ביאור הגר"א/יורה דעה/קפז
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) מיד כו'. דאח"כ כיון שפטורים מחטאת ואשם ואין הבעל טמא ע"כ לאו מחמת תשמיש קחשיב:
(ב) בכדי כו'. שזהו שיעור אשם ובעלה טמא כמש"ש י"ד ב':
(ג) וכ"ש אם כו'. דהוא טמא ודאי ובחטאת כמש"ש במתני' א':
(ד) ואלו ג"פ כו'. גמ' שם ס"ו א' ואם יש לה ווסת כו' וערש"י שם ולקמן סי"א וכ"ש בלא קבעה ווסת דאינה חוששת רק כמו לווסת שאינו קבוע וכמ"ש בסי"א וערשב"א סי' תתל"ח ותתל"ט:
(ה) ואין חילוק כו'. כמ"ש בתוספתא הרי שהיתה נשאת כו'. שם ברשב"א:
(ו) וכ"ז כו'. כנ"ל:
(ז) עד מקום כו'. רמב"ם וכמש"ש אין כל האצבעות כו':
(ח) אם רוצה כו'. כן הוכיחו תוס' שם ד"ה ותבדוק מתוספתא וירושלמי:
(ט) וי"א כו'. רש"י שם:
(י) ויש כו'. שכל הפוסקים מסכימים עם תוס':
(יא) ואם הרגישה כו'. כן הכריע ריצב"א. הג"מ:
(יב) אם שמשה כו'. כן פי' הרמב"ם וש"פ:
(יג) אם יש כו'. כדעת הרא"ש וש"פ דאפילו בזה"ז סומכין ע"ז דלא כהרמב"ן ע"ש:
(יד) וכ"ז כו' וכן כו'. עתוס' שם ט"ז א' ד"ה ומ"ס כו' ע"ש דדעת תוס' דבש"פ א"צ שמרגשת שממכה באו אבל כשמרגשת אף בשעת ווסתה טהורה כמש"ש בגמ' לא דכ"ע כו' והרשב"א מיקל אף בשאינה יודעת שמכתה מוציאה דם אף בשעת ווסתה וראיה מתוספתא בברייתא הנ"ל ונאמנת כו' לא הוזכר שממנה מוצא דם זה ותימ' ביאר לפי' בעלמא ומ"מ רוב הפוסקים מסכימין לדעת תוס' ומיהו כ' בש"ד דאף שלא בשעת ווסתה דוקא שידוע שהמכה מוציא דם אף שאינה מרגשת שממנו יוצא דם זה ועפ"ז הכריע הרב כאן וכ"ז כו' ועט"ז וש"ך:
(ליקוט) וכ"ז כו'. ז"ל המרדכי נאמנת אשה לומר כו' דוקא שיודעת שיוצא הדם מן המכה תולה בה אבל מספק אינה תולה אבל בשעת ווסתה אפילו יודעת ודאי שהדם יוצא מן המכה אינה תולה בה דאל"כ לא תהיה טמאה לעולם אמנם כתמיה שתמצא בבגדים טהורה ותולה במכה אפילו אינה יודעת שהמכה מוציא דם דבכתמים הלכו חכמים להקל משום דכתמים דרבנן ומשמע מדבריו אפילו ידוע שדם זה יוצא מהמכה טמאה בשעת ווסתה וכן משמע מדברי הרב וצע"ג שהוא נגד הגמ' ועוד משמע מדברי המרדכי דאף שלא בשעת ווסתה צריך שתדע שדם זה יוצא מהמכה אבל לשון סה"ת סי' צ"ב אשה שי"ל מכה באותו מקום ואינה יודעת אם מוציאה דם אם לאו כו' טמאה ואינה תולה במכה דתניא נאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שממנה יוצא דם משמע דוקא יודעת שיוצא דם מן המכה תולה בה אבל אם ספק לה אינה תולה אבל בשעת ווסתה אפילו יודעת בודאי שדם יוצא מן המכה אינה תולה בה דאל"כ לא תהא טמאה לעולם אמנם כל כתמים שתמצא בבגדיה טהורים ותולה במכה אפילו אינה יודעת שהמכה מוציאה דם דבכתמים הלכו חכמים להקל וסתם מכה לפעמים היא מוציאה דם והעתיקו הנ"מ פי"א בקוצר ומשמע מדבריו שכל החילוקים הוא בסתם שהמכה מוציא ולא דם זה ונראה שט"ס הוא במרדכי שהרי כל דבריו הוא דברי סה"ת וכ"ה לשון הרב ומ"ש באשה שי"ל ווסת כו' אע"פ כו' אע"ג שלא משמע כן מדברי הפוסקים סמך בזה על דברי המרדכי שפי' מ"ש בגמ' ואם יש לה ווסת תולה בווסתה דאם י"ל ווסת קבוע תולה שלא בשעת ווסתה במכה אפילו אין לה מכה כלל ואף שאין הלכה כדבריו מ"מ יש להצטרף בזה דעת הרשב"א שאין מצריך כלל לידע שהמכה מוציאה דם אפילו בשעת ווסתה כן י"ל דעת הרב אבל טעמו של הרב שהבין דברי המרדכי כך דשלא בשעת ווסתה א"צ לידע שהמכה מוציא דם וז"ל המרדכי ואם י"ל ווסת זמן קבוע שהיא רואה דם תולה בווסתה שיכולה לומר זה הדם שרואה טהור שעדיין לא הגיע ווסתה ותולה במכתה שיכולה לומר מן מכתה היא וטהורה אם היה דם מכתה משונה כו' ומפרש ותולה במכתה קאי אדלעיל מיניה וכן הבין מהרי"א בסי' מ"ז שכתב עוד כ' במרדכי כו' ואם י"ל ווסת תולה בווסתה פי' כו' דעדיין לא הגיע ווסתה ותולה במכתה כו' אלמא דס"ל דאין אורח בא אלא בזמנו מהני דתולין במכה מה שאין תולין בל"ז והיינו אע"ג שאין ידוע שהמכה מוציא דם וכנ"ל אבל העיקר שתולה במכתה הוא פיסקא בפ"ע ועתשו' מהר"ם סי' תרכ"ה וכ"כ ש"ך. ועיינתי בב"י סד"ה ואם שמשה כו' ובד"מ ס"ק ג' שגם הם הבינו כן שהוא בפ"ע ע"ש ושם וע"כ צ"ל כמ"ש לעיל שצירף דעת הרשב"א עמו:
(טו) וכן אם אין לה ווסת קבוע והוא ספק כו'. דין זה צ"ע הא בסה"ת וכל הפוסקים הנ"ל כתבו דוקא שיודעת שיוצא דם כו' בסתמא ונראה שמדברי סה"ת הוציא זה שכתב אשה שי"ל מכה באותו מקום ואינה יודעת אם מוציאה דם או לא אם בודקת עצמה באותו מקום ומצאה דם או אם מרגשת כשנופל הדם מן הרחם טמאה ואינה תולה במכה דתניא נאמנת כו' משמע דוקא יודעת כו' כנ"ל