ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/פרשה/נח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג פרשה נח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ושמנה וארבעים מגרשי לוי. שש מהן למקלט בגדרי. כתיב (פרשת מסעי) צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחוזתם ערים לשבת ומגרש לערים סביבותיהם וגו'. ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט וגו' ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר. כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמונה עיר אתהן ואת מגרשיהן. זאת היא פרשת ארבעים ושמנה ערי מגרש. עוד כתיב שם אח"כ בפרשה הסמוכה והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם וגו'. והיא פרשת שש ערי מקלט שמנה כאן. וגם באזהרותיו שע"פ עשה"ד מנה שתי פרשיות הללו. וזהו שכתב שם (דבור זכור) כנפי דיר ארצכם בהרחיבי ערי מגרש למשרתי להזבד. וכוונתו בזה לפרשת שמנה וארבעים ערי מגרש שמנה כאן. ועוד כתב שם לקמן (דבור לא תרצח) דודי זוית הניס הורג שוגג. ונאם תכין לך הדרך. טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך. וכוונתו בזה לפרשת שש ערי מקלט שמנה כאן. ומש"כ ונאם תכין לך הדרך. כוונתו למקרא כתוב (פ' שופטים) תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך והיה לנוס שמה כל רוצח. ומה שסיים בקרא דטוב וישר ה' וגו' (תהלים כ"ה ח') הוא ע"פ מאי דתנן ומכוונות להן דרכים מזו לזו שנאמר תכין לך הדרך ושלשת וגו' ובגמ' שם אמרו (פ"ב דמכות י' ע"ב) תניא ראב"י אומר מקלט היה כתוב על פרשת דרכים כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם. אמר ר"כ מאי קרא תכין לך הדרך עשה לך הכנה לדרך. רב חמא ב"ח פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך. אם לחטאים יורה ק"ו לצדיקים עיי"ש. ועי' ג"כ בירושלמי (פ"ב דמכות ה"ו) ובמש"כ הר"ש יפה ז"ל ביפ"מ שם. וביותר ביאור הוא במדרש תנחומא ומדרש רבה (פ' מסעי). ובמדרש תהלים (מזמור כ"ה) עייש"ה. וגם הבה"ג ז"ל מנה שתי פרשיות אלו. בראשונה מנה פרשת שש ערי מקלט וארבעים ושתים עיר. וכללן כולן כאחת משום שכולן קולטות. כמבואר סופ"ב דמכות עיי"ש. וא"כ כולן שייכות למצות הבדלת ערי מקלט. ומה שמנאה שם בין המצות הכתובות בקרא בפרשת משפטים אף ע"פ שדרכו של הבה"ג ז"ל לכתבן ע"פ סדר הפרשיות בתורה. היינו משום שעיקר מצוה זו עכ"פ דרך כלל כבר כתובה בפרשת משפטים דכתיב שם ואשר לא צדה וגו' ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה וגו'. ושוב מנה אח"כ פרשת קדוש הארץ לתת ללוים ערי מקלט. והיינו פרשת נתינת ערי מגרש ללוים. שכתובה בקרא בפרשת מסעי. ולכן כתבה הבה"ג אחר המצות שבקרא בפרשת מטות עיי"ש. וקצת צ"ע בלשון הבה"ג שכתב קדוש הארץ לתת ללוים ערי מקלט. ולשון זה הוא מגומגם שהרי נתינתן ללוים אינה למקלט. אלא ערים לשבת ולדור בהם. ומאי ענין מקלט לכאן. ואע"פ שכולן קולטות את הרוצח הנס שמה. מ"מ אין זה ענין כלל לכאן במצות נתינתן ללוים. והיה נראה לומר דט"ס הוא. וצ"ל ערי מגרש. כלשון רבינו הגאון ז"ל כאן. וגם באזהרותיו שע"פ עשה"ד שהבאתי לעיל. אלא שראיתי שגם בה"ג כת"י רומי כתוב כן עיי"ש. וא"כ אין דבריו מובנים אצלי. וביותר דלעיל בפרשת הבדלת ערים למקלט. לא קרא ערי מקלט אלא לשש הערים בלבד. וארבעים ושתים עיר כתבן בפ"ע. ומשמע שלא רצה שם לכללן יחד. משום דאלו לא נקראו ערי מקלט. וכאן כללן כולן כאחת בשם ערי מקלט:

ואמנם גם לשון רבינו הגאון ז"ל כאן צ"ע לכאורה במש"כ ושש מהן למקלט. והוא תמוה שהרי כל ארבעים ושמונה ערים כולן קולטות את הרוצח אליבא דכ"ע (סופ"ב דמכות שם). ולא פליגי התם ר"מ ור"י אלא לענין אם הרוצחים חייבים להעלות להם שכר דירתם שמה. דלר"מ בכל הארבעים ושמונה ערים לא היו מעלים להם שכר. דלכם דדרשינן לכל צרככם. ס"ל דעל כל ארבעים ושמונה ערים קאי. אבל לר"י אע"ג דבשש הערים לא היו מעלים להם שכר. מדכתיב לכם לכל צרככם. מ"מ בארבעים ושתים הערים לא היו מעלים שכר דירה. ומאי דכתיב ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר. אינו אלא לקליטה בלבד עיי"ש. הרי דעכ"פ לענין קליטה לכ"ע כולן קולטות. ואיך כתב רבינו הגאון ז"ל ושש מהן למקלט. דמשמע דהשאר אינן קולטות. הן אמת דבירושלמי (פ"ב דמכות ה"ו) אמרו רבי יוחנן שלח לרבנין דתמן תרתין מילין אתון אמרין בשם רב ולית אינון כן. אתון אמרין וכו'. ואתון אמרין בשם רב סבור היה יואב שקרנות המזבח קולטות ואינו קולט אלא גגו וכו' ואני אומר לא מזבח קולט ולא גגו קולט וכו' אין לך קולט אלא שש ערי מקלט בלבד ע"ש. וזהו ממש כדברי רבינו הגאון ז"ל כאן. אבל הדבר תמוה דזהו נגד המבואר בתלמודא דידן שם דכל הארבעים ושמונה ערי הלוים כולן קולטות:

ולפי הנראה הירושלמי ותלמודא דידן לשיטתייהו אזלי בזה דאמרי' (פרק כיצד מעברין נ"ח ע"ב) אמר רב נחמן אמר רבה ב"א אין מקדרין לא בעגלה ערופה ולא בערי מקלט מפני שהן של תורה עיי"ש. והך מימרא איתא נמי בירושלמי (פ"ב דמכות ה"ז). אלא דהתם איתא ר"ז בשם ר"ח אמר אין מקדרין לא בערי הלוים ולא במקום עגלה ערופה עיי"ש. הרי שבמקום ערי מקלט שבהך מימרא בתלמודא דידן נקט בירושלמי ערי הלוים. ומשמע דהיינו משום דלשיטתייהו אזלי. דלתלמודא דידן דס"ל דכל ערי הלוים קולטות קרי כולהו ארבעים ושמונה ערי הלוים ערי מקלט. אבל להירושלמי דס"ל דאין לך קולט אלא שש ערי מקלט בלבד. לא הוה מצי למינקט כאן ערי מקלט. דא"כ לא הוה משמע אלא שש ערי המקלט בלבד. והרי ודאי גם שאר ארבעים ושתים ערי הלוים ומגרשיהן אין מקדרין במדידותיהן. שהרי גם הן של תורה. והנך לאו ערי מקלט הן להירושלמי. ולהכי נקט ערי הלוים. שנכללו בזה כל הארבעים ושמונה ערי הלוים כולן. שלכל מדידותיהן אין מקדרין בין במדידת מגרשיהן ובין במדידת התחום לקליטת הרוצח בשש הערים שבכללן. וע"פ זה נכונים מאוד דברי הבה"ג ז"ל דקרי לכולהו ערי הלוים ערי מקלט שהוא ע"פ לשון תלמודא דידן בעירובין שם. אבל לשון רבינו הגאון ז"ל כאן הוא תמוה לכאורה דשביק תלמודא דידן ואזיל בשיטת הירושלמי. וגם ראיתי לרבינו חננאל ז"ל בפירושו למכות (י"ב ע"א) שהביא דברי הירושלמי שם. וז"ל ירושלמי רבי יוחנן שלח לרבנין דתמן וכו' ואני אומר לא הקרנות קולטות ולא הגג וכו' ואינן קולטות אלא ערי מקלט בלבד וכו' עכ"ל עיי"ש. ומשמע מלשונו שלא היה בגירסת הירושלמי שלפניו שש ערי מקלט. אלא ערי מקלט סתם. וא"כ גם מדברי הירושלמי שם אין יסוד לדעת רבינו הגאון ז"ל כאן. דלפי גירסא זו אין שום הכרח לומר דהירושלמי פליג בהא אתלמודא דידן. ואפי' אם נימא דגירסת רבינו הגאון ז"ל בירושלמי שם היא כגירסא שלפנינו. וגם מדברי הר"ח ז"ל שם אין הכרח לומר שכן היתה הגירסא שלפניו בירושלמי שם. דכבר אפשר לומר ששינה הר"ח ז"ל לשון הירושלמי ע"פ שיטת תלמודא דידן. מ"מ ודאי לא יתכן לומר דשביק רבינו הגאון ז"ל תלמודא דידן ואזיל בשיטת הירושלמי במקום דאיכא נפק"מ לדינא:

אמנם נראה דדברי רבינו הגאון ז"ל נכונים ומדוקדקים דבאמת לא אשכחן בהדיא בקרא שנקראו ערי מקלט אלא שש בלבד. וכן מבואר בלשון הכתוב (פ' מסעי) דבפ' נתינת ערי מגרש ללוים כתיב ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנוס שמה רוצח ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר. כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמנה עיר וגו'. הרי שלא קרא הכתוב ערי מקלט אלא את שש הערים בלבד. וגם בפרשת ערי מקלט שכתובה אח"כ בסמוך. לא נזכרו בקרא אלא ששת הערים בלבד. דכתיב והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם וגו'. והיו לכם הערים למקלט מגואל וגו'. והערים אשר תתנו שש ערי מקלט תהיינה לכם. את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען. ערי מקלט תהיינה וגו'. ולא נזכרו באותה פרשה שאר ערי הלוים כלל. וכן בספר יהושע (פ' כ') בפרשת ערי המקלט. כתיב תנו לכם את ערי המקלט אשר דברתי אליכם ביד משה וגו'. ואח"כ פורט הכתוב והולך רק את שלש הערים שהקדישו לערי מקלט בעבר הירדן. ואת השלש שבארץ כנען בלבד. ומסיים הכתוב אלה היו ערי המועדה לכל בני ישראל ולגר הגר בתוכם לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה וגו'. ואח"כ בפרשת נתינת ערי מגרש ללוים לא הזכיר הכתוב כלל שיהיו למקלט. וגם באותה פרשה לא קרא הכתוב ערי מקלט אלא אותן שש בלבד בכל מקום שהזכיר שם אחת מהערים האלה שגם הן ניתנו ללוים. ובכלל ערי הלוים הן. ומסיים הכתוב בסוף הפרשה. כל ערי הלוים בתוך אחזת בני ישראל ערים ארבעים ושמנה ומגרשיהן. וכן מתבאר מלישנא דמתניתין (פ"ב דמכות ט' ע"ב) דתנן להיכן גולין לערי מקלט לשלש שבעבר הירדן ולשלש שבארץ כנען שנאמר וכו'. ובגמרא (שם י' ע"א) פרכינן עלה ותו ליכא והא כתיב ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר. ומשני אמר אביי הללו קולטות בין לדעת בין שלא לדעת. הללו לדעת קולטות שלא לדעת אינן קולטות עיי"ש. הרי דגם במתניתין לא קרי ערי מקלט אלא לאלו השש בלבד. דמעיקרא קתני סתמא להיכן גולין לערי מקלט. והדר מפרש דהיינו שלש שבעבר הירדן ושלש שבארץ כנען. הרי דאין ערי מקלט אלא שש אלו בלבד. אלא דבגמרא שם פרכינן מדכתיב ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר דמשמע כי הנך לקליטה. כדאמרינן התם (לקמן י"ג ע"א) וא"כ גם לשם גולין. ועל זה משני אביי דלא קתני אלא הללו שש הערי מקלט שקולטות בין לדעת בין שלא לדעת. אבל הללו אינן קולטות אלא לדעת. אבל שלא לדעת אינן קולטות. ולכך לא קתני להו:

ועכ"פ מתבאר מלישנא דמתני' דאין בכלל ערי מקלט אלא שש הערים. אבל שאר ארבעים ושתים ערי הלוים אינן בכלל ערי מקלט סתם. אף ע"פ שגם הן קולטות מיהת כשגלה לשם לדעת. משום שעיקרן לא למקלט. אלא לצרכי הלוים. ומהאי טעמא ס"ל לרבי יהודה (סופ"ב דמכות) שהרוצתים מעלים היו שכר ללוים בהנך ארבעים ושתים עיר. משא"כ בשש ערי מקלט דלכ"ע אין מעלים שכר ללוים. משום שעיקרן למקלט. והכי קיי"ל. ונפק"ל התם מדכתיב והיו לכם הערים למקלט. לכל צרככם עיי"ש. ודברי רבינו הגאון ז"ל כאן הם ע"פ לישנא דקרא ולישנא דמתני' שם. שלא נקראו מקלט אלא שש מהן בלבד שעיקרן למקלט. וגם דברי הבה"ג ז"ל בפרשת ערי מקלט הם ממש כלשון הכתוב (בפרשת ערי מגרש) דכתיב ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט וגו' ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר. אלא דלקמן בפרשת ערי מגרש כללן כולן בשם ערי מקלט. וכתב לתת ללוים ערי מקלט. וזהו ודאי ע"פ לשון תלמודא דידן (בפרק כיצד מעברין שם) כמשכ"ל. ובודאי דבריו מגומגמים בזה. דיותר היה ראוי לו למינקט לשון זה לעיל בפרשת ערי מקלט שמנה שם. לאשמעינן בזה שכולן קולטות את הרוצח. וראוי לקרותן ערי מקלט. וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פ"ח מהלכות רוצח ה"ט) וז"ל כל ערי הלוים קולטות וכל אחת מהן עיר מקלט היא שנאמר וכו' הקישן הכתוב כולן זו לזו לקלוט עכ"ל עיי"ש. וכאן בפרשת ערי מגרש ללוים. היה לו להבה"ג ז"ל למינקט לשונו דלעיל. משום דזהו לשון הכתוב בפרשה זו של ערי מגרש ללוים. ולא מיירי בדין קליטת הרוצח. ולכן דברי הבה"ג ז"ל בזה צ"ע אצלי כעת. ובאזהרות הר"י אלברגלוני ז"ל נמשך ג"כ בזה כדרכו אחר הבה"ג. ודבריו הם ממש כדברי הבה"ג ז"ל. שבתחילה מנה פרשת ערי מקלט. וכתב וז"ל דין השמעתי אתכם בארבעים ושתים עיר ושש ערי מקלט להמציאו דרך מנוס להיות לרוצה בשוגג וכו' עכ"ל. ואח"כ לקמן מנה פרשת ערי מגרש. וכתב וז"ל תעודת הארץ לתת ללוים להיות לרוצה מקום מקלט בכל צדדיך עכ"ל עיי"ש. וזהו ממש כדברי הבה"ג ז"ל. וביותר ביאור. שנראה מדבריו דעיקר תעודת הערים הללו להיות מקלט לרוצח. וזה תמוה טובא. ובעל נתיב מצותיך שם (דף ס"ח ע"א) הרגיש בזה. אבל מש"כ שם אינו מספיק כלל עיי"ש. דהדבר מבואר דהר"י אלברגלוני ז"ל נמשך בזה אחר לשון הבה"ג בהרחבת ביאור:

וכפי הנראה כוונתם בזה לפסוק הלכה כר"מ דאמר דגם בארבעים ושתים ערי הלוים לא היו רוצחים מעלים שכר ללוים. דדריש ועליהם תתנו כי הנך מה הנך לכל צרכיכם אף הני לכל צרכיכם. וא"כ לדידי' אין חילוק בין שש הערים לארבעים ושתים. וכל הארבעים ושמנה ערי הלוים ערי מקלט ממש הם לכל דבר לכל צרכיהם של הרוצחים. ואע"ג דבעלמא קיי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י. הכא ס"ל דהלכה כר"מ. משום דבפרק כיצד מעברין שם קרי להו רב נחמן אמר רבה ב"א לכל ערי הלוים ערי מקלט. דמשמע דהיינו משום דס"ל הלכה כר"מ שכולן עיקרן ערי מקלט הן. ולא ניתנו ללוים אלא לדור בהן בלבד אבל אינן שלהן. והכי אמרינן בירושלמי (סוף פ"ב דמכות) דלרבי יהודה ערי הלוים למחלוקת ניתנו (כלומר לחלקן ולאחוזתן) ולר"מ רק לבית דירה ניתנו עיי"ש ובפ"מ שם. וזו היא כוונת הבה"ג והר"י אלברגלוני ז"ל שם לומר שאע"פ שניתנו ללוים. מ"מ אינן אלא ערי מקלט. ולא ניתן ללוים אלא הזכות לדור בהן בלבד כרבי מאיר. ודלא כר"י. אבל דבר זה צ"ע טובא. אלא שאין כאן מקום להאריך בזה. וראיתי באזהרות אתה הנחלת שגם הוא מנה שתי מצות אלו. אלא שנטה בזה מדעת הבה"ג ז"ל. וכתב בתחילה וז"ל ערי מקלט לרוצה בבלי דעת. וזהו כדברי הבה"ג שמנה תחילה פרשת ערי מקלט. ולקמן כתב וז"ל לתת ללוים מנת חלק בארץ. וזהו פרשת ערי הלוים שמנה הבה"ג. אלא שרמז בזה בפירוש דקיי"ל כר' יהודה דאמר (בברייתא שבירושלמי שם) דלמחלוקת ניתנו. וזהו שדקדק וכתב לתת ללוים מנת חלק בארץ. שזהו חלקם ואחוזתם בארץ ככל שאר שבטי ישראל. ולא אמר קרא שלא יהיה להם חלק ונחלה בארץ אלא בשעת חלוקה שיחלוקו יחד חלק כחלק עם שאר השבטים. ולא נחלקה הארץ אלא לשאר השבטים. אלא שהם נצטוו לתת להם מחלקיהם חלק ונחלה בארץ. וגם בזה נשאר קצת זכות לכל ישראל לקלוט את הרוצח כשנס לשם על דעת לקלטו:

וראיתי באזהרות הר"א הזקן והרשב"ג ז"ל שלא מנו אלא פרשת ערי מקלט בלבד. אבל פרשת ערי מגרש ללוים לא מנו כלל. והוא תמוה מאוד לכאורה. אבל נראה שטעמם ונימוקם עמם. דס"ל דערי מגרש ללוים היא מצוה שאינה נוהגת לדורות. משום שלא נאמרה אלא להוראת שעה בלבד. ואין בה שום מצוה עוד לעשות לדורות. וכל כיו"ב חשיבא מצוה שאינה נוהגת לדורות ואינה נמנית במנין המצות. וכמש"כ הרמב"ם ז"ל (שורש שלישי) לענין פרשת ברכות וקללות ופרשת אבנים גדולות שמנו הבה"ג ז"ל וסייעתו. ולכך לא מנו אלא פרשת ערי מקלט. משום דפרשה זו. אע"פ שאין הבדלת ערי מקלט אלא באותה שעה. מ"מ יש בה מצוה לעשות גם לדורות כדתניא בתוספתא (פ"ב דמכות) ושלשת שיהיו משולשות וכו' נפלה אחת מהן בונים אותה במקומה. ומנין אף במקום אחר ת"ל שש ערים. באותו השבט. ומנין אף בשבט אחר ת"ל תהיינה. שיהיו מכוונות וקולטות כראשונות עיי"ש. וכן הוא בירושלמי (שם הלכה ו'). ובילקוט (פ' מסעי) בשם ספרי זוטא. תהיינה שש שאם ניטלה אחת מהן ימנו אחרת תחתיה. אם חרבו יבנה אותן עיי"ש. הרי שמצותן נוהגת לדורות שאם נחרבו אלו חייבין לבנות אחרת תחתיהן. ואמרינן נמי בתוספתא שם ובירושלמי שם ובגמרא (שם י' ע"א) נתמעטו אוכלסיהן מוסיפין עליהן נתמעטו דיוריהן מביאין להם כהנים לוים וישראלים עיי"ש. וכל זה בכלל המצוה. ושייך לדורות. ומלבד זה עיקר תכלית מצות ערי מקלט הוא להניס שמה כל רוצח מכה נפש בשגגה. והרי ענין זה נוהג בכל הדורות הבאים. וזהו ג"כ טעמן של רבינו הגאון ז"ל והבה"ג וכל סייעתו ז"ל שלא מנו עשה זו המוטלת על הצבור והב"ד להניס לערי מקלט כל מכה נפש בשגגה. ושלא כדעת הרמב"ם ז"ל וכל סייעתו שמנאוה (עשין רכ"ה) עיי"ש. והיינו משום דעיקר מצוה זו דהבדלת ערי מקלט. אינה אלא לתכלית זו להניס שמה מכה נפש בשגגה. וא"כ מצוה אחת הן ונכללו זו בזו. ואחר שמנו מצות ערי מקלט. כבר נכללה בה המצוה להניס שמה הרוצחים בשוגג. וזו היא ממש כפרשת מעשה הקטורת ופרשת מעשה השולחן ומעשה שמן המאור. שמנו וכללו בהן עיקר תכלית המצוה שלצורכה נצטוו על עשייתן. ושוב לא מנאוה בפ"ע. דמהאי טעמא לא מנה רבינו הגאון ז"ל מצות סדור לחם הפנים ולא עשייתו. משום דהו"ל בכלל פרשת מעשה השולחן שמנה. וכן לא מנה מצות הדלקת המנורה. משום שכבר מנה פרשת שמן המאור. וכן כל כיו"ב כמו שביארנו כבר לעיל במקומן. ודברי הרמב"ם ז"ל וסייעתו בזה תמוהים. שאע"פ שכבר מנו מצות ערי מקלט. אף ע"פ כן חזרו ומנו גם כן מצות עשה דוהשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו וגו'. וזהו נגד מה שהשריש הרמב"ם ז"ל גופי' (שורש עשירי) עיי"ש. וכבר הרגישו בזה קצת אחרונים ז"ל. אבל מה שצדדו ליישב זה אין דבריהם מספיקים כלל ואינו כדאי להאריך בזה. ועוד דהבדלת ערי מקלט וערי מגרש מצד עצמן הו"ל מצות שאינן נוהגות לדורות להרמב"ם ז"ל גופי' (שורש שלישי) כמש"כ לעיל:

