בינת אדם/בית הנשים/יד
|
< הקודם · הבא > |
[כד] שאלה מקוה שיש בתחתית רפש וטיט עד שהטובל בו משוקע עד קרסוליו מה דינו:
הנה דין זה מבואר בש"ע סימן קצ"א סעיף ל"ו שכתב די"א דלא עלתה לה טבילה ולא הביא כלל דעת המקילין והרמ"א לא הגיה כלום והלבוש כתב דיש להחמיר אלא שהמרשים כ' בש"ע שדעת רוב הפוסקים להתיר וכ"כ הש"ך שם ס"ק מ"ז דרוב הפוסקים מתירים לטבול בנמל דהיינו במקום טיט כדאיתא בטור ופוסקים ודבר זה צ"ע כי לא מצינו לאחד מן הפוסקים שיתיר בהדיא לטבול במקום טיט אלא הטור שכתב דמרש"י משמע דאפילו בדיעבד לא עלתה טבילה משום חציצה ולא נהירא וגם בזה י"ל דמודה דלכתחלה אסור לטבול ואין לנו מי שיתיר לטבול לכתחלה אלא דעת י"א שהביא הראב"ד בס' בע"נ דף כ' ע"ב והיינו מטעמא שכתב הרא"ש שהמים מקדימין וכיון דרש"י כתב להדיא משום חציצה וכן הכריע שם הראב"ד וכן משמע שמודה לו הרז"ה שהרי לא השיג עליו בהשגות וכ"כ בהדיא בראב"ן ססי' שכ"ו וכ"כ בהדיא הרוקח ססי' שע"ב והש"ג בשבת פ"ו והרא"ש בנדה לא הכריע וכן בנדרים מ' ע"ב אההיא דעבד מפצי בתשרי כתב שם פרש"י וגם של ר"ת והרשב"א בחי' שבת פ"ו הק' על פרש"י דמ"ש נמל דנקט דמ"ש נמל מתוך הנהר ולכן כתב כפר"ת ואעפ"כ בתה"א דף ק"ץ כתב פרש"י וגם של ר"ת ולא הכריע וכן בתה"ק כתב ג"כ ב' הפירושים והמרדכי בפ"ב דשבועות וכן הסמ"ק הביא ב' דיעות דבמקום טיט אסור לטבול כרש"י וגם במקום מגולה אפילו היכא דליכא טיט כר"ת ולכן אף שהב"י הניח בקושיא לדעת רש"י ממתני' דהמים מקדימים מ"מ לא כתב בש"ע רק דעתו דאפילו בדיעבד לא עלתה טבילה וכן רמ"א ולבוש החמירו וא"כ אמאן ניקום ונסמוך להתיר ואפילו בדיעבד וכ"ש מה שכתב הש"ך דנהגו לכהחלה ולדעתי אין ספק אם נהגו לטבול במקוה שיש בו טיט היינו במקום שאין להם כי אם מקוה כזו והוא שעת הדחק שלא לעגן סמכינן על טעם הרמב"ם והרא"ש שהמים מקדימים כיון דאפילו לרש"י אין כאן אלא איסור דרבנן דהוי במיעוט הגוף ובמקום שא"א להם במקוה אחרת אין חילוק בין טבלה או לטבול לכתחלה דלכתחלה הוי כדיעבד אבל במקום דאפשר לחזור ולטבול לכ"ע אפילו בדיעבד לא עלתה טבילה כדעת כל אלו הגדולים שהבאתי אף שהוא רק איסור דרבנן כדמצינו בהרבה דינים באיסורי נדה דאזלינן לחומרא אפינו בפלוגתא במילתא דרבנן ואפילו בשכחה ולא נטלה צפורן אחת דלכ"ע אינו חוצץ כתב רמ"א בסעיף כ' דנוהגין לחזור ולטבול כ"ש בדין זה דלא מצינו מי שיחלוק בזה אלא הרא"ש לדעת י"א מפרושו במתני' וכ"ש דל"ש בדין זה לחלק בין עברה לילה אי לא כמש"כ הש"ך שם ס"ק כ"ה דהתם אונו אלא חומרא בעלמא משא"כ הכא דמדינא צריך טבילה ואני תמה על הש"ך דשם בצפורן כיון דמצא דהראב"ד מחמיר כתב דצ"ע להתיר אפילו בעברה לילה וחושש לדעת יחיד אם אפשר לחזור ולטבול והכא דכל הפוסקים כתבו להדיא דצריכה טבילה אחרת כתב דנהגו להקל ואם מפני שכתב דדוקא טיט היון חוצץ משא"כ שאר טיט גם זה ליתא שהרי כתב הב"ח דאין אנו בקיאין מה הוא טיט היון ודבריו אילו לא נכתבו היו ראוין לכתוב:
ואף די"ל דכוונת הש"ך דהפוסקים דמפרשים ההיא דנמל משום בושה היינו משום דס"ל דמותר לטבול בטיט וכקו' הרא"ש שהמים מקדימים ובאמת רוב הפוסקים מפרשים הכי והם הגאונים והרי"ף והרמב"ם וספרי יראים וסמ"ג ורשב"א ורא"ש ור"ת בשם ר"ח נ"ל דליתא דהמדקדק בתוס' ורשב"א בחי' שבת והר"ן בשבת מוכח מדבריהם דלא מטעם זה נדו מפירש"י אלא משום דקשיא להו דהא אינו חוצץ אלא טיט היון ועוד דמ"ש נמל דנקט אבל משמע דמודו דאם טיט חוצץ אסור לטבול בטיט זולת לפירוש רמב"ם ורא"ש דס"ל דכיון דהמים מקדימים אפילו בטיט היון אינו חוצץ אבל לשאר פוסקים י"ל דמודו דחוצץ וכמש"כ הב"י לדעת הסמ"ג וא"כ לדידן דאין אנו בקיאין חוצץ הכל וא"כ עכ"פ אין לנו הכרעה שהגאונים ורי"ף ור"ת ור"ח ס"ל כרמב"ם ורא"ש דילמא ס"ל כסמ"ג וראיה ברורה לזה שהרי הס' יריאים בסי' קצ"ב כ' להדיא דינא דרש"י דאסור לטבול בטיט ואפילו הכי כ' דיש מפרשים בנמל כרש"י משום טיט וליתא אלא טעמא משום ביעתותא ואם כן איך נקיל בדבר שמפורש להדיא בראשונים ואחרונים דאפילו בדיעבד לא עלתה טבילה באיסור חמור דנדה וכ"כ הראב"ד בדף י"ח לפסק כרש"י וגם כר"ת:
והנה כדי לעמוד על עיקר הדין צריכין אנו לברר דזה תלוי הכל בפירוש המשנה דמקוואות שהביא הרא"ש דאיתא שם פ"ז הטביל בו את המטה אע"פ שרגלים שוקעת בטיט העבה טהורה מפני שהמים מקדימים ופי' הרמב"ם ורא"ש כשתחב רגלי המעה בטיט כבר קדמו המים ונדבק ברגלי המטה קודם שהגיע לטיט ואותן מים מחוברים למקוה הילכך לא הוי חציצה וכ"כ הרמב"ם בפ"א מהלכות מקוואות הלכה י"ב ולפ"ז בודאי דאפילו טיט היון אינו חוצץ וקושיא זו הקשה גם הר"ן על רש"י וכתב דיש לומר דהני מילי במטה דליכא סדקין אבל באדם חוצץ לפי שהטיט נכנס לו בין האצבעות ונדחק שם וכ"כ הראב"ד וז"ל יש אומרים דאין דין זה אלא במטה אבל רגלי האדם כיון שנכנס לו הטיט בין אצבעותיו והוא מקום דחוק אפשר שיהא חוצץ ונראין דבריו עכ"ל והב"י כתב על זה דגם על זה קשה כיון דהמים מקדימים אין לחלק והניח בקושיא (והלח"מ תירץ דהחשש הוא משום שעל שפת הנהר שנכנס בין אצבעותיו וזה קודם למים ונעלם ממנו שהם דברי הראב"ד שהביא הב"י דיש אומרים דאינו מקפיד אלא על טיט שבשפת הנהר שהוא שוה למים עכ"ל ר"ל מה שהוא בשפתו קודם עומק המים) וכפי הנראה שכוונת הראב"ד ור"ן כיון דבין האצבעות מקום דחוק ואם כן נסחט משם המים ונשאר הטיט יבש או עכ"פ אינו טופח להטפיח ולכן לכולי עלמא לח מהני בזה מה שהמים מקדימים וצ"ל דזה נראה לדוחק לרבינו ב"י ולכן הניח בקושיא:
והנה דברי הרוקח תמוהים ביותר שכתב וז"ל הביאו הב"י בסימן ר"א גבי טיט הנרוק הטביל בו את המטה כו' מפני שהמים מקדימין כו' כבר עלתה טבילה למטה במים מכאן אשה צריכה לזהר שלא תטבול באגמים או במקוה שיש בו טיט עב פן תשקע רגלה בטיט עב שאין פרה שוחה ושותה מהם ולא עלתה לה טבילה שהאשה מקפדת עכ"ל ודבריו תמוהים כקושית הב"י וגם מהיכן נשמע דין זה:
