת ממני ומותרת לכל אדם וי"א מעכשיו :
וצריך שתדע בשעה שמקבלת גיטה שהוא גיטה וכו' לשון זה אינו מדוקדק שאע"פ שלא ידעה כן בשעה שקבלה הגט כיון שאמר לה אח"כ או שהודיע לעדים תחלה סגי וכך הל"ל וצריך שיתננו לה בתורת גירושין וכן כתב הרמב"ם בפ"א ולמד כן מדכתיב ספר כריתות ונתן בידה שיתן אותו בתורת ספר כריתות והשתא אפי' אמר לה כנסי שטר חוב כיון שהודיע לעדים שהוא נותנו לה בתורת גירושין מיקרי שפיר שהוא נותן בתורת ספר כריתות:
נתנו לה בשתיקה והיה מדבר עמה על עסקי גיטה כו' תנן במסכת מעשר שני ומייתי לה תלמודא בפ"ק דקידושין (ו.) היה מדבר עם האשה על עסקי גיטה וקידושיה ונתן לה גיטה וקידושיה ולא פירש ר' יוסי אומר דיו רבי יהודה אומר צריך לפרש אמר רב יהודה אמר שמואל והוא שעסוקים וכן א"ר אלעזר א"ר אושעיא ופירש"י והוא שעסוקין כו'. הא דקאמר רבי יוסי אומר דיו הוא שהיו עסוקים בדיבור עסקי קידושין עד שעת נתינה אמר רב הונא אמר שמואל הלכה כרבי יוסי וכתב רבינו והיו עדים עסוקים באותו ענין לומר דלאו דוקא היה מדבר עמה דה"ה אם היה מדבר עם העדים או עם אחרים בפניה וכמ"ש המרדכי בפ"ק דקידושין ויותר נראה להגיה והיו עדיין במקום והיו עדים והוי יודע דהתם בפ"ק דקידושין איפליגו תנאי בעסוקין מענין לענין באותו ענין אי מהני דאמרינן התם כתנאי רבי אומר והוא שעסוקין באותו ענין ר' אליעזר ב"ר שמעון אומר אע"פ שאין עסוקים באותו ענין ואי לאו דעסוקין באותו ענין מנא ידעה מאי קא"ל אמר אביי מענין לענין באותו ענין ופירש רש"י מענין לענין שפסקו לדבר בקידושין ממש והיו מדברים בדברים אחרים ומיהו לדברי צורך זיווגם כמו כמה יש לך נדוניא וכמה שדות יש לך להתפרנס מהם עכ"ל ורש"י נקט לה לענין קידושין וכיוצא בזה יש לפרש לענין גיטין שפסקו מלדבר בגט ממש והיו מדברים בדברים אחרים ומיהו דברים הנוגעים לענין גט הם כגון שמדברים במה תקבל כתובתך או מי ידחה מפני מי ופסק הר"ן דלא מהני דקי"ל כרבי מחבירו וגם דרב יהודה אמר שמואל משמע דכוותיה אתיא וכ"כ רבינו ירוחם בח"א וכך משמע מדברי הרי"ף והרא"ש שם וגם מדברי הרמב"ם בפ"ג מהל' אישות ובפ"א מהלכות גירושין שכתבו סתם והוא שעסוקים באותו ענין וכתב ה"ה בפ"ג מהלכות אישות שכן דעת העיטור ושהרשב"א חלוק בדבר: והיכא שלא היה מדבר כלל בעסקי גיטה ונתן לה גט ולא פירש כתב רבינו דאינו גט אבל הרמב"ם בפ"א כתב הרי זה גט פסול ואע"פ שכתב באותו פרק שאחד מי' דברים שהם עיקר גירושין מן התורה הוא שיתננו לה בתורת גירושין משמע דהיינו שלא יאמר דברים שאינם ענין גירושין כגון כנסי' שטר חוב זה וכיוצא בו אבל כל שנתן לה סתם אינו יוצא מתורת גירושין ולפיכך אינו מעכב מן התורה כנ"ל:
ואם אמר לה איני אישיך וכו' מימרא דשמואל בריש קידושין (דף ה:) איני אישיך איני בעליך איני ארוסיך אין כאן בית מיחוש ופירש"י אין כאן בית מיחוש. אף לפוסלה לכהונה ומפרש טעמא בגמרא משום דכתיב ושלחה ולא שישלח את עצמו וכתב רבינו ירוחם בח"ב נכ"ד איני ארוסיך איני בעליך איני אישיך אינו גט ואם היה מדבר עמה על עסקי גיטה אי הוי מגורשת או בספק כתבתיו בענין קידושין נכ"ב ח"א בדין הריני אישיך כי דינם שוה ושם כתב הריני אישיך אינה מקודשת כלל י"מ דאם היה מדבר עמה על עסקי קידושיה דהוי ספק מקודשת וי"מ דמקודשת ודאי דלא גרע מהיכא דנתן לה בשתיקה וי"מ דלא הוי מקודשת כלל דהני לשונות גרועים יותר מנתן לה בשתיקה ולזה הסכים הרא"ש זכרונו לברכה עד כאן לשונו:
אמר לה הרי את לעצמך וכו' אבל אמר לה הרי את בת חורין וכולי פשוט בריש קידושין (דף ו.) ובפרק בתרא דגיטין (דף פה.) והרמב"ם בפ"א מפרש כל אלו הלשונות לענין כותב כן בגט וכן פירש"י וכתב הר"ן שכן דעת הרי"ף ורבינו פירש לשון אחר כפשוטו ומשמע דגם הרמב"ם והרי"ף ורש"י מודו דכל שאמר כי הנך לישני אינה מגורשת אלא משום דבהמגרש איתמר הנך לישני אמתני' דגופו של גט הרי את מותרת לכל אדם דמיפרשה בכותב פירשו גם הני לישני בכותב: ודע דבגמרא (שם) איבעיא לן אמר לעבדו אין לי עסק בך מהו וכתב הר"ן דדוקא בעבד בעי אבל באשה לא איסתפק לן משום דלא שייך לישנא דאין לי עסק בך אלא בעבד שגופו קנוי:
ואם יש אחר בעיר ששמו כשמו וכו' בפרק גט פשוט (דף קסז.) תנן כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ופריך בגמרא וליחוש לשני יוסף בן שמעון בעיר אחת דילמא כתב גיטא ואזל ממטי לאיתתיה דהיאך אמר להו רב אחא בר הונא הכי א"ר שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת אין מגרשין נשותיהם אלא זה בפני זה וכתב רבינו ירוחם בח"ה פירוש ואינה מגורשת אפי' הוציאה גט עד שתביא ראיה שגירשה בפני האחר ששמו כשמו או יבואו עידי מסירה ויעידו שזהו המגרש וזו היא המגורשת: (ב"ה) כתב הריטב"א בספ"ק דמציעא קשיא לי כיון שהוחזקו בעיר שני יוסף בן שמעון היאך כותבין גט לאיש כשאין אשתו עמו דשלחו ביד שליח וי"ל דהתם כשאין מכירין העדים את האשה אבל אם מכירים אותה ודאי יכול לגרשה שלא בפני אשת חבירו אלא שאין העדים כותבים ונותנים לו שיגרשנה בפניהם והכא משום עיגונא אקילו רבנן שאם שליח מכירה לתת לו וסמכו עליו כשנים והיינו דאמרינן התם שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת הא בשאינם דרים בשעת הגירושין אקילו רבנן לגרשה ע"י שליח המכירה או שלא יתנהו לה אלא בפני עדים המכירים אותה כך נראה לי וכן הורה לנו רבינו עכ"ל:
אין מגרשין בשבת תוספתא בפרק בתרא די"ט והכי איתא בת"כ פרק י"ה:
ואם השעה צריכה לכך וכו' מעשה בריש הזורק (דף עז:) בההוא ש"מ דתקיף ליה עלמא טובא ואמר רבא ליקנייה ניהלה לההוא דוכתא דיתיב ביה גיטא ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח ותחזיק ביה דתנן נעל גדר ופרץ כל שהוא הרי זו חזקה ואמרינן בגמרא דאע"ג דמה שקנתה אשה קנה בעלה שאני הכא דגיטה וחצירה באין כאחד ופירש"י תקיף ליה עלמא. והיה ירא פן ימות ותיזקק ליבם ואסור לטלטל גט בשבת ולמוסרו לה וכתבו התוס' אע"ג דבתוס' פרק משילין תניא אין מגרשין בשבת בש"מ הקילו דלא תפול קמי יבם ולא הוי כמו טלי גיטיך מעל גבי קרקע דכיון דהגט בא מרשות הבעל לרשותה הוי כאילו נתנו לה וכן כתבו הרא"ש והרשב"א והר"ן שהגט היה אסור לטלטלו וכתב הרא"ש והרשב"ם פירש שהגט היה מותר לטלטל אלא שלא היו יכולים להביאו אצל החולה דרך ר"ה ולא נהירא שהרי היה יכול לעשות שליח וילך שם ויתן לה הגט ואע"פ שאסור לקנות בשבת גבי ש"מ התירו וכתב הר"ן שדעת בעל העיטור כדעת רשב"ם מיהו בזמן הזה שניתנה תורה שבעל פה ליכתב לכ"ע מותר לטלטל גט שהרי אדם יכול ללמוד הימנו כמה הלכות הגט וכן כתבו המרדכי וסמ"ג והגהות: ב"ה ויש לתמוה עליהם שהרי ההוא ש"מ דתקיף ליה עלמא בימי רבא היה ובימיו כבר ניתנה תורה שבע"פ ליכתב: כתבו הרשב"א והר"ן דהא דאורי להו רבא בחזקה ה"ה דאפי' בחליפין שרי אלא כיון דאיפשר אורי להו בהכי דלא מינכרא מילתא דמיחזי כנועל ביתו לשמרו:
ואם אי איפשר בלא טלטול כגון שאין הגט מונח ברשותו וכו' כן כתבו שם הרא"ש והרשב"א ז"ל: שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת וגירש אחד אשתו בינו לבינה ואינו ניכר מתוך הגט מי הוא מהשנים ועידי הגט אומרים שלא כתבו גט ליוסף בן שמעון אחר היא מגורשת תמצא ברבינו ירוחם ח"ב: גט הניתן בלילה או ביום אחר שהתפללו ערבית פסול כן כתוב בתרומת הדשן סי' רמ"ח ושמעתי הטעם משום דנתינת גט הוי דין ואין דנין בלילה ואינו יודע מה ענין דין לגט ושום אחד מהפוסקים לא חילק להקפיד בכך. כתבו התוס' בריש פרק כל הגט (כד:) דאין עידי מסירה צריכין להכיר שזו היא אשתו כיון שמכירין שמו ושמה והם כתובים בגט וכשבאה לפני ב"ד להתירה לינשא שיילי בית דין לעידי מסירה אם היו שם שני יוסף בן שמעון :
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |