ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/לא תעשה/פ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג לא תעשה פ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לא יענון יתום. ואלמנה פן אחרה. (בפרשת משפטים) כל אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אותו וגו' וחרה אפי וגו'. וזהו שכתב פן אחרה. והבה"ג וכן הרמב"ם ז"ל וסייעתם. לא מנו שניהם אלא בלאו אחד. ולשיטתייהו אזלי. דבכל כיו"ב שני פרטים שנאמרו בלאו אחד. אינם מונים אותן אלא בלאו אחד. אבל רבינו הגאון ז"ל לטעמי' אזיל שבכל כיו"ב מונה כל פרט ופרט בפ"ע. וכן הסמ"ק והרמב"ן ז"ל מנאום בשני לאוין. כשיטתם בכל כיו"ב. והרמב"ן ז"ל (בסה"מ לאוין רנ"ו) השיג על הרמב"ם ז"ל. וכתב ואני אומר שאפילו נאות לדעת הרב ונאמר שהלאו שבכללות לא ימנו פרטיו אלא אתת. אבל כאן נאמר שהוא לאו פרטי וימנו שתים. שהרי חלקן הכתוב באמרו אם ענה תענה אותו. וזה מדרש חכמים בכל מקום כיו"ב עכ"ל עיי"ש. והרשב"ץ ז"ל (בזה"ר לאוין סי' י"ג) השיג על הרמב"ן ז"ל ממאי דאמרינן בסנהדרין (פרק ארבע מיתות) ובפ"ק דכריתות דחלוקה דלאו שמה חלוקה. חלוקה דמיתה לא שמה חלוקה. וכמו שהשיג הרמב"ן ז"ל גופי' מטעם זה על הרמב"ם ז"ל (בלאוין ט') גבי לאו דאוב וידעוני עיי"ש. ולא הבנתי השגתו כלל. דהרי כיון דעכ"פ דעת הרמב"ם שם דחלוקה דמיתה שמה חלוקה. ומטעם זה מנה שם אוב וידעוני בשני לאוין. א"כ יפה השיג כאן הרמב"ן על הרמב"ם לטעמי'. דכאן ג"כ יש לו למנות אלמנה ויתום בשני לאוין משום שחלקן הכתוב בעונש מיהת. דכתיב אם ענה תענה אותו וגו'. שוב ראיתי להר"ב דינא דחיי (לאוין ח') שקדמני בזה עיי"ש מה שהאריך בזה עוד. ומה שהקשה (בפרשת דרכים) על הסמ"ג שמנה אלמנה ויתום בלאו אחד שהרי שיטתו בעלמא בכל כיו"ב למנות כל פרט בפ"ע עיי"ש. כבר קדמו בזה ג"כ הר"ב דינא דחיי שם עיי"ש שהניחה ג"כ בצ"ע. ועכ"פ רבינו הגאון ז"ל לשיטתי' שפיר מנה אותן שתים:

אלא דקשה לכאור' לפי מאי דאמרינן במכילתא (משפטים) כל אלמנה ויתום לא תענון אין לי אלא אלמנה ויתום שאר כל אדם מנין ת"ל לא תענון דברי ר"י. רע"א כל אלמנה ויתום שדרכו לענות בהם דבר הכתוב עיי"ש. ולפי הנראה לכאורה לכ"ע ס"ל דה"ה לכל אדם. אלא שדבר הכתוב בהוה ולא פליגי ר"י ור"ע אלא במשמעות דורשין. מר נפקי לי' כל אדם מדכתיב לא תענון. ור"ע ס"ל דלא צריך ריבויא דקרא להכי. דלא נקט קרא אלמנה ויתום אלא מפני שדרכם לענות וה"ה לכל אדם. וכן נראה מפירש"י (בפרשת משפטים) כמש"כ הרג"א ז"ל שם עיי"ש. וא"כ ודאי אין מקום למנות כאן אלא לאו אחד בכל אדם. מיהו כבר כתב הרג"א ז"ל שם דמפשטא דברייתא דמכילתא שם לא משמע הכי. אלא משמע דר"ע לאיפלוגי עלי' דר"י קאתי. וס"ל דאלמנה ויתום דוקא נקט קרא עיי"ש. וכן נראה להדיא דעת הרמב"ם (בסה"מ לאוין רנ"ו ובפ"ו מהלכות דעות ה"י) עיי"ש. וכן העלה הרש"ל ז"ל בדעת הסמ"ג בביאורו לסמ"ג שם עיי"ש. אבל בהגהת הר"פ ז"ל לסמ"ק (סי' פ"ז) הבין בדעת הסמ"ג כדעת רש"י ז"ל עיי"ש בדבריו. ולפ"ז ודאי אין מקום למה שהקשו על הסמ"ג שמנה אלמנה ויתום מצוה אחת שאין זה כשיטתו למנות כל פרט ופרט שבלאו אחד בפ"ע דהרי לפ"ז אין כאן שני פרטים. דהרי האזהרה היא בכל אדם. ולא נקטינהו קרא לאלמנה ויתום אלא מפני שדרכם בכך. ואין להאריך בזה. אבל דעת הסמ"ק שם כדעת הרמב"ם ז"ל דדוקא אלמנה ויתום עיי"ש. ולכך מנאן שתי מצות. וזו ודאי ג"כ דעת הרמב"ן ז"ל מדמנאן שתי מצות. וזו היא ג"כ דעת רבינו הגאון ז"ל. ועי' לקמן (לאו פ"ה):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.