אמנם באמת לפירוש רמב"ם ורא"ש מה שפירשו במי' מקדימין ודאי אין לחלק בין טיט היון לשאר הטיט ומה שכתב הב"י דהר"ש ס"ל דדוקא לשאר טיט מהני קדימות המים משא"כ לטיט היון וכתב שכן דעת רש"י לא זכינו להבין דבריו דמ"ש טיט היון כיון דאמרינן דקדמו המים וכמו שכתב הב"י לדעת הרא"ש ואמנם באמת המדקדק בדברי ר"ש נ"ל דמפרש פירוש אחר דלא כרמב"ם ורא"ש וראיה שהרי הסמ"ג נמשך תמיד אחר לשון הרמב"ם וכאן שינה מדבריו וכתב כלשון הר"ש והסמ"ג מפני שהמים מקדימין לאותן הגומות של כרעי המטה ובמים הוטבל' ואין כאן חציצה דאין חוצץ אלא טיט היון והיוצרים עכ"ל וכ"כ הסמ"ג במ"ע סימן רי"ח דף קי"ז ע"א סמוך לסופו ונ"ל דכוונתם דבודאי לא מהני מה שהיה המטה כבר במים קודם שנשתקעו בטיט דמאי הוי דעכ"פ בעינן שיהיה טופח להטפיח שיהיה חיבור ומאן יימר דהכי הוי וא"כ הוא דומה לטובל כל גיפו חוץ מאבר א' דלא מהני לו טבילה ואף דמיירי בטיט שאינו חוצץ מאי מהני דדוקא כשטובל במים ויש עליו חציצה שאינו מקפיד דאמרינן שהוא טפל לבשר ונתבטל נגד הבשר והוי כאלו כל גופו במים אבל אם אינו טובל כולו בפעם אחת במים לא מהני טבילה דאין טבילה לחצאין ולכן כתב הר"ש שהמים מקדימין לגומות של כרעי המטה ר"ל תיכף כשהתחילו רגלי המטה לשקיע בטיט ונעשה שם גומא יורד מים לשם ונתמלא הגומא במים וזהו שדקדק וכתב ובמים הוטבלה אך עדיין קשה שהרי תיכף כשנגע רגלי המטה בטיט נדבק בו ואם כן מאי מהני שיש מים בגומות הרי יש כאן חציצה על זה כתב ואין כאן חציצה דאין חוצץ אלא טיט היון:
וזהו גם כן כוונת רוקח דאינו מחלק בין טיט עבה לטיט היון דגם עבה הוא חוצץ אלא דמתניתין נקט מטה דמסתמא ברגלי המטה אינו מקפיד בטינופו ולכן נקט מתניתין דוקא מטה ומדלא תנא אדם ש"מ דבאדם דמקפיד חוצץ ומש"כ שהמים קודמין פי' כבר עלתה טבילה למטה במים אין כוונתו כפי' רמב"ם ורא"ש דא"כ גם חציצה אינו פוסל אלא ר"ל דאע"ג דהטיט אין ראוי לטבול בו כיון שאין פרה שוחה ושותה ואם כן איך המטה טהורה נהי דאין מקפיד מ"מ טבילה במים אין כאן ע"ז כתב שכבר עלתה טבילה במים שבגומא שקדם ונכנס לשם אבל קדימת המים לא מהני דלא מקרי חיבור:
ובזה יובנו גם כן כוונת ראב"ד ור"ן דס"ל גם כן דאין קדימת המים מועלת להיות חיבור אלא כפי' ר"ש ולא ס"ל גם כן כסברת רוקח לחלק דבמטה אינו מקפיד דמאי פסקא אלא שמחלקים בענין אחר דכיון דיש ג"כ מים בגומא ידוע דאז אין נדבק הטיט בדבר אחר אבל ברגלי אדם שנדחק שם ודאי נכנס טיט בין האצבעות וחוצץ:
ולפ"ז כיון דהר"ש וסמ"ג ורוקח ור"ן מפרשים פירוש אחר במים מקדימים וע"כ כל הפוסקים שאוסרים לטבול בטיט ס"ל כוותייהו וכיון דקיי"ל דאין אנו בקיאין בין טיט לטיט ומכ"ש לפי מה דקיי"ל דכל שאין פרה שוחה ושותה אינו ראוי לטבילה וכתב הרוקח דזה נקרא טיט עבה ונכנס בסדקי האצבעות א"כ אין לחלק ג"כ אם הוא רפש מטיט או מחול דמ"ש כיון שהיא עבה וכיון דאין לנו מי שיקיל אלא אדרבה כל הפוסקים כתבו להדיא דאסור ולא עלתה לה טבילה ומהפוסקים שמפרשים דנמל הוא מחמת ביעתותא אינו מוכרח שיחלוקו על זה והש"ע ורמ"א קבעו כן לדינא בש"ע מי יוכל להקל ובלתי ספק מה ששמע הש"ך שנהגו לטבול במקום טיט היינו במקום שאין להם מקוה אחר סמכינן על הרמב"ם ורא"ש כפי פירושם במשנה דאפילו טיט היון לא מזיק וכיון דא"א להם בענין אחר סמכינן אפילו לכתחלה אבל במקום דאפשר לחזור ולטבול או שיש מקוה אחרת באותה העיר חלילה להקל ואפילו בדיעבד צריך לחזור ולטבול:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |