ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/פרשה/יא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג פרשה יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יקראו לשלום בקרב. כתיב (פ' שופטים) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום. והיה אם שלום תענך וגו'. וזו היא פרשת עיר משלמת ואינה משלמת שמנאוה הבה"ג וסייעתו ז"ל במנין הפרשיות שלהם. וגם הרמב"ם ז"ל וסייעתו מנו מצוה זו (סה"מ עשין ק"צ. ופ"ו מהלכות מלכים) עיי"ש. אלא דצ"ע בדברי רבינו הגאון ז"ל כאן שלא כתב אלא שהמשלימים יהיו למו עבדים. והרי בקרא כתיב יהיו לך למס ועבדוך דמבואר דלא סגי בעבדות לחוד אלא תרתי בעינן. מס ועבדות. וכן ביאר הרמב"ם ז"ל שם בסה"מ ובחבורו הגדונ. וז"ל שם (בחבורו הגדול) אם השלימו וכו' והרי הם למס שנאמר יהיו לך למס ועבדוך. קבלו עליהם המס ולא קבלו העבדות. או שקבלו העבדות ולא קבלו המס. אין שומעין להם עד שיקבלו שניהם. והעבדות שיקבלו עליהם הוא. שיהיו נבזים ושפלים למטה ולא ירימו ראש בישראל. אלא יהיו כבושים תחת ידם ולא יתמנו על ישראל לשום דבר בעולם. והמס שיקבלו עליהם שיהיו מוכנים לעבודת המלך בגופם וממונם וכו' עכ"ל עיי"ש. וצ"ע מה ראה רבינו הגאון ז"ל כאן שלא הצריך אלא עבדות בלבד. ולא הזכיר המס כלל דכתיב בקרא בהדיא. וכזה יש לתמוה על הר"א הזקן ז"ל באזהרותיו שכתב במנין הפרשיות שלו וז"ל. עיר אויב למס לך כי השלמה עכ"ל עיי"ש. הרי שלא הזכיר בזה אלא המס בלבד. ומה ראה שהשמיט העבדות המפורש ג"כ בקרא. ובודאי בחדא מינייהו לא סגי. וכמש"כ הרמב"ם ז"ל שם. ודבריו מבוארים בספרי שם (פיסקא ר'). שאמרו שם יהיו לך למס ועבדוך. אמרו מקבלים אנו עלינו מסים ולא שיעבוד. שיעבוד ולא מסים. אין שומעין להם. עד שיקבלו עליהם זה וזה עיי"ש:

אמנם דברי רבינו הגאון ז"ל אפשר ליישב ע"פ דברי הרמב"ם ז"ל שם שביאר דענין העבדות הוא שיהיו נבזים ושפלים וכבושים תחת ידם. ולא יתמנו על ישראל לשום דבר בעולם. וענין המס הוא שיהיו מוכנים לעבודת המלך בגופם וממונם בבנין החומות והמבצרים וארמון המלך וכיו"ב. ולפ"ז מבואר דגם המס אינו אלא ענין עבדות. שהרי ודאי אין לך נבזה ושפל יותר מלהיות מוכן לעבודת גופו וממונו תמיד. וזהו ענין העבדות כמש"כ הרמב"ם ז"ל. אלא שבכלל העבדות הוא ג"כ שלא יתמנו על ישראל לשום דבר בעולם. ועכ"פ גם המס אינו אלא ענין עבדות ממש. וכן מתבאר בהדיא מן הכתוב שהביא הרמב"ם ז"ל שם דכתיב ויעלם שלמה למס עובד עד היום הזה ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד וגו'. הרי שפתח הכתוב במס וסיים בעבדות. ומתבאר ע"כ מזה ששניהם ענין אחד. דמס נמי היינו עבדות. אלא ששני עניני עבדות הם. והיינו דקרי לי' נמי מס עובד. משום דגם המס הו"ל עבדות. וכן מתבאר ג"כ מלשון הכתוב דכתיב (דה"י ב' ח') ויעלם שלמה למס וגו' ומן בני ישראל אשר לא נתן שלמה לעבדים למלאכתו וגו'. הרי דמלאכת המלך שהיא המס קרי לה קרא עבדות. וא"כ נכונים היטב דברי רבינו הגאון ז"ל כאן שתפס לשון קצר כדרכו ז"ל. וכתב והמשלימים יהיו למו עבדים. וכולל בזה כל עניני עבדות. שבכללן גם המס. ואפי' לפמש"כ הרמב"ן ז"ל (פרשת שופטים) דמס היינו שיעלה עליהם מלך ישראל או סנהדרין מס לבנות בית למלך וערי המסכנות אשר לו ולבנין בית ה'. והעבדות הוא שיוכל כל איש מישראל ליקח מהם אנשים לחטוב עציו ולשאוב מימיו ונותן להם שכר הראוי. וזהו למס עובד שכתוב בשלמה. שקבלו עליהם מסים ועבדות. לא כענין שכתוב ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס והוריש לא הורישו כי שם אינו מזכיר עבדות. אבל כמלך שנותן שוחד למלך תקיף ממנו שלא ילחם בו עכ"ל עיי"ש. ולפ"ז ודאי שני ענינים חלוקים הם. מ"מ כיון דעכ"פ חזינן דקרי ליה קרא למס עבדות. שפיר אפשר לומר דכונת רבינו הגאון ז"ל כאן לכלול שני ענינים אלו יחד במש"כ יהיו למו עבדים. וכדרכו ז"ל לקצר ביותר:

אבל דברי הר"א הזקן ז"ל ודאי צ"ע טובא מה שלא הזכיר אלא המס בלבד. דהא ודאי מס בלא עבדות לא סגי. כמבואר בספרי שם. והא ודאי אין עבדות בכלל מס. דאפי' לפי דברי הרמב"ם ז"ל אין מס אלא אחד מן הפרטים שבעבדות ועבדות כולל נמי מס. אבל ודאי אין מס כולל עבדות שכולל כל עניני עבדות. וכמש"כ הרמב"ן ז"ל מקרא דשופטים (א' כ"ח). והכי מוכח ודאי מכולהו קראי דהתם דכתיב ויהיו למס. ובתר הכי כתיב ויעל מלאך ה' וגו'. שהוכיחם על זה שלא עשו כמצווה עליהם. וע"כ מבואר מזה דמס משמע מס בלא עבדות. ומיהו מקרא דדברי הימים שם דכתיב ויעלם שלמה למס עד היום הזה. שם מבואר מכולי' ענינא דקרא דעבדות נמי בכלל זה. ואעפ"כ כתיב מס סתם. וע"כ מתבאר מזה דזימנין דכייל קרא גם עבדות בכלל מס. וא"כ יתכן לומר שעל זה סמך הר"א הזקן ז"ל במה שקיצר וכתב מס בלבד. וכולל בו גם עבדות. ועדיין צ"ע בזה. ועכ"פ דברי רבינו הגאון ז"ל נכונים כמו שנתבאר. ומה שנמנית מצוה זו במנין הפרשיות הדבר פשוט משום דודאי לא שייכא מצוה זו אלא בכל הצבור. שבהם תלויים קריאת המלחמה והשלום ולא ביחיד. וחובת הציבור היא:

וראיתי לרבינו הגאון ז"ל באזהרותיו שע"פ עשה"ד (דבור לא תרצח) שכתב שם וז"ל בשן לבנון וכל מהלככם קרא לשלום ראשונה ושניה עכ"ל עיי"ש. וממש"כ בשן לבנון וכל מהלככם. מתבאר בהדיא דס"ל דאפי' במלחמה שבארץ ישראל. דהו"ל מלחמת מצוה. נמי הו"ל בכלל עשה זו דקריאת שלום. והכי נמי משמע מלשונו כאן שסתם וכתב יקראו לשלום בקרב. דמשמע ודאי כל קרב ואפי' מלחמת מצוה. וזה מסייע לדעת הרמב"ם ז"ל (ריש פ"ו מהלכות מלכים) והרמב"ן ז"ל (פרשת שופטים) דס"ל הכי עיי"ש. ושלא כדעת רש"י ז"ל וסייעתו שמחלקים בזה בין מלחמת רשות למלחמת מצוה. וכבר האריכו בזה הרבה הרא"ם ז"ל (פ' שופטים) והרב לח"מ (הלכות מלכים שם). ועוד רבים מגדולי האחרונים ז"ל. אבל צ"ע מש"כ רבינו הגאון ז"ל שם שצריכין לקרא שני פעמים קריאת שלום. ולכאורה תמוה מנ"ל הא. דהא בקרא לא כתיב אלא קריאה אחת של שלום. דכתיב וקראת אליה לשלום. דלא משמע אלא קריאה אחת. אמנם מקור דבריו בזה הוא מבואר בספרי (פרשת שופטים) על קרא דכי תצור אל עיר ימים רבים. ימים שנים רבים שלשה וכו'. דבר אחר כי תצור אל עיר מגיד שתובע שלום שנים שלשה ימים עד שלא נלחם בה. וכן הוא אומר וישב דוד בצקלג ימים שנים וכו' עיי"ש. וכן פירש"י (פ' שופטים) עיי"ש. ומבואר דעכ"פ צריך לקרא לשלום לא פחות משתי פעמים בשני ימים. וגם בקרא דדוד לא כתיב אלא ימים שנים. והדבר צ"ע מדוע השמיטה הרמב"ם ז"ל ולא הביא דין זה כלל. ואדרבה מסתימת דבריו משמע דבפעם אחת סגי. וגם בפסיקתא זוטרתא שם ראיתי שגם הוא לא הביא אלא דרשא קמייתא דספרי שם. והשמיט הך דבר אחר דדריש מהך קרא שצריך לתבוע שלום שנים שלשה ימים. ועכצ"ל דס"ל דתנאי היא. ות"ק לא ס"ל הכי. והכריע להלכה כת"ק. וא"כ אפשר דזו היא ג"כ דעת הרמב"ם ז"ל. אבל מפירש"י שם מתבאר דס"ל דהנך תרתי דרשות קושטא נינהו ולא פליגי עיי"ש. והרא"ם ז"ל שם כתב דדרשא קמייתא אסמכתא בעלמא היא. ועיקר הך קרא לא אתי אלא לאידך דרשא דדבר אחר עיי"ש. ועי' מש"כ הר"ב ט"ז (בד"ד שם) על דברי הרא"ם ז"ל בזה. אבל בסמ"ג (עשין קי"ח) ובחנוך (מצוה תקכ"ז) מבואר דס"ל כדעת הרמב"ם ז"ל בזה עיי"ש. שוב ראיתי למהרד"פ ז"ל בפירושו לספרי שכבר העיר על הרמב"ם ז"ל שהשמיט דין זה. וכתב דפסק כת"ק דספרי ולא כדבר אחר עיי"ש בדבריו. ועכ"פ מבואר דרבינו הגאון ז"ל באזהרותיו שם היתה דעתו כדעת רש"י ז"ל. אבל מדבריו כאן נראה שחזר בו מזה. וס"ל כדעת הפסיקתא זוטרתא והרמב"ם ז"ל והסמ"ג והחנוך שאין צריך קריאת שלום אלא פעם אחת:

אמנם יותר נראה בדעת רבינו הגאון והרמב"ם ז"ל וסייעתו על פי מה שכתב הרמב"ם ז"ל (הלכות מלכים שם) וז"ל שלשה כתבים שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ. הראשון שלח להם מי שרוצה לברוח יברח. וחזר ושלח מי שרוצה להשלים ישלים. וחזר ושלח מי שרוצה להלחם יעשה מלחמה וכו' עיי"ש. וכן כתב בסמ"ג שם. והוא מדברי הירושלמי דשביעית כמש"כ בכ"מ שם. והובא ג"כ בתוס' (גיטין מ"ו ע"א. ד"ה כיון) עיי"ש. ועפ"ז נראה דס"ל להרמב"ם וסייעתו דזהו ג"כ פי' דברי הספרי שם. ובודאי קריאת שלום לא צריך אלא פעם אחת. כדכתיב בקרא וקראת אליה לשלום. דקריאה אחת במשמע. אלא שסתם הכתוב ולא פירש היאך תהיה קריאת שלום זו. עד דאתא יהושע ופירשה. שתחילה כתב להם מי שרוצה לברוח יברח. ואח"כ חזר ושלח מי שרוצה להשלים ישלים. וכשלא השיבו לשלום יחזור וישלח מי שרוצה לעשות מלחמה יעשה. וכל זה אינו אלא קריאה אחת של שלום. ובספרי אסמכה אקרא דימים רבים שתובע שלום שנים שלשה ימים עד שלא נלחם בה. והיינו כמו שעשה יהושע. שזה הוא סדר קריאת השלום. אבל אין כאן אלא קריאת שלום אחת. וא"כ לא השמיטו הרמב"ם ז"ל והסמ"ג דברי הספרי. אדרבה הביאום בביאור יותר מדברי הירושלמי שם. שהן הן דברי הספרי ביותר ביאור. וזו היא ג"כ כוונת רבינו הגאון ז"ל שם באזהרותיו. שכתב קראו לשלום ראשונה ושניה. ואין כונתו שצריך שתי פעמים לקרא לשלום. דקריאה אחת לשלום הוא דכתיב בקרא. אלא כוונתו כמו שביאר בירושלמי. שאין הקריאה לשלום בדבור אחד בפעם אחת. אלא בסדר ידוע שצריך לזה שנים שלשה ימים. כמו שנתבאר. ולפ"ז אין כאן סתירה בין דברי רבינו הגאון ז"ל משם לכאן. ואין צריך לומר שחזר בו. אלא דכאן כתב המצוה כמו שהיא כתובה בפירוש בקרא. וקראת אליה לשלום. כדרכו כאן לקצר ביותר. ושם כתבה קצת ביותר ביאור. וכדרכו שם:

וכן נראה מוכרח ממה שאמרו בתנחומא (פ' שופטים). וכן כתב בפסיקתא זוטרתא שם. וקראת אליה לשלום מכאן אמרו חכמים מקדימין שלום לנכרי בשוק מפני דרכי שלום עיי"ש. והשתא הרי מבואר בגיטין (סו"פ הניזקין) דאין כופלין שלום לנכרי עיי"ש. ואם איתא דמצות קריאת שלום היינו שתים ושלש פעמים. הו"ל למילף מהכא גם שכופלין להם שלום. כדרך שלמדו מכאן לענין שמקדימין להם שלום. ואע"ג דבספרי שם לא אמרו אלא בשנים שלשה ימים. מ"מ הרי פגישה אחת היא. וכולהו הנך קריאות שלום אינן אלא משום פגישה זו הראשונה. וא"כ הרי יש כאן כפילת שלום שתים שלשה פעמים. אלא ודאי כדכתיבנא דאין כאן אלא קריאה אחת של שלום. אלא שסדר קריאת שלום של מלחמה הוא בשנים או שלשה ימים. וקריאת שלום אחת אריכתא היא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.