ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/לא תעשה/ח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג לא תעשה ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בל תקים אשרה. ומצבה. לא מצינו באשרה בשום דוכתא לשון קימה בתורה כלל. אלא לשון נטיעה. דכתיב לא תטע לך אשרה כל עץ וגו'. (בפרשת שופטים) אלא דבדברי קבלה מצינו (בישעי' כ"ז ט') לא יקומו אשרים וחמנים. וגם שם איננו לשון אזהרה עיי"ש בפירש"י ורד"ק. וא"כ אין לנו שום אזהרה בהקמת אשרה כלל אלא בנטיעתה. ובירושלמי (פ"ד דע"ז סוף ה"א) אמרינן לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו לכם היא עשיי' היא קימה. א"ר הילא עשיי' בתחילה קימה כל שאילו תפול לא יקימנה עיי"ש. הרי דכל שאין לנו בקרא אלא עשייה אין ההקמה בכלל. וא"כ באשרה שלא הזהיר הכתוב אלא על נטיעתה אין לנו לאו אלא בנטיעתה ולא בהקמתה כשנפלה. והיכי כתב רבינו הגאון ז"ל לאו בהקמת אשרה. ואף דאפשר לומר דבאשרה הקמתה היא נטיעתה. דכיון שנפלה הרי נעקרה. וכשחוזר ומקימה הו"ל כנוטעה מחדש. אין זה מוכרח כמבואר. ועי' בפ"ב דסוכה (כ"ז ע"ב) עייש"ה ואכמ"ל בזה. ועכ"פ אין איסורו אלא משום נוטע דאזהר עלה קרא. דבהקמה לית לן בה אזהרה בקרא. ולא הי' לו לרבינו הגאון ז"ל לכתוב בה אזהרה בהקמה. הן אמת דלא חזינא להרמב"ם ז"ל ושאר ראשונים שהביאו דברי הירושלמי להלכה. וצ"ע למה. ואולי אפשר דמפרשי דברי הירושלמי בניחותא. היא עשייה היא קימה. כלומר דקימה נמי אין פירושו אלא עשייה. ור"ה פליג וס"ל דקימה לאו היינו עשייה. ופסקו כסתמא דירושלמי ולא כר"ה דפליג. אבל אין זה מספיק. דאכתי הו"ל להביא דין זה לקולא. כיון דאיפליגו בהכי אמוראי בירושלמי ואכמ"ל בזה. אלא שראיתי להסמ"ג (לאוין מ"ב) שמנה לאו דפסל לא תקימו לכם. אע"פ שכבר מנה לעיל (לאוין כ') לאו דלא תעשה לך פסל. וכתב שם שהוא אזהרה למקים אע"פ שלא עשאו ולא עבדו עיי"ש. אבל הרמב"ם ז"ל וכל הנמשכים אחריו. וכן הבה"ג וכל הנמשכים אחריו לא מנו לאו זה. וכבר תמה הר"ב כנה"ג (בדינא דחיי לאוין מ"ב) על הרמב"ם והרמב"ן ז"ל שלא מנו לאו זה והניח בתימא עיי"ש. וכן קצת שאר אחרונים נתחבטו בזה ולא העלו מזור. אבל לפמש"כ נראה דס"ל כסתמא דירושלמי דהיא עשייה היא קימה ודלא כר"ה. וא"כ אחר שכבר מנו לאו דלא תעשה לך פסל שוב לא הוצרכו למנות לאו דהקמת פסל. דהיא עשיי' היא קימה. ואף דהבה"ג לא מנה גם לאו דלא תעשה לך פסל. מ"מ לק"מ. דמה"ט שלא מנה לאו דלא תעשה לך. לא מנה ג"כ לאו דלא תקימו. כיון דקימה ועשיי' חדא נינהו. ולאו דלא תעשה לך מפרשינן (בפ"ב דר"ה כ"ד ע"ב ובפ"ג דע"ז מ"ג ע"א) לעובדם. וכמו שפירש הרמב"ן ז"ל בסה"מ (לאוין ה') עיי"ש. וכבר מנה הבה"ג לאו דע"ז. ועוד דלפ"מ שפירשו הרמב"ן ז"ל שם. וכן פי' הרשב"ץ ז"ל (בזה"ר לאוין סי' ח') קרא דפסל ומצבה לא תקימו לכם על קיום הצלמים אפי' עשו לו אחרים עיי"ש. א"כ כיון דלפי נוסחת הבה"ג שלפנינו כבר מנה לאו דלא יהי' לך אלהים אחרים. והיינו ע"כ לאזהרה על קיום הצלמים להבה"ג. כמתבאר ע"פ דברי הרמב"ן והרשב"ץ ז"ל שם. וא"כ כבר מנה אזהרה לקיום הצלמים. ולאו דלא תקימו אינו אלא כאחד משאר לאוין שנכפלו בתורה שאינם באים במנין. והסמ"ג שם הביא ראי' שיש לאו בהקמת פסל מדאמרינן בספרא (פרשת בהר) ופסל ומצבה לא תקימו מה מצבה בבל תקימו אף פסל בבל תקימו עיי"ש. ולפי דברי הרמב"ן והרשב"ץ ז"ל שם אין ראי' כמבואר. אלא דדבריהם נגד הירושלמי שהבאתי. מיהו אפשר דסתמא דירושלמי דקאמר היא עשייה היא קימה. היינו משום דס"ל דקימה דקרא היינו קיומם אצלו. וקיום הצלמים מיקרי עשייה. כמבואר במכילתא שהביאו הרמב"ן והרשב"ץ ז"ל שם. דקרא דלא תעשה לך פסל היינו בעשו לו אחרים. וכן פסק הרמב"ם (בפ"ג מהלכות ע"ז ה"ט) ובסה"מ (לאוין ב') ובסמ"ג (לאוין כ') עיי"ש. והיינו דקאמר בירושלמי היא עשייה היא קימה. אבל רבי הילא ס"ל דלא תקימו דקרא היינו הקמה ממש. ולאו היינו עשייה. והם נקטו עיקר כסתמא דירושלמי דלא כרבי הילא אבל דברי הסמ"ג הם כדברי רבי הילא. וס"ל דאין בזה פלוגתא כלל. ומאי דקאמר היא עשייה היא קימה. מתפרש בלשון תמיהא וקושיא. ועלה השיב רבי הילא דלאו היינו הך אלא הך קרא אתי לחדושי אזהרה להקמה שאינה בכלל אזהרה דעשיי' ותרוייהו מיצרך צריכי. ועפ"ז ניחא נמי שפיר מה שהשמיטו הרמב"ם ושאר ראשונים ז"ל ההיא דירושלמי. משום דפסקו כסתמא דירושלמי דס"ל דלא תקימו היינו קיום הצלמים אצלו. וכבר הביאו דין זה כמשכ"ל. והסמ"ג שאינו מפרש כן דברי הירושלמי הביא דין זה להלכה. ומנאה לאו בפ"ע. וכן הוא ג"כ דעת הרא"ם ז"ל ביראים (סי' ס"ד) עיי"ש. אלא שהביאו ראייתם מהספרא שם משום דס"ל דפירושה כפשוטה במעמיד ודלא כהרמב"ן והרשב"ץ ז"ל שפירשוה לענין קיום הצלמים:

ומעתה נראה דגם רבינו הגאון ז"ל דעתו בפי' הירושלמי כדעת שאר ראשונים ז"ל. ופסק ג"כ כסתמא דירושלמי דקאמר היא עשיי' היא קימה. ולזה לא מנה לאו דפסל לא תקימו. ונקט אזהרת אשרה בלשון קימה כלישנא דקרא דישעי' שם דכתיב לא יקומו אשרים וחמנים. וחמנים היינו מצבות. וכללם שניהם בלשון קימה משום דבמצבה לא שייך אלא לשון הקמה. כדכתיב (בפרשת בהר) ומצבה לא תקימו לכם. ובפרשת שופטים ולא תקים לך מצבה. וכזה ממש לשון רבינו הגאון כאן דכתב לשון הקמה על אשרה ומצבה יחד. וגם י"ל שבא לרמז בזה מאי דתניא בספרי (ריש פרשת שופטים פיסקא קמ"ה) לא תטע לך אשרה התורה אמרה ואשריהם תשרפון באש ק"ו שלא יטע. ומניין שלא יקיים ת"ל לא תטע לך אשרה מ"מ עיי"ש. ופי' רבינו הלל ז"ל וכ"כ בב"א דמשמע לא תקיימה להיות נטועה עיי"ש ובמש"כ בז"ר שם. הרי דלהספרי לא תטע היינו לא תקיים. ועוד אמרו שם בספרי לקמן (פיסקא קמ"ו) לא תקים לך מצבה אין לי אלא מצבה אשרה וע"ז מנין ודין הוא ומה מצבה וכו' אשרה וע"ז אינו דין וכו' עיי"ש. הרי דמוקי אזהרה דלא תקימו גם באשרה ולזה כתבה רבינו הגאון ז"ל לאזהרה זו בלשון הקמה. וגם באזהרות הר"א הזקן ז"ל כתב אזהרת אשרה בלשון הכתוב דישעי' שם לא יקומו אשרים עיי"ש. ועי' לקמן בסמוך מה שיתבאר עוד בזה בס"ד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.