ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי/שקלים/ח/א

ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי שקלים ח א

הלכה א מתני' כל הרוקין הנמצאין בירושלים טהורין חוץ משל שוק העליון דברי ר"מ רבי יוסי אומר בשאר כל ימות השנה שבאמצע טמאין שבצדדין טהורין ובשעת הרגל שבאמצע טהורין שבצדדין טמאין מפני שהמעוטין מסתלקין לצדדין כל הכלים הנמצאין בירושלם דרך ירידה לבית הטבילה טמאין ודרך עליה טהורין שלא כירידתן עלייתן דברי ר"מ ר' יוסי אומר כולן טהורין חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה המיוחדין לקברות סכין שנמצאת בי"ד שוחט בה מיד בשלשה עשר שונה ומטביל קופיץ בזה ובזה שונה ומטביל חל ארבעה עשר להיות בשבת שוחט בה מיד בט"ו שוחט בה מיד נמצאה קשורה לסכין הרי היא כסכין:

גמ' ר' אבין בשם ר' יהושע בן לוי קצרן (זבין) של נכרים היה שם אמר ר' חנינה ערודות היו נוחרין בירושלים והיו עולי רגלים משתקעין בדם עד ארכובותיהן ובאו לפני חכמים ולא אמרו להן דבר (ר"ש בר אבא בשם ר"ח קצרן של נכרים היה שם) רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי מעשה בפרדה משל בית רבי שמתה וטהרו את דמיה משום נבילה ר"א שאיל לרבי סימון עד כמה ולא אגיביה שאיל לרבי יהושע בן לוי א"ל עד רביעית טהור יותר מיכן טמא ובאש לרבי לעזר דלא חזר ליה ר' סימון שמועתא רב ביבי הוה יתיב מתני הדין עובדא א"ל רבי יצחק בר ביסנא עד כמה א"ל עד רביעית טהור יותר מיכן טמא ובעט ביה א"ל ר' זריקא בגין דהוה שאיל לך את בעיט ביה א"ל בגין דלא הוות דעתי בי דאמר ר' חנין (דברים כד) והיו חייך תלואים לך מנגד זה שהוא לוקח לו חטין לשנה (שם) ופחדת לילה ויומם זה שהוא לוקח מן הסדקי (שם) ולא תאמין בחייך זה שהוא לוקח מן הפלטור ואנא סמיך אפלטירא מאי כדון העיד רבי יהושע בן פתורה על דם נבילות שהוא טהור מהו טהור טהור מלהכשיר הא ליטמות מטמא תמן תנינן דם השרץ מטמא כבשרו מטמא ואינו מכשיר ואין לנו כיוצא בו ואין לנו כיוצא בו כשיעור טומאתו אבל דמו מטמא כבשרו א"ר יוסי פליגי בה תרין אמוראין חד אמר טמא וחד אמר טהור מ"ד טמא כר' יהודה ומ"ד טהור כר' יהושע בן פתורה א"ל רב אבדומה דמן נחותה ויאות דרבי יהודה מוריינה דבי נשיאה הוה:

כל הרוקין וכו': לא כן אמר רבי אבהו בשם ר' יוסי בן חנינה לא גזרו על הרוקין שבירושלים הא איתמר עליה רבי אבין בשם ריב"ל קצרן של נכרים היה שם: בשאר ימות השנה הטמאין מהלכין שיבולת והטהורין מהלכין מן הצד °והטהורין מהלכין סתם °והטמאים אומרין להן פרושו בשעת הרגל הטהורים מהלכין שיבולת והטמאין מהלכין מן הצד °הטמאין מהלכין סתם °והטהורין אומרים להן פרושו:

וכל הכלים הנמצאים כו': לא כן א"ר אבהו בשם ר' יוחנן לא גזרו על הכלים שבירושלם מכיון שנמצאו דרך ירידה לבית הטבילה נעשו הוכיח אבא שאול היה קורא אותן ציפורין מ"ד ציפורין שהיה דומה לציפורין מ"ד מריצה שמריצה את האבן לבית הקברות:

קופיץ וכו': תני הסכין קשורה לה הרי זו כמותה:

---

ביאור

---

מתני'. כל הרוקין הנמצאין בירושלים טהורים. דאילו חוץ לירושלים גזרו על כל הרוקין טומאה שמא רוק הזב הוא אבל בירושלים לא גזרו על הרוקין דאזלי' בתר רובא שבירושלים הרוב טהורים: חוץ משל שוק העליון. שהי' שוק של כובסין נכרים וחכמים גזרו על הנכרים שיהיו כזבין לכל דבריהן ורוקן טמא: שבאמצע. רוק שבאמצע הדרך טמאין משום דשכיחי זבין וזבות ומהלכין באמצע הדרכים והחברים מסתלקין לצדדין מקום שאין דריסת הרגל מצוי' הלכך שבצדדין טהורין: ובשעת הרגל. שכל ישראל חברים ברגל: כל הכלים הנמצאים בירושלים. דאילו חוץ לירושלים גזרו טומאה על כל הכלים מספק אבל בירושלים לא גזרו שהרוב טהורין: דרך ירידה לבית הטבילה טמאין. שהי' בית הטבילה במקום משופע והיו שתי דרכים היורדים לטבול הולכין בדרך אחת והעולים מן הטבילה עולים בדרך אחרת כדי שלא יגעו טמאים בטהורים והלכך בדרך ירידה טמאין שנפלו מיד המביאם לטבילה: שלא כדרך ירידתן עלייתן. פי' ששני דרכים היו אחת ליורדים ואחת לעולים מן הטבילה וכדפירשתי: כולן טהורין. דדרך ירידה נמי ספק נינהו ולא גזרו כלל על ספק כלים בירושלים: המיוחדים לקברות. כל אלו שחופרין בהן את הקבר ואלו בודאי טמאין בדרך ירידתן: בארבעה עשר. בערב הפסח: שוחט בה מיד. ואינו חושש שמא טמאה היא דודאי הטבילוה בעלי' מאתמול כדי שיהיה לה הערב שמש ותהא ראוי' לשחוט בה בי"ד את הפסח: בי"ג שונה ומטביל. שונה בהזאה דילמא נטמאה במת והוצרכה להזאה שלישי ושביעי ובשלישי ודאי הזה עלי' הבעלים כדי שתהא ראוי' לשחוט בה את הפסח אלא דילמא עתה הוא שביעי שלה שהי' סיפק ביד בעלים לשנות בהזאה היום ולהטבילה ויהי' לה הערב שמש ותהא ראוי' לשחיטה למחר הלכך שונה בהזאה ומטבילה: קופיץ. סכין גדול עשוי לשבר בו עצמות: בזה ובזה שונה ומטביל. בין בי"ג בין בי"ד שונה ומטביל משום דקופיץ אינו צריך לפסח שאסור בשבירת עצם ואינו צריך לו אלא לחגיגה שעושה בט"ו ודילמא יום י"ד הוא יום שביעי שלו, ובגמ' בבלית בעי למידק מינה דמתני' כבן תימא דס"ל חגיגת י"ד אסור בשבירת עצם ומשני לה אף לרבנן: חל י"ד להיות בשבת שוחט בה מיד. אף בקופיץ דכיון דא"א להטבילה בשבת ויו"ט ע"כ הטבילוה מאתמול, וקופיץ ראוי נמי לשחוט בו אלא עשוי יותר לשבר בו עצם: נמצאה קשורה לסכין הרי היא כסכין. ואפי' נמצאה בי"ד שלא חל בשבת שוחט בקופיץ מיד דודאי הטבילוה עם הסכין:

גמ'. קצרן של נכרים היה שם. בשוק עליון והלכך רוקים ששם טמאין ומאן דגריס של זבין הכי מפ' לה בשוק העליון אין דריסת הרגל מצויה שם והיו זבין וזבות שמתרחקים מבנ"א מצויין שם: ערודות. חיה ששמה ערוד והוא חמור הבר: היו נוחרין. הנכרים לצורך אריות שלהם בקרקסאות: ולא אמרו להם דבר. משום דדם נבילות אינו מטמא כדלהלן: יותר מיכן טמא. יותר מרביעית דם טמא והכי תנינן פ"ה דעדיות ר"י אומר ששה דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה דם נבילה ב"ש מטהרין וב"ה מטמאין ותני עלה בברייתא בגמ' בבלית שבת ע"ז א' א"ר יוסי ברבי יהודה אף כשטמאו ב"ה לא טמאו אלא בדם שיש בו רביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית ופלוגתייהו דב"ש וב"ה אי חשיב כבשר לטמא אדם משום נבילה אבל טומאת משקין אית לי' לטמא אוכלין וקאמר ריבר"י דלב"ה נמי לא תימא מטמא בכזית כבשר אלא בעי רביעית ומשום שכזית דם קרוש הרי הוא רביעית בלח: ובאש לר"א וכו'. וחרה לו לר"א על שר' סימון לא אשגח בי' ולא חזר לו על שמועה זו: הדין עובדא. בפרדה של בית רבי: א"ל ר' יצחק בר ביסנא עד רביעית. בלשון שאילה: ובעט בי'. ר' ביבי: בגין דהוה שאיל לך. ר' יצחק את בעיט בי': דלא הוות דעתי בי. שאין דעתי מיושבת עלי: זה שלוקח חטים לשנה. ואין לו שדה משלו וכל שנה הוא צריך ליקח עליו נאמר והיו חייך תלואים וגו' שמתיירא שלא לעולם מוצא ליקח: מן הסדקי. זה המוכר תבואה ולוקח ממנו מעט מעט וכיון שזה אין לו אפי' לשנה נמצא הוא מפחד יומם ולילה: מן הפלטור. מן הנחתום לוקח ככרות וכל שעה הוא צריך ליקח: ואנא סמיכנא אפלטירא. ולכך אין דעתי מיושבת עלי: מאי כדון. דם נבילות מאי הוה עלה: מהו טהור. ודחי הגמ' דמהו טהור דקאמר: מלהכשיר. שאין תורת משקה עליו להכשיר זרעים לקב"ט שאין דם נבילות מכשיר: ואין לנו כיוצא בו. וקס"ד דמטמא ואינו מכשיר לא מצאנו כיוצא בו שכל שאינו מכשיר אינו מטמא הלכך דם נבילה אי אמרת אינו מכשיר ע"כ אינו מטמא: ואין לנו כיוצא בו כשעור טומאתו. ודחי דהא דקאמר ואין לנו כיוצא בו לענין שעור טומאתו שדם השרץ מטמא בכעדשה כבשרו ולענין זה שפיר קאמר דאין לנו כיו"ב דאילו גבי נבילה בשרו בכזית ודמו ברביעית: מ"ד טמא כר"י. דאיהו דאמר בברייתא ששה דברים וכו' וב"ה מטמאין והלכה כב"ה: ומ"ד טהור כר' יהושע בן פתורה. ולא ס"ל למאי דדחי הגמ' לעיל: ויאות. הוא דאמר דר"י הוא דמטמא: דר"י מוריינא דבי נשיאה הוה. שהוא הי' מורה הוראה לבית רבי ועל פיו היו עושין כל דדבריהם והא מעשה בפרדת בית רבי שטהרו את דמה ואמרו עד רביעית טהרו הא למדת דר"י מטמא ברביעית, והך עובדא דלעיל כמ"ד טהור הוא דהא עולי רגלים היו משתקעין בדם עד ארכובותיהן דנפישי טובא מרביעית ולא אמרו להם דבר: לא גזרו על הרוקין שבירושלים. והלכך בשוק העליון נמי נהי דליכא רובא טהורים הא אכתי ספק הוא וכיון דלא גזרו על הרוקין שבירושלים לוקמוה אעיקר דינא דספק טומאה ברה"ר טהור: קצרן של נכרים הי' שם. ורוב רוקין טמאין: הטמאין מהלכין שיבולת. פי' באמצע השביל: והטהורים. שהן המועטין אומרים להם פרושו מאתנו ואל תטמאונו וברגל איפכא הוה: לא גזרו על הכלים שבירושלים. הלכך נהי דבדרך ירידתו ליכא רובא טהורין הא מ"מ מידי ספק לא יצאו והא בירושלים לא גזרו כל עיקר והי' מן הדין שספיקו טהור: נעשו הוכיח. שהן טמאין ובתורת ודאי מטמאינן לה: הי' קורא אותן ציפורין. מריצה דמתני' הי' קורא ציפורין: שהי' דומה לצפורן. אדם, כדמות צפורן מחודד בקצהו: מריצה את האבן. נותנים לתוכה אבנים ומריצין אותן לבית הקברות: תני הסכין קשורה לה הרי זו כמותה. שע"י הקשר הי' ניכר אם הקופיץ טפל לסכין או איפכא ובמתני' תני שאם הקופיץ טפל לסכין הרי הקופיץ כסכין והשתא אמר שאם הסכין טפילה לה לקופיץ הרי זו כקופיץ:

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)