ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/פרשה/יב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג פרשה יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עבדים העברי. והעבריה. משפט עבד עברי המבואר בפרשת כי תקנה עבד עברי וגו' לצאת בשש וביובל ושאר דיניו. ומשפט אמה העבריה המבואר בפרשת וכי ימכור איש את בתו לאמה וגו'. ולפי שדיני העברי והעבריה חלוקים בכמה ענינים שיש בזה מה שאין בזו. ולכך נחלקו גם בקרא לשתי פרשיות חלוקות. לזאת נמנין בשתי מצות חלוקות בפ"ע. וכן בה"ג כת"י רומי ובאזהרות הר"א הזקן נחלקו לשתי פרשיות בפ"ע. וכן משמע נמי דעת הר"י אלברגלוני ז"ל באזהרותיו עיי"ש. ודברי בעל נתיב מצותיך שם (דנ"ז ע"ב) אינם נכונים עיי"ש. וגם הר"ש הגדול ז"ל באזהרות אתה הנחלת מנאן שתים עיי"ש. וכן הרמב"ם ז"ל בסה"מ (עשין רל"ב רל"ד) ושאר מוני המצות מנו אותן שתי מצות חלוקות. וגם באזהרותיו שע"פ עשה"ד מנאן רבינו הגאון ז"ל שתים (בדבור לא תגנוב) עיי"ש. אבל דברי הבה"ג בנוסחא שלפנינו נבוכים ומבולבלים בזה עיי"ש ובמש"כ בזה בפתיחתנו למנין הפרשיות. ומה שנמנו מצות אלו במנין הפרשיות. היינו משום שהעבד והאמה המה תחת רשות האדון וממשלתו. ומסתמא אין יציאתן מרשותו אלא בע"כ של האדון. וצריך כפייה ע"פ הצבור והב"ד. שרק בידם הכח להוציא משפטם ודינם לאור. וממילא אין הדבר מוטל אלא עליהם. ולא על היחיד. וזהו שסיים רבינו הגאון ז"ל וכתב משפטם חקם לגלות. כלומר שגם מצות אלו הן בכלל חקים ומשפטים שהן מצות המסורות לצבור. והילכך מקומן במנין הפרשיות. ולעיל במנין העשין (עשין ס"ב ס"ד) שמנה יציאת העבדים העברים בשנה השביעית. ויציאת הנרצע ביובל. כבר ביארנו שם דהיינו משום דבהנך איכא מצות עשה על האדון להוציאו לחפשי מדכתיב (פרשת ראה) בשנה השביעית תשלחנו חפשי מעמך. ובנרצע כתיב (פרשת בהר) וקראתם דרור בארץ וגו' דהו"ל עשה גמורה שנאמרה בלשון ציווי כשאר עשין שבתורה. ואם העלימו ב"ד עיניהם ממנו או שנעלם מהם בלא הודע. הרי האדון עובר עליו בעשה. ואפילו מרצון העבד. ומצוה זו היא שנמנית במנין העשין המוטלות על היחידים. שמצות היחיד היא. אבל כאן לא נמנה אלא מצות הצבור והב"ד שנאמרה בהן מצוה בפ"ע. ביוצאים בשנה השביעית (פרשת משפטים) דכתיב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וגו' כי תקנה עבד עברי וגו'. דעל הצבור והב"ד קאי. שהחובה עליהם להוציאו בע"כ של האדון. וביוצאים ביובל לא מנה שם אלא הנרצע בלבד. משום שנאמרה בו מצות עשה להאדון. אבל במוכר עצמו ובמכרוהו ב"ד שלא נרצעו. אלא פגע בהם יובל בתוך שש שנים למכירתם. לא אשכחן מצות עשה להאדון. אלא חובת הצבור והב"ד היא להוציאן לחפשי אפילו בע"כ של האדון והעבד. ונאמרו בהן מקראות מיוחדים בפ"ע. ולכן לא מנאן רבינו הגאון ז"ל שם. אלא נכללו במצות הצבור והב"ד שמנה כאן. ועי' במה שביארנו במנין העשין שם בארוכה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.