ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/פרשה/מח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג פרשה מח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ושילוח טמאים ממחנה הדר. היא פרשת שילוח טמאים מחוץ למחנה מדכתיב (פרשת נשא) צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וטמא לנפש וגו'. ומנאוה גם כן הבה"ג והר"י אלברגלוני ז"ל במנין הפרשיות שלהם בלשון זה ממש עיי"ש. אלא שבלשון הבה"ג כת"י רומי איתא גרישת טמאים. וכן הוא גם באזהרות אתה הנחלת עיי"ש. ואין ספק שהיתה לפניו נוסחת הבה"ג כת"י רומי. אבל באזהרות הר"א הזקן והר"ש בן גבירול ז"ל לא מנאוה במנין הפרשיות שלהם. וגם במנין העשין לא מנאוה. אלא שהרשב"ג ז"ל מנה לאו דלא יבא אל תוך המחנה דכתיב בבעל קרי. במנין הלאוין שלו. כדמסיק הרשב"ץ ז"ל (בזה"ר לאוין סי' ס"ה) עיי"ש. וכן פי' הרש"ך ז"ל בנתיב מצותיך (דקנ"ד ע"ב) ולא ראה שכבר קדמו בזה הרשב"ץ ז"ל שם עיי"ש. והר"א הזקן ז"ל מנה במנין הלאוין לאו דולא יטמאו את מחניהם עיי"ש. ודבריהם ז"ל צ"ע בזה. ורבינו הגאון ז"ל לא מנה במנין הלאוין שלו לאוין אלו. וכבר ביארנו בזה שם במנין הלאוין (ל"ת קצ"ט) עיי"ש היטב. ומדברי רבינו הגאון ז"ל. וכן הבה"ג והר"י אלברגלוני ז"ל שמנו מצוה זו במנין הפרשיות. מתבאר דס"ל דמצות הצבור היא. ולא רמיא על הטמא גופי'. וכדמשמע ודאי מפשטי' דקרא. דכתיב צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וגו'. ויעשו כן בני ישראל וישלחו מן המחנה וגו'. וגם הוא דבר הלמד מענינו. דודאי שילוח אינו אלא ע"י אחרים. ואין ביד אחר לשלח אנשים בע"כ מחוץ למחנה זולת הצבור והב"ד. ולכן מנאוה במנין הפרשיות שהן מצות המוטלות על הצבור וב"ד. ומה שיש לדון בזה מכמה דוכתי דמשמע לכאורה איפכא. כבר ביארנו בזה לעיל (עשין קפ"ט) עיי"ש היטב. ושם נתבארו גם שאר ענינים הנוגעים לפרשה זו. ולכן לא נאריך בזה כאן יותר:

והנה באזהרותיו שע"פ עשה"ד (דבור לא יהיה לך) כתב רבינו הגאון ז"ל חוצה למחניך טמאי קושי עיי"ש. וכוונתו בזה לעשה דויצא אל מחוץ למחנה. דכתיבא בבעל קרי. ודרשינן בפסחים (פ' אלו דברים ס"ח ע"א) ובספרי (פ' תצא פיסקא רנ"ה) ויצא אל מחוץ למחנה זה מחנה לויה. לא יבא אל תוך המחנה זה מחנה שכינה עיי"ש. ובפי' הר"ח שם הגירסא איפכא. וכן גירסת הרמב"ם ז"ל (פ"ג ה"ח מהלכות ביאת מקדש) עיי"ש. אבל מלשון רבינו הגאון ז"ל שם משמע שגירסתו כגירסת הספרי. וכגירסא שלפנינו בפסחים שם. דמדכתיב מחוץ למחנה דריש מחנה לויה עיי"ש ובמש"כ בכ"מ על דברי הרמב"ם שם. וזהו שכתב שם חוצה למחניך טמאי קושי. דמשתלח גם ממחנה לויה. ומשום דלס"ד בסוגיא דפסחים שם הוה ס"ל דמחוץ למחנה היינו מחנה שכינה עיי"ש. לכן הוסיף וכתב למחניך. לשון רבים. דמשמע יותר דגם ממחנה לויה משתלח דהו"ל שני מחנות. ומש"כ טמאי קושי. כוונתו דבעל קרי מטמא אפי' בקושי ואונס. ולאפוקי זב דלא מטמא באונם. דדרשינן מדכתיב ביה מבשרו ולא מחמת אונסו. חוץ מראיי' ראשונה של זב דמטמא אפי' באונס משום דאיתקיש לשכבת זרע. וכדאמרינן בפרק בנות כותים (ל"ה ע"א) עיי"ש. והמקשה בימי זיבה טהורה משום דכתיב דמה. ודרשינן התם (ל"ו ע"ב) דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד שהוא באונס. וכדאמרינן התם מאי דעתיך לטהורי באונס ולטמויי בולד. אין לך אונס גדול מזה עיי"ש. הרי דקושי דמחמת ולד משום אונס הוא. וזהו דנקט רבינו הגאון ז"ל שם בזה לשון. קושי. ובפרט לפי מה שפירש"י שם (לעיל ל"ה ע"א) בד"ה מטמא באונס וכו'. וז"ל דהא איתקיש לשכבת זרע ושכבת זרע כל עצמו מחמת אונס חימום הוא בא עכ"ל עיי"ש. הרי דטומאת קרי לעולם היא ע"י קושי ואונס. וכזה ממש הוא לשון הרמב"ם ז"ל (פ"ב ה"א מהלכות מחוסרי כפרה). וז"ל וכשיוצא הזוב אינו יוצא בקושי כשכבת זרע וכו' עכ"ל עיי"ש:

עוד כתב רבינו הגאון ז"ל שם באזהרותיו (דבור לא תענה) וז"ל ואם בפרע ופרם ומעטה שפם בדירת ערשך ומחנותיך תשפינה. עכ"ל עיי"ש. וכוונתו בזה לעשה דשילוח טמאים מן המחנות. ופריעה ופרימה האמורים בתורה במצורע. כדכתיב בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וגו' בדד ישב מחוץ למחנה מושבו. וזהו שכתב בדירת ערשך. כלומר בדד ומובדל מבני אדם כמו בחדר מטתך. ומחנותיך תשפינה. נראה שהוא מלשון שהם וישפה. כלומר שבהרחקת הטמאים יהיו מחנותיך נקיים ובהירים מכל שמץ דופי וחלאה. או שהוא מלשון התלמוד (ב"מ ט"ו ע"א) אנא איקום ואשפי. ופירש"י וז"ל ואשפי. אשקיט. ודומה לו על הר נשפה. דמתרגם על טורא דשליוא עכ"ל. וכן לקמן (שם ע' ע"א) חזינן גברא דמשפו נכסי'. ופירש"י וז"ל שנכסיו שקטים אצלו ואין ערעור על קרקעותיו דמשפו. כמו על הר נשפה שאו נס. ומתרגמינן על טורא שליוא עכ"ל עיי"ש. וזש"כ ומחנותיך תשפינה. שיהיו שקטים ובטוחים מכל ערעור וחשש על טהרותיהם. ועליהם בבואם למקדש ובאכלם קדשיהם:

ומתבאר מזה שהוא מונה שם שתי מצות עשה בשילוח טמאים. האחת היא מדכתיב בבעל קרי ויצא מחוץ למחנה. שמשתלח חוץ לשני מחנות. והשנית היא מדכתיב במצורע וישלחו מן המחנה כל צרוע וגו'. שבא הכתוב ליתן לו מחנה שלישית. כדאמרינן בפסחים (ס"ז ע"א) עיי"ש. אמנם כאן חזר בו מדעתו זו. ולא מנה אלא עשה דוישלחו מן המחנה וגו'. שהיא עשה כללית שכוללת כל הטמאים כולן למצות שילוחם. וגם בכללה עשה דפרימה ופריעה ובדד ישב כמו שביארנו לעיל (שם במנין העשין) עיי"ש. ומש"כ רבינו הגאון ז"ל כאן ממחנה הדר. נראה שכוונתו בזה ע"פ לשון הכתוב (ישעי' מ"ה) דכתיב והדורים אישר. ותרגם המתרגם ושוריא אכבש. ועי' בפירש"י שם. ורצה לומר שיש משתלחים חוץ לחומת ירושלים. דהיינו חוץ לכל שלש מחנות. וכמו שאמרו בספרי (נשא פ"א) ובתוספתא (פ"א דכלים) ובפרק בתרא דזבחים (קט"ז ע"ב) שלש מחנות הן. מפתח ירושלים ועד הר הבית מחנה ישראל. מפתח הר הבית עד העזרה מחנה לויה. מפתח העזרה ולפנים מחנה שכינה עיי"ש. וגם יתכן שכונתו רק לומר שהמצוה מחוץ לכל המחנה כולה. שצריכים להיות בכו"ם הדר ונקי מכל דופי וחלאת טומאה. וכמש"כ שם באזהרותיו ומחנותיך תשפינה. וכמו שנתבאר לעיל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.