ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/פתיחה למנין העונשין/ח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג TriangleArrow-Left.png פתיחה למנין העונשין TriangleArrow-Left.png ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


אמנם אכתי במה שמנו פסח ומילה במנין העונשין. הוא ודאי דבר מתמיה מאוד לפי הבנת הרמב"ן ז"ל בכוונתם במנין העונשין. דהא בפסח ובמילה ודאי ליכא שום לאו כמבואר במתני' (רפ"ק דכריתות) ובסוגיא דגמרא (ריש פרק בתרא) דמכות. ובעירובין (צ"ו ע"א) עיי"ש. וגם העשין שלהם כבר מנאום במנין העשין. ונמצא שמנו מצות הללו במנין הלאוין וגם במנין העשין. הן אמת דלפי נוסחת הבה"ג שלפנינו היה אפשר לצדד קצת ולומר דפסח ומילה שמנו במנין העונשין אינם בכלל המנין. ולא נמנו אלא אגב גררא עם שאר חייבי כריתות. כמו שרצו לומר קצת אחרונים. שהרי בכללן לא מנו אלא שבעים ואחד עונשין. ובפרטן אתה מוצא שבעים ושלשה. כשנצטרף להם גם אשת אח במספר חייבי כריתות. שנשמטה בלא ספק בנוסחת בה"ג שלפנינו באשמת המעתיק. ובנוסחת הבה"ג כת"י רומי איתא. וכן בכל האזהרות שנמשכו אחר הבה"ג נמנית אשת אח. כראוי. וממילא גם מש"כ בה"ג שלפנינו כ"ב בכרת ט"ס. וצ"ל כ"ג. כמש"כ גם בה"ג כת"י רומי. וכן הוא ג"כ בה"ג שלפנינו בהלכות הספד עיי"ש. וגם במש"כ בה"ג במנין הנשרפין שהם תשעה ובפרטן הם עשרה. הגיהו שצ"ל עשרה בשריפה. ונמצא שמנה הבה"ג כ"ג שבכרת. י"ח בסקילה. י"א במיתה בידי שמים. עשרה בשריפה. תשעה בחנק. ושנים בסייף. בסך הכל ע"ג עונשין. וכיון שלפי שיטת הבה"ג ע"כ אין למנות יותר משבעים ואחד עונשין. עכצ"ל דפסח ומילה אינם מן המנין. אבל באמת לא יתכן כלל לומר כן. שהרי ודאי מש"כ בנוסחת הבה"ג שלפנינו תשעה בחנק. ומנה בפרטן נואף ונואפת בשתים. אין ספק דט"ס הוא. וצ"ל ע"כ כמש"כ בהלכות הספד בה"ג שלפנינו שמונה בחנק. וזה מוכרח. דודאי נואף ונואפת ע"כ לא יתכן למנותם אלא באחת. כבכל שאר העונשין של העריות שלא נמנו האיש והאשה אלא אחת אחת. וכן הוא בה"ג כת"י רומי בשני מקומות. האחד במנין העונשין עצמו. ובהלכות משמרות. וכן הוא גם בנוסחת כת"י שנדפסה בתורתן של ראשונים (ח"א עמוד מ"ד) עיי"ש. וכן הוא באזהרות הר"א הזקן והר"י אלברגלוני והר"ש בן גבירול ז"ל. ההולכים בעקבות הבה"ג. וכמו שהוא ג"כ בדברי רבינו הגאון ז"ל כאן במנין העונשין. וגם מש"כ הבה"ג תשעה בשריפה. ודאי כך היא הנוסחא הנכונה. ולא יתכן כלל לומר דט"ס הוא. מאחר שכן הוא גם בהלכות הספד. וגם בנוסחת כת"י רומי בשני המקומות שם. וגם בנוסחת הכת"י שבתורתן של ראשונים שם עיי"ש. ובע"כ אנו מוכרחין לומר בכוונת הבה"ג בזה כמש"כ הרש"ך ז"ל בנתיב מצותיך (דף ע"ב ע"ב. ובדף קפ"ה ע"א) דבת אשתו ואם חמותו אינן נמנות אצלו אלא באחת. משום ששתיהן בכלל אשה ובתה הן עיי"ש בדבריו. הן אמת שראיתי בה"ג (הלכות עריות) שמנה שם תשע עריות בשריפה. מלבד בת כהן שלא מנאה שם עיי"ש. וא"כ עם בת כהן הרי כאן עשר. אבל ההוא דהתם אינו ענין לכאן. דשם לא בחשבון תרי"ג המצות קעסיק. אלא פרטי כל העריות הולך ומונה. ולזאת לא מנה שם ג"כ בת כהן שבשריפה משום דבכלל אשת איש היא שכבר מנה שם. ומטעם זה לא מנה שם ג"כ נערה המאורסה. משום דלענין איסור דמיירי שם הו"ל בכלל אשת איש שכבר מנאה שם. ומטעם זה עצמו מנה שם בת אשתו. וחמותו כל אחת בפ"ע. משום דשני שמות הן. שבאחת הוא נשוי האם בהיתר ובא על בתו באיסור. ובשנית הוא נשוי הבת בהיתר ואמה היא באיסור ערוה אצלו. משא"כ כאן לענין חשבון המצות. כשם שמנה אשת איש בת ישראל ובת כהן ונערה המאורסה כל אחת בפ"ע. משום שחלוקין בעונשן. הכי נמי מנה בת אשתו וחמותו באחת. משום דתרווייהו בכלל אשה ובתה נינהו. ואינן חלוקין בעונשן. וזה ברור בלא ספק:

ומעתה ע"כ מוכרח עפ"ז דפסח ומילה שמנה הבה"ג במנין העונשין במספר חייבי כריתות. הן מן המנין. ועולים בחשבון שבעים ואחד העונשין שבמיתה. וכן הוא ממש באזהרות הר"א הזקן והר"י אלברגלוני ז"ל. שגם הם מנו בכלל שבעים ואחד עונשין שבמיתה. ובפרטן מנו עשרים ושלשה שבכרת שבכללן פסח ומילה. ושמונה עשרה שבסקילה. ושמונה שבחנק ושנים שבסייף. ואחד עשרה שבמיתה בידי שמים. ותשעה שבשריפה עיי"ש. וגם הם מנו בפרטן של חייבי שריפה כל העשרה. ומ"מ לא מנאום בחשבון אלא בתשעה עיי"ש. וזה מבואר כהרש"ך בנ"מ דעשרה אלו אינם אלא תשעה בחשבון לשיטתם. אלא שבאזהרות הר"ש בן גבירול ז"ל אע"פ שגם הוא מההולכים בעקבי הבה"ג. מ"מ כאן נטה מדרכו מעט. שמלבד שמנה במנין העונשין שלו כל אותן שמנה הבה"ג הוסיף עוד עליהן בועל ארמית וגונב את הקסוה שעונשן הוא מיתה שלא על ידי ב"ד. אלא על ידי פגיעת קנאים. וזה תמוה מאד לכאורה. שאם כן הו"ל ע"ג שבמיתה. וזה לא יתכן. דא"כ הוסיף שתי מצות יותר על חשבון תרי"ג. וגם זה הוא דלא כחד מכל מוני המצות כולם. דאע"ג שגם רבינו הגאון ז"ל מנה שנים אלו במנין העונשין שלו. מ"מ הרי תחת שנים אלו הוציא שנים אחרים מכללם. וכמו שביאר הוא גופי' בדבריו להדיא. כמו שיתבאר לפנינו לקמן. אבל הר"ש בן גבירול ז"ל מנה כולן כפי שמנאן הבה"ג. ומלבד זה הוסיף עוד שנים אלו עליהן. וזה תמוה מאד ומבלבל כל החשבון. והרשב"ץ ז"ל (בזה"ר לאוין סי' קמ"ב) עמד בדברי הר"ש בן גבירול אלו מצד אחר. דבועל ארמית יש בו לאו דלא תתחתן בם שכבר מנה במנין הלאוין. וגם גונב את הקסוה יש בו לאו דלא יבאו לראות כבלע את הקודש שכבר מנה במנין הלאוין ולא היה לו לחזור ולמנותן כאן במנין העונשין עיי"ש בדבריו. אבל בזה ליכא קושיא כ"כ שהרי בלא"ה כבר מנה באזהרות הרשב"ג כמה עונשין אחרים במנין העונשין שלו שכבר מנה הלאוין שלהם במנין הלאוין. ואעפ"כ חזר ומנאן במנין העונשין כמשכ"ל אבל לא העיר הרשב"ץ ז"ל דכל עיקר דברי הרשב"ג ז"ל בהנך תרתי תמוהים מאוד בלא"ה כדכתיבנא. וביותר יפלא שהרי הר"ש בן גבירול גופי' כתב בהדיא בריש מנין העונשין שלו שמספרם אינו אלא שבעים ואחד עיי"ש. והרי בפרטן אתה מוצא שבעים ושלשה. וכבר הרגיש בזה הרש"ך ז"ל בנ"מ (דקע"ג ע"א). אבל מש"כ שם בזה אינו נכון כלל עיי"ש בדבריו. והיה אפשר לומר דפסח ומילה שמנה הרשב"ג במנין העונשין אינם מן המנין ואינם עולים לו בחשבון. ולא כתבן אלא אגב גררא דשאר חייבי כריתות כמו ששנאן תנא דמתניתין ריש כריתות. ומשום שלא הונח לו בזה מנין הבה"ג משום דהני תרתי עשין הן ואין מקומן במנין הלאוין וכמש"ל. ולכן השלים תחתיהן בשנים אלו דבועל ארמית וגונב את הקסוה. ואע"ג דבלא"ה כבר מנה הרשב"ג במנין העונשין שלא רחוץ ידים ורגלים דג"כ אינו אלא בעשה. וכבר עמד עליו בזה הרשב"ץ ז"ל (שם לאוין סי' קמ"ט) עיי"ש. מ"מ הרי כבר ביארנו לעיל דבזה שפיר אפשר לדון ולומר דאזהרת לאו נמי אית ביה. אבל פסח ומילה ודאי אין בהן אלא עשה. ולכן הוציאן מן החשבון. והשלים בשנים אחרים תחתיהן:

אבל העיקר נראה דשנים אלו לא מנה אלא תחת זוממי בת כהן ובועלה. וס"ל בזה כדעת רבינו הגאון ז"ל שאין שנים אלו נמנין בפ"ע במנין העונשין. וכמו שיתבאר לפנינו. וכן משמע בהדיא ממה שכתבן הרשב"ג ז"ל מיד אחר זוממי בת כהן ובועלה עיי"ש. אבל פסח ומילה כתבן הרשב"ג אחר שכבר כתב בועל ארמית וגונב הקסוה והפסיק הרבה ביניהם עיי"ש. והדבר מבואר דמשום דבשנים אלו רצה להשלים תחת זוממי בת כהן ובועלה שמנה הבה"ג. והוא ז"ל נראה לו שאין ראוי למנותם. וכדעת רבינו הגאון ז"ל. לכן כתבן מיד אחריהן. אבל פסח ומילה מונה גם הוא כהבה"ג וסייעתו ורבינו הגאון ז"ל. ועכ"פ יתבאר ממה שמנו הבה"ג וסייעתו ז"ל פסח ומילה במנין העונשין הנכנסים בחשבון הלאוין. ע"כ מוכרח שהם מונים העונשין מצד עצמן בחשבון הלאוין. וכמו שהבין הרמב"ם ז"ל בכוונת הבה"ג וסייעתו ז"ל וכמו שהבין ג"כ מר חפץ אלוף ז"ל. ודלא כמו שהבין הרמב"ן ז"ל שאין כוונתם אלא למנות האזהרות של העונשין. וכבר הכריחו מזה קצת אחרונים ז"ל נגד דברי הרמב"ן ז"ל. וזה ודאי מוכרח בלא ספק וכמו שביארנו. וא"כ מה מאוד נכונים בזה דברי הרמב"ם ז"ל שכתב על הבה"ג וסייעתו ז"ל שם וז"ל ואמנם טעו כולם זאת הטעות בהיותם מונים העונשים כמצות. והם נבוכים בהם. פעם מונים אותם לבדם. ופעם מונים העונשים והדבר אשר יענש עליו. (כלומר הלאוין או העשין). וישימו זה כולו במצות ל"ת מבלי התבוננות וכו' עכ"ל עיי"ש. דודאי נכונים ומוכרחין דברי הרמב"ן ז"ל במה שהכריח מכמה מהעונשין שכוונת הבה"ג בהן למנות רק את האזהרות של עונשין אלו.. מדלא חזר ומנה במנין הלאוין האזהרות שלהן. אלא דמ"מ הרי הננו רואים ג"כ כמה מן מנין העונשין שחזר ומנה גם אזהרותיהם במנין הלאוין כמשכ"ל. וא"כ ע"כ לא מנה אותן במנין העונשין אלא משום דהעונשין מצד עצמן מלבד אזהרותיהן נמנין אצלו כלאוין. ובפרט מוכרח כן ממה שמנה עונשי כרת דפסח ודמילה במנין העונשין. וכמו שנתבאר. וזו ודאי מבוכה רבה. ולא לחנם שאג הארי החי רבינו הרמב"ם ז"ל והגדיל המדורה על דברי הבה"ג וסייעתו ז"ל בזה:

אלא דמ"מ לענ"ד אי אפשר לתלות האשמה בגדול הגאונים הבה"ג ז"ל. וחלילה להרהר אחריו אף רגע כי הוא הי' נבוך בענין שלפניו ולעשותו כמתעתע. אבל הדברים ניכרים כי ידי זרים היו במעל. כי אחרי שראינו לרבינו הגאון ז"ל שהוא מונה כל העונשין מצד עצמן במנין הלאוין. אשר משום זה מנה ג"כ כל האזהרות של העונשין הללו במנין הלאוין בפ"ע. נראה ברור שגם הבה"ג הלך בדרך זו. אלא שנשתבשו דבריו ברבות הימים באשמת המעתיקים והמגיהים הרבים והמתקנים המקלקלים. כמו עיקרי הלכות הבה"ג שידוע שנשתבשו הרבה. וגם נתוספו בהן דברים רבים שאינם מאתו. ולכן דבריו נראים כסותרים זא"ז בכמה מקומות. ורבו בהם הנוסחאות השונות. כמבואר בכל הראשונים ז"ל הרגילים להביא דבריו להלכה. ובפרט במנין המצות שלו שהיו ידי הכל ממשמשות בו והוסיפו וגרעו בהם לפי דעתם. ולא הרגישו שבהוספה וגרעון בענין כזה נקל להשחית ולקלקל את כל המנין כולו. וסותר כל שיטת המחבר. כי בענין כזה אין הסתירה והקלקול ניכרים רק לאחר עומק העיון והשקפה כללית על כל פרטי המנין. ולכן רבו כמו רבו השינויים וחלופי הנוסחאות השונות בדברי הבה"ג בזה. כמו שהעירותי בפנים בכמה מקומות. וכבר ראינו להרמב"ן ז"ל בסה"מ (לאוין קס"ד) שבנוסחת הבה"ג שלפניו לא נמנו שני הלאוין דראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום במנין הלאוין עיי"ש. ועכצ"ל שבנוסח שלו נשלם מנין הלאוין בשני לאוין אחרים. אבל בנוסחת הבה"ג שלפנינו וגם בנוסחת כת"י רומי נמנו שני לאוין אלו במקומן במנין הלאוין. ולפי הנראה גם הרמב"ן ז"ל לא חשש ליישר את כל הערבוב והבלבולים שרבו בדברי הבה"ג בזה. משום שעכשיו הוא דבר שאי אפשר. ולא השיב אלא על רוב אותן ההשגות שהעיר הרמב"ם ז"ל שמצא להם תשובה מספקת כדי להשקיט הסער כמעט. ולגונן ולהציל את כבוד הבה"ג ז"ל. ודי בזה כעת. ועוד נדבר בזה בס"ד במק"א:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.