ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי/שביעית/א/ג
| < הלכה קודמת · הלכה הבאה > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הירושלמי מראה הפנים רידב"ז |
ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי
שביעית א ג
הלכה ג מתני' אחד אילן סרק ואחד אילן מאכל רואין אותן כאלו הן תאינים אם ראוין לעשות ככר דבילה של ששים מנה באיטלקי חורשין כל בית סאה בשבילן פחות מכאן אין חורשין להן אלא צורכן היה א' עושה ככר דבילה ושנים אין עושין או שנים עושין וא' אינו עושה אין חורשין להן אלא צורכן עד שיהו שלשה ומשלשה ועד תשעה היו עשרה ומעשרה ולמעלה בין עושין בין שאינן עושין חורשין כל בית סאה בשבילן שנאמר בחריש ובקציר תשבות אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית אלא חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית וקציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית רבי ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר:
גמ' אחד אילן סרק ולמה אמרו תאינים ע"י שפירותיהן גסין והן עושות הרבה הרי אתרוג פירותיו גסין ואינו עושה הרבה הרי זיתין עושין הרבה ואין פירותיהן גסין ואלו עושות הרבה ופירותיהן גסין אמר רבי חייא בר אדא כל אילניא עבדין שנה פרא שנה והדא תאינתא עבדא כל שנה: היה עושה כו'. רבי ביבי בשם רבי חנינא ובלבד שלא יפחות מחשבון משולשים זעירא ב"ר חנינא אמר ובלבד שלא יפחות מחשבון מתושעין היו ארבעה והבקר עובר בכליו שנים ואין הבקר עובר בכליו מכיון שאין הבקר עובר בכליו את רואה אותן כאלו חמשה. היו חמשה תפלוגתא דר"ש ורבנן דתנינן תמן כרם שהוא נטוע על פחות מד' אמות ר"ש אומר אינו כרם ורבנן אומרים כרם ורואין את האמצעית כאילו אינן וחורשין כל בית סאה בשבילן. שנאמר בחריש ובקציר תשבות. לא אתיא דלא על רישא אין חורשין להן אלא צורכן שנאמר בחריש ובקציר תשבות. אין צריך לומר כו' ר' ישמעאל כדעתיה דרבי ישמעאל אמר אין העומר בא מסוריא יצא קציר העומר שהיא מצוה:
מתני'. רואין אותן כאילו הן תאינים. אילן סרק שאינו עושה פירות וכן אילנות שנותנין שאר פירות כולן משערין בתאנים אם הן ראוין לעשות וכו': או שנים עושין וא' אינו עושה. ואפי' שנים עושין ג' ככרי דבלה: אלא צורכן. כמלא אורה וסלו וכל בית סאה דינו כשדה לבן: עד שיהו שלשה. עושין כ"א ככר דבלה: ומשלשה ועד תשעה. נמי אם כל אחד עושה כשעור הזה חורשין כל בית סאה: ומעשרה ולמעלן. לבית סאה: בין עושין וכו'. דעשרה לבית סאה חשיבי ודינו כשדה אילן אף אם אין עושין וכ"ז פי' הר"ש אבל הרמב"ם מפ' דכל ג' אילנות כאחת צריכין לעשות ככר דבילה. ואם היו שנים כאחת עושין ככר ואחד אינו עושה כלום אין חורשין להן אלא צורכן ולא אמרי' כיון שעושין ככר דבילה מה לי א' עושה מה לי הן ג' וכן מג' ועד תשעה אם עושין כולם ככר דבילה כ"א תשיעית הככר חורשין להם כל בית סאה ומי' ואילך אפי' אינן עושין כולן אפי' ככר אחד חורשין להם כל ב"ס: שנאמר וכו'. בגמ' מפרש דקאי ארישא מנ"ל לאיסור תוספת שביעית: ר"י. דריש לקרא לענין אחר: מה חריש רשות. בגמ' בבבלי מפרשינן דלענין שבת קאי דקציר העומר דוחה שבת והכי דריש קרא מה חריש רשות, דהא א"צ לחרוש לשם עומר ואם מצא חרוש אינו חורש וליכא מצוה בחרישה: אף קציר. שאסרו בשבת אינו אלא רשות: יצא קציר העומר. שהרי אם מצא קצור חוזר וקוצר לשם עומר כדכתיב ראשית קצירכם שדוחה שבת. אבל בירו' משמע דדריש לה לענין שביעית דקציר העומר דוחה שביעית ואשמועינן שמותר לקצור לצורך העומר כדרך הקוצרין וא"צ לקצור בשנוי גם א"צ לקצור מעט מעט כדרך שלוקח מן ההפקר אלא קוצר והולך כל השעור שצריך לעומר (וכ"פ ר"י בן מלכי צדק):
