בינת אדם/איסור והיתר/סט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(נ) בכו"פ סימן צ"ז מביא ראיה דלא מהני טעימה לפת שלש בחלב דאם לא כן למה אסרה רבה הוה ליה למטעמיה. ואין לומר דבאמת טעם והוי ליה טעם חלב דאם כן מאי פריך מתנור שטחו כו' ומשיסיק מותר, ומאי קושיא כיון שיש בו טעם היאך יועיל לו הסקה.
ונ"ל דודאי הא דאסר רבה רצונו לומר עד שיטעום, אלא משום דאמר אסרה לעולם פרש"י אף לאחר שהוסק התנור וסבירא ליה דלעולם צריך לטעום אם יש טעם. וע"ז פריך מברייתא משיסיק מותר רוצה לומר דאין צריך טעימה ואם כן אין חילוק בין טעימה ובין מש"כ מהרי"ט דאם יש בו ס' מותר. ולפ"ז יש לומר דמותר לאכול אפילו עם בשר דמאי שנא מחלב שנפל למים בסימן צ"ט ססעי' ו'.
אך הואיל ויצא מפה כרתי ופלתי, נראה לי כעין פשר ועיין בא"וה (כלל ל"ט סי' י"ח) שכתב להדיא וז"ל והא דאם טש כל הפת אסור היינו כשאין שם ס' כו' דלא גרע מאילו נתבשל עוד י"ל דבודאי אם טש התנור או לש העיסה לכתחלה אפילו בדבר מועט וכונתו לבטל החלב כדי לאכול עם בשר ודאי אסור לעולם כדין מבטל איסור לכתחלה אבל אם בדיעבד שזב שומן תחת הפת או באומר מותר ודאי אם יש בו ס' בכל ככר כמש"כ בא"וה שם מותר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |