ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/לא תעשה/ז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג לא תעשה ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ולא ישמע על פיך זכרוניהם. מדכתיב (בפרשת משפטים) ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך. ומבואר מלשון רבינו הגאון ז"ל שמנאם בלאו אחד. וצ"ע לכאורה דלא משמע הכי בפרק ארבע מיתות. דתנן התם (ס' ע"ב) הנודר בשמו והמקיים בשמו עובר בל"ת. ואמרינן עלה בגמרא (לקמן ס"ג ע"ב) מנ"ל דתניא ושם אלהים אחרים לא תזכירו שלא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד ע"ז פלונית. ולא ישמע על פיך שלא ידור בשמו ולא יקיים בשמו ולא יגרום לאחרים שידרו בשמו ויקיימו בשמו. ד"א לא ישמע על פיך אזהרה למדיח עיי"ש. הרי לכאורה מבואר דשתי אזהרות הן וכל אחת באה להזהיר על ענין מיוחד בפ"ע. וכן הרמב"ם ז"ל (בסה"מ לאוין י"ד וט"ו) מנה בזה שני לאוין. וכן כל הנמשכים אחריו מנאום בשני לאוין מיוחדים כל אחד בפ"ע. אבל דברי רבינו הגאון ז"ל לכאורה תמוהים מסוגיא דהתם. מיהו נראה לפמש"כ התוס' שם בד"ה שלא ידור וכו' וז"ל והא דלא נפקי כולהו מלא תזכירו. משום דאי לא כתיב אלא חד קרא הוה מוקמינן לי' לנודר ומקיים וכו'. מיהו קשה דלא ישמע הוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד. וי"ל דמשוה"כ קאמר ד"א לאוקמי לא ישמע אזהרה למדיח. מעיקרא לא פלגינהו בשני קראי אלא לאסמכינהו בעלמא. דעיקר מילתא דכולהו מלא תזכירו נפקי עכ"ל עיי"ש. הרי מבואר דבאמת כולהו מחד קרא דשם אלהים אחרים לא תזכירו נפקי. ורק לאסמכתא בעלמא פליג להו בתרתי. ורק למדיח איצטריך קרא מיוחד דלא ישמע על פיך. כי היכי דליהוי לאו דשם אלהים אחרים לא תזכירו לאו שלא ניתן לאזהרת מיתת ב"ד ולילקי עליו. דאל"כ לא הוה נפק"ל אזהרת מדיח אלא מההוא קרא גופי' דלא תזכירו. והו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד שאין לוקין עליו. להכי כתב קרא דלא ישמע על פיך אזהרה מיוחדת למדיח. דהשתא שפיר לקי על לאו דלא תזכירו שלא ניתן לאזהרת מיתת ב"ד. והיינו לרבי יהודה דס"ל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו וכמבואר בסוגיא שם. אבל למאי דקיי"ל דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו. וא"כ בלא"ה ליכא מלקות על לאו דשם אלהים אחרים לא תזכירו. גם למדיח לא צריכא אזהרה מיוחדת בפ"ע אלא נפקא שפיר מההוא קרא גופי' דשם א"א לא תזכירו וכולה חדא אזהרה היא. והו"ל כאחד משאר לאוין הכפולים שבאו בתורה רק לחזוק ולזרוז יותר. וא"כ אין לנו למנותן אלא בלאו אחד. ואפי' לדעת הרמב"ם ז"ל (בפ"ה מהלכות ע"ז) דס"ל דגם לדידן דלא קיי"ל כר"י איכא מלקות בלאו דשם א"א לא תזכירו. מ"מ כיון דעיקר האיסור דמדיח שפיר שמעינן נמי מקרא דשם אלהים אחרים לא תזכירו. ולא איצטריך קרא דלא ישמע על פיך אלא כדי שלא יהי' לאו דשם א"א לא תזכירו לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ולא ילקה עליו. אין לנו לענין מנין המצות אלא לאו אחד. כיון דמיהת עיקר איסורא דכולהו מחד לאו נפקא. וכשיטת רבינו הגאון ז"ל בכל כיו"ב. דכל היכא דאיכא לאו כללי ולאו פרטי אינו מונה אלא הלאו הכללי בלבד. והלאו הפרטי שאינו מזהיר אלא על אחד מן הפרטים שכבר נכללו בכלל הלאו הכללי אינו אלא כלאו כפול שאינו בא במנין. כמו שנתבאר אצלנו בהרבה מקומות כיו"ב. ולדעת החולקים על הרמב"ם ז"ל שם וס"ל כפשטא דסוגיא דהתם דלדידן ליכא מלקות בלאו דשם א"א לא תזכירו. פשיטא דאין למנותן אלא בלאו אחד כמו שנתבאר. ולהכי ערבב רבינו הגאון ז"ל הנך תרי קראי בהדי הדדי ועשה מהם אזהרה אחת. וכתב ולא ישמע ע"פ זכרוניהם. להורות דשניהם לאו אחד הם. וכדבריו ממש כן הוא גם באזהרות הר"י אלברגלוני ז"ל שכתב וז"ל ולא ישמע על פיך שם אלהים אחרים עכ"ל עיי"ש. וכן באזהרות הר"ש בן גבירול ז"ל כתב וז"ל ועל פה לא תזכיר שם אלהים אחרים עכ"ל עיי"ש. הרי דשניהם ערבבו שני הלאוין זב"ז כל אחד לפי דרכו. דרמזו בזה דאין שניהם אלא כלאו אחד. וכן באזהרות הר"א הזקן ז"ל משמע דאין כוונתו למנות שניהם אלא בלאו אחד עיי"ש היטב. ומדברי הבה"ג אין הכרע אם כוונתו ז"ל למנותן בשני לאוין או בלאו אחד ורק לישנא דכולי' קרא נקט עיי"ש:

וכן באזהרותיו של רבינו הגאון ז"ל שנתיסדו על סדר עשרת הדברות (בדבור לא יהי' לך). לא מנה אלא לאו דשם אלהים אחרים לא תזכירו בלבד עיי"ש. ולטעמי' אזיל כדבריו כאן. והנה הרמב"ם ז"ל וסייעתו הוסיפו עוד ומנו בזה לאו שלישי. דלאו דשם אלהים אתרים לא תזכירו חלקו לשנים. האחד בא להזהיר על נודר ומקיים ושלא יאמר לחבירו שמור לי בצד ע"ז פלונית וכיו"ב. והשני בא להזהיר שלא להתנבאות בשמה. כמבואר בסה"מ (לאוין י"ד) וכו' עיי"ש. וזהו ע"פ דרכו דשינוי העונשין מחלקן לשנים אע"פ שאין בהם אלא לאו אחד. ומשום דבנודר ומקיים וכיו"ב ליכא אלא מלקות ובמתנבא בשם ע"ז איכא מיתת ב"ד לכן חלקן לשנים. כמו שעשה בלאו דלא יוסיף. שמנה מכה חבירו ומכה או"א בשנים אע"פ דאין בהם אלא לאו אחד. וכן במקלל חבירו ומקלל או"א שאין בהם אלא לאו אחד ומנאם שנים. משום חילוק עונשן. וכל כיו"ב. אבל אין זו דרך רבינו הגאון ז"ל. ואע"פ שמנה מתנבא בשם ע"ז לקמן במספר העונשין בין מחייבי חנק עיי"ש. היינו משום המצוה שעל הב"ד שכן דרכו ז"ל בכל מחוייבי עונשין למנות הלאו במנין הלאוין בפ"ע. והעונש בפ"ע במספר העונשין. אע"פ שבא בו לאו מיוחד ופרטי בפ"ע. כמו שיתבאר לפנינו. וכן באזהרותיו (בדבור לא יהי' לך) מנה מתחילה לאו דשם אלהים אחרים לא תזכירו. ואח"כ מנה עונש המתנבא בשם ע"ז. וכתב וז"ל ומתנבא בשם אליל להדבר. עכ"ל עיי"ש. והוא מלשון דבר ומגפה. כלומר למות. דקדק לרמז בדבריו ז"ל דלא משום אזהרתו חזר למנותו. אלא משום מיתתו שהיא חובת הב"ד כשיטתו. אבל אזהרה אחת לעולם לא תתחלק להיותה נמנית יותר מאחת. דאין לנו במנין המצות אלא מצוות מיוחדות וחלוקות בפ"ע שאין אחת מהן בכלל חברתה. כמו שנתבאר אצלנו שיטת רבינו הגאון ז"ל בכמה דוכתי ובפרט במבוא (סי' ז' שורש תשיעי):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.