ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/עונש/לג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג עונש לג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מכשף. ובא אלי אם. כתיב (פ' משפטים) מכשפה לא תחיה. וסקילה לא כתיב בה בהדיא בקרא. אלא גמרינן לה במכילתא (פ' משפטים) ובסנהדרין (פרק ארבע מיתות. ס"ז ע"א) בגזירה שוה ממעמד הר סיני. או בהיקישא משוכב עם בהמה. או במדת דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל מאוב וידעוני עיי"ש. ומ"מ שפיר מנאה רבינו הגאון ז"ל גם לפום שיטתו. משום דעכ"פ עיקר המצוה שעל הב"ד להמיתה מפורשת בהדיא בקרא. שהרי כתיב לא תחיה. ולא איצטריך גז"ש ושאר דרשות מקראי אלא כדי ללמד באיזו מן המיתות עליהם להמיתה. ולכן שפיר הו"ל מצוה נמנית גם לשיטת רבינו הגאון ז"ל. וכמש"כ כבר כיו"ב לעיל (עונש ל"ב) ושאר דוכתי. ואזהרת מכשף מנאה במנין הלאוין (ל"ת כ"ג) עיי"ש. ואמנם מה שמנה כאן הבא על אמו במנין הנסקלין. צריך ביאור דהא בבא על אמו לא כתיב בקרא בהדיא לא עונש סקילה ולא שום עונש מיתת ב"ד כלל. אלא דגם הא לא תקשה ע"פ המבואר בסוגיא דפרק ארבע מיתות (נ"ד ע"א) דלרבנן דקיי"ל כוותייהו נפק"ל סקילה לאמו שאינה אשת אביו מייתורא דקרא דכתיב אמך היא עשאה הכתוב לאמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו. כדאמר רב שישא ברי' דרב אידי התם עיי"ש. וא"כ הרי בהדיא גלי לן קרא שענוש עליה סקילה. וכיון דאיכא קרא מיוחד להכי. אע"ג דאין זה אלא דרשא מייתורא דקרא. ולא ממשמעות פשטי' דקרא. שפיר נמנה מצוה בפ"ע לשיטת רבינו הגאון ז"ל. כמו שנתבאר במבוא (סימן ז' שורש שני) ובשאר דוכתי. וראיתי להר"ש משאנץ ז"ל בפירושו לספרא שם שכתב דלרבנן דרבי יהודה מחייבי באנוסה אמו משום אשת אביו עיי"ש. וא"כ לכאורה לפי דבריו כיון שמנה רבינו הגאון ז"ל לקמן עונש דאשת אביו שוב לא היה לו למנות כאן אמו אנוסת אביו. אבל מלבד שדברי הר"ש ז"ל אלו הם נגד סוגיא דגמרא בפרק ארבע מיתות שם. דבהדיא מבואר שם דטעמא דרבנן כדדריש רב שישא ברי' דרב אידי מקרא דאמך היא. עיקר דבריו אינם מובנים כלל היכי יתכן לחייב על אנוסה ומפותה משום אשתו. כיון שלא היתה לו מעולם אישות בה. ופשיטא שאינה בכלל אשת אביו. ומהאי טעמא נמי ממילא מבואר דלא יתכן לומר דס"ל להר"ש ז"ל דקרא דאמך היא הו"ל גילוי מילתא בעלמא דאנוסת ומפותת אביו נמי בכלל אשת אביו היא. דהרי ודאי אי אפשר לעשות מה שאינו ישנו. וע"כ חיובא מצד עצמה היא. שחייב הכתוב על אשת אביו אף ע"פ שאינה אמו. ועל אמו אף ע"פ שאינה אשת אביו מצד שהיא אמו. ועוד דאם איתא דמאי דחייב הכתוב על אמו אנוסת או מפותת אביו לא חיובא מצד עצמה היא. אלא משום דגלי קרא דהו"ל בכלל אשת אביו. ואין חיובה אלא משום אשת אב. א"כ אית לן למימר דגם על אנוסת ומפותת אביו בעלמא. אף ע"פ שאינה אמו חייב משום אשת אביו. והרי אנן קיי"ל דאפי' איסורא בעלמא לית בה מדאורייתא. ואפי' לר' יהודה דאוסר באנוסת ומפותת אביו מדאורייתא. מ"מ גם לדידיה לית בה אלא ל"ת גרידא מקרא דלא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו לא יגלה. כדאמרינן ריש פרק נושאין ( יבמות צ"ז ע"א) עיי"ש. וגם זו לר"י חיובא מצד עצמה היא. ואית בה לאו מיוחד בפ"ע. אבל לא מצד אשת אביו. וא"כ דברי הר"ש ז"ל מתמיהים מאוד לכאורה ואין להם ביאור:

ואמנם נראה שיש לכוון דברי הר"ש משאנץ ז"ל אלו עפמש"כ הבה"ג (בהלכות עריות) וז"ל אשכחן אמו שיש לאביו אישות בגוה. אמו אנוסת אביו דלית ליה לאביו אישות בגוה. אי נמי היכא דאזל אביו על אחת מעריות וילידה מיניה ממזר מנ"ל דמיחייב ההוא ברי' סקילה על אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו. א"ר שישא ברי' דרב אידי דגמרינן מאזהרה דכתיב ערות אביך וערות אמך לא תגלה אמך היא. ערות אמך היינו אמו נשואת אביו. אמך היא קרא יתירא. הוא דאפילו אמו שאינה אשת אביו. איתקש אמו שאינה אשת אביו לאמו שהיא אשת אביו. מה אמו שהיא אשת אביו אית בה קטלא. דכי נמי מתרו ביה מהא משום אשת אביו מיחייב. אמו שאינה אשת אביו נמי איתקש לאמו שהיא אשת אביו. מה אמו שהיא אשת אביו הזהיר וענש אף אמו שאינה אשת אביו לאו אזהרה ותו לא הוא דאית בה. אלא עונש נמי אית בה עכ"ל עיי"ש. מבואר דס"ל דאמו שאינה אשת אביו ילפינן לה בהיקש מאמו שהיא אשת אביו. וכן כתב ג"כ הרא"ם ז"ל (ביראים סי' רי"ט) עיי"ש. ולפ"ז נראה דזו היא ג"כ כוונת הר"ש משאנץ ז"ל שכתב דרבנן מחייבי באנוסת אביו משום אשת אביו. דרצה לומר משום דאיתקישא לאמו אשת אביו. אבל דעת רבינו הגאון ז"ל ע"כ אינה כן. דא"כ לא היה לו למנותה לפי דרכו בכל כיו"ב וכמו שנתבאר במבוא (שורש שני) ובשאר דוכתי. אלא דס"ל כפירש"י בסוגיא דסנהדרין (שם נ"ג ע"ב) דלא מהיקישא יליף לה. אלא ממשמעותא דקרא דאמך היא. דמשמע בהווייתה תהא כל צדדיה שוין. דכי היכי דאמו שהיא אשת אביו ענש בה סקילה כך אמו שאינה אשת אביו ענש בה סקילה עיי"ש. או כמו שפירש הרמ"ה ז"ל (ביד רמה שם) שכתב וז"ל קרא יתירא קא דריש. דמכדי כתיב ערות אמך לא תגלה. למה לי למכתב אמך היא לא תגלה ערותה. אם אינו ענין לאזהרה תנהו ענין לעונש עכ"ל עיי"ש. וכן פי' בסמ"ג (לאוין צ"ב) עיי"ש. וא"כ באם אינו ענין ילפינן לה לרבנן. ומדת אם אינו ענין הו"ל כקרא מפורש בפ"ע כמש"כ הראשונים ז"ל שכבר הבאתי לעיל. ולכן שפיר מנאה רבינו הגאון ז"ל:

ומלבד זה נראה דאפילו לדעת הבה"ג ז"ל דמהיקישא לאמו אשת אביו הוא דילפינן לה. ולא עוד אלא אפילו לרבי יהודה דיליף לה בגזירה שוה. מ"מ שפיר מנה אמו שאינה אשת אביו בפ"ע במנין העונשין. משום דכיון דעכ"פ מיהת כתיב בה בהדיא עונש כרת. דעל כל העריות קאי קרא דונכרתו הנפשות העושות דכתיב (בפרשת אחרי) סוף פרשת העריות. וא"כ אפילו אם לא היה מיתת ב"ד כלל באמו שאינה אשת אביו. עכ"פ ראוי למנותה במנין העונשין. כדרך שנמנו כל שאר חייבי כריתות. והילכך אע"ג דעונש סקילה שבה לא גמרינן אלא בהיקש או בגז"ש שפיר נמנית בפ"ע עכ"פ מצד כרת שבה. אלא דמ"מ כיון דבת סקילה היא מאיזה טעם שיהיה. נמנית עם שאר העונשין שבסקילה. גם לשיטת רבינו הגאון ז"ל. ואזהרתה נמנה לעיל (לאוין צ"ג) עיי"ש:

ומש"כ רבינו הגאון ז"ל כי עמד על כנו. הוא מלשון הכתוב (דניאל י"א. כ' כ"א) ועמד על כנו. ונראה דכוונתו בזה עפמש"כ הרמב"ם ז"ל (במורה פמ"ט לשלישי). וז"ל ואמנם הענין השני הוא אצלי להזהיר על מדת הבושת. כי היות זו המעשה בין השורש והענף עזות גדולה מאוד. רצוני לומר לבעול האם או הבת. ונאסר על שורש וענף שיבעול אחד מהם את חבירו. ואין הפרש בין שיבעול השורש או הענף. או שיתקבצו שורש וענף בבעילת גוף שלישי. רצוני לומר שיתגלה גוף אחד גלוי משגל לשורש ולענף. ומפני זה נאסר לקבץ בין אשה ואמה ולבעול אשת האב ואשת הבן וכו' עכ"ל עיי"ש בדבריו. וזו היא ממש כוונת רבינו הגאון ז"ל כאן בטעם חומר עונש הבא על אמו. אלא שבמקום לשון שורש שנשתמש בו הרמב"ם ז"ל. או מעתיקו. כתב רבינו הגאון כנו כלשון הכתוב שם. ובפי' דניאל המיוחס לרבינו הגאון ז"ל שם פי' דכנו הוא שרשו עיי"ש. וזו היא ג"כ כוונתו במש"כ לקמן בסמוך כנו ברדת עדי כלתו. וכו'. שרצה לומר דהשורש ירד אל הענף. וכמש"כ שם הרמב"ם במורה בטעם איסור אשת בנו ואשת האב. ויש מקום אתי ג"כ לפרש דברי רבינו הגאון ז"ל כאן ע"פ מש"כ רבינו בחיי ז"ל (פרשת אחרי) בטעם איסור העריות עיי"ש היטב. אלא שאין נראה שיתכוון לזה רבינו הגאון ז"ל לפי דרכו. ועי' ג"כ במאמר השכל המיוחס להראב"ן ז"ל (דבור שביעי מצוה ו') עיי"ש היטב:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.