איברא דגם בדברי רבינו הגאון ז"ל כאן יש מקום עיון בזה לכאורה במה שמנה פרשת ערי מגרש ללוים. דהא הו"ל מצוה שאינה נוהגת לדורות. לפי מה שביארנו לעיל דלא ס"ל כסברת הרמב"ן ז"ל שהעלה (שורש שלישי) אליבא דהבה"ג ז"ל שכל מצוה שענינה קיים לדורות אע"פ שלא נעשה אלא פעם אחת. יש לה תורת מצוה הנוהגת לדורות. וגם עיקר הסברא תמוה גם אליבא דהבה"ג ז"ל וכמו שביארנו לעיל (פרשה נ' נ"ב) עיי"ש. ומיהו לזה אפשר לומר דס"ל לרבינו הגאון ז"ל דהו"ל מצוה הנוהגת גם לדורות לענין שאם יוסיפו לכבוש עוד עיירות מארצות חוץ לארץ אחר שיכבשו כל ארץ ישראל כולה. דאז גם לעיירות הללו אחר שיכבשום תורת ארץ ישראל ממש לכל דבר. כמבואר בספרי (פ' עקב פיסקא נ"א) וברמב"ם (פ"א מהלכות תרומות) עיי"ש. יתחייבו משום מצוה זו להבדיל גם מהן ערי מגרש ללוים. ובפרט לדעת החולקים על הרמב"ם ז"ל (פי"ג מהלכות שמיטה ויובל הי"א). וס"ל שגם בארצות הללו אין לשבט לוי חלק ונחלה עם ישראל. ולפ"ז ודאי ראוי לומר שתחת חלקם בכבוש. יש בכלל מצוה זו של נתינת ערי מגרש ללוים ליתן מחלקיהם שנטלו שאר השבטים. גם בערים הללו ערי מגרש ללוים לשבת בהם. כמו בנחלת ארץ כנען. ומיהו מ"מ הר"א הזקן והר"ש בן גבירול ז"ל איכא למימרד לא ס"ל הכי. והיינו טעמא שלא מנו פרשה זו של ערי מגרש ללוים. משום דהו"ל מצוה שאינה נוהגת לדורות לדעתם. אלא דהיינו רק לענין פרשת ערי מגרש ללוים. אבל פרשת ערי מקלט ודאי היא מצוה נוהגת לדורות מטעם שביארנו. ולהכי מנאוה שפיר:

ועכ"פ נתבארו על נכון דברי רבינו הגאון ז"ל בשתי פרשיות הללו. אלא דעדיין צריך ביאור דלפי מה שנתבאר שלדעתו נכללה בכלל פרשת ערי מקלט גם המצוה להניס הרוצח לעיר מקלטו. ולפי מה שביאר בחינוך (מצוה ת"י) זהו מתורת עונש לרוצח עיי"ש. והרי לשיטת רבינו הגאון ז"ל כל העונשין נמנין במנין הלאוין. וא"כ גם מצוה זו ראוי למנותה במנין הלאוין. ולא במנין העשין. אבל לק"מ דודאי עיקר חובת גלות לרוצח לא מצד עונש הוא. אלא כדי להציל הרוצח שוגג מידי גואל הדם. כמתבאר מפשטי' דקרא. וכן מתבאר מלשון רבינו הגאון ז"ל באזהרותיו שע"פ עשה"ד שהבאתי לעיל. וגם לכפרה כמבואר ריש פ"ק דמכות (ב' ע"ב) ולקמן (שם פ"ב י"א ע"ב) בתוס' (ד"ה מידי). ובריטב"א שם עיי"ש. וגם להחינוך שם עיקר המצוה לא משום עונש היא עיי"ש בדבריו. וא"כ ודאי אין מקומה אלא במנין העשין. ומש"כ רבינו הגאון ז"ל למקלט בגדרי. נראה דכוונתו בזה לומר שאין מצוה זו דערי מקלט נוהגת אלא בארץ כנען לגבולותיה. ולאפוקי חוץ לארץ. כמבואר בספרי זוטא (הובא בילקוט שם) עיי"ש. וכן כתב הרמב"ם ז"ל (ריש פ"ח מהלכות רוצח) עיי"ש. ומש"כ בכ"מ שם שכן מפורש בכתוב. יש לפקפק שאין זה מוכרח כלל כמבואר להמעיין. אבל העיקר שמקורו מדבר הספרי זוטא שם כמש"כ. שכן מבואר שם בהדיא עיי"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.