בית הלוי/ג/נד
|
< הקודם · הבא > |
בסוכה דף מ"ה אמר ר' יוחנן אתרוג בשמיני מותר סוכה בשמיני אסורה ומפרשינן הטעם סוכה דחזי' לבה"ש איתקצאי לכולא יומא דשמיני אתרוג לא חזי' לביה"ש. ולוי אמר אתרוג בשמיני אסור ופרש"י טעמא דלוי כיון דביה"ש דיום ז' אסור שמא יום הוא ומיגו דאיתקצאי לבה"ש איתקצאי לכולא יומא דח', והתוס' בדף ח' חלקו על רש"י וכתבו דלא אמרינן מיגו דאיתקצאי מיום שעבר וזהו טעמו של ר' יוחנן דמתיר אתרוג בח' ולוי דאוסר הוא דגזר אתרוג אטו סוכה, והנראה דרש"י לא ניחא ליה בזה דאיסור מוקצה דרבנן והאיך נגזור בו התירא אטו ואיסורא דאע"ג דגבי ביצה שנולדה אסרינן משום מהרה יבנה בהמ"ק ויאמרו אישתקד מי לא אכלנו הרי דגזרו בחשש מוקצה התירא אטו איסורא לא דמי דשאני שם דזה הדבר גופה דהיינו ביצה שנולדה בראשון תהיה אסורה גזרו גם השתא שלא יקילו בה אח"כ אבל לאסור דבר שאינו מוקצה משום חששה דיתירו דבר המוקצה זה לא שמענו, ועיי' בחידושי הרשב"א במס' חולין דף י"ד שכתב דבפירות הנושרין דמלבד איסורא דשמא יעלה ויתלוש יש בהם איסור מוקצה והקשה ע"ז מהא דריש ביצה אמרי' פירות הנושרין טעמא מאי שמא יתלוש היא גופה גזירה ונגזור גזירה לגזירה ואמאי לא אמר דגזרו ביצה משום פירות הנושרין דאסורים משום מוקצה ותי' דאינו מוקצה אטו מוקצה לא גזרינן:
והנה עיקר הוכחת התוס' הוא מהא דמתיר ר' יוחנן אתרוג בח' וצ"ע דהרי ר' יוחנן פסק בסוף שבת כר"ש דלא אמרינן כלל מיגו דאיתקצאי לבה"ש אפי' אינו מיום שעבר והא דאוסר סוכה בח' ע"כ צ"ל דלא פסק כר"ש רק במוקצה מחמת איסור אבל מוקצה מחמת מצוה אית ליה ומשו"ה סוכה דאי איתרמי סעודה בה"ש בעי למיתב בה נמצא דבה"ש יש עליו שם מוקצה מחמת מצוה ומשו"ה אסורה כל יום ח' אבל אתרוג דא"צ ליטלו בביה"ש א"כ ביה"ש אין בו מצוה והגם דבה"ש אסור באכילה דשמא הוא יום וכל יום ז' אסור משום מוקצה מחמת מצוה מ"מ אם נבא לאוסרו למחר בשביל זה הרי אינו מחמת מצוה רק מוקצה מחמת איסור מוקצה שהיה עליו בז' א"כ הרי הוא בכלל מוקצה מחמת איסור והרי איסור מוקצה שהיה עליו ביה"ש לא חמירא מאלו היה עליו ביה"ש איסורא דאורייתא ממש ומ"מ ס"ל לר"י דשרי ולוי לשיטתו דפסק בסוף שבת כר"י במוקצה מחמת איסור ומשו"ה אוסר אתרוג בח' וצ"ע, והנראה בדעת התוס' משום דבשבת דף מ"ד כתבו התוס' דבמוקצה מחמת איסור היכא דדחי' בידים אוסר ר' יוחנן מדאוסר נר שהדליקו בו בשבת ורק בנתנבלה בשבת מתיר דלא דחי' בידים וס"ל להתוס' דגם אתרוג שהקציהו למצוה מקרי דחי' בידים ולרש"י י"ל דרק בנר שהדליקו בו דעל אותו ביה"ש עצמו דחאו בידים מודה ר"י אבל אתרוג הא לא דחאו כלל על ביה"ש של סוף יום ז' דהרי אז א"צ ליטלו כלל ורק ממילא אסור משום שמא יום הוא זה לא מקרי דחאו בידים וכסברא זו חילקו, התוס' עצמם בשבת דף מ"ד על הא דבסוכה מהני תנאי דאינו בודל כל ביה"ש ושמן שבנר לא מהני תנאי זה יעו"ש ובודאי דיש לומר כן בדעת רש"י דבכה"ג לא מקרי דחאו בידים, אבל למאן דאית ליה מוקצה מחמת איסור שפיר י"ל כרש"י דגם מיום שעבר אמרינן:
ולדעת רש"י יש לישב דעת הפוסקים כרב נחמן דאמר בריש ביצה לחלק במוקצה בין שבת ליו"ט והרא"ש בסוף שבת הקשה עליהם מהא דאיתא שם ואף ר' יוחנן סבר הלכה כר"ש ופריך והאר"י הלכה כסתם משנה ותנן אין משקין ושוחטין את המדבריות ומאי פריך דלמא פסק כר"ש רק בשבת ולא ביו"ט והוכיח הרא"ש מזה דסתמא דגמרא לא ס"ל לחלק בין שבת ליו"ט ולרש"י ניחא דידע הגמרא דר' יוחנן פוסק כר"ש גם ביו"ט מהא דמתיר אתרוג בח':
אמנם עדיין קשה מהא דאיתא שם הפריש ז' אתרוגים לז' ימים אמר רב כל אחת יוצא בו ואוכלו לאלתר ורב אסי אמר אוכלו למחר ובגליון הש"ס נדפס בשם מהרש"ל דהגירסא מהופכת דרב אמר אוכלה למחר וכן הוא להדיא בתוס' בדף יו"ד, והרי קאי על כל השבעה אתרוגים וגם זה שיצא בו ביום השביעי מתירו רב לאוכלו למחר דהיינו בשמיני וכיון דס"ל לרב דכל היום אסור אמאי שרי בשמיני דרב הא ס"ל במוקצה כר' יהודה ומוכרח דרב ס"ל דלא אמרינן מיגו מיום שעבר, אבל לגירסא דידן דרב אמר אוכלה לאלתר ניחא דס"ל דגם באותו יום מותר ולרב אסי דאמר אוכלה למחר הא נוכל לומר דלא ס"ל מוקצה מחמת איסור היכא דלא דחי' בידים וכמש"כ לר' יוחנן ולרש"י הא בודאי גורס כגירסא דידן דהא כתב בדף מ"ו דאתרוג איתקצאי לכולא יומא דקם ליה רב אסי ור' יוחנן בחדא שיטתיה. שוב ראיתי בחידושי ריטב"א בסוכה דף מ"ו שכתב ג"כ כרש"י דאמרי' מיגו מיום שעבר והא דמתיר ר' יוחנן אתרוג בח' תי' בדרך אחר והראה פנים מסבירות דגם בביה"ש של יום שביעי מותר לר' יוחנן יעו"ש ולדבריו ניחא הך דהפריש ז' אתרוגים לכל הגירסאות עוד הביאו התוס' מהא דביצה דף ד' שבת ויו"ט רב אמר נולדה בזה אסורה בזה וקאמר נימא קסבר רב קדושה אחת כו' ואמאי לא משני דרב אוסר משום מיגו דאיתקצאי ומוכח דפשיטא להגמרא דאין לאומרו והנה אין מזה ראיה דסתמא דגמרא ס"ל דאין סברא כלל לומר מיגו מיום שעבר דהא י"ל דפריך לרב לשיטתו לפי גירסת התוס' דרב אומר כל א' אוכלו למחר הרי דרב בעצמו ס"ל דלא אמרינן מיגו מיום שעבר ורש"י לא ס"ל כריטב"א הנ"ל וי"ל דאיכא אמוראי דס"ל דאמרינן מיגו מיום שעבר ושפיר י"ל דטעמו של לוי דאוסר אתרוג בח' הוא משום מיגו דאיתקצאי ורק לגירסא דידן דרב אמר אוכלה לאלתר וכן הוא גירסת רש"י אין לנו ראיה דרב לא, ס"ל בדבר האסור בביה"ש דלא אמרינן מיגו מיום שעבר וא"כ מדפריך הגמרא מוכרח דס"ל להגמרא דאין שום סברא כלל לומר דאיכא מ"ד דאמרינן מיגו מיום שעבר וא"כ קשה על פרש"י מדידיה אדידיה, וגם זה ניחא דס"ל לרש"י דבתרנגולת העומדת לאכילה דגם ביום שנולדה אין בהביצה איסור מוקצה וגם בו ביום כל איסורה הוא רק משום פירות הנושרין או משקין שזבו לא אמרינן דתאסר למחר משום מיגו דאיתקצאי כיון דגם ביומו אין בו איסור רק משום גזירה לחודא, ובפרט לפי מה שכתבו התוספת בשבת דף מ"ו דפירות הנושרין גם ביומו מותרין בטלטול ודאי דלא שייך לאוסרה למחר משום מוקצה דהא גם ביומו לא מקרי מוקצה ושרי בטלטול מקרי שפיר ראוי' ורק באכילה לחוד אסרוה שמא יעלה ויתלוש ולמחר דלא שייך הך גזירה להך מ"ד דס"ל דהם שני קדושות שרי לגמרי וכן מבואר להדיא בשיטה מקובצת בביצה דף ד' בד"ה ואל תשיבני דגם אם בעלמא אמרינן מיגו מיום שעבר בפירות הנושרין לא אמרינן ליה כלל יעו"ש:
עוד הביאו התוס' משני י"ט של גליות דנולדה בזה מותרת בזה ולא אסרינן משום מוקצה, ועל ראי' זו יש לפקפק דשאני יו"ט של גליות דאחד מהם ודאי חול וממ"נ שרי למחר דאם למחר הוא יו"ט הא ממילא לא הי' עליו ביה"ש שום איסור, והנה להתוס' דס"ל דאם אמרי' מיגו מיום שעבר גם בשני יו"ט של גליות הי' צריך להיות אסורה היה מקום לישב היטב מה דבביצה דף ג' רמי ר' יוחנן דר' יהודה אדר' יהודה דאמר ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני בראשון לא ורמינהו אין סוחטין כו' ר' יהודה אומר אם לאוכלין היוצא מהן מותר אמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה, וכתבו התוס' דבע"כ מחליף הך דאין סוחטין דאין לומר דמחליף הך דכלכלה דא"כ אוסר ר' יהודה גם בשני וא"כ קשה יותר דר"י אדר"י ועיין בשיטה מקובצת שם שכ' וז"ל פרש"י הך דאין סוחטין ולא רצה לאפוכי הך דמתנה ואין צורך אלא אפילו הך דמתנה מהפך עכ"ד ודבריו באו סתומים וחתומים ולא ביאר לנו טעמו דהא ודאי מוכרח כן וכמו שהוכיחו התוס', ועיין במס' גיטין דף י"ז גבי פלוגתא מאימתי מוציאין לפירות דכתב הר"ן דלהלכה קיי"ל משעת נתינה מדאמר סתמא דגמרא איפוך מסתמא לבתרייתא מהפך וכמו דמוכח בגיטין דף מ"ו גבי מוציא אשתו משום שם רע ובכתובות דף יו"ד גבי אם כתובה דאורייתא, וכל זה הוא דלא כהתוס' דביצה הנ"ל, ולפי הנ"ל יש לישבו בטוב דר' יוחנן ס"ל דמאן דאית ליה מוקצה אמרינן גם מיום שעבר וגם בשני יו"ט של גליות ומשו"ה הקשה דר' יהודה אדר"י דס"ל דודאי ע"כ איירי בעומדת לאכילה דאין לומר דאיירי בעומדת לגדל דא"כ הי' אסורה לר"י גם בשני משום מיגו דאיתקצאי אבל בעומדת לאכילה דהאיסור משום משקין שזבו לא שייך מיגו דאיתקצאי וכמש"כ בשיטה מקובצת. ומשו"ה הקשה מהא דאין סוחטין ומשני מוחלפת השיטה הך דכלכלה ואוסר ר"י גם בשני, ושוב י"ל דאיירי בעומדת לגדל, ורבינא דאמר לעולם לא תיפוך והכא בעומדת לגדל ס"ל דלא אמרינן כלל מיגו מיום שעבר או דס"ל דשני יו"ט של גליות דא' ודאי חול לא שייך מיגו ומשו"ה מתיר ר"י בשני. והא דבביצה דף ד' קאמר רב אסי נולדה בזה אסורה בזה ומקשה נימא קסבר קדושה אחת והא רב אסי אבדיל מיו"ט לחברי' ולא משני דאוסר משום מיגו דאיתקצאי ניחא ג"כ דהא רב אסי סתמא קאמר ואיירי גם בעומדת לאכילה דלא שייך מיגו דאיתקצאי, ועוד דלגירסת רש"י קאמר רב אסי גבי אתרוג דאוכלה למחר ומוכח דלא ס"ל מיגו דאיתקצאי מיום שעבר ומקשה לשיטתי':
ולכאורה קשה לדעת רש"י דבכל יו"ט שלאחר השבת יהיו עצים ובהמה מוקצין ויהיה אסור להבעיר ולשחוט ביו"ט דביה"ש היה אסורין והרי בשבת דף קי"ד פריך על הא דתנן יו"ט שחל במוצאי שבת לא היו תוקעין דלתקע כי היכא דלידע דשרי בשחיטה ואע"ג די"ל דלאו דוקא נקט שחיטה דכמו כן קשה כי היכא דלידעו דשרי שארי מלאכות אוכל נפש דלא שייך לאוסרם משום מוקצה וכמו הוצאה וכדומה לה דאכתי קשה על לשון הגמרא דלמה תפסה שחיטה דלא כהלכה דהא קיי"ל ביו"ט דאסור מוקצה ומוכרח דס"ל להגמרא דלכו"ע שרי שחיטה דלא אמרינן מיגו מיום שעבר, ועיין בר"ן בריש ביצה שכתב וז"ל שכל מה שנאסר בביה"ש איתסר לכולא יומא אע"פ שתבא לו שעת היתר ואין הכי נמי דלמ"ד שבת ויו"ט קדושה אחת הם דלא שחיט בישרא ביו"ט שלאחר השבת אלא דאנן לא קיי"ל הכי ולפרש"י הרי גם אם שתי קדושות הם צ"ל אסור משום מיגו דאיתקצאי ועיין עוד במס' פסחים דף ע"א דאמר ר"א דבעי זביחה בשעת שמחה והקשה רבא מהא דתנן השמחה שמונה והא זימנין דלא משכחת אלא שבעה וכגון שחל יו"ט הראשון בשבת ולרש"י קשה הא גם אם לא בעי זביחה בשעת שמחה זימנין דהם רק ששה וכגון שחל עיו"ט בשבת ודוחק לומר דנוקים להמשנה כר"ש דלית ליה מוקצה ובפרט דרבא בעצמו ס"ל בביצה דף ל"ג כר' יהודה במוקצה, והניחא לפי מה שכתב הר"ן בפ"ב דביצה בשם הרמב"ן דכל דבר שבעצמו הוא ראוי רק שיש עליו איסור מצד אחר וממילא שלא דחאו בידים ונפקע אח"כ ממנו אותו איסור בלא מעשה אין בו משום מוקצה ושרי גם באותו יום לדידיה ניחא דכיון דנפקע איסור שבת אין בו משום מוקצה כלל, וגם לדעת האלפס בחולין פ"א דמוקצה מחמת איסור היכא דלא דחאו בידים שרי לדידן וכן הוא דעת התוס' סוף שבת בד"ה לברי אבל להחולקים דס"ל דגם בכה"ג מקרי מוקצה קשה דביו"ט שלאחר שבת יהיה אסור לשחוט בהמה, ויותר קשה מהירושלמי שהביאו הפוסקים שיורי פתילה שיורי מדורה שיורי שמן שכבו בשבת מהו להדליקן ביו"ט רב ור"ח תרוייהו אמרין אסור ור' יוחנן אמר מותר ומפרש שם דפליגא אם שני קדושות הם או קדושה אחת או דפליגא בהכנה ועכ"פ חזינן דבלא הני טעמא היה שרי גם לרב דאית ליה מוקצה והרי שם דחאו בידים ומוכח דלא אמרינן מיגו משום שעבר וצ"ע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |