ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/לא תעשה/לה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג לא תעשה לה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ותשא שמעו. כתיב (בפרשת משפטים) לא תשא שמע שוא. והוא אזהרה לדיין שלא ישמע דברי אחד מבעלי הדין עד שיהא בעל דינו עמו. וגם אזהרה לבעל דין שלא ישמיע דבריו לדיין שלא בפני בעל דינו. כדאיתא במכילתא (פרשת משפטים). וגם אמרו שם שהוא אזהרה למקבל לשון הרע עיי"ש ובפרק שבועת הדיינין (ל"א ע"א). ומנאו גם הרמב"ם (בסה"מ לאוין רפ"א) והביא שם המכילתא וסוגיא דפרק שבועת העדות. וכתב שם עוד שבכלל לאו זה ג"כ אזהרה למספרי לשון הרע והמקבלו. והמעיד עדות שקר. והוא ע"פ מאי דאמרינן (בפ"ג דמכות כ"ג ע"א) אמר ר"ש משום ראב"ע כל המספר לשון הרע וכל המקבל לה"ר וכל המעיד עדות שקר ראוי להשליכו לכלבים דכתיב לכלב תשליכון אותו וסמיך לי' לא תשא שמע שוא וגו' קרי בי' נמי לא תשיא עיי"ש. וכ"כ החינוך (מצוה ע"ד) והרשב"ץ (בזה"ר לאוין סי' י') עיי"ש. אבל מפירש"י שם שכתב וז"ל אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס היינו מעיד עדות שקר עכ"ל. נראה דס"ל דעדות שקר אינה בכלל לאו דלא תשא שמע שוא. אלא אסיפא דההוא קרא סמיך דכתיב אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס. וכן מתבאר מדברי הסמ"ג (לאוין י') שמסיים שם בהדיא כולי' קרא עיי"ש. ונראה שכן היתה גירסתו בגמרא שם. וכן נראה מדברי הסמ"ק (סי' רל"ג) שלא הביא שם אלא כל המספר לה"ר והמקבלו ראוי להשליכו לכלבים עיי"ש. והיינו משום דמהך לאו דלא תשא שמע שוא דמיירי בי' התם ליכא למשמע אלא הנך תרתי בלבד. אבל הרשב"ם ז"ל (בפרק ערבי פסחים קי"ח ע"א) כתב דגם מעיד עדות שקר נפק"ל מלא תשא שמע שוא עיי"ש. ובסמ"ג (לאוין ר"ח) נמשך אחר דברי הרמב"ם דכל הנך תלתא נפקי מלאו דלא תשא שמע שוא עיי"ש. ודבריו סותרים זא"ז. אע"פ שהסמ"ג גופי' שם הראה מקום למש"כ כאן עיי"ש בדבריו. והוא תימא. ומיהו בלא"ה דברי הסמ"ג אלו סותרין זא"ז גם מצד אחר. כמו שתמה כבר הר"ב כנה"ג בדינא דחיי כאן עיי"ש. ועכצ"ל דשם לא העתיק אלא לשון הרמב"ם ז"ל כדרכו. אבל אין דעתו כן אלא כמש"כ לעיל (בלאו עשירי). והנה לפירש"י והסמ"ג וסמ"ק עכצ"ל דמאי דמייתי עדות שקר מקרא דאל תשת ידך עם רשע. אין זה אלא אסמכתא בעלמא דרך דרש של אגדה. אבל עיקר קרא אפי' בעדות אמת מיירי. וכמו שיתבאר לפנינו בסמוך. וזה נראה דעת רבינו הגאון ז"ל. דלדעת הרמב"ם וסייעתו ז"ל דקרא דלא תשא שמע שוא כולל נמי אזהרה לעדות שקר. א"כ לפי דרכו של רבינו הגאון ז"ל דאחר שמנה לאו הכללי שוב אינו מונה לאו שבא להזהיר על אחד מפרטי הכלל. א"כ כאן כיון שהוא מונה לאו דלא תשא שמע שוא שוב לא הי' לו למנות לאו דלא תענה ברעך עד שוא. אבל לפירש"י והסמ"ג וסמ"ק ניחא שפיר:

ואמנם גם לפ"ז עדיין צ"ע לכאורה. דלפי דרכו ז"ל אחר שמנה לאו דלא תשא שמע שוא למה מנה לקמן (לאוין ס') לאו דלא תלך רכיל. שהוא אזהרה למספר לשון הרע. וכבר נכללה אזהרה למספר לה"ר בלאו דלא תשא שמע שוא. כמבואר במכילתא ובגמרא שם. אבל גם זה לק"מ. דלאו דלא תלך רכיל כולל נמי אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה. כדאמרינן בפ"ד דכתובות (מ"ו ע"א) ובספרא (פרשת קדושים פ"ד) וכ"כ בסמ"ג (לאוין ט') ובסמ"ק (סי' קכ"ד) וביראים (סי' מ"א) והרשב"ץ (בזה"ר לאוין סי' ל"ב) עיי"ש. ומשום זה הוצרך למנותו. ובלא"ה לפמש"כ הרמב"ם ז"ל (בפ"ז מהלכות דעות) לשון הרע ורכילות שני ענינים מיוחדים וחלוקים בפ"ע הם. ואין זה בכלל זה. ועי' מש"כ בזה הר"ב כנה"ג בדינא דחיי (לאוין ט') עייש"ה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.