ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/עונש/סז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג עונש סז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הבא אל אשת רעהו. כתיב (פרשת קדושים) אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת וגו'. וסתם מיתה האמורה בתורה היינו חנק. והאזהרה מדכתיב (פרשת אחרי) ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך. מנאה רבינו הגאון ז"ל לעיל (לאוין צ"ז) עיי"ש. ומש"כ רבינו הגאון זוממי כהנת וזוניה קצבתים. כוונתו לדחות בזה דעת הבה"ג וסייעתו ז"ל שמנו גם זוממי כהנת ובעלה במנין העונשין. וזהו שכתב קצבתים. כלומר חתכתים והוצאתים מן המנין. שלא יעלו לחשבון העונשין. וביאר הטעם וכתב קצבתים שני אלה האחרונים והם בטפל ידועים. כלומר שלא יתכן למנות שנים אלו במנין העונשין בפ"ע. משום שכבר הם נטפלים ונכללים בכלל אותן שכבר נמנו בחשבון העונשין. דזוניה. דהיינו הבועלים בת כהן שבחנק. אינם אלא כשאר בועל אשת איש בעלמא. שכבר נמנה במחייבי חנק. אלא שהיה מקום לומר דכיון שהיא בשריפה בועלה נמי בשריפה. לכך איצטריך קרא (פרק ארבע מיתות נ"א ע"א) למעוטי. היא בשריפה ואין בועלה בשריפה. אלא הו"ל כשאר נואף עם אשת איש שאינו אלא בחנק. וגם זוממיה שהם ג"כ בחנק. הרי לא נאמרה בהם מיתת חנק בפ"ע. אלא שהם בחנק משום כאשר זמם. שהיא מצוה כללית לכל עדים שהוזמו. ונמנית לקמן במנין הפרשיות (פרשה ג'). אלא דגלי קרא דאין לקיים בזוממי בת כהן כאשר זמם אלא כאשר זמם לבועל שהוא בחנק. ולא כאשר זמם לנבעלת שהיא בשריפה. מדכתיב כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו. ומ"מ אין עונש שלהם אלא מכאשר זמם. ואין בזה מצוה מיוחדת בפ"ע שתבא במנין בפ"ע. ולכן סלקה רבינו הגאון ז"ל מן החשבון. ולשון קצבתים שכתב. נראה שהוא מלשון הכתוב (מלכים ב' ו' ו') ויקצב עץ וישלך שמה:

ואמנם יש כאן מקום עיון לכאורה. לפמש"כ התוס' (פרק ארבע מיתות נ"א ע"ב) אהא דאמרינן התם זוממיה בכלל מיתת בועלה. משום שנאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו. וכתבו בתוס' שם וז"ל תימא תיפוק ליה מדכתיב היא ולא בועלה היא ולא זוממיה. ויש לומר דאי מהיא לחודי' לא הוה ממעטינן זוממין. משום דבעינן כאשר זמם. קמ"ל לאחיו ולא לאחותו. ואי מהתם ה"א הני מילי היכא דמעידין נמי על הבועל עכ"ל עיי"ש. ומבואר מדבריהם אלו דס"ל דהזוממים הם בחנק אפילו היכא שאינם מעידים על הבועל כלל אלא עליה בלבד. וכגון שאמרו שלא הכירו את הבועל וכל כיו"ב. ונמצא לפ"ז דע"כ מיתת הזוממין לא מתורת כאשר זמם היא. אלא עונש בפ"ע הוא. דהרי חזינן דמיתתן בחנק אפילו היכא דלא מתקיים בהכי כלל כאשר זמם לא לגבי דידה ולא לגבי דידי'. כיון דאפילו בגוונא שאין הבועל מתחייב כלום. מ"מ הם בחנק והיא בשריפה. ועכצ"ל דהא דמיעט הכתוב לאחיו ולא לאחותו. היינו לומר דכאן אין דנין את העדים כלל בדין כאשר זמם. אלא לעולם הם בעונש חנק. כענשו של בועל כשהוא נדון בב"ד. וא"כ עונשן של זוממי בת כהן אינו בכלל מצוה דכאשר זמם. ושפיר עשו הבה"ג וסייעתו ז"ל שמנאוהו בפ"ע במנין העונשין. ודברי רבינו הגאון ז"ל כאן צ"ע לכאורה. מיהו אע"פ שהתוס' שם כתבו כן בפשיטות. וכן כתבו עוד התוס' ריש מכות (בד"ה זוממי ב"כ וכו'). והכריחו שם כן מסוגיא דגמרא (פרק נגמר הדין מ"ו ע"א) עיי"ש בדבריהם. וכן כתב ג"כ רבינו יונה ז"ל (בחי' לסנהדרין פרק נגמר הדין שם) עיי"ש. וכן כתב בפשיטות בתשובות הרשב"א ז"ל (ח"ג סי' קי"ג) עיי"ש. מ"מ אין הדבר מוסכם לכל הראשונים ז"ל. שכבר כתב הריטב"א ז"ל (ריש מכות) דלדעת רש"י והר"י הזקן ז"ל אין הזוממין בחנק אלא דוקא כשמעידין גם על הבועל. דכיון שהבועל בחנק העדים נמי בחנק משום כאשר זמם לעשות לאחיו. אבל כשלא העידו אלא עליה בלבד ולא על הבועל. או כגון שהבועל לאו בר חיובא. כגון שלא התרו בו. או חרש שוטה וקטן. מיתת הזוממין היא בשריפה כמותה מכאשר זמם לעשות. וכן הכריע הריטב"א ז"ל שם שכן הוא הנכון. ולא כדעת יש מפרשים שהביא שם דלא ס"ל הכי עיי"ש. וכן דעת הרב המאירי ז"ל. כמו שהביא בשמו בדינא דחיי (לאוין צ"ז). דאחר שהביא דעת התוס' וסייעתם. כתב שוב וז"ל אבל יש סוברים לומר דוקא כשהבועל במיתה. אז מיתת הזוממין כמיתת הבועל. אבל אם אין הבועל במיתה. מיתת הבועל כמיתת הכהנת עכ"ל עיי"ש. וכן נראה דעת הר"ש משאנץ ז"ל בפירושו לספרא (אמור. סוף פ"א). שכתב שם דהא דקתני התם היא בשריפה ואין בועלה בשריפה. היא בשריפה ואין זוממיה בשריפה. זוממיה אגב גררא דבועלה נקט. משום דעיקר זוממיה לא נפק"ל סו"פ הנחנקין אלא מלאחיו ולא לאחותו עיי"ש. ולפי דעת התוס' הרי ודאי שפיר איצטריך נמי לההיא דרשא דהיא ולא זוממיה. כמבואר בתוס' (פרק ארבע מיתות שם. וכן ריש מכות שם) לפי שיטתם עיי"ש. וזו היא ג"כ דעת הרמב"ם ז"ל (פ"כ מהלכות עדות). כמו שהוכיח מדבריו בתוס' יו"ע (סוף סנהדרין) עיי"ש. והראיה שהביאו התוס' ורבינו יונה ז"ל מסוגיא דפרק נגמר הדין. אין משם הכרע לפמש"כ הר"ן ז"ל שם עיי"ש בדבריו. ובלא"ה כבר תמה על ראייתם זו בקה"ע (סוף סנהדרין) עיי"ש בדבריו. וגם שאר אחרונים דחו ראייתם בכמה אנפי. ואין להאריך בזה. והכי משמע לענ"ד מלשון הספרי (שופטים פיסקא ק"ץ) דקתני התם לפי שמצינו בכל עונשים שבתורה שוה מיתת איש למיתת אשה. וזוממיהם כיוצא בהם. אבל בת כהן ובועלה לא השוה מיתת איש למיתת אשה. אלא שמיתת האיש בחנק ומיתת האשה בשריפה. אבל זוממיה לא שמענו מה יעשה להם. תלמוד לומר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו. כמיתת אחיו מיתתו ולא כמיתת אחותו מיתתו עיי"ש. משמע בהדיא דאין מיתת זוממין בחנק אלא כשהבועל נדון בחנק. ומשום כאשר זמם לעשות לאחיו. ומעתה נראה דגם דעת רבינו הגאון ז"ל כדעת רש"י והרמב"ם ז"ל וסייעתם דגם זוממי כהנת אין ענשם אלא מכאשר זמם. ושפיר כתב שאין למנות עונש זה בפ"ע:

מיהו נראה דאפי' לדעת התוס' וסייעתם דברי רבינו הגאון ז"ל נכונים. עפמש"כ התוס' (רפ"ק דמכות) ד"ה מעידין וכו' וז"ל תימא כיון דאם הוזמו אינן נעשין בני גרושה וחלוצה. א"כ כשלא יוזמו איך יעשה על פיהם בן גרושה וכו' הא הו"ל עדות שא"איל ואין זה עדות. וי"ל כיון דלוקין הוי כאשר זמם והוי שפיר יכול להזימה. וקשה דא"כ מאי קאמר פרק היו בודקין גבי עידי נערה המאורסה דאיהי לא מיקטלא. דכיון דאינהו לא מיקטלי וכו' הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה. ומאי קאמר והא מ"מ לוקין. וי"ל דהתם כיון שבאו לחייבה מיתה וזממו להרוג את הנפש לא מיקיים כאשר זמם במלקות. דהא בהדיא כתיב נפש בנפש גבי הזמה דעדות נפשות. ולא חשיב יכול להזימה במלקות. אבל הכא שלא כוונו אלא לשוויי' בן גרושה ובן חלוצה שאינו אלא לאו בעלמא. כיון שלקו חשיבא שפיר עדות שאתה יכול להזימה וכו' עכ"ל עיי"ש. ומתבאר מדבריהם אלו דמיהת במיתת ב"ד. שפיר מתקיים כאשר זמם. אע"פ שאינה מיתה זו עצמה שבאו לחייב את הנדון אלא קלה הימנה. דהא שפיר מתקיים בזה נפש בנפש. וא"כ חנק במקום שריפה. שפיר מיקיים בה כאשר זמם. וכן מוכרח ע"כ מהך ענינא גופיה. דאם לא כן יקשה לדעת הסוברין דאפי' היכא דלא העידו על הבועל. נמי הזוממין בחנק. וא"כ איך תדון היא בשריפה. והא הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה. וכבר הקשה כן בקה"ע שם. ומשום זה רצה לחדש דאין ה"נ דבכהאי גוונא העדים פטורין לגמרי ממיתה. ומ"מ היא בשריפה. משום דגזה"כ הוא עיי"ש בדבריו. ולפי דבריו אלו הוה ניחא בפשיטות דברי רבינו הגאון ז"ל כאן וכמבואר. אלא שדבריו אינם ברורים אצלי כלל ואכמ"ל בזה. ועכ"פ מדברי כל הראשונים ז"ל שהבאתי לעיל מבואר דפסיקא להו איפכא. אבל נראה דע"כ מוכרח מזה כדכתיבנא ע"פ דברי התוס' (ריש מכות). דבכל כהאי גוונא שפיר מתקיים כאשר זמם. וא"כ אין הכרח מדברי רבינו הגאון ז"ל כאן לומר דס"ל כדעת רש"י והרמב"ם ז"ל וסייעתם. דדבריו נכונים גם לדעת התוספות וסייעתם:

והנה גם באזהרותיו שע"פ עשרת הדברות (דבור לא תרצח) לא מנה רבינו הגאון ז"ל אלא שריפת בת כהן. אבל עונש חנק דבועלה ושל זוממיה לא מנה גם שם עיי"ש. ולשיטתו אזיל כמו שביאר דבריו כאן מילתא בטעמא לאפוקי מדרך הבה"ג וסייעתו ז"ל בזה. ועי' עוד בזה לקמן בסמוך (עונש ס"ח ס"ט):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.