ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/פרשה/מג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג פרשה מג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פרשת תמידין. מנאה רבינו הגאון ז"ל גם באזהרותיו שע"פ עשה"ד (דבור זכור). וגם הבה"ג וכל סייעתו ובאזהרות אתה הנחלת. וכן הרמב"ם ז"ל וכל סייעתו. מנאוה כולם במצות עשה אחת. אלא שהרמב"ן ז"ל נטה מזה. ומנה תמידי השחר מצוה בפ"ע. ותמידי בין הערבים בפ"ע. וביאר טעמו משום דאינם מעכבין זא"ז וזמנו של זה אינו זמנו של זה. ומהאי טעמא מנה ג"כ ק"ש של שחרית ושל ערבית. וקטורת שחרית וערבית שתים שתים. כמש"כ סוף סה"מ עיי"ש. ולכאורה יש כאן מקום עיון בדברי רבינו הגאון ז"ל דממה שמנה (עשין ג' ד') ק"ש שחרית וערבית בשתי מצות. מבואר דס"ל כסברת הרמב"ן ז"ל. ואעפ"כ מנה כאן תמידין רק במצוה אחת. נראין דבריו כסותרין זא"ז. וביותר יש להקשות כן לקמן (פרשה ס"ה) שמנה גם הקטורת במצוה אחת. אע"פ שבקרא נאמרה בהקטרה של שחרית מצוה בפ"ע. ובשל ערבית בפ"ע. דכתיב בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות יקטירנה. ובהעלות אהרן את הנרות יקטירנה. וא"כ כ"ש בק"ש שראוי למנותה ערבית ושחרית מצוה אחת. אבל כבר עמדנו בזה לעיל (במנין העשין שם). ונתבאר שם ענין זה על נכון. והבאתי ראיה נכונה דתמידי שחרית ושל בין הערבים אין למנותן אלא במצוה אחת מסוגיא דפ"ב דיומא (כ"ו ע"א). דאר"י אין מפייסין על תמיד של בין הערבים אלא כהן שזכה בו שחרית זוכה בו ערבית עיי"ש. והיינו משום דהמתחיל במצוה אומרים לו גמור. וכמו שביארנו שם בארוכה. ומתבאר מזה דרק מצוה אחת הן ושל בין הערבים אינו אלא גמר מצוה של שחר עייש"ה שנתבאר שם ענין זה כל צרכו ואין להאריך בו יותר:

והנה באזהרות הר"ש בן גבירול ז"ל לא מנה עשה דתמידין כלל. וזה מתמיה מאוד. וכבר נתעורר בזה הרשב"ץ ז"ל (עשין סוף סי' מ"ה) בזה"ר עיי"ש שכתב ששכח למנותה. ולענ"ד לא יתכן לייחס שכחה כזו להר"ש בן גבירול ז"ל. ובפרט שלא מנה מנין המצות שלו מדעתו ע"פ זכרונו. אלא נמשך אחר הבה"ג ז"ל. ולפעמים תיקן מנין של הבה"ג ע"פ מנין המצות של רבינו הגאון ז"ל כאן. כמש"כ בפתיחה למנין העונשין (סי' ח') עיי"ש. וא"כ כיון דבין במנין המצות של הבה"ג ז"ל ובין במצות שבמנין רבינו הגאון ז"ל נמנית מצות תמידין. היכי יתכן לומר ששכחה. ולכן נראה לענ"ד שאין כאן שכחה. דמלבד שיש לומר עפמש"כ באזהרות הרשב"ג ז"ל (שם סוף מנין העשין) בין הפרשיות של העשין וז"ל ושלמים ומנות ועולות וקרבנות וכו' עכ"ל עיי"ש. וכתב על זה הרשב"ץ ז"ל (בזה"ר. עשין סי' נ"א) וז"ל מנות הם המנחות. ועולות. וקרבנות. הם שאר הקרבנות כחטאות ואשמות עכ"ל עיי"ש. והרש"ך ז"ל (בנתיב מצותיך דקכ"ג ע"ב) כתב ביותר ביאור. וז"ל ושלמים. הוא מש"כ בה"ג פרשת עולות ומנחות ושלמים. פרשת אשם ודאי ואשם תלוי. ובמקום המנחות כתב הרשב"ג מנות כפי החרוז. ובמקום אשם ודאי ואשם תלוי כתב וקרבנות וכו' עכ"ל עיי"ש. ואמנם לדעתי לא יתכן לומר דמש"כ הרשב"ג ז"ל וקרבנות כונתו לפרשת אשם ודאי ואשם תלוי שמנה הבה"ג. דהרי בהדיא מנה הרשב"ג ז"ל שם לקמן ודאי גם נתלה. והדבר מבואר שכוונתו בזה לפרשת אשם ודאי ואשם תלוי. וכן כתב הרש"ך ז"ל גופי' (שם דקכ"ז ע"ב). ואשתמיטתי' שלפי מה שפירש הוא גופי' לעיל שם כבר מנה הרשב"ג ז"ל שם פרשה זו. וכן תמוהים בזה דברי הרשב"ץ ז"ל. דלעיל שם כתב דמש"כ הרשב"ג ז"ל וקרבנות כוונתו לחטאות ואשמות. וכאן פי' הוא (שם סי' ס"ו) דמש"כ ודאי עם נתלה. היינו פרשת אשם ודאי ואשם תלוי עיי"ש. ואיך ימנה הרשב"ג ז"ל מצוה אחת פעמים. גם מה שכתב הרשב"ץ ז"ל דבכלל מש"כ הרשב"ג שם וקרבנות כולל פרשת חטאות. ע"כ לא יתכן שהרי גם פרשת חטאות מנה הרשב"ג ז"ל שם לקמן. שכתב וקרבן חטאה. וראיתי להרש"ך ז"ל (שם דקכ"ז ע"ב) שהביא בשם הרשב"ץ ז"ל שכבר הרגיש בזה. והשיג על הרשב"ג בזה. שכבר הוא בכלל מה שמנה לעיל וקרבנות עיי"ש. אבל לא נמצא כן בזה"ר להרשב"ץ ז"ל עיי"ש. איך שיהיה ע"כ אין זו כוונת הרשב"ג ז"ל במש"כ וקרבנות. ולכן נראה לי שאין כוונתו בזה אלא לפרשת תמידין. וקראן קרבנות סתם ע"פ לשון הכתוב בפרשת תמידין. דכתיב ואמרת אלהם את קרבני לחמי לאשי וגו' תשמרו להקריב לי וגו'. וא"כ לא שכח הרשב"ג ז"ל פרשה זו השגורה גם בפה תינוקות של בית רבן:

ובלא"ה יש מקום לדון בזה ע"פ מה שעמדו האחרונים ז"ל על הבה"ג שלא מנה מצות תפלה במנין העשין שלו. דאפי' את"ל דס"ל כדעת רוב הראשונים ז"ל דאין מצות תפלה אלא מדבריהם. מ"מ הרי הבה"ג ז"ל מונה במנין המצות שלו גם מצות דדבריהם. וכבר ביארנו בזה דעת הבה"ג לעיל במנין העשין (עשה ב') עיי"ש. ואמנם כעת עלה על דעתי שיש לומר עוד בזה לפי מאי שכתב הרמב"ן ז"ל (סוף שורש ראשון) לתרץ דעת הבה"ג שמנה מצות דדבריהם. והשיג עליו הרמב"ם שם דא"כ היה לו למנות ג"כ הלאוין של דבריהם במנין הלאוין. כמו כל הלאוין של שניות לעריות. שבכל שניה ושניה יש בה ל"ת דדבריהם. וכן ל"ת דאחות חלוצה שהיא מדברי סופרים. ועל זה השיב הרמב"ן ז"ל שם וכתב וז"ל ודעת בעל ההלכות בזה לא נפלאת ולא רחוקה היא. שכל גזירה שגזרו חכמים לעשות סייג לתורה דלא ליגע באיסור דאורייתא. אינה באה בחשבון הזה וכו' והשניות כולן משום סרך הן ומטעם גזירה אסרו אותן וכו'. אבל מקרא מגילה ונר חנוכה וכו' וכל שמנאן בעל ההלכות מצוה בפ"ע הן שנצטוינו בהן מב"ד הגדול. ואין בהן משום גזירה וכו' עכ"ל עיי"ש. והר"ב מג"א שם. שעומד תמיד לימין הרמב"ם ז"ל ונגד הרמב"ן ז"ל. כתב שם וז"ל נראה לי כי הצלת הרמב"ן את הבה"ג שלא הכניס שניות במנין. טובה היא מאוד ואין מקום לתפיסת הרב (הרמב"ם) כלל וכו' עכ"ל עיי"ש. ועפ"ז נראה דנכונים דברי הבה"ג במה שלא מנה מצות תפלה. לפי מאי דקיי"ל דתפלות כנגד תמידין תקנום. וכמש"כ הרמב"ם ז"ל (פ"א מהלכות תפלה הלכה ה') עיי"ש ובמש"כ בכ"מ שם. ובפרק תפלת השחר (כ"ו ע"ב) מבואר דאפי' למ"ד אבות תקנום מ"מ מודה דאסמכינהו רבנן אקרבנות. ובש"מ שם כתב וז"ל אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות. פירוש ודאי אבות תקנום. אבל מפני תקנתם לא היינו מחוייבים לאומרם. ואתו רבנן ואסמכינהו אקרבנות כדי שיהיו חובה עכ"ל עיי"ש. וכן מבואר בה"ג (פ"ד דברכות) דקיי"ל כריב"ל דתפלות כנגד תמידין תקנום עיי"ש. וכ"כ שאר ראשונים ז"ל. ואע"ג דלפי המבואר בפרק החליל (נ"ג ע"א) גם בזמן הבית אע"פ שהיו מקריבין תמידין היו מתפללין כל התפלות עיי"ש. ועי' מש"כ בזה בתשב"ץ (ח"ב סי' קס"א). מ"מ כיון דכנגד תמידים הוא שתקנום. הו"ל טפל למצות הקרבת תמידים ובכלל עשה דהקרבת תמידים הוא. וכמו שלא מנה הבה"ג לאוין דשניות ואחות חלוצה מטעם שביאר הרמב"ן ז"ל. הכא נמי מהאי טעמא גופא לא מנה ג"כ מצות תפלה שלא תקנוה אלא משום התמידין. וכבר מנה עשה דתמידין. ובכללה גם מצות תפלה. ומעתה לפ"ז נראה דזו היא ג"כ דעת הרשב"ג ז"ל. כדרכו לימשך אחר הבה"ג ז"ל. וא"כ אם היה מונה עשה דתמידין שוב לא היה ראוי למנות מצות תפלה. והילכך כיון דתמידין אין נוהגין בזה"ז ותפלה נוהגת גם האידנא. נראה לו יותר למנות מצות תפלה. ולהשמיט מצות תמידין. ולענין חשבון העשין היא היא. דמצות תפלה היינו מצות הקרבת תמידין. כן אפשר לדון בזכות הרשב"ג ז"ל אם לא היה לנו ישוב אחר לדבריו. אבל יותר נכון כמשכ"ל.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.