ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/לא תעשה/מה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג לא תעשה מה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פן תכחשון זדון. (בפרשת קדושים) לא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו. והוא אזהרה על כפירת ממון. ומבואר בברייתא (פרק הגוזל עצים ק"ה ע"ב) דלא תכחשו הוא אזהרה לכפירת ממון בלא שבועה. ולא תשקרו הוא אזהרה על שבועת כפירת ממון עיי"ש. והבה"ג וסייעתו ז"ל מנו שני אלו הלאוין במנין הלאוין וגם הרמב"ם ז"ל מנאן שניהם (בלאוין רמ"ח רמ"ט) וכן הסמ"ג (לאוין ר"מ רמ"א). ושאר מוני המצות. ויש לתמוה לכאורה אמאי לא מנה רבינו הגאון ז"ל גם לאו דלא תשקרו דכתיב מיד בתר לאו דלא תכחשו. אבל נראה דלק"מ דרבינו הגאון ז"ל גם בזה לטעמי' אזיל. ע"פ מה שתמה הר"ב מל"מ (בדרך מצותיך ח"ב) למה לי אזהרה זו דלא תשקרו. ותיפוק לי' מדכתיב לא תשבעו בשמי לשקר. ויותר תימא מאי דקתני בברייתא. ונשבע על שקר למדנו עונש. אזהרה מנין ת"ל לא תשקרו. דמשמע דלא מצאו מקום לאזהרה זו כי אם מהכא. ותיפוק לי' מלא תשבעו. עיי"ש דשקיל וטרי בה טובא. ולבסוף הניחה בצריך תלמוד. אבל כבר עמדו על קושיא זו קמאי דקמאי. דבש"מ שם (בפרק הגוזל עצים) הביא בשם גאון ז"ל שכתב וז"ל אזהרה מנין שהזהיר הכתוב שלא ישקר ת"ל לא תשקרו. ובדין דהו"ל למיתני לא תשבעו בשמי לשקר. אלא איידי דתנא לא תכחשו תנא סיפא לא תשקרו עכ"ל גאון ז"ל עיי"ש. ובהכי ניחא בפשיטות דברי הסמ"ג (לאוין רמ"א) שכתב דאזהרת שבועת העדות היא מלא תשבעו בשמי לשקר. ותמה עליו הר"ב מל"מ (בד"מ שם) וכתב עליו. ולא ידעתי למה נשתנה שבועת הפקדון שלא נכללה אזהרתה בלאו דלא תשבעו. ושבועת העדות נכללה אזהרתה בלאו זה והדבר צריך תלמוד עיי"ש. ולפי האמור לק"מ. דאין הכי נמי דגם שבועת הפקדון נכללה אזהרתה בקרא דלא תשבעו בשמי לשקר. אלא שכתב בה קרא אזהרה פרטית מיוחדת בפ"ע. והא דקאמר בברייתא אזהרה מנין ת"ל לא תשקרו. אין זה משום דלית בה אזהרה אחרת. אלא איידי דתנא רישא לא תכחשו תנא נמי סיפא לא תשקרו. וכמו שפי' גאון ז"ל. וזו היא נמי דעת הרמב"ם ז"ל במש"כ (בסה"מ לאוין רמ"ט) שמי שנשבע לשקר על כפירת ממון עובר בשני לאוין משום לא תשבעו בשמי לשקר. ומשום לא תשקרו עיי"ש. וכ"כ בחנוך (מצוה רכ"ו) ובזה"ר להרשב"ץ ז"ל (לאוין סי' קי"ט) עיי"ש:

וראיתי להר"ב מל"מ שם שכתב דמש"כ הרמב"ם שם שעובר בשני לאוין. היינו דוקא בעונה אמן. דאז עובר משום שניהם. אבל אם לא ענה אמן אינו עובר אלא משום לא תשקרו בלבד. משום דעל שבועת ביטוי לא מיחייב במושבע מפי אחרים אלא בעונה אמן. אבל מסתימת דברי הרמב"ם והחינוך והרשב"ץ שלא הזכירו עניית אמן כלל. לא נראה כן כלל. ויותר נכון מש"כ שם עוד דאפשר לומר דכיון שהשמיענו הכתוב באמרו לא תשקרו דכפירתו אחר השבועה שהשביעו התובע הו"ל כעניית אמן. מתחייב ג"כ משום לא תשבעו בשמי לשקר עיי"ש בדבריו. אלא דמה שרצה שם לתרץ בזה מאי דאיצטריך תנא דברייתא לקרא דלא תשקרו. משום דבלא הך קרא לא הוה שמעינן מקרא דלא תשבעו בשמי לשקר אזהרה לשבועת הפקדון במושבע מפי אחרים עיי"ש בדבריו. לענ"ד דבריו תמוהים אצלי. ולא ידענא במאי עדיף לי' לענין זה לאו דלא תשקרו מלאו דלא תשבעו בשמי לשקר. והרי הנך תרי לאוי בהדי הדדי כתיבי. וכשם שבלאו דלא תשבעו בשמי לשקר לא גלי קרא מידי במושבע מפי אחרים. הכי נמי בלאו דלא תשקרו ליכא שום גילוי בקרא לאשמועינן דאיתא לאזהרה זו גם במושבע מפי אחרים ולא ענה אמן. והא דבשבועת הפקדון חייב גם במושבע מפי אחרים לא גמרינן לה אלא בגז"ש דתחטא תחטא משבועת העדות. כמבואר בפרק שבועת העדות (ל"ד ע"א) ובשאר דוכתי עיי"ש. והך קרא דתחטא גבי חיובא דקרבן הוא דכתיב. אבל קרא דלא תשקרו לא כתיב התם כלל. אלא בדוכתא אחרינא בהדי לאו דלא תשבעו בשמי לשקר. (בפרשת קדושים). והנך תרתי לאוי סתמא כתיבי. אלא דכיון דגלי קרא לענין חיוב קרבן על שבועת הפקדון דכפירתו לאחר שהשביעו התובע חשיבא כעונה אמן. ממילא קאי עלה נמי אזהרה דלא תשקרו. והשתא א"כ גם אם נימא דאזהרת שבועת הפקדון נפק"ל מקרא דלא תשבעו בשמי לשקר. איכא למשמע מיני' מהאי טעמא גופא נמי אזהרה לשבועת הפקדון במושבע מפי אחרים. ואין בזה שום מקום כלל לחלק בין שני לאוין אלו. והא דבשבועת ביטוי לא מיחייב אלא מפי עצמו. היינו משום דגבי חיוב קרבן דידה כתיב לבטא בשפתים. אבל קרא דלא תשבעו בשמי לשקר סתמא כתיב על כל השבועות. ואין שום רמז בקרא דקאי על שבועת ביטוי לחוד. וכ"כ הסמ"ק (סי' קכ"ח). וז"ל שלא לשבע בשם לשקר דכתיב ולא תשבעו בשמי לשקר כגון שבועת הפקדון וכל השבועות שמשביעין אותו שלא ישבע לשקר וכו' עכ"ל עיי"ש. וא"כ הדרא קושיא לדוכתה. אמאי לא מייתי תנא אזהרת שבועת הפקדון מלא תשבעו בשמי לשקר. וע"כ אין לנו בזה אלא דברי גאון ז"ל:

ועיקר דברי הרמב"ם בסה"מ שם תמיהני על הר"ב ' מל"מ שלא הרגיש שדבריו תמוהים במש"כ שם דבפ"ה דשבועות התבאר שהנשבע לשקר על כפירת ממון עובר בשני לאוין. משום לא תשבעו בשמי לשקר ומשום לא תשקרו. ונמשכו אחריו ג"כ החינוך והרשב"ץ ז"ל שם שכתבו ג"כ שכן נתבאר בגמרא במסכת שבועות עיי"ש. והוא תמוה שלא נמצא כן לא בפ"ה דשבועות ולא בכל מסכת שבועות. ואולי אפשר לומר דכוונתם למאי דאמרינן (סוף שבועות) וכולן פטורין משבועת שומרין וחייבין משום שבועת ביטוי עיי"ש. הרי דגם שבועת הפקדון בכלל שבועת ביטוי. אלא דכל שמתחייב משום חיובא דשבועת הפקדון לא מיחייב תו בקרבן דשבועת ביטוי. אבל כל שפטור מקרבן דשבועת הפקדון מתחייב מיהת משום שבועת ביטוי. אבל אין מזה ראי'. דאפשר לומר דודאי כל דמיעטי' קרא מדין שבועת הפקדון הו"ל בכלל שבועת ביטוי. אבל כל שיש לה דין שבועת הפקדון לא מיחייב עלה משום שבועת ביטוי כלל. ואינו עובר אלא בלאו דלא תשקרו בלבד. וכן ראיתי להרמב"ם ז"ל גופי' (בפ"א מהלכות שבועות ה"ח) שכתב וז"ל ואם נשבע לו על שקר על ממון שכפר לו הרי זה עובר בלאו אחד. ועל זה נאמר לא תשקרו איש בעמיתו זו אזהרה לנשבע על כפירת ממון עיי"ש. ועכצ"ל שחזר בו ממש"כ בסה"מ שם. ודברי החינוך והרשב"ץ ז"ל שנמשכו אחר מש"כ בסה"מ תמוהים. שלא ראו דהרמב"ם גופי' הדר בי' מזה. איברא דגם דברי הרמב"ם בחבורו הגדול צ"ע מנ"ל הא. ונושאי כליו לא הראו מקורו. וכנראה נקט ברייתא (דפרק הגוזל עצים שם) כפשטה. דמשמע דבשבועת הפקדון ליכא אזהרה אחרת חוץ מלאו דלא תשקרו. אבל הדבר תמוה אמאי. וכבר נתבאר דדעת גאון ז"ל והסמ"ג והסמ"ק אינה כן. וכן דעת החינוך והרשב"ץ:

וראיתי להראב"ד ז"ל בפירושו לספרא (פרשת קדושים פ"ב) שגם הוא ז"ל כבר עמד בזה. וז"ל שם לא תשקרו מה ת"ל לפי שנאמר ונשבע על שקר למדנו עונש. פי' שהנשבע על ממון חבירו והודה משלם קרן חומש ואשם. והיכן הוזהר על שבועה זו. ת"ל לא תשקרו. ולא תשבעו בשמי לשקר אתא לדרשא כדדרשינן לי' בסמיך עכ"ל עיי"ש. מבואר מדבריו אלו שכבר הרגיש ג"כ בקושיא זו. אמאי לא יליף תנא אזהרה לשבועת הפקדון מקרא דלא תשבעו בשמי לשקר. ולזה כתב דהך קרא אתא לדרשא אחרינא כדדרשינן לי' בסמוך. אלא שדבריו צריכין ביאור. ואמנם נראה כוונתו ז"ל לומר דאין ה"נ ודאי דהוה מצי למילף האזהרה מקרא דלא תשבעו בשמי לשקר. אלא משום דשמעינן נמי האזהרה מקרא דלא תשקרו מייתי לה מלא תשקרו. משום דהתנא הולך ודורש קראי כסדר שהם כתובים בפרשה. ודריש תחילה קרא דלא תגנבו. ואח"כ דריש קרא דלא תכחשו ובתר הכי דריש קרא דלא תשקרו. והדר דריש קרא דלא תשבעו בשמי לשקר לדרשא אחרינא. משום דאזהרה לשבועת הפקדון כבר דרש מקרא דלא תשקרו. ולזה מייתי לי' בתר הכי בסמוך לדרשא אחרינא עיי"ש בספרא. ולפ"ז מבואר דגם הראב"ד ז"ל קאי בשיטת גאון ז"ל ושאר ראשונים שהבאתי דגם שבועת הפקדון בכלל אזהרה דלא תשבעו בשמי לשקר. וגם אפשר דגם כוונת גאון ז"ל בפירושא דברייתא כפי' הראב"ד ז"ל עיי"ש היטב בדבריו ז"ל. וכן ראיתי להרמב"ן ז"ל (בר"פ שבועת הדיינים ל"ט ע"א) שכתב בפשיטות לענין שבועת הדיינים שהיא שבועת כפירת ממון דהו"ל בכלל אזהרת שבועת שקר דנפק"ל מקרא דלא תשבעו בשמי לשקר עיי"ש בדבריו. ומדבריו משמע דבכל ענין שנוהגת שבועת הדיינין הרי היא בכלל אזהרת לא תשבעו בשמי עייש"ה ואין להאריך:

ומעתה מדוקדקים היטב דברי רבינו הגאון ז"ל כאן שלא מנה אלא לאו דלא תכחשו שהוא אזהרה לכפירת ממון בלא שבועה. אע"פ דלא עביד הכי אלא מחמת כיסופא. ורוצה להחזיר הממון לבעלים אלא שמכחיש רק לפי שעה כדי שלא יהא נתפם כגנב. וכמש"כ הראב"ד ז"ל שם לקמן באידך ברייתא. דקתני אם גנבת סופך לכחש סופך לשקר וכו'. עיי"ש היטב שדבריו צ"ע שם. שלפי פירושו ההיא ברייתא פליגא אברייתא קמייתא וגם סותרת סוגיא דפרק הגוזל עצים שם עייש"ה. ואכמ"ל בזה. ומ"מ שפיר מנה רבינו הגאון ז"ל לאו דלא תכחשו. אבל לאו דלא תשקרו שהוא אזהרה לכפירה בשבועה. דהו"ל נמי בכלל אזהרה דלא תשבעו בשמי לשקר. ולא באה אלא לאזהרה פרטית לשבועת כפירת ממון. לא מנה. משום דאזיל לטעמי' דבכל כיו"ב אינו מונה אלא האזהרה הכללית בלבד. ואחר שכבר מנה אזהרה הכללית מקרא דלא תשבעו בשמי לשקר. שכוללת כל מיני שבועות שקר. לא הוצרך עוד למנות לאו דלא תשקרו. שאינו אלא אזהרה פרטית לשבועת כפירת ממון בלבד. וגם בלא"ה כיון דבכפירה לחוד בלא השבועה כבר עובר בלאו דלא תכחשו. וגם אחר שכבר כפר. ודאי קאי בכל רגע שעומד בכפירתו ואינו מודה להתובע. בלאו זה דלא תכחשו. וא"כ לאו דלא תשקרו לא איצטריך אלא לאזהרה יתירה שלא ישבע בשקר לקיים כפירתו. וגם משום אזהרת העונש דחומש ואשם דלא ענש אא"כ הזהיר. כדקתני בברייתא שם. וא"כ לענין מנין הלאוין. לפי שיטתו של רבינו הגאון ז"ל אחר שמנה לאו דלא תכחשו. דכבר נפק"ל מיני' עיקר איסורא דכפירה אפי' בלא שבועה. שוב לא הוצרך למנות לאו דלא תשקרו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.