ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/לא תעשה/קכט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג לא תעשה קכט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ולא תשמע אל נביא שקר טפל. (בפרשת ראה) כתיב כי יקום בקרבך נביא וגו' לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים וגו' לא תשמע אל דברי הנביא ההוא וגו'. ומנאוהו כל מוני המצות. אלא שבביאור ענין אזהרה זו נחלקו הרמב"ם והרמב"ן ז"ל (בסה"מ לאוין כ"ח). והרא"ם ז"ל (ביראים סי' ע"ז). דלהרמב"ם והרא"ם ז"ל הכתוב בא להזהיר שלא לקבל דברי המתנבא בשם ע"ז. וכל שקבל דבריו אע"פ שלא עשה כדבריו כלום עובר בל"ת. ולהרמב"ן ז"ל אין למנות אזהרה זו אלא משום שנכללת בה אזהרה שלא לקבל דבריו כשבא לעקור דבר מה"ת בין עשה בין ל"ת. ואם עשה כדבריו אע"פ שנתן אות או מופת לדבריו עובר בלאו זה. ולפ"ז לפי דברי הרמב"ן ז"ל לא קאי אזהרה זו דוקא למתנבא בשם ע"ז כמש"כ הרמב"ם ז"ל. אלא אפי' מתנבא בשקר בשם השם לעקור דבר מה"ת. הוא בכלל אזהרה זו. דהרי ההיא דסו"פ הנחנקין שהביא הרמב"ן ז"ל שם למתנבא לעקור דבר מן התורה. לא מיירי במתנבא בשם ע"ז אלא בסתם נביא השקר. דהיינו המתנבא בשם השם בשקר כמבואר שם עיי"ש. וגם הרא"ם ז"ל אע"פ שכתב דענין אזהרה זו היינו במתנבא לעבוד ע"ז. מ"מ לא הזכיר מתנבא בשם ע"ז. אלא נביא השקר. דהיינו המתנבא בשם השם לעבוד ע"ז עיי"ש. מיהו בעיקר הדבר אין מחלוקת בין הרא"ם ז"ל והרמב"ם. דהרמב"ם ז"ל לטעמי' אזיל דס"ל דגם המתנבא בשם השם לעבוד ע"ז הרי הרי הוא בכלל מתנבא בשם ע"ז כמבואר בדבריו (בסה"מ לעיל לאוין כ"ו). שכתב וז"ל שהזהירנו מהתנבאות בשמה. והוא שיאמר האל צונו לעבוד אותה ע"ז או שהיא בעצמה צותה לעבדה וכו'. והוא שאמר יתעלה ואשר ידבר בשם אלהים אחרים וגו' עכ"ל עיי"ש. ואע"ג דמש"כ שם דמיתתו בחנק הוא תמוה. דהרי המתנבא לעבוד ע"ז הו"ל נביא המסית או מדיח דקיי"ל דבסקילה כמבואר בפרק ארבע מיתות (ס"ז ע"א) ובסו"פ הנחנקין עיי"ש. ולדעת הרמב"ם (בפ"ה מהלכות ע"ז ה"ב) אפי' במתנבא לעבוד ע"ז בשם ע"ז מיתתו בסקילה עיי"ש ובמש"כ הפר"ח ושאר אחרונים שם. מ"מ כן כתב הרמב"ם ג"כ (בפ"ט מהלכות יסוה"ת הלכה ה') עיי"ש. וכבר עמד בזה הר"ב פר"ח ז"ל שם. ומה שתי' שם איכא למימר ג"כ בדברי הרמב"ם בסה"מ שם עיי"ש ובמש"כ שאר אחרונים שם בזה ואכמ"ל בזה. ועכ"פ מבואר דס"ל דגם המתנבא בשם השם לעבוד ע"ז בכלל מתנבא בשם ע"ז הוא. ואע"ג דמתנבא בשם ע"ז תנן (סו"פ הנחנקין) דאינו אלא בחנק עיי"ש. ואילו המתנבא לעבוד ע"ז הרי זה מסית או מדיח דבסקילה. מ"מ הרמב"ם ז"ל לטעמי' אזיל דס"ל דאיכא מתנבא לעבוד ע"ז שאינו אלא בחנק. כמבואר בדבריו (סופ"ט מהלכות יסוה"ת) כמשכ"ל. וכן מבואר בפיה"מ להרמב"ם (בהקדמתו לסדר זרעים) שכתב וז"ל שהמתיחסים לאמונה נחלקים בתחילה לשני חלקים. מתנבא בשם ע"ז או מתנבא בשם השם. ונבואת ע"ז תחלק לשני החלקים החלק הראשון שיקום נביא ויאמר כוכב פלוני נתן עלי רוחו ואמר לי עבוד אותי בכך וכו'. והחלק השני שיאמר הי' עלי דבר השם עבוד הבעל פלוני וכו'. וגם זה מתנבא בשם ע"ז. שזה השם כולל מי שיאמר שהיא בעצמה צותה לעבוד אותה. או מי שיאמר שהקב"ה צוה לעבוד שום דבר מהם וכשנשמע וכו' בנבואה אחת משתי הדעות האלה והעידו עליו עדים דינו שיהרג בחנק עכ"ל עיי"ש. הרי מבואר בהדיא דס"ל דגם המתנבא בשם הקב"ה לעבוד ע"ז הרי זה בכלל מתנבא בשם ע"ז. ומש"כ דמיתתו בחנק לטעמי' אזיל כמשכ"ל. וא"כ גם כאן שכתב דאזהרה דלא תשמע אל דברי הנביא ההוא קאי למתנבא בשם ע"ז לעבוד ע"ז. כוונתו גם למתנבא בשם השם ב"ה. דגם זה בכלל מתנבא בשם ע"ז לדעתו ז"ל. ובפירוש מבואר כן בדבריו (סוף פ"ט מהלכות יסוה"ת) שכתב שם וז"ל ואפי' עשה אותות ומופתים גדולים ואמר שהשם צוהו שתעבוד ע"ז היום וכו'. ועל זה צוה הכתוב ואמר ובא האות והמופת לא תשמע אל דברי הנביא ההוא וכו' עכ"ל עיי"ש. הרי בהדי' דגם מתנבא בשם הקב"ה לעבוד ע"ז בכלל אזהרה זו. וכדברי הרא"ם ז"ל ביראים:

וע"פ דברינו אלה מתבארים על נכון דברי הרשב"ץ ז"ל בזה"ר (לאוין סי' קל"ב) שכתב שם וז"ל ענין דבור סרה הוא האומר שקר. וזה לא נזכר אלא במתנבא בשם השם. אבל המתנבא בשם ע"ז חייב סקילה אפי' כיון את ההלכה וכו' עכ"ל עיי"ש והרבה מהאחרונים ז"ל קמו עלי' כי כיסלא לאוגיא. ותמהו עליו איך אשתמיטתי' משנה ערוכה (בר"פ הנחנקין) דמבואר להדיא דמתנבא בשם ע"ז מיתתו בחנק. אבל לפי מה שנתבאר דברי הרשב"ץ ז"ל נכונים דאזיל בשיטת הרמב"ם דגם המתנבא בשם הקב"ה לעבוד ע"ז הוא בכלל מתנבא בשם ע"ז. וכן דעת החינוך (פרשת שופטים מצוה תקי"ח) עיי"ש. וכ"ש המתנבא בשם ע"ז לעבוד ע"ז בכלל זה וכמו שנתבאר. וא"כ נראה דזו היא כוונת הרשב"ץ ז"ל. דשם קאי על דברי המשורר ר"ש בן גבירול באזהרותיו. שכתב והדובר סרה בשם עבודה זרה עיי"ש. ועל זה כתב הרשב"ץ שהמשורר לא דקדק בזה שערבב שני ענינים יחד. דדבור סרה הוא האומר שקר. וזה לא נזכר אלא במתנבא בשם השם שאין מיתתו אלא בחנק. ולא משכחת בו מיתה אחרת בב"ד. אבל המתנבא בשם עבודה זרה ענין אחר הוא. וחלוק בשתים מנביא השקר. האחד שיש בו חיוב סקילה. שהרי בכללו המתנבא בשם השם או בשם ע"ז לעבוד ע"ז וכמו שנתבאר. ובכלל זה נביא המסית או המדיח שמיתתו בסקילה למאי דקיי"ל כרבנן. והשני שחייב אפי' כיון את ההלכה כדתנן סו"פ הנחנקין ומש"כ אפי' כוון את ההלכה. פשוט דלא קאי על חיוב סקילה שכתב. אלא לומר דאפי' כוון את ההלכה הוא בכלל מתנבא בשם ע"ז כדתנן התם. וא"כ לא שייך בו לשון דובר סרה. וזה ברור בכוונתו. שהרי לקמן בסמוך (בסי' קל"ד) כתב הרשב"ץ דנביא השקר מיתתו בחנק עיי"ש. והרי מיתת נביא השקר ומתנבא בשם ע"ז בהדדי כתיבי. וחדא מיתה כתיבא אתרווייהו (בפרשת שופטים) דכתיב אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי אשר לא צויתיו לדבר ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת הנביא ההוא. הרי דכיילינהו קרא לתרוייהו במיתה אחת. וגם במתניתין תרוייהו בהדי הדדי תנינהו דבחנק. והיכי יתכן לומר דלהרשב"ץ יש חילוק במיתתן. אלא ודאי כדכתיבנא:

אלא דעיקר דברי הרשב"ץ ז"ל שם תמוהים אצלי במה שמתבאר מדבריו דנביא השקר המתנבא בשם השם לא מתחייב אלא במדבר שקר ולא בכוון את ההלכה. וזה דבר מתמיה ואיפכא מפורש במתניתין (דסו"פ הנחנקין.) דהרי בהדיא תנן התם דהמתנבא מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו אע"פ שנאמר לחבירו הרי זה נביא השקר שמיתתו חנק עיי"ש ובגמרא שם. הרי דהמתנבא מה שלא שמע אע"פ שכוון את ההלכה. וכן המתנבא מה שנאמר לחבירו דנבואת אמת היא ונאמרה לנביא אחר. אע"פ כן הרי זה נביא שקר ומיתתו חנק. ולא נקרא נביא שקר אלא משום שמתנבא כאילו נאמר לו. וכן המתנבא בשם ע"ז אומר שקר זה עצמו אפי' כשכיון את ההלכה. שהרי שקר הוא מה שאומר שאמרה ע"ז פלונית דבר זה. ואין שום חילוק בזה בין נביא השקר בשם השם או בשם אלילים. ומאי דתנן התם גבי מתנבא בשם ע"ז אפי' כוון את ההלכה. הדבר פשוט דלא אתי למעוטי בזה דין נביא השקר בשם השם. שלא יהא הדין כן. אלא משום דמתנבא בשם ע"ז מסתמא מילי דשיקרא הוא דקאמר. איצטריך לאשמועינן דאפי' כוון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור הוא בכלל זה. אבל ודאי פשיטא דגם מתנבא בשם השם בשקר אפי' כיון את ההלכה חייב מיתת ב"ד. כמבואר במתניתין ובגמרא שם כמש"כ. וכן כתב הרמב"ם ז"ל (בפ"ה מהלכות ע"ז ה"ו ובה"ז). וז"ל נביא המתנבא בשם ע"ז וכו' אפי' כוון את ההלכה לטמא את הטמא וכו' אם התרו בו בפני שנים הרי זה נחנק וכו'. וכן נביא השקר מיתתו בחנק אע"פ שנתנבא בשם השם ולא הוסיף ולא גרע וכו' עכ"ל עיי"ש. והוא פשוט ומבואר. ומש"כ הרשב"ץ דשקר לא נזכר אלא במתנבא בשם השם דבריו תמוהים. דגם במתנבא בשם השם לא נזכר שקר כלל בקרא ולא כתיב אלא אשר יזיד לדבר דבר בשמי אשר לא צויתי. ומשמע ודאי אע"פ שעיקר הדבר אמת הוא. וא"כ לחנם השיג הרשב"ץ ז"ל על הר"ש בן גבירול ז"ל וכתב שלא דקדק בזה. ובאמת דקדק היטב דאף דדבור סרה הוא האומר שקר. מ"מ שפיר שייך לשון זה במתנבא בשם ע"ז אפי' כשכיון את ההלכה משום דעכ"פ נבואתו שקר היא שלא אמרה הע"ז כן. דפה להם ולא ידברו ואין לך שקר גדול מזה. וגם נביא השקר היינו אפי' בשקר כזה. שלא שמע. אע"פ שנאמרה לאחר. ותמיהני על כל האחרונים ז"ל. דבזה לא הרגישו כלום ושבקי רברבא ושקלי זוטרא. ואין להאריך בזה:

ועכ"פ מבואר דלהרמב"ם והרא"ם ז"ל. וכן דעת הסמ"ג (לאוין ל"ג) והסמ"ק (סי' כ"ז) אזהרה זו לא קאי אלא על המתנבא בשם ע"ז. ואפי' בשם השם לעבוד ע"ז. אבל להרמב"ן ז"ל יש בכללה גם נביא השקר המתנבא בשם השם לעקור איזה מצוה שבתורה. והאזהרה היא שלא לעשות כנבואתו. אבל שמיעה וקבלה לבד ליתא בכלל אזהרה זו לדעתו. אבל להרמב"ם ז"ל וסייעתו בקבלה לחוד עובר בלאו אע"פ שלא עשה. אמנם מדברי רבינו הגאון ז"ל נראה דלא ס"ל לא כמר ולא כמר. אלא יש לו בזה שיטה אחרת לגמרי. דס"ל דלאו זה הוא אזהרה שלא לשמוע לכל נביא שקר. בכל ענין נבואת שקר. ולכן כתב סתם. נביא שקר טפל. והוא מלשון הכתוב (תהילים קי"ט) טפלו עלי שקר זדים. וכן כתוב (איוב י"ג) אתם טופלי שקר. וזה כולל כל נבואת שקר באיזה ענין שתהי'. וכן לשון רבינו הגאון ז"ל באזהרותיו שע"פ עשרת הדברות (בדבור לא תשא) שכתב וז"ל ישמע דברי חוזי ואל אל נביאי שקר מפחדוני. מה לתבן את הבר עכ"ל עיי"ש. מבואר דס"ל דענין האזהרה הוא שלא לשמוע אלא לנביאי אמת ולא לנביאי שקר. וממה שסיים מה לתבן את הבר. והוא מלשון הכתוב (ירמי' כ"ג. כ"ח) הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר. נראה שבא לרמז בזה טעם המצוה שהשומע לנביאי שקר פוגם בנביאים האמתים. וא"כ כל ענין נבואות שקר בכלל אזהרה זו. וכן נראה מלשון הר"א הזקן ז"ל באזהרותיו שכתב וז"ל ינבא שקר אל תשמע לקולו עכ"ל. וכן באזהרות הר"ש בן גבירול ז"ל כתב אל תשמע דברי נביא שקר מורה עיי"ש. הרי שסתמו וכתבו נביא שקר. ובכלל זה המתנבא בשם השם בכל ענין שקר. ואפי' הדבר אמת אלא שנבואתו שקר שלא שלחו השם. כמבואר בפרק הנחנקין וכמשכ"ל. ונראה דס"ל דאע"ג דקרא בע"ז מיירי. מ"מ כל נביא שקר בכלל. מדכתיב לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל החולם וגו'. והו"ל למיכתב לא תשמע אל דבריהם. משמע שהכתוב בא לומר דלאו דוקא מה שדיבר נלכה אחרי אלהים אחרים לא תשמע לו. אלא גם כל מה שידבר בכל ענין לא תשמע אל דבריו. ולא בענין ע"ז בלבד. אבל מלשון הר"י אלברגלולי ז"ל באזהרותיו שכתב וז"ל ואל תשמע לדברי מניאך עיי"ש. נראה דס"ל כדעת הרמב"ם והרא"ם ז"ל וסייעתם דאזהרה זו אינה אלא בנביא המתנבא לעבוד ע"ז שרוצה להסירך מאחרי השם. ובאזהרות אתה הנחלת כתב ונביא השקר שלא לשמוע לו עיי"ש. מבואר דסבירא לי' כדעת רבינו הגאון ז"ל וסייעתו.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.