ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/לא תעשה/רל

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג לא תעשה רל

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בל יפדו חרם. כתיב (בפרשת בחוקותי) אך כל חרם אשר יחרים איש וגו' לא ימכר ולא יגאל. והא אזהרה שלא לפדות חרמי כהנים. אלא נתנין לכהנים. ומשבאו לידיהם הרי הם חולין. וצ"ע בדברי רבינו הגאון ז"ל כאן דהרי תרי לאוי כתיבי הכא לי ימכר ולא יגאל. ואמאי לא מנה אלא לאו דלא יגאל לבד ולא מנה ג"כ לאו דלא ימכר. והרמב"ם ז"ל וסייעתו מנו שני הלאוין. כמבוא' בסה"מ (לאוין ק"י קי"א) עיי"ש. והבה"ג וסייעתו ז"ל לא מנו אף אחד משני לאוין אלו כלל. וזה תמוה ביותר. אבל ראיתי בה"ג כת"י רומי שנמנה שם לאו דלא ימכר והשמיט לאו דלא יגאל וגם זה צ"ע ולכאורה הי' נראה לומר דרבינו הגאון ז"ל והבה"ג נחלקו בפלוגתא דרש"י ור"ת ז"ל (בפ"ה דבכורות ל"ב ע"א) דאמרינן התם רבא אמר לא יגאל דחרמים לא צריך דאיתנהו היכא אי בי בעלים הקדש נינהו. אי בי כהן חולין נינהו וכו'. לא יגאל דכתב רחמנא למה לי אם אינו ענין לחרמים תנהו ענין למעשר. ובפירש"י שם כתב דעיקר הגירסא היא לא ימכר דחרמים לא צריך. אבל בתוס' כתבו שם בשם ר"ת דאין צריך להחליף הגירסא שלפנינו עיי"ש. והשתא עפ"ז נראה לכאורה דהבה"ג גריס כגירסת ר"ת ז"ל. דהיינו גירסא שלפנינו לא יגאל דחרמים לא צריך. ואם אינו ענין לחרמים תנהו ענין למעשר בהמה. וא"כ לית לן בחרמים אלא לאו דלא ימכר. ולכן לא מנה אלא לאו דלא ימכר. אבל רבינו הגאון ז"ל גריס כגירסת רש"י ז"ל. וכן בתוס' שם הכריחו דגירסא זו עיקר עיי"ש. וא"כ בלאו דלא ימכר הוא דקאמר רבא דלא צריך בחרמים. ומוקי לי' באם אינו ענין למעשר בהמה. ולכן לא מנה בחרמים אלא לאו דלא יגאל בלבד. משום דלא ימכר לא קאי אחרמים אלא אמעשר בהמה הוא דקאי. אבל הא ליתא. דא"כ עכ"פ במעשר הו"ל למנות לאו זה. והרי לא הבה"ג ולא רבינו הגאון ז"ל לא מנו גם במעשר בהמה לא לאו דלא יגאל ולא לאו דלא ימכר. ובאמת דזו היא קושיא בפ"ע וצ"ע טובא במה שלא מנו לא הבה"ג וסייעתו ז"ל ולא רבינו הגאון ז"ל לאו דלא יגאל דכתיב במעשר בהמה. וכן באזהרותיו שע"פ עשרת הדברות לא מנה רבינו הגאון ז"ל בחרמים אלא לאו דלא יגאל בלבד (בדבור לא תגנוב). ובמעשר בהמה לא מנה אף לאו דלא יגאל דכתיב בי' בהדיא עיי"ש. וזו תימא גדולה לכאורה. ואמנם מה שלא מנו הבה"ג וסייעתו ורבינו הגאון ז"ל לאו דלא יגאל דמעשר בהמה כבר ביארתי (לעיל עשין פ"ו) בזה בארוכה עיי"ש. אבל מה שלא מנו בחרמים אלא לאו אחד זה ודאי תמוה טובא:

ואמנם נראה בדעת רבינו הגאון ז"ל בזה דלטעמי' אזיל. ע"פ מאי דנראה דבמכירת חרמים מלבד מאי דעובר בלאו דלא ימכר עובר נמי בעשה דמצותו מה"ת לינתן לכהנים שבאותו משמר. וכל שלא נתנם לכהנים אלא מכרם הרי זה עיבר בעשה דכתיב כל חרם בישראל לך יהי'. וכתיב כשדה החרם לכהן תהי'. ובשלמא בפדיון ודאי אי לאו דגלי קרא לא יגאל הוה סד"א דלא עדיפי משאר הקדש שנפדין והדמים להקדש. והכא נמי מתקיימת מצות נתינתם לכהנים בדמי פדיונם. אלא דגלי קרא לא יגאל. וא"כ עובר בלאו אם עבר וגאלם. אבל עשה לא שייכא הכא. ובפרט דכיון דגם בדיעבד אין הפדיון כלום לכ"ע. כדאמרינן ברפ"ק דתמורה (ה' ע"א) עיי"ש. א"כ לא שייכא עבירת העשה אלא אם יחזיקם לעצמו ולא יתנם לכהן. אבל בפדיון לאו כלום קעביד. ועדיין רמיא עלי' העשה ליתנם לכהנים שבמשמר כדמעיקרא. אבל במכירה כל שעבר ומכרן לאחר וקבל דמיהן הרי עובר בעשה מלבד מאי דעבר בלאו דלא ימכר. ואע"ג דמכירה נמי לא מהניא אפי' בדיעבד. מ"מ הרי כיון שמכרן ומסרן ללוקח. וכ"ש כשמכרן לנכרי. דשוב אין בידו לקיים מצות נתינתם לכהנים. הרי הוא מבטל העשה בידים. ועובר בעשה מלבד מאי דקעבר בלאו. והשתא לפ"ז ניחא שפיר מה שלא מנה רבינו הגאון ז"ל בחרמים אלא לאו דלא יגאל. משום דלטעמי' אזיל דבכל מצוה שיש בה ל"ת ועשה אינו בא במנין לשיטתו אלא הלאו או העשה בלבד. וא"כ אחר שמנה כבר העשה לעיל (עשין קל"ח) משום המצוה דנתינתם לכהנים. דזה ליכא למשמע מלאו דלא ימכר. שוב אין לאו דלא ימכר בא במנין. שהרי אי אפשר לעבור בלאו דלא ימכר אם לא שיעבור ג"כ בעשה כמש"כ. וא"כ בלא"ה כבר נפק"ל איסור מכירה משום העשה. ולא מנה אלא לאו דלא יגאל שאינו בכלל העשה וכמו שנתבאר:

ובהכי ניחא נמי מה ששינה רבינו הגאון ז"ל בלשון אזהרה זו מלישנא דקרא. דבקרא כתיב בחרמים לא יגאל והוא כתב בל יפדו. ולפמש"כ נראה דהיינו משום דבלא יגאל האמור במעשר בהמה מסקינן (בפ"ה דבכורות ל"ב ע"ב) דלא ימכר הוא. אלא דאפקי' קרא בלשון גאולה לאשמעינן דגם פדיון בכלל. אבל עיקר קרא. על מכירה הוא דמזהיר עיי"ש. והכי נמי אמרינן (בב"מ פרק הזהב מ"ז ע"א) גאולה זו מכירה וכן הוא אומר לא יגאל עיי"ש ובתוס' שם (בד"ה גאולה וכו'.) ולכן לפי שרצה לרמז שלא בא למנות כאן אלא אזהרה דפדיי' דוקא. משום דאזהרת מכירה אינה נמנית לפום שיטתו במנין הלאוין. נקט רבינו הגאון ז"ל בפירוש לשון פדיי' וכתב בל יפדו. ודבריו מדוקדקים כדרכו ז"ל. ואין להקשות לפ"ז במאי דשקיל וטרי (בסוגיא דבכורות שם) מנה"מ דמעשר בהמה אינו נמכר עיי"ש. והשתא תיפוק לי' משום העשה שבו. דהמצוה להביאו לירושלים ולהקריבו ולאכול בשרו שם. ובמכירתו איכא ביטול עשה. דזה ליתא דמלבד דהתם אברייתא קאי דקתני במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר וכו'. דמשמע מזה שהוא מוזהר על זה באזהרת לאו. ועל זה שפיר שקיל וטרי התם מנא הני מילי. וכן פירש"י שם (בד"ה מנה"מ) עייש"ה. בלא"ה אינו ענין לכאן כמבואר ואיך להאריך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.