גמ'. ולמה אמרו תאנים. לשער בתאנים: ע"י שפרותיהן גסין. גדולין וקל לשער בהן: הרי אתרוג. אף שפרותיו גסין אינן עושין הרבה: כל אילנא עבדין שנה. אחת נותנים פירות: ופרא שנה. ושנה שאחרי' חרב שאינן עושין פירות: והדא תאנתא וכו'. ולכן שערו בה חכמים: ובלבד שלא יפחות מחשבון משולשין. הר"ש פי' דקאי אמה שאמרו דמעשרה ולמעלן אפי' אינן עושין ועלה אמר דמ"מ צריך כל אילן לעשות שליש ככר: זעירא וכו' מחשבון מתושעין. פליג וס"ל דסגי בתשיעית הככר כל אילן והרמב"ם לשיטתו בפי' המשנה פי' דארישא קאי דתנן דג' אילנות כאחת צריכין לעשות ככר אחד, ועלה קאמר ר' ביבי דכל אילן לא יפחות משליש הככר וזעירא דאמר ובלבד שלא יפחות מחשבון מתושעין קאי אמה שאמרו ומשלשה ועד תשעה דכל התשעה צריכין לעשות ככר אחד נמצא כל אחד לא יפחות מתשיעית ככר וכן אם יש חמש צריך שכל א' יעשה חמישית וכן ארבע רביעית וכן כולן ולפ"ז מעשרה ולמעלן אפי' אינן עושין כלום: ארבעה והבקר עובר בכליו. ארבע אילנות שהיו נטועים בתוך בית סאה הי' ביניהם ד"א כדין וכדלהלן במתני' דתנן וכמה יהא ביניהן כדי שיהא הבקר עובר בכליו דהיינו ד' אמות דפחות מיכן למיעקר קאי: שנים ואין הבקר עובר בכליו. ועוד היו נטועים שם שני אילנות ולא הי' ביניהן ד"א ונמצא דחדא מינייהו למיעקר קאי: את רואה אותן כאילו חמשה. ואם כל אחד עושה חמישית ככר חורשין כל בית סאה בשבילן וג"ז תלוי בפלוגתא דרבנן ור"ש דאמר להלן והא דאמרן היינו לרבנן אבל לר"ש צריכין הארבע לעשות רביעית הככר משום דרואין כאילו שניהם עקורות לדידי' והיינו תפלוגתא דאמר להלן: היו חמשה. ואין ביניהן ד"א: תפלוגתא דר"ש ורבנן. במס' כלאים: כרם שהוא נטוע על פחות מד"א. כרם שנטועים בו הרבה גפנים ואין ביניהן ד"א אלא שיש שם כ"כ הרבה גפנים שאם תעקור מהם את האמצעיים ג"כ ישתיירו כשעור כרם שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב: רש"א אינו כרם. מאחר והשתא עומדין צפופין כולן למיעקר קאי, ושרי לסמיך להן זרעים: ורבנן אומרין כרם ורואין את האמצעיות כאילו אינן. ואמצעיות למיעקר קיימי והמשתייר דינו ככרם: וחורשין כל בית סאה בשבילן. וה"ה הכא לרבנן רואין את האמצעיות כאילו אינן ונשתיירו ג' אילנות דחורשין בשבילן אבל לר"ש כולן למיעקר קיימי ואין חורשין להן כלום (פי' הסוגיא ממהר"א פולדא): שנאמר בחריש ובקציר תשבות. דקתני במתני': לא אתיא דלא על רישא. לא אתא לפ' אלא ארישא דפרקא דתנן איסור עבודה בתוספת שביעית ומאי טעמא שנאמר וכו'. דלא, הוא כמו אלא בירושלמי: דר"י אמר אין העומר בא מסוריא. ואינו בא אלא מא"י ואתא קרא לאשמועינן שדוחה קצירת עומר את השביעית אבל לר"ע יכול לקצור ולהביא מחו"ל:
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |