ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי/שביעית/ב/ה

ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי שביעית ב ה

הלכה ה מתני' האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ר"ה מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית ואם לאו אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה ר"ש שזורי אומר פול המצרי שזרעו לזרזן בתחילה כיוצא בהן ר"ש אומר אפונים הגימלונים כיוצא בהן ר"א אומר אפונים הגימלונים שתרמלו לפני ר"ה:

גמ' האורז והדוחן כו' בפירות הלכו אחר שליש ובאורז אחר השרשה ובירק בשעת לקיטתו °איסורו מניין שהילכו בפירות אחר השליש מגרנך מיקביך מגרנך ולא כל גרנך מיקביך ולא כל יקביך מעתה אפי' פחות משליש אמר ר"ז כתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך דבר שהוא נזרע ומצמיח יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח מעתה שליש הראשון לשעבר ושליש השני לבא אמר רבי יוחנן מחג הסוכות מה חג הסוכות לבא ואת מהלך בו לשעבר ואילו הואיל וזה לבא את מהלך בהן לשעבר נאמר אף באורז ובדוחן ופרגין ובשומשמין כן רבי חונא בר חייא אמר שא"א לעמוד עליו מתיבין לחונא בר חייא והתני צובר את גורנו לתוכו ונמצא מעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו אמר רבי יוסה קיימא חונא בר חמא רבי יונה חונה בר חייא בשם שמואל כתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך מעשר אחד את מעשר בשנה אחת ואין את מעשר שתי מעשרות בשנה א' התיבין הרי פול המצרי הרי הוא שני מעשרות בשנה אחת דתני צובר את גורנו לתוכו ונמצא מעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו אמר רבי זעירא כתיב שש שנים תזרע שדך ואספת ששה זורעין וששה אוספין לא ששה זורעין ושבעה אוספין אמר רבי יונה בשיתה לי נן יכלין קיימן אלא בז' אלא כיני ששה זרעין °שבעה אוספין לא ששה זרעין וחמשה אסיפין התיבון הרי פול המצרי הרי ששה זורעין וחמשה אוספין דתני צובר גורנו לתוכו ונמצא מעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו מניין שהילכו בירק אחר לקיטתו עישורו מגרנך ומיקבך מה גורן ויקב שהן חיין ממי השנה שעברה את מהלך בהן לשעבר ואילו הואיל והן חיין ממי השנה הבאה את מהלך בהן לבא התיבון הרי פול המצרי זרעו לזרע מתעשר לשעבר זרעו לירק מתעשר לבא וקסמיה בידיה זרעו לזרע הוא חיי ממי השנה שעברה זרעו לירק הוא חיי ממי השנה הבאה: ר"ש שזורי אומר כו'. מהו תרמילו עבדון קנקולין רבי בא בר זבדי בשם ר"ש בן לקיש הלכה כר"ש שזורי אמר רבי יוסה הורי רבי לעזר לרבי שובתי דצדוקי כהדא דר"ש שזורי תני שש מידות אמרו חכמים בפול המצרי זרעו לזרע מתעשר לשעבר זרעו לירק מתעשר לבא זרעו לזרע ולירק או שזרעו לזרע וחישב עליו לירק מעשר מירקו על זרעו ומזרעו על ירקו בשהביא שליש לפני ר"ה אבל אם הביא לאחר ר"ה זרעו מתעשר לשעבר וירקו מתעשר בשעת לקיטתו עישורו בשלקט ממנו לפני ר"ה אבל אם לקט ממנו לאחר ר"ה בין זרעו בין ירקו מתעשר לבא זרעו לזרע וחישב עליו לירק באין מחשבה זרעו לירק וחישב עליו לזרע לעולם אין מחשבת זרע חלה עליו אלא אם כן מנע ממנו שלושה מורביות כשהביא שליש לפני ר"ה אבל אם הביא שליש לאחר ר"ה אפילו °(לא) מנע ממנו שלשה מורביות: זרעו לזרע ועשה כולו קצצין גמורין לפני ר"ה זרעו מתעשר לשעבר ירקו מתעשר בשעת לקיטתו עישורו מקצתן עשה קצצין גמורים ומקצתן לא עשה הדא הוא צובר גורנו לתוכו ונמצא מעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו תני רבי אבדומי דחיפה אפילו לא עשה כולו קצצין גמורין לפני ר"ה זרעו מתעשר לשעבר וירקו בשעת לקיטתו עישורו אר"י והוא שהביא שליש למחשבת זרע אבל אם הביא שליש למחשבת ירק אפשר לומר זרעו מתעשר לשעבר וירקו בשעת לקיטתו עישורו ואת אמרת צובר את גורנו לתוכו ונמצא מתעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו. זרעו לזרע לפני ראש השנה שביעית ונכנסה שביעית בין זרעו בין ירקו מותר זרעו לירק לפני ר"ה שביעית ונכנסה שביעית בין זרעו בין ירקו אסור זרעו לזרע ולירק לפני ר"ה השביעית ונכנסה שביעית פשיטא זרעו מותר ירקו מהו תני רבי חייא אסור תני רבי חלפתא בן שאול מותר מאן דאמר מותר דבר תורה מ"ד אסור מפני מראית עין רבי סימון בר זבדי בעי קומי רבי יוסי ואפילו להאכיל את בהמתו יהא אסור מפני מראית עין אמר ליה לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו ולא יהא לוקט על האומן א"ר יוסה ב"ר בון אם נעקרו הנימה מותר ואפילו כמ"ד אסור היה לוקט ונמצא בתוכו ירק מותר כהדא בר נש עאל טעון עשר מיסרין דלובי מעשר לרבי ירמיה א"ל לא תיעבד כן לא תלקוט אלא צורכה דלפצה זרעו לפני ר"ה השמינית ונכנסה שמינית בין זרעו בין ירקו אסור זרעו לירק לפני ר"ה השמינית ונכנסה שמינית בין זרעו בין ירקו מותר זרעו לזרע ולירק לפני ר"ה שמינית ונכנסה שמינית זרעו אסור וירקו מותר:

---

ביאור

---

מתני'. מתעשרין לשעבר. כגון אם השרישו בשני' ומיד נכנסה שלישית לענין מעשר אזלי' לשעבר ומפריש מע"ש: ומותרין בשביעית. כגון אם השרישו בשישית קודם ר"ה של שביעית לא חייל עלייהו קדו"ש: ואם לאו. שהשרישו לאחר ר"ה ונמצא שהשרישו בשביעית אסורין (משום דכל שזרע בערב שביעית ונקלט בשביעית עבר אאיסור מלאכה משום תוספת שביעית ויעקור למ"ד טעמא לעיל משום שנחשדו ישראל על השביעית ועוד שאם השרישו לאחר ר"ה אלו בגזירת ספיחין נינהו וצריך לעקרן): ומתעשרין לשנה הבאה. שאם השרישו לאחר ר"ה היינו בשלישית מתעשרין מעשר עני וכן לענין שלא יעשר מן החדש על הישן ומשום דבאלו המינים והיינו קטניות אזלי' בתר השרשה לקבוע של איזה שנה הן: כיוצא בהן. שכיון שזרען לזרע יש להם דין קטניות לילד בהן אחר השרשה: שתרמלו לפני ר"ה. ס"ל דאין להם דין ירק לילך בהן אחר לקיטה אבל בתר השרשה נמי לא אלא משנעשתה הקליפה כמין תרמיל לאפונים זו היא שקובעת שנתן:

גמ'. בפירות הילכו אחר שליש. פי' בתבואה משתביא שליש חל עלי' חיוב מעשר וכן לענין חדש וישן לקבוע של איזה שנה הן אזלי' בתר הבאת שליש: ובאורז אחר השרשה. וכדתנן במתני': ובירק. הלקיטה קובעתו למעשר: מגרנך ולא כל גרנך. מגרנך כתיב ודייק מינה ולא כל גרנך פעמים שאין אתה צריך לעשר את גרנך ואיזה זה הגורן מפירות שלא הביאו שליש הא למדת שהבאת שליש קובעתו לחיוב מעשר הלכך מתעשר נמי כשנה שהביאו בה שליש: מעתה אפי' פחות משליש. פחות משליש נמי יהיה בו חיוב מעשר ועדיין יש לך לקיים הכתוב מגרנך בשעור אחר פחות הרבה משליש ומנא ידעי' למידק דבהבאת שליש נקבע למעשר: דבר שהוא נזרע ומצמיח. שעור פרי שאם יזרעו אותו יצמיח וקים להו לחז"ל דפחות משליש אם זורעין אינה מצמחת: שליש הראשון לשעבר. דהא לא ילפי' אלא דבהבאת שליש מתחייב הוא במעשר מעתה נימא דאם הביא שליש בשני' ונכנסה שלישית שליש הראשון מתעשר כשני' מע"ש ושליש השני יתעשר כמעשר שנה שלישית מ"ע ומנין דאזלי' בתר שליש שיהא מתעשר כולו כשנה שהביאו שליש: מחג הסוכות. בפ' הקהל כתיב מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות וגו', ומה עניו שמיטה אצל חג הסוכות דהא במוצאי שביעית מיירי קרא כדכתיב מקץ שבע שנים אלא ללמדך: מה חג הסוכות לבא ואת מהלך בו לשעבר. חג הסוכות של שמינית הוא ואכתי קרי לה שנת השמיטה משום דפירות שהביאו שליש בשנת השמיטה ונלקטין בשמינית אזלי' בהו בתר שליש ויש להן קדו"ש ה"נ לענין מעשר אזלי' בתר שליש לענין שנת המעשר: נאמר אף באורז וכו'. לילך בהן אחר שליש ומה טעם אזלי' בהו אחר השרשה: שא"א לעמוד עליו. שאינן מביאין שליש בבת אחת ויש מהן מאחרין להביא שליש ויש מהן מקדימין ואם אתה הולך בהן אחר שליש נמצאו חדש וישן מעורבין שקצתן הביאו שליש קודם ר"ה וקצתן אחר ר"ה הלכך מסתברא לילך בהן אחר השרשה שכולן משרישין כאחת: והתני צובר את גורנו וכו'. פי' מה בכך אי חדש וישן מעורבין יצבור גורנו לתוכו ויבללם יפה ויפריש ב' מעשרות ומעשר מן החדש שבו על החדש שבו ומן הישן שבו על הישן שבו דהא סמכינן אבילה, וכדתני בתוספתא לענין פול המצרי שהזורעו לזרע מתעשר לשעבר ותורת קטניות עליו זרעו לירק מתעשר לבא בתר לקיטה כירק ואם זרעו לזרע ולירק צובר את גורנו לתוכו ונמצא מעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו הרי דמפריש ב' מעשרות וסמכינן אבילה, והא דאמר מזרעו על ירקו וכו', ר"ל שאין קפידא אף שנוטל מן הזרע ומהירק: אר"י קיימא חונא בר חמא. ר' יוסה אמר שחונא בר חמא תירצה ור' יונה אמר שחונה בר חייא תירצה בשם שמואל: מעשר אחד את מעשר בשנה אחת וכו'. ובאורז ודוחן אי אזלי' בהו בתר שליש וכדבעית למימר נמצא לעולם מעשר ב' מעשרות והתורה אמרה מעשר אחד: הרי פול המצרי וכו' ונמצא מעשר מזרעו על ירקו. קושיא היא הרי פול המצרי זמן השרשתו בר"ה ולעולם מקצת מהן משרישין קודם ר"ה ומקצת אחריו ואפי' אי אזלי' בהו בקטניות בתר השרשה אכתי פול המצרי מפריש לעולם ב' מעשרות וכדתני עלה דצובר גורנו וכו' ונמצא מעשר מן החדש שבו וכו': אמר ר"ז. יליף לה מקרא אחרינא: ששה זורעין וששה אוספים. כדמשמע קרא דמה שאתה זורע שש שנים אתה אוסף דעלה הוא דכתיב ואספת ואם ניזיל בקטניות בתר שליש ונסמוך על בילה למעשר כדבעית למימר ע"כ מה שזרע בשישית ונכנסו בשביעית אתה נוהג בהן מנהג שביעית לחומרא שמא הביאו שליש אחר ר"ה ונמצא ליכא אלא חמשה אסיפין: לא ששה זורעין ושבעה אוספין. היא סיומא דמילתא דר"ז ועלה מתמה ר"י: בששה לי נן יכלין קיימין. למאי דבעית למימר דניזל בתר שליש אין אנו מקיימין אפי' ששה אוספין: לי נן. לית אנן: אלא בז'. ולענין מה באת לדייק שבז' הקפידה תורה שלא יהא אסיף: אלא כיני. הכי יש לך למידק: לא ששה זרעין וה' אוספין. וכדפרשינן: התיבון הרי פול המצרי הרי ששה זורעין וחמשה אוספין וכו'. אפי' אי אזלי' בקטניות בתר השרשה נמי נמצא בפול המצרי ליכא אלא חמשה אסיפין שהרי אי אתה יכול לעמוד עליו איזה זמן הוא משריש ולעולם קצתן משרישין קודם ר"ה וקצתן אחריו ואתה צריך לנהוג בהן קדו"ש לחומרא, ולא משני: מה גורן ויקב שחיין הן ממי שנה שעברה. דסגי להו במי גשמים ונמצאו גדלין ממי שנה שעברה הלכך הלך בהן אחר שליש: ואילו הואיל והן חיין ממי שנה הבאה. דהירק צריך להשקותו תדיר וכמה דכתיב והשקית ברגלך כגן הירק שדולין ומשקין אותו הלכך אף משהביא רובו בשנה שני' ונכנס לשלישית גדל הוא על מי שנה שלישית ולהכי אזלי' בהו בתר לקיטה למעשר: התיבון וכו' וקסמי' בידי'. בתמי' שאם זרעו לזרע אזלי' בהו בתר השרשה ומתעשר לשעבר ואת אמרת בהו טעמא משום דחיין ממי שנה שעברה ואילו אם חשב עליו לירק מתעשר הוא לבא, וכי קסמים בידיו של הפול הזה לידע שאם חשב עליו בעה"ב לירק גדל הוא נמי אמי שנה הבאה: עפרון קנקולין. הוקשו קליפתן ונעשו כמין כיס: צדוקי. שם מקום: זרעו לזרע מתעשר לשעבר. דתורת קטניות עליו ואזלי' בהו בתר השרשה וכר"ש שזורי דפסקינן הלכתא כוותי': זרעו לירק מתעשר לבא. אחר לקיטתו עישורו כשאר ירקות כיון שזרעו לאכול את הירק ולא לקיים את הזרע דינו כירק: זרעו לזרע ולירק. אם זרעו גם לצורך הזרע וגם לירק: או שזרעו לזרע וחישב עליו לירק. שחישב עליו אח"כ גם לירק: מעשר מירקו על זרעו וכו'. פי' לשניהם מעשר א' דמתעשרין לשעבר כדין זרע ומשום דהזרע עיקר והירק נגרר אחריו (אבל צריך לעשר מן הזרע על הזרע ומן הירק על הירק אלא שסמכינן אבילה): בשהביא שליש לפני ר"ה. כיון שכבר בא להם חיוב קודם ר"ה וכבר הוקבע כולו להתעשר לשנה שעברה: והוא בשליקט לפני ר"ה. דכיון שגלי אדעתי' שרוצה לזרע וכבר ליקט קצת מהשדה זו לזרע שוב אינו נגרר אחר הירק והלכך מתעשר לשעבר: אבל אם לקט ממנו רק לאחר ר"ה וכו' מתעשר לבא. כדין ירק דאזלי' בהו בתר לקיטה וגם הזרע נגרר אחריו: זרעו לזרע וכו' באין מחשבה. מהני מחשבתו ליתן לו דין כזרעו לזרע ולירק ולענין כל הדינים ששנינו בזרעו לזרע ולירק וכדלעיל, וג' חילוקי דינים שנינו בהן הביא שליש לפני ר"ה מתעשר כולו לשעבר, הביא שליש לאחר ר"ה וליקט ממנו קצת קודם ר"ה זרעו מתעשר לשעבר וירקו לבא, ליקט ממנו רק אחר ר"ה מתעשר כולו לבא: זרעו לירק וחישב עליו לזרע. אחר שכבר זרעו לירק נמלך וחישב עליו לזרע: אין מחשבת זרע חלה עליהם. דהירק עיקר, והלכך כשזרעו לזרע מהני מחשבת ירק ליתן לו גם דין ירק: אלא אם כן מנע ממנו שלשה מורביות. זמן השקאתה שרגילין להשקות השדה קרי מורביא ואם מנע ממנו מים ולא השקה אותה ג' מורביות הוקשו ונעשו זרע וכיון שעשה מעשה מהני ליתן לו דין זרע: אפי' מנע ממנו שלשה מורביות. מתעשר לבא כדין ירק דכיון דהביא שליש לאחר ר"ה וכבר עמד כולו בדין ירק ונגרר הכל אחר הירק: זרעו לזרע. וחישב עליו אח"כ לירק ששנינו לעיל דאם הביא שליש לפני ר"ה מתעשר כולו לשעבר, ועלה אמר: ועשה כולו קצצין גמורין לפני ר"ה. שאם בשלו הפירות כל צרכן קודם ר"ה ואחר ר"ה הוסיפו קצת עלים לצמוח: ירקו מתעשר בשעת לקיטתו עישורו. ירק שהוסיף אחר שעשה קצצין שוב אינו נגרר אחר הזרע כיון דהזרע עומד כבר ליקצר והלכך אזלי' בהו בתר לקיטה: מקצתן עשה קצצין וכו'. ומעתה מעורבין החדש והישן דיש מהן ירק דאזלי' בהו לשעבר ומהן דאזלי' לבא: צובר את גורנו ומעשר מזרעו על ירקו וכו'. מפריש ב' מעשרות וסמכינן אבילה למימר דמעשר מן החדש שבו על החדש שבו ומן הישן שבו על הישן שבו ומזרעו על זרעו ומירקו על ירקו [והא דקאמר מזרעו על ירקו כו' ר"ל שאין בזה קפידא אף שלוקח מהזרע ומהירק]: אפי' לא עשה קצצין גמורין וכו'. פליג אמאי דתני לעיל דאם זרעו לזרע וחישב עליו לירק מתעשר לשעבר וס"ל דמהני מחשבת ירק לענין שיתעשר הירק אחר לקיטתו: והוא שהביא שליש למחשבת זרע. חישב עליו לירק אחר שהביא שליש שמשהביא שליש כבר הוקבע הזרע להתעשר לשעבר ובכה"ג אמרי' דזרעו מתעשר לשעבר: אבל וכו' אפשר לומר וכו'. כלומר כיון דחישב עליו מחשבת ירק קודם שהביא שליש מהני מחשבת ירק לחשוב מעתה את הירק עיקר והזרע נטפל לו להתעשר לבא וכי את אמרת בכה"ג צובר את גורנו וכו' בתמי': זרעו וכו' לפני ר"ה השביעית. קודם ר"ה של שביעית והשריש עוד בשישית: בין ירקו בין זרעו מותר. דכיון דבזרע אזלי' בתר השרשה והוא חישב עליו לזרע נמצא דשל שישית הוא ושרי גם הירק: זרעו לירק וכו' אסור. דבירק אזלי' בתר לקיטה: פשיטא זרעו מותר ירקו מהו. דהא לעיל לענין מעשר שנינו דאף הירק נטפל לזרע הלכך זרעו פשיטא מותר ירקו מהו לענין שביעית: מ"ד מותר דבר תורה. וכדפרשינן דהירק נטפל אחר הזרע: מ"ד אסור משום מראית עין. דיאמרו זה לקט בשביעית ירק ונוהג בהן מנהג שישית: לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו. לאכול אבל לבהמתו שרי להאכיל: ולא יהא לוקט על האומן. לא יהא לוקט כל השורה ירק אלא מעט מעט ומאכיל לבהמתו מיד: אם נעקרו הנימה. אם נעקרה כבר כל השורה מותר: ואפי' כמ"ד אסור היה לוקט ונמצא בתוכו ירק. הי' לוקט זרע ומצא בתוכו ירק שרי לאכלו הוא עצמו אפי' למ"ד אסור: עאל טעון עשר מיסרין דלובי מעשר לר' ירמי'. הי' טעון עשר אגודות ירק מפול המצרי (היא מצרי היא לובי) והביא מעשר לר' ירמי' שהי' לוי, ושביעית היתה וכיון דאזלי' בהו לשעבר צריך להפריש ממנו מעשר: א"ל לא תיעבד כן. ללקוט הרבה ירק כאחת ומשום מראית עין וכנ"ל: ולא תלקוט אלא צורכו דלפצה. מה שאתה צריך לבשל בקדרה לאכול מיד, לפצה לשון אילפס: זרעו לזרע ולירק וכו' זרעו אסור וירקו מותר. ומשום דלענין איסור ספיחין לעולם הלך בהן לקולא הלכך אם נכנס לשביעית אזלי' בהן אחר השרשה ואם נכנס לשמינית אזלי' בהו בתר לקיטה:

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)