ב"ח/אבן העזר/קלו
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
נותן לה גט הוא או שלוחו לידה או ליד שלוחה ר"פ האיש מקדש תניא ושלח מלמד שהוא עושה שליח ושלחה מלמד שהיא עושה שליח ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח:
ואומר בשעה שנותנו לה הרי את מגורשת ממני בגט זה פ"ק דקידושין סוף (דף ה') אמר שמואל בגירושין נתן לה וא"ל הרי את משולחת הרי את מגורשת הרי את מותרת לכל אדם ה"ז מגורשת ומשמע דבחדא מהני תלתא לישני סגי לכתחלה ורבי' דמצריך תרתי הרי את מגורשת ממני בגט זה ומותרת לכל אדם ומ"ש או הרי את משולחת ממני ר"ל דמשולחת הוה לשון טוב כמו מגורשת אבל ודאי כי היכי דבמגורשת ממני צריך לומר ג"כ והרי את מותרת לכל אדם הכי נמי במשולחת ממני צ"ל והרי את מל"א דאל"כ מ"ש הא מהא נמשך אחר דברי התוס' בפרק הזורק (דף ע"ח) בד"ה אינו גט דר"י היה מצריך לנותן גט לאשתו לומר הא גיטך וגם הרי את מותרת לכל אדם כדמשמע בהמגרש שהיו רגילין לומר גם כן ודן פירוש דבריהם דבהמגרש סוף (דף פ"ה) משמע מדקאמר אביי האי מאן דכתב גיטא לא לכתוב ודין דמשמע ודין אלא ודן וקשה דבריש נדרים קאמר אביי דידים שאינם מוכיחות הויין ידים ולא צריך לכתוב ודין ותירצו התוס' דלשופרא דשטרא היו כותבין ודין לאביי ולמד מכאן ר"י ז"ל דכיון שהיו רגילים לכתוב גם כן ודין לאביי אעפ"י שאינו צריך לכותבו כ"ש דהרי את מותרת לכ"א דהוא גופו של גט דיש לאומרו ולכך אעפ"י דמדינא סגי בחדא מהני תלתא לישני כדקאמר שמואל מכל מקום לשופרא דשטרא היה מצריך ר"י לומר הא גיטך וגם הרי את מל"א:
וצריך שתדע וכו' כתב ב"י לשון זה אינו מדוקדק וכו' ושרא ליה מאריה דלשונו מדוקדק ע"פ דברי התוס' בפרק הזורק בדבור המתחיל אינו גט (ד' ע"ח) שכתבו וז"ל ר"י היה מצריך וכולי ומיהו ק' דבהניזקין ריש (דף נ"ה) משמע דאפי' לא אמר כשר גבי מעדותו של ר"י בן גודגדא וכולי פי' דהתם קאמר רבא באמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה וחזר ואמר לה כנסי ש"ח זה ה"ז מגורשת מי לא אמר ר"י בן גודגדא לא בעינן דעתה ה"נ לא בעינן דעתה פשיטא מה"ד כיון דאמר כנסי ש"ח זה בטולי בטליה קמ"ל אם איתא דבטליה לעדים הוה אמר להו והאי דקאמר הכי משום כיסופא והשתא הקשו התוס' היאך החמיר ר"י כך כל שצריך שיאמר הא גיטך וגם הרי את מותרת לכ"א והלא גט כשר אפילו לא אמר כלום שהוא גט אלא כנסי ש"ח זה ולא הודיעה שהוא גט אלא שאמר לעדים שלא בפניה ראו גט זה שאני נותן לה ותירצו התוס' דהתם נמי אח"כ יגידו לה העדים שהיא גט מגורשת אעפ"י שהאשה מתגרשת בעל כרחה מ"מ צ"ל לה הא גיטך והרי את מותרת לכ"א שתדע שהיא מגורשת ולא תהא חוזרת דבעינן שיהא משלחה ואינה חוזרת עכ"ל מבואר מדברי התוס' דאעפ"י דבגט כשר אפילו לא הודיעה לה שהוא גט אלא שאמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה מ"מ כיון דאפילו בדיעבד אינו כשר אא"כ שהעדים יגידו לה שהיא מגורשת שלא תהא חוזרת לפיכך לכתחלה צריך שתדע בשעה שמקבלת את גיטה שהוא גיטה ושהיא מקבלת את גיטה להתגרש בו והטעם דחיישינן שמא ישכח מלומר לה אח"כ ה"ז גיטך או העדים לא יגידו לה אח"כ שהיא מגורשת ותהא חוזרת אליו וזהו שדקדק רבינו וכתב וצריך שתדע בשעה שמקבלת גיטה וכולי דכך צריך לכתחלה שתדע בשעה שמקבלת את גיטה והאריך רבינו ואמר שהוא גיטה ושהיא מקבלת אותו להתגרש בו לאורויי שזה טעמו של ר"י שמצריך לומר הא גיטך וגם הרי את מותרת לכ"א דהא גיטך צריך לומר לה שתדע בשעה שמקבלת את גיטה שהוא גיטה והרי את מותרת לכ"א צריך שיאמר לה גם כן כדי שתדע שהיא מקבלת אותו להתגרש בו שלא תהא חוזרת אבל אם נתנו לה בחזקת שהוא ש"ח אינה מגורשת וכולי כלום אבל אסור לעשות כך לכתחלה כיון דאינה מגורשת אא"כ יאמר לה אח"כ ה"ז גיטך חיישינן דילמא ישכח מלומר לה אח"כ ואע"ג דלא אמר רבא אלא כשיאמר בתחלה לעדים ראו גט זה שאני נותן לה וכו' סבירא ליה לרבינו כיון דאינה מגורשת אא"כ מטעם שהעדים יגידו לה אח"כ שהיא מגורשת א"כ כ"ש אם לא אמר לעדים תחלה אלא דלאחר נתינה א"ל ה"ז גיטך כיון שא"ל שהיא מגורשת ולא תהא חוזרת ודאי דכשר הגט בדיעבד וכ"כ הרמב"ם בפ"א ומפורש כך בברייתא לשם דקאמר תנ"ה א"ל כנסי ש"ח זה וכולי וע"ל סימן קל"ח ובמ"ש לשם בס"ד: ומ"ש או שיודיענו לעדים תחלה היינו נמי לומר והם יגידו לה אח"כ שהיא מגורשת ולא תהא חוזרת כדלקמן בסוף סימן קל"ח וגם דברי הרמב"ם מפורשין כך שהרי כתב בפ"א שא' מי' דברים שהוא עיקר הגירושין הוא שיתננו לה בתורת גירושין אבל אם נותנו לה בתורת ש"ח אינו גט ואם א"ל אח"כ ה"ז גיטך ה"ז גט אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה וחזר וא"ל כנסי ש"ח זה ה"ז כשר וכולי הרי שלא הכשיר באמר לעדים ראו גט וכולי אלא בדיעבד אבל לכתחלה צריך שיתננו לה בתורת גירושין שיאמר לה ה"ז גיטך ופשוט הוא ודלא כנראה מלשון ב"י דלא נחית לחלק בין לכתחלה לדיעבד והשיג על רבינו מדברי הרמב"ם וליתא ושגגה היא יוצאה מלפני השליט:
ואם יש אחד בעיר ששמו כשמו וכו' ה"א בפרק ג"פ (דף קס"ז) ומה שקשה למאי דקי"ל כר"א דעידי מסירה כרתי הא אינהו ידעי שפיר אם זו היא אשתו אם לאו וה"א לשם בתוס' וכ"כ עוד התוס' בפרק כל הגט (דף כ"ד) בד"ה בעידי מסירה והאריכו ביישוב זה וכבר כתבתי לעיל בסימן קל"ב ס"ו דאנן נהגינן בב' יב"ש לגרש זה בפני זה אפילו אין שמות נשותיהן שוות:
ומ"ש רבינו ויאסרנה על בעלה הוא ע"פ גירסת הרשב"ם בפ' ג"פ וליחוש דילמא כתב גיטא ואזיל וממטי לה לאתתיה דהיאך ומגרש לה ומתכוין להתירה לינשא שלא כדין עכ"ל ולפי דק' על זה הלא כשיהא נודע אח"כ שלא קיבלה גט מיד בעלה צריך השני להוציאה וכיון שלא תעמוד בהיתירא למה לו לכוין להתירה שלא כדין לכך פירש רבינו דעיקר כוונתו אינה אלא לאוסרה על בעלה דתצא מזה ומזה ובא רבינו להוציא ממ"ש לשם בתוס' דנתכוין להוציא כתובתה מבעלה ול"ג ומגרש לה אלא העיקר כגירסת רשב"ם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |