ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/עשה/פד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג עשה פד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פתח הבכורים אם פתחו הביאם. ותקרא במקדשים. מ"ע דהבאת בכורים מדכתיב ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' וגו'. ומ"ע דמקרא בכורי' מדכתיב וענית ואמרת לפני ה' אלקיך וגו'. וכבר ביארנו (לעיל עשה פ"א) דהבאת בכורים לדעת רבינו הגאון ז"ל מצוה בפ"ע היא מלבד הפרשתן שנמנית בפ"ע. וגם כבר כתב קרא ההבאה בפ"ע (בפרשת משפטים) דכתיב ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך. ולשון פתח שכתב רבינו הגאון. הי' נראה לפום ריהטא שהוא מלשון הכתוב פתח הסמדר. אבל לא יתכן. משום דלא שייך לשון זה אלא בסמדר שעדיין לא נגמר הפרי אלא הוא תחלת יציאת הפרי מן הפרח. אבל הבאת ביכורים איננה אלא מפירות שנתבשלו כבר כל צרכן. ואמרינן בירושלמי (פ"ג דבכורים) הנה הבאתי ראשית פרי האדמה בשעת הבאה פרי הא בשעת הפרשה אפי' בוסר ואפי' פגין עיי"ש. ולכן נראה שהוא מלשון הנני מפתח פתוחה (זכרי' ג' ט') ופירש"י שם הנני מתיר קישוריה עיי"ש. וכוונת רבינו בזה למאי דתנן (ריש פ"ג דבכורים) כיצד מפרישין בכורים אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה אשכול שביכר רמון שביכר. קושרו בגמי ואומר הרי אלו ביכורים עיי"ש. והיינו לסימן כדי שיכירם אח"כ כשיבוא לתלשם כדי להביאם לירושלים. אחר שיתבשלו כל צרכם. ואז שאינו צריך לקשירה זו שנותנן בטנא המיוחד לכך להביאן בו לירושלים הוא מתיר הקישורים. וזהו שכתב רבינו פתח הבכורים אם פתחו. כלומר כאשר נפתחו מהקישורים שלהם דהיינו כשכבר נתבשלו כל צרכם הביאם. והנה הבה"ג וסייעתו מנו הבאת בכורים במספר הפרשיו' וכבר ביארתי (לעיל עשה פ"א) מה שאפשר לומר בטעמם בזה עיי"ש. ולכאורה הי' אפשר לומר בפשיטות שטעמם משום דהבאת בכורים היתה נעשית בפומבי גדולה. וכדתנן (בפ"ג דבכורים) כיצד מעלין את הביכורים כל העיירות מתכנסות וכו'. ולנין ברחובה של עיר וכו' הפחות והסגנים והגזברים יוצאין לקראתם וכו'. החליל מכה לפניהם עד שמגיעין להר הבית וכו' ודברו הלוים בשיר וכו' ובתוספתא (פ"א דבכורים) תניא לא היו עולין יחידים אלא פלכים פלכים וכו'. החזנין וכל בית הכנסת עולין עמהם וכו' עיי"ש. ולכן הכניסוה הבה"ג וסייעתו במספר הפרשיות כמצוה המוטלת על הצבור. אע"ג דמדינא אין זה מעכב כלל ואפי' לכתחילה רשאי כל יחיד ויחיד להביא בכוריו לעצמו. ויש רגלים לדבר ממה שמנה הבה"ג וסייעתו במספר הפרשיות כרשת יוה"כ. והדברים סתומים מאוד לאיזו מצוה כוונתם בזה. שהרי כבר מנה במספר העשין שלו פר יוה"כ. וגם מעשה כל עבודת היום מנה במנין העשין בעשה מיוחדת בפ"ע. וא"כ מה היא פרשת יוה"כ שמנה במספר הפרשיות. אבל ראיתי באזהרות הר"י אלברגלוני ז"ל שבמקום פרשת יוה"כ מנה הוא ז"ל במספר הפרשיות מצות עינוי דיוה"כ עיי"ש. ומבואר מזה שהבין כן בכוונת הבה"ג. דמה שמנה פרשת יוה"כ כוונתו למצות עינוי. ועכצ"ל שבנוסחת הבה"ג שלפניו לא הי' כתובה מצות עינוי במנין העשין של הבה"ג כדאי' בנוסחא שלפנינו. ובאמת הר"י אלברגלוני לא מנה מצות עינוי במנין העשין שלו עיי"ש. אבל הדבר תמוה מאוד מאי ענין מצות עינוי דיוה"כ שמוטלת על כל יחיד ויחיד במספר הפרשיות שהם רק מצוות המוטלות על הצבור. וכבר נתעוררו בזה מהר"ם מועטי ז"ל ובעל נתיב מצותיך בביאורם לאזהרות אלו. ולא העלו בידם כלום. והניחוה בתימא עיי"ש. אבל לפמש"כ אפשר לומר דגם בזה משום דעינוי יוה"כ נעשה בפומבי גדולה ובאסיפת כל העם יחדיו בתפלה ובצום כל היום. לכן מנאוה במספר הפרשיות כמצות הצבור. אלא דלפ"ז קשה מה שמנו פסח ראשון במנין העשין אע"ג דגם פסח ראשון אתי בכנופיא גדולה. וגם מה"ת בעינן לכתחילה מיהת שיהא נעשה בשלש כתות כדאמרינן (בפרק תמיד נשחט ס"ד ע"א) עיי"ש. ולא גרע מבכורים ועינוי יוה"כ בהכי. ולכן נראה עיקר כמשכ"ל. ואין להאריך בזה:

והנה במש"כ רבינו הגאון ותקרא במקדשים. צ"ע לכאורה דמשמע מלשונו דבכל המקדשים היתה נוהגת מצות בכורים בבית עולמים ובשילה ובנוב וגבעון. דכולהו איקרי מקדש. וכמבואר ברמב"ם (פ"א מהלכות בית הבחירה) עיי"ש. אבל בספרי (פרשת תבא פיסקא רצ"ח) תניא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך זה שילה ובית עולמים עיי"ש. משמע דדוקא בית עולמים ושילה. אלא שראיתי להרמב"ן ז"ל שהביא ברייתא זו דספרי. וכתב עלה וז"ל ושמא יאמרו כי הבמות אסורות בשני הזמנים האלו. אבל גם בנוב וגבעון יקריבו הבכורים. אבל בבמת יחיד אין קריבין. דמזבח כתיב בהו. ואולי מה שכתוב ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך לא קרבו באהל ובמשכן אלא בשילה שהי' שם בית אבנים ובית עולמים עכ"ל עיי"ש. הרי שנסתפק בדבר לומר דמאי דנקט בספרי שילה ובית עולמים. היינו רק לומר דבזמן שינה ובית עולמים אינו יכול להביא אלא בשילה ובית עולמים דוקא משום דהבמות נאסרו אז. אבל ה"ה בנוב וגבעון נהגו ביכורים. ואמנם לענ"ד דבריו תמוהים אצלי. דממה נפשך אם רצה לומר דנקט שילה ובית עולמים למעט במה. א"כ ראוי לומר דמדממעט בשילה ובית עולמים מוכח דדוקא בזמן שילה ובית עולמים דהבמות נאסרו אין מביאין ביכורים בבמה אבל בנוב וגבעון דהותרו הבמות לא מיבעיא לנוב וגבעון דמביאין ביכורים. אלא אפי' לבמה בזמן נוב וגבעון מביאין. דאל"כ לא הו"ל למעט במה בזמן שילה ובית עולמים שהי' זמן איסור הבמות. כיון דאפי' בזמן נוב וגבעון שהותרו הבמות אין מביאין ביכורים בבמה. ואם רצה לומר דלהכי נקט בספרי שילה ובית עולמים. משום דכתיב בקרא המקום אשר יבחר ה'. וזה שילה ובית עולמים שנאסרו הבמות. ולהכי קרי להו קרא מקום אשר יבחר. וה"ה לנוב וגבעון אלא דלא מיקרו מקום אשר יבחר. כיון דבזמן נוב וגבעון הותרו הבמות. תמוה דכיון דבקרא כתיב והלכת אל המקום אשר יבחר ה'. אם איתא דנו"ג לא הוו בכלל מקום אשר יבחר ה' אלא שילה ובית עולמים. א"כ הו"ל כאילו מפורש בקרא שילה ובית עולמים. ובודאי אימעטו נו"ג. וראיתי בפי' הטור עה"ת דשם הביא לשון הרמב"ן ז"ל בביאור יותר. וז"ל ואפשר שגם לפי הספרי לא בא למעט נו"ג מביכורים. ולא בא אשר יבחר וגו' אלא לומר שבחר בשילה ובבית עולמים ונאסרו הבמות. אבל לעולם לא בא למעט נו"ג מביכורים וכו' עכ"ל עיי"ש. ולא ידענא איך לא בא למעט. כיון דבהדיא כתיב בקרא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' וגו'. והרי לפי דברי הרמב"ן אין זה אלא שילה ובית עולמים. וא"כ ממילא אימעטו כל מקומות אחרים ובכללן גם נוב וגבעון. דאל"כ למה פרט מקומות אלו של שילה ובית עולמים. וגם בלא"ה לשון הטור בשם הרמב"ן דמשמע דכתוב זה בא לאשמעינן עיקר דינא דאיסור הבמות בזמן שילה ובית עולמים וזה תמוה חדא מהיכא משמע לי' דקאי קרא על שילה ובית עולמים טפי מנוב וגבעון. ועוד דהך דינא ילפינן לה (בפרק בתרא דזבחים קי"ט) מקרא דכי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה עיי"ש. וכן הוא בספרי (פרשת ראה פיסקא ס"ו) עיי"ש. ולכן דברי הרמב"ן ז"ל צ"ע אצלי ולא ירדתי לסוף דעתו כעת. גם קשה דהא סתם ספרי ר"ש. והרי ר"ש קאמר בזבחים שם דמנוחה ונחלה זו וזו ירושלים. וא"כ ס"ל דלא נאסרו הבמות עד שנבנה בית עולמים. וא"כ גם בשעת שילה הותרו הבמות כמבואר שם עיי"ש. ואף דבברייתא דלעיל מיני' קתני ר"ש אומר מנוחה זו ירושלים נחלה זו שילה עיי"ש. כבר הכריח הר"ב ט"א (במגילה ט' ע"ב) דט"ס הוא וגירסא משובשת עיי"ש. מיהו נראה דאשתמיטתי' תוספתא (סוף זבחים) וספרי (פרשת ראה פיסקא ס"ו) דגם שם איתא כבגירסא שלפנינו עיי"ש. גם מש"כ הרמב"ן ז"ל דמדכתיב ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך ילפינן דלא קרבו בכורים אלא בשילה ובית עולמים שהי' שם בית אבנים. תמיהני דא"כ באתנן דכתיב בי' לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלקיך לכל נדר וגו'. נימא דליכא איסור אתנן ומחיר כלב אלא בשילה ובית עולמים ולא בנוב וגבעון. והרי בספרי (תצא פיסקא רס"א) מבואר דגם בבמה נוהג איסור אתנן. דקתני התם נדר פרט לדבר הנדור. כשהוא אומר לכל נדר לרבות במה עיי"ש. וכ"ש נוב וגבעון. ואין לומר דשאני התם דגלי קרא. הא ליתא. חדא דעכ"פ שמעינן דאפי' במקום דכתיב בית ה' אפי' הכי גם במה בכלל. ועוד דהתם קרא לא אייתר. דאיצטריך נמי לרבות את העוף כדדריש התם לקמן עיי"ש. וכדתנן נמי (בפ"ו דתמורה ל' ע"ב) עיי"ש:

והנה מקור דברי הרמב"ם ז"ל בזה ודאי הוא מדאמרינן (בפרק בתרא דזבחים קי"ח ע"א) מנה"מ דשילה הי' בית אבנים מלמטן ויריעות לגג. אמר רחב"א אר"י כתוב אחד אומר ותביאהו בית ה' שילה. וכתוב אחד אומר ויטש משכן שילה אהל שכן באדם וכו' הא כיצד לא היתה שם תקרה אלא אבנים למטן ויריעות מלמעלן עיי"ש. ומזה למד הרמב"ן ז"ל דלא מיקרי בית ה' אלא בית אבנים. וא"כ אימעיט במה גדולה דנוב וגבעון שלא הי' שם בית אבנים. אבל תמיהני דמה יענה הרמב"ן למקרא מלא שאמר ה' לדוד ע"י נתן הנביא (שמואל ב' ז') כי לא ישבתי בבית למיום העלותי את בני ישראל ממצרים ועד היום הזה ואהי' מתהלך באהל ובמשכן. הרי להדיא דגם שילה לא מיקרי בית אלא אהל ומשכן. שהרי דוד בתר חרבן שילה הוה בימי נוב וגבעון. וקאמר קרא דלא הי' עדיין בית למקדש עד ימי דוד. וא"כ ע"כ גם מקדש שבשילה לאו בכלל בית הוא. ולא נקרא אלא אהל או משכן. וכן לאידך גיסא קשה דמבואר לכאורה משם דאהל לא מיקרי אלא בנין עראי בלא תקרה אלא מכוסה ביריעות. אבל בנין קבוע אבנים מלמטה ותקרה מלמעלה לא מיקרי אלא בית דוקא. וקשה דהרי ודאי מצינו בכמה דוכתי אהל שכולל הכל בין בית אבנים ותקרה ובין אהל עראי. ובזה כבר הרגיש הר"ש יפה (ביפה מראה פ"ק דמגילה) עיי"ש. וראיתי להרמב"ן ז"ל (בפ' חוקת) על קרא דאדם כי ימות באהל כל הבא אל האהל וכל אשר באהל וגו' שכתב שם וז"ל מפני שהיו ישראל במדבר יושבי אהלים ודבר הכתוב בהווה. כי המצוה מיד ולדורות. אבל הוא הדין לבית ולכל המאהילים שמביאים את הטומאה על כל הכלים ועל הנפשות שהם שם וכו' עכ"ל עיי"ש. מבואר דס"ל דכל מקום שנאמר אהל היינו דוקא אהל ולא בית. אלא משום שדבר הכתוב בהווה במצוה שנוהגת מיד. והם לא היו להם בתים אלא יושבי אהלים היו. להכי כתב קרא אהל. ואני תמה דא"כ היכי כתב קרא במזוזה על מזוזות ביתך. והרי מזוזה נמי היא מצוה הנוהגת מיד ולדורות. וכן כתיב לא תביא תועבה אל ביתך. אע"פ שהיא מצוה הנוהגת מיד. וכן כתיב לא יהי' לך בביתך איפה ואיפה וגו' והיא מצוה הנוהגת מיד. וכן לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו היא מצוה הנוהגת מיד ולדורות. וכן פרשת יפ"ת ופרשת גירושין נוהגות מיד ולדורות. ואעפ"כ כתיב והבאתה אל תוך ביתך ושלחה מביתו. ויצאה מביתו. והרבה כיו"ב. וכבר מצינו לשון אהל ובית כאחד דכתיב אם אבוא באהל ביתי (תילים קל"ב). ובפרשת קרח כתיב העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם וכתיב סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה וגו' ויעלו מעל משכן קרח דתן ואבירם מסביב. ואח"כ כתיב ותבלע אותם ואת בתיהם וגו'. הרי דמשכן ואהל ובית נאמרו בדבור אחד ובדבר אחד. וגם מבואר מזה דגם במדבר היו להם בתים:

ולכן נראה דודאי בין אהל עראי בין בית אבנים הכל בכלל בית. וגם בכלל אהל הוא. דבית הוא שם כללי לכל הראוי לדירת אדם. וכן אהל שם כללי הוא שכולל כל מין אהל בין קבוע בין עראי. אלא דהיינו דוקא כשהכתוב מדבר בדרך כלל. ולא בא להודיע ולברר באיזה מין פרטי ממיני הבתים או האהלים הוא מדבר. אבל כשבא לציין איזה בנין פרטי בשמו. או אם הי' בא הכתוב להזכיר בפרט מיני הבנינים ולחלק בין בנין קבוע לבנין עראי אז ודאי בנין קבוע כגון בית אבנים לא יקרא אלא בשם בית. ובנין עראי לא יקרא אלא בשם אהל או משכן. והילכך במשכן שילה שהוא בנין פרטי כיון שקרא אותו הכתוב משכן ואהל ודאי משמע שלא הי' אלא בנין עראי. ואחר שמצינו שקרא אותו הכתוב בית. ע"כ מוכח שהי' בנין אבנים קבוע. וקשו קראי אהדדי. והילכך הוכיחו מזה שהי' בנין אבנים מלמטה. ועל שם זה יש לו שם בית. ולא הי' לו תקרה אלא יריעות מלמעלה. ועל שם זה נקרא גם אהל ומשכן. ובנין כזה לגבי בית גמור שהוא בנין קבע לגמרי מלמעלה ומלמטה נקרא אהל. ולגבי אהל עראי לגמרי נקרא בית. וכיו"ב בבכורות (מ"א ע"א) ובפירש"י (פרשת אמור) עיי"ש. והילכך שפיר כתב קרא בשמואל לא ישבתי בבית וגו' ואהי' מתהלך באהל ובמשכן. משום דשם בא הכתוב להזכיר פרטי מיני הבנינים ולחלק ביניהם. שבזה לא ישב ובזה ישב. לכן קרא כל מין בשמו הפרטי. בנין אבנים קבוע קרא בשם בית. ובנין עראי קרא אהל ומשכן. ולגבי בנין קבוע לגמרי קרא גם למשכן שילה בשם אהל כמש"כ. ובפרשת קרח כיון שהיו בהם אהלים וגם בתים. ולא בא הכתוב לחלק ביניהם קראם כולם אהלים. ופעם קראם משכן ופעם קראם בתים בדרך כלל לכולם. משום דכל שהכתוב מדבר בדרך כלל הכל בכלל בין שכתוב בית ובין שכתוב אהל או משכן. ועי' בפ"ק דיומא (י"א ע"ב) עייש"ה:

ומעתה לפ"ז מדכתיב בבכורים תביא בית ה' אלקיך כל המקדשים בכלל. בין משכן שילה ובין משכן דנוב וגבעון ובין בית עולמים. ואין לנו למעט מזה נוב וגבעון. דהכל בכלל בית ה'. כל זמן שאין לנו ראי' ממשמעות הכתוב שבא לחלק ביניהם. וא"כ מזה אין לנו שום גמגום לדעת רבינו הגאון ז"ל. אבל ודאי מברייתא דספרי שם דקתני בהדיא והלכת אל המקום אשר יבחר ה"א זה שילה ובית עולמים. משמע ודאי דבנוב וגבעון לא נהגה מצות בכורים. וראיתי להתוס' (בפסחים פרק כל שעה ל"ו ע"ב) בד"ה דאמר ר"א וכו' שכתבו ג"כ בפשיטות דמצות בכורים היתה נוהגת גם בנוב וגבעון. ועדיפא מינה כתבו שם דנאכלין בזמן נוב וגבעון בכל ערי ישראל כמעשר שני עיי"ש בדבריהם. וכן דעת התוס' (בפרק בתרא דזבחים קי"ט ע"א) בד"ה באו לנו"ג וכו'. אלא דשם ס"ל דלא היו נאכלין אלא בנוב וגבעון. משום דבכורים בעו הנחה אצל המזבח. ועוד דבכורים בעו תנופה ואין תנופה אלא בבמה גדולה. וכיון שהוזקקו לבמה גדולה משום תנופה והנחה לא היו נאכלין אלא שם בנוב וגבעון אצל הבמה הגדולה ולא בכל ערי ישראל כמעשר שני לר"ש. ולרבי יהודה אפי' מע"ש לא הי' נאכל אלא בנוב וגבעון. אבל ביכורים לכ"ע בנוב וגבעון דוקא היו נאכלין עיי"ש היטב בדבריהם. עכ"פ מבואר דגם לפי דבריהם דהתם עיקר מצות ביכורים היתה נוהגת גם בנוב וגבעון לכ"ע. וא"כ לפי דבריהם ג"כ קשה מההיא ברייתא דספרי דמבואר דלא היתה נוהגת אלא בשילה ובית עולמים. אבל ראיתי להתוס' (בפרק כל שעה לקמן ל"ח ע"ב) שכתבו וז"ל הקשה רבינו נסים א"כ היכי ממעט ביכורים מבכל מושבות והא בכורים הוו חובה הקבוע להן זמן בזמן שמחה. דמעצרת ועד החג מביא וקורא. א"כ קרבים בנוב וגבעון כמו פסחים שהיו קרבים לכ"ע. וי"ל דביכורים הואיל ויש להם זמן גדול כל כך לא חשיב זמן קבוע. ורשב"א מפרש דמשום הכי הוו ביכורים חובה שאין להם זמן קבוע כיון שאם אין לו פירות לא יביא ביכורים עכ"ל עיי"ש. ולפי דבריהם אלו נהי דביכורים חשיבי חובה שאין קבוע להם זמן. דלא קרבי אפי' בבמה גדולה שבנוב וגבעון. מ"מ היינו דוקא לר"ש דאמר (בפרק בתרא דזבחים קי"ז ע"א) דאפי' צבור לא הקריבו אלא פסחים וחובות שקבוע להי זמן. אבל לרבי יהודה דאמר התם כל שהצבור והיחיד מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל. וא"כ אפי' חובות שאין קבוע להם זמן בין יחיד ובין צבור מקריבין בבמה גדולה שבגלגל ובנוב וגבעון. וא"כ לדידי' ביכורים אפי' למסקנת התוס' דחשיבי חובה שאין קבוע להם זמן. מ"מ נוהגין בנוב וגבעון. וגם לחכמים דאמרי התם כל שהצבור מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל וכאן וכאן לא קרבו יחיד אלא עולות ושלמים בלבד עיי"ש. מ"מ ביכורים ע"כ גם לדידהו מביאין בנוב וגבעון. דהרי להתוס' שם ע"כ ס"ל דביכורים חשיבי כחובת צבור משום דאתי בכנופיא כפסח. דאל"כ מאי הקשה רבינו נסים ז"ל דבכורים הו"ל חובה שקבוע לה זמן. והרי מאן תנא דמחלק בין קרבנות שקבוע להן זמן ר"ש. דאמר התם אף הצבור לא הקריבו אלא פסחים וחובות שקבוע להם זמן. והרי איהו לא קאמר הכי אלא לצבור. ומשמע ודאי דיחיד אפי' חובות שקבוע להן זמן לא קרב אפי' בבמה גדולה. ועוד דהרי טעמא דר"ש אמרינן התם (בזבחים קי"ח ע"א) דיליף מדכתיב ויעשו ב"י את הפסח בגלגל פשיטא. אלא הא קמ"ל דחובות כעין פסח הוא דקרב הא לאו כעין פסח לא קרב עיי"ש. וא"כ אין לנו אלא כפסח שהוא קרבן צבור ולא קרבן יחיד אע"פ שקבוע לו זמן. וע"כ ס"ל לרבינו נסים דבכורים נמי כעין פסח נינהו. וא"כ גם לחכמים דר"י מצות הבאת ביכורים נוהגת גם בנוב וגבעון אפי' למסקנת התוס' דביכורים חשיבי כאין קבוע להם זמן. וא"כ גם ר"מ וחכמים דידי' הכי ס"ל. דהרי כולהו ס"ל דאין חילוק לצבור בין מדבר לגלגל בבמה גדולה וכמו שפירש"י ותוס' שם עיי"ש. וא"כ ברייתא דספרי לא אתיא אלא כר"ש. וכדקיי"ל דסתם ספרי ר"ש. אבל לכולהו אינך תנאי מצות הבאת ביכורים שפיר נוהגת גם בנוב וגבעון. וא"כ דברי רבינו הגאון ז"ל נכונים לפ"ז שדחה דברי הספרי. משום דכולהו תנאי פליגי עלי' דר"ש:

ולפ"ז אתי שפיר דברי הספרי דלכאורה אינו מובן מאיזה משמעות משמע לי' למעט נוב וגבעון. אי משום דכתיב אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך. הרי ודאי גם נוב וגבעון בכלל מקום אשר יבחר ה'. דהרי גבי פסח כתיב (בפרשת ראה) כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם תזבח את הפסח וגו'. אע"ג דלכ"ע פסח קרב גם בנוב וגבעון בבמה גדולה מיהת. ועוד דגם בנדרים ונדבות כתיב התם במקום אשר יבחר ה'. אע"ג דלכ"ע מיהת נדרים ונדבות קרבין בגלגל ובנוב וגבעון אפי' בבמת יחיד. ואם נימא דהך קרא לא מיירי אלא בזמן איסור הבמות. א"כ הכא נמי נימא דלא מיירי קרא אלא בזמן שילה ובית עולמים. ולא למעט נוב וגבעון קאתי. ובאמת דכפי הנראה מדברי הרמב"ן ז"ל נראה שרצה לומר כן. אבל כבר כתבתי שקשה לומר כן. דא"כ למאי הילכתא אשמעינן תנא דספרי דזה שילה ובית עולמים אי לאו למעוטי נוב וגבעון. וראיתי להר"ב ברית אברהם על הילקוט שכתב בזה וז"ל זה שילה ובית עולמים. דכיון שהארון הי' עם המשכן קרי בי' אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם ולמעט גלגל ונוב וגבעון שלא נהגו בהן ביכורים עכ"ל עיי"ש. והנה מה שהזכיר כאן גלגל. אינו מדוקדק. דלא נאמרה מצות ביכורים אלא לאחר ירושה וישיבה כמפורש בקרא. וגלגל קודם ירושה וישיבה הוה ועדיין לא נצטוו במצות ביכורים כלל. ומ"מ מבואר שהבין דממשמעותא דקרא אימעיטו נוב וגבעון וזה ודאי ליתא וכדכתיבנא. וכן מבואר בסוגיא דזבחים (קי"ט ע"א) דפריך מעשר שני נמי ליתני. ומשני מעשר שם שם מארון ילפינן. דכיון דארון לא הוה מעשר נמי לא הואי וכו'. הא מני ר"ש היא דאמר אף צבור לא הקריבו אלא פסח וחובות הקבוע להם זמן וכו'. ואיתקיש מעשר דגן למעשר בהמה וכו' עיי"ש והשתא אם אית' דמדכתיב מקום אשר יבחר ה' אימעוטו נוב וגבעון. א"כ למה לי הך גז"ש דשם שם מארון. והיקישא דמעשר דגן למעשר בהמה. תיפוק לי' דבמעשר שני גופי' כתיב (בפרשת עשר תעשר) ואכלת לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך וגו'. וכתיב כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשום שמו שם וגו' והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו וכו'. הרי ששנה הכתוב ושלש לשון זה במעשר שני וא"כ אימעיט נוב וגבעון מגופי' דקרא במעשר שני גופי'. ולמה לי גז"ש והיקש. וכ"ש דקשה לרבי יהודה דלקושטא דמילתא ס"ל דמעשר שני נאכל בנוב וגבעון ולגירסת רש"י וכמו שפירשו התוס' גם לר"ש מעשר שני נאכל בזמן נוב וגבעון ואפי' בכל ערי ישראל עיי"ש. אלא ודאי מוכרח דמהך לישנא ליכא למעוטי נוב וגבעון. וכן ראיתי להרשב"א ז"ל (בתשובותיו ח"ד סי' קפ"ז) שכתב וז"ל דע דעד שלא נכנסו ישראל לארץ היתה ארץ ישראל כשאר ארצות. וכן היו מקריבין בכל מקום ואוכלין קדשים בכל מקום. וכשנכנסו לארץ קידשה יהושע ונאסרו בקרבנות ואכילת קדשים אלא במקומות הקדושים בנוב וגבעון ושילה ובית עולמים וכמו שכתוב השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם אל המקום אשר יבחר ה' וגו' וכו'. ולומר שאחר שיכנסו לארץ ותהי' להם ירושה יאסרו במה שהיו מותרים עד שלא נכנסו לה וכו' עכ"ל עיי"ש. הרי מבואר דס"ל דגם נוב וגבעון בכלל מקום אשר יבחר ה'. הן אמת דעיקר דברי הרשב"א ז"ל אלו נפלאים מאוד בעיני. דאדרבה קודם שנכנסו ישראל לארץ משהוקם המשכן נאסרו הבמות. ומשנכנסו לארץ הותרו הבמות כל ימי אהל מועד שבגלגל י"ד שנה שכבשו וחלקו. ואח"כ משנחרבה שילה ג"כ הותרו הבמות כל ימי נוב וגבעון. וכמבואר להדיא במתניתין (דר"פ בתרא דזבחים) עיי"ש. ולכן דברי הרשב"א ז"ל אלו צ"ע אצלי. ועכ"פ מבואר דס"ל דגם נוב וגבעון בכלל מקום אשר יבחר ה' הן. וכן כתב בחזקוני (בפרשת ראה י"ב ה') עיי"ש. וזה ודאי מוכרת כדכתיבנא. איברא דלכאורה יש להביא ראי' איפכא מדאמרינן (בפ"ב דסנהדרין כ' ע"ב) תניא ר"י אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך וכו' ולבנות להם בית הבחירה וכו' ועדיין איני יודע אם לבנות להם בית הבחירה תחילה או להכרית זרעו של עמלק תחלה כשהוא אומר והניח לכם מכל אויביכם וגו' והי' המקום אשר יבחר ה' וגו' הוי אומר להכרית זרעו של עמלק תחלה עיי"ש. הרי דקרא דוהי' המקום אשר יבחר ה' אלקיכם בו וגו' משמע להו דלא קאי אלא על בנין בית הבחירה שהוא בנין בית עולמים. אבל באמת זה אינו דא"כ נימא דגם שילה לא הוי בכלל מקום אשר יבחר ה'. וזה ודאי ליתא וכמבואר כאן בספרי ובפרשת ראה עיי"ש. אלא ודאי התם לא מלישנא דקרא יליף הכי. אלא מענינא דקרא קא יליף דכיון דכתיב והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח. והדר כתיב והי' המקום אשר יבחר וגו'. משמע דליכא לפרש קרא אלא על בית הבחירה שיהי' לאחר הכרתת זרעו של עמלק. ועי' ג"כ בספרי (ראה פיסקא ס"ז) עייש"ה ואין להאריך בזה. ועי' ג"כ מש"כ בעל זרע אברהם על הספרי כאן שהאריך בזה ואין בדבריו ממש. כמבואר ממה שביארנו. וא"כ מבואר דמלישנא דקרא דכתיב מקום אשר יבחר ה' וגו' ליכא מיעוטא לנוב וגבעון. וא"כ מנ"ל לתנא דספרי כאן למעט נוב וגבעון. וגם קשה מאי דקאמר זה שילה ובית עולמים. ואמאי לא קאמר אל המקום אשר יבחר ה' וגו' פרט לנוב וגבעון. כיון דממשמעותא דקרא מיעט נוב וגבעון. אבל לפמש"כ ודאי מקרא גופי' ליכא למעוטי נוב וגבעון. אלא משום דמקראי אחריני ילפינן דחובות שאין קבוע להם זמן אין קרבין בנוב וגבעון לר"ש. כמבואר בזבחים שם. להכי אתי כאן תנא דספרי לפרושי דמאי דכתיב והלכת אל המקום אשר יבחר ה' גבי הבאת ביכורים. היינו שילה ובית עולמים. דאילו נוב וגבעון כיון דחובות שאין קבוע להם זמן אין קרבין בהן ממילא הבאת ביכורים נמי אינה נוהגת בהן. ולשון הספרי מדוקדק בזה. ועדיין יש לצדד בדברי התוס' בפסחים שם הרבה. אלא שאכמ"ל בזה יותר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.