ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/פתיחה למנין העונשין/כה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג פתיחה למנין העונשין כה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והנה כבר ביארנו במבוא (סי' ד') טעמו של רבינו הגאון ז"ל בסדורו המצות בכלל והעונשין בפרט. שלא כסדר כל שאר מוני המצות הראשונים ז"ל. וביותר תמוה סדרו במנין העונשין. שכפי הנראה בהשקפה ראשונה אין שום סדר למשנתו. שהוא שלא כרבנן ולא כר"ש בסדרן של ארבע מיתות ב"ד. דאיפליגו במתניתין דר"פ ארבע מיתות. דתנן ארבע מיתות נמסרו לב"ד סקילה שריפה הרג וחנק. ר"ש אומר שריפה סקילה חנק והרג עיי"ש. ורבינו הגאון ז"ל ארכבה אתרי רכשי. דנקט בכללן שריפה ואח"כ סקילה. והיינו כר"ש דשריפה חמורה מסקילה. וכתב שוב הרג ואח"כ חנק. והיינו דלא כר"ש. אלא כרבנן דס"ל דסייף חמור מחנק. ועוד הוסיף תימא על תימא דאח"כ במנין פרטי העונשין נקט סקילה ואח"כ שריפה כרבנן דסקילה חמורה משריפה. וחנק והדר הרג כר"ש דחנק חמור מסייף. והדברים נראין כמעורבבים וסותרים זא"ז. וכבר ביארנו שם דבריו על נכון עיי"ש. ולא אמנע מלכתוב כאן מה שהיה נראה שיש מקום זולת זה לומר בזה. והנה הבה"ג וסייעתו ז"ל דקדקו בזה ונקטו כסדרא דמשנתנו ואליבא דרבנן דקיי"ל כוותייהו. בכללן ובפרטן עיי"ש. אלא דבאזהרות הר"א הזקן ז"ל אע"פ שגם הוא נקט סדרו כהבה"ג אליבא דרבנן. מ"מ כתיב ג"כ כסדורו של ר"ש. שאחר שסידר שם חייבי סקילה ואח"כ חייבי שריפה. כתב שוב וז"ל קח מפיו תורה ורב פעלים. (כצ"ל ועיי"ש). סקילה שניה נאמרה בגורלה עולים. נא אבאר בזו נכללים. תרב שלישיתה חרב חללים. עכ"ל עיי"ש. והדברים סתומים וצריכין ביאור. וכבר נלאו כל מפרשי אזהרותיו למצא חידתו ולא מצאו. אבל הדבר ברור דכוונתו בזה לבאר דאין סדרו זה מוסכם אליבא דכ"ע. דהיינו רק אליבא דרבנן דאמרי סקילה חמורה משרפה והרג מחנק. אבל לר"ש אינו כן. אלא שריפה חמורה מסקילה וחנק מהרג. וא"כ סדרן לדידי' היינו שריפה סקילה חנק והרג. וזהו שכתב כדרכו ז"ל בלשון חכמה ומליצה חידות. קח מפיו תורה. (כלומר ר"ש שאמרו עליו (גיטין סו"פ האומר) שאמר לתלמידיו שנו מדותי שמדותי תרומות מתרומות מדותיו של ר"ע. ופירש"י למדו תורתי וכו' עיי"ש.) ורב פעלים. (ושהיה מלומד בנסים. כמבואר סופ"ד דמעילה עיי"ש. הוא לא ס"ל הכי. דלדידי') סקילה שנייה נאמרה בגורלה עולים. (כלומר בגורל סקילה דלר"ש ירדה ממעלתה להיות שנייה במדרגת ארבע מיתות ב"ד. עולים ג"כ השני עונשים האחרונים אשר יתבארו אח"כ. דהיינו הרג וחנק. דלרבנן הרג תחלה ואח"כ חנק דסייף חמור מחנק. אבל לר"ש נהפך הסדר דחנק קודם להרג שהוא חמור מסייף. וזהו שכתב) בגורלה עולים נא אבאר בזו נכללים. תרב שלישיתה חרב חללים. וכו' כלומר שאם תרב. שתלך אחר הרוב דהיינו כרבנן דר"ש. תהיה שלישיתה חרב חללים. דהיינו מיתת סייף. אבל לא כן הוא לר"ש. דלדידי' חרב מיתה רביעית היא. ומיתת חנק היא השלישית. כן נראה ברור בכוונתו:

אבל הדבר תמוה לכאורה כיון דודאי לכאורה כרבנן קיי"ל לגבי ר"ש. למה טרח להודיענו באזהרותיו פלוגתא דר"ש. והיה נראה לומר דבכוונה ובדקדוק נקט הכי. משום דס"ל דאין לנו בזה הכרע להלכה אם קיי"ל כרבנן או כר"ש. משום דדין ארבע מיתות ב"ד הו"ל הילכתא למשיחא. וכדאמרינן בהדיא ר"פ ארבע מיתות (נ"א ע"ב) עיי"ש. ופירש"י שם וז"ל הילכתא למשיחא. הלכה זו כשיבואו ימות המשיח איצטריך לנו שישובו ארבע מיתות ב"ד למקומן עכ"ל עיי"ש. וידועים דברי המהרי"ק ז"ל בתשו' (סוף שורש קס"ה). שכתב דכל הכללים שקבעו בגמרא בהלכות. לא כאמרו אלא לענין הלכות הנוהגות האידנא בזה"ז. ולא לענין הלכות הבלתי נוהגות בזה"ז עיי"ש בדבריו. וכבר קדמו בזה ביותר ביאור בתשב"ץ (ח"ג סי' ל"ז) שכתב וז"ל נראה ודאי שהכללים המסורים לנו בגמרא בפסקי הלכות מדברי האמוראים שלא היה דעתם בהילכתא למשיחא וכו'. שאין לאמוראים להכניס ראשם במה שיעשה מלך המשיח ובית דינו. וכמו שאמרו בנדה (פרק תנוקת ע' ע"ב) לכשיחיו משה רבינו עמהם. ואמרו (בפ"ק דיומא) לכשיבואו אהרן ובניו ומשה רבינו עמהם וכו' עכ"ל עיי"ש. וא"כ גם בכללא דיחיד ורבים הלכה כרבים נמי נראה שלא נקבע אלא במה שנוהג בזה"ז בלבד. ואע"ג דבתשב"ץ שם כתב איפכא. וז"ל אבל כל זה הוא דוקא בפסק שבין יחיד ליחיד שאין האמוראים כוללים כלליהם. כגון הלכה כר"ע מחבירו וכיו"ב. אלא בהלכות הנוהגות בזה"ז. ובהלכתא למשיחא לא היו כוללים כלליהם. אבל לפסוק כרבים לגבי יחיד שהוא מצוה מן התורה שנאמר אחרי רבים להטות שגם על זה נאמר. בלי ספק יש לשמור זה הכלל אפי' בהילכתא למשיחא וכו' עכ"ל עיי"ש. וכן כתב הרב לחם חמודות (ר"פ בתרא דברכות) עיי"ש. מ"מ נראה דאין זה מוכרח. ואפשר דהר"א הזקן ז"ל לא ס"ל הכי. לפי מה שכבר הכריח מהרמב"ח ז"ל בכלליו (גט פשוט כלל ה') דלא שייך קרא דאחרי רבים להטות אלא דוקא באותו נדון עצמו שנחלקו עליו הרבים והיחיד בשעת מעשה. אבל אינה הלכה קבועה לדורות. וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פ"ב מהלכות ממרים) עיי"ש בדבריו. וכן נראה מוכרח ממש"כ באור זרוע (הלכות חדש ובהלכות סוכה) דאפי' בדאורייתא סומכין על היחיד בשעת הדחק עיי"ש. והביאו בקיצור בהגהות האשרי (פרק לולב הגזול) עיי"ש. וכן דעת כמה מהראשונים ז"ל כמו שביארתי במק"א. ואכמ"ל בזה. ולפ"ז מה שקבעו לכלל קבוע דיחיד ורבים הלכה כרבים. לא עדיף משאר כללי הלכות שקבעו הלכה כמר לגבי מר. וא"כ כי היכי דשאר הכללים לא נאמרו אלא בדברים הנוהגים בזה"ז. הכי נמי אית לן למימר בכללא דיחיד ורבים הלכה כרבים. ולהכי נקט הר"א הזקן ז"ל סדרן של ארבע מיתות ב"ד אליבא דרבנן וגם אליבא דר"ש. משום דלא פסיקא ליה הילכתא כמאן מינייהו. והשתא לפ"ז אפשר לומר דזו היא ג"כ דעת רבינו הגאון ז"ל. ומשום שדרכו ללמד כאן בדרך היותר קצרה. לכן ערבב בכוונה סדרן של ארבע מיתות ב"ד שלא כרבנן ולא כר"ש. להורות בזה דבפלוגתא לא קמיירי. ואינו מכניס עצמו בפלוגתא זו כלל להכריע כרבנן או כר"ש:

ולפ"ז עכצ"ל דמה שמנו רבינו הגאון והר"א הזקן ז"ל מדיח במספר העונשין שבסקילה. אע"ג דלר"ש מדיח אינו אלא בחנק. ועיקר פלוגתייהו דרבנן ור"ש אי חנק חמור מסייף בהכי הוא דתליא. דר"ש דאמר דחנק חמור מסייף. היינו רק משום דאזיל לטעמי' דאמר דהמדיח הוא בחנק. כמבואר שם (ר"פ ארבע מיתות נ' ע"ב) עיי"ש. היינו משום דכיון דע"כ היו מוכרחין למנות גם עונשו של מדיח במספר שאר העונשין. וא"כ עכ"פ הוכרחו למינקטי' אליבא דחד מנייהו. אם אליבא דרבנן במספר הנסקלין. או אליבא דר"ש במספר הנחנקין. להכי ניחא להו טפי למינקטי' במספר הנסקלין אליבא דרבנן. אע"ג דלא ברירא להו הכי לענין הלכה. מיהו ע"כ לא יתכן לומר כן אלא אליבא דרבינו הגאון ז"ל לפי דרכו הקצרה. דבפלוגתא זו לא קמיירי כלל. ונקט סדרן של ארבע מיתות ב"ד בלא שום סדר כלל. דלא ככולהו תנאי. אבל להר"א הזקן ז"ל דנקטינהו אליבא דכ"ע. א"כ הכא נמי גבי עונש דמדיח הו"ל לרמז דלר"ש אינו בעונש סקילה אלא נמנה במספר הנחנקין. וגם בכוונת רבינו הגאון ז"ל הוא דוחק. לכן יותר נראה לומר ע"פ מאי דאמרינן (בפרק ארבע מיתות נ"א ע"ב) דלר"ע ס"ל דבת כהן אחת ארוסה ואחת נשואה יצאת לשריפה עיי"ש. וא"כ ס"ל דשריפה חמורה מסקילה כר"ש. מדנערה המאורסה בת ישראל בסקילה ובת כהן יצאת לשריפה. וכמבואר שם (לעיל נ' ע"ב) עיי"ש. אבל בהרג וחנק לא אשכחן לר"ע היכי סבירא ליה. ובודאי מסתמא אית לן למימר דכרבנן ס"ל דהרג חמור מחנק. ועכ"פ מדלא גלי ר"ע דעתי' בזה כמאן ס"ל. אין לנו בזה הכרעה להלכה. אבל בסקילה ושריפה לפי דעת הסוברין דקיי"ל הלכה כר"ע אפי' מחביריו. שכן דעת הרי"ף ז"ל הובא בש"מ (נדרים ז' ע"א) עיי"ש. וכן משמע דעת התוס' (רפ"ק דיומא ד' ע"ב) בד"ה מסייע ליה עייש"ה. ועי' בתשו' שמן רוקח (ח"א סי' ד') שהעלה דזו היא דעת הרמב"ם ז"ל והביא ראיות לזה עיי"ש. וכן נראה מדברי הרמב"ם (הלכות שקלים פ"ד ה"ב) עיי"ש במש"כ שם בכ"מ. ולדידי יש ראי' לדעת זו מסוגיא דעירובין (סו"פ כיצד מעברין ס"א ע"ב) דמשמע שם דכולהו אמוראי דהתם ס"ל דהלכה כר"ע אפי' מחביריו עיי"ש היטב ואכמ"ל בזה. וא"כ אית לן למימר דקיי"ל בזה כר"ש משום דר"ע קאי כוותי' דשריפה חמורה מסקילה. אבל בהרג וחנק כיון דלא שמענו לר"ע בזה היכי ס"ל. ודאי כרבנן קיי"ל לגבי ר"ש. וא"כ סדרן של ארבע מיתות ב"ד היינו שריפה סקילה הרג וחנק. והיינו כמו שסדרן רבינו הגאון ז"ל בכללן. אבל מ"מ בפרטי מנין העונשין לא הקפיד על סדורן להלכה. אלא סדרן ע"פ מספרן ברב או במעט. שהקדים המרובה להמועט. דמהאי טעמא הקדים אפי' חייבי כריתות לחייבי מיתות ב"ד. משום דחייבי כריתות הם כ"ג. וחייבי סקילה שמנה אחריהם אינם אלא י"ח. וכן כולם זה אחר זה. כל שפרטיו מרובים יותר מנה בראשונה. ואחריו את שפרטיו מועטים ממנו. וכמו שביארנו במבוא עיי"ש:

ועפ"ז מתבארים ג"כ דברי הר"א הזקן ז"ל באזהרותיו על נכון. ומדוקדק היטב ע"פ זה מה שהפסיק באמצע סדרן של ארבע מיתות ב"ד בין סקילה ושריפה להרג וחנק. להורות שם דר"ש פליג על סדר זה. והדבר תמוה דהרי פלוגתא דר"ש ורבנן היא גם בהרג וחנק. וא"כ לא היה לו לרמז על פלוגתא דר"ש אלא אחר שגמר כל סדר ארבע מיתות כולו. דבכולו פליג ר"ש. דלדידי' סדרן הוא שריפה סקילה חנק והרג. אבל ע"פ מה שנתבאר בדקדוק נקט הכי. דדוקא בסקילה ושריפה הוא שחשש לדברי ר"ש דס"ל שריפה ואח"כ סקילה שנייה לה. משום דר"ע קאי בזה כוותיה. ואיכא למימר דהילכתא כוותי' לגבי רבנן דר"ש. דהלכה כר"ע אפי' מחביריו. ומשום דלא ברירא ליה להר"א הזקן ז"ל דבר זה לכן הודיע דלענין זה אין הדבר מוכרע כמאן הילכתא. אבל בהרג וחנק פסיקא לי' דכרבנן קיי"ל לגבי ר"ש. ולפ"ז מש"כ סקילה שני' נאמרה בגורלה עולים. רצה לומר שהיא שני' לאותם שעולים בגורל מיתות ב"ד. שאם נתחייבו בסקילה וגם בשריפה. כגון מי שעבר שתי עבירות שנתחייב על אחת סקילה ועל אחת שריפה. חשיבא סקילה השניה. דהיינו הקלה יותר. ונדון בשריפה החמורה לר"ש יותר מסקילה. וכדאמרינן (ריש פרק ארבע מיתות) דנפק"מ בפלוגתא דר"ש ורבנן למי שנתחייב שתי מיתות שנדון בחמורה עיי"ש. ומש"כ נא אבאר בזו נכללים. וכו' מילתא באנפי נפשה היא. כלומר מעתה אבאר יתר המיתות שנכללים בעונש מיתות ב"ד. דהיינו עונש חרב שהיא המיתה השלישית. ועונש חנק. וזהו שכתב חרב שלישיתה חרב חללים. (כצ"ל) והוא מלשון הכתוב (יחזקאל כ"א י"ט):

אמנם אם כי כל זה אפשר לומר בביאור דברי הר"א הזקן ז"ל. אבל בביאור דברי רבינו הגאון ז"ל העיקר כמו שביארנו במבוא (סי' ד'). דסדרו זה הוא מיוסד על עיקר שיטתו במנין המצות שלו. כמו שנתבאר שם והוא האמת והנכון בס"ד ותו לא מידי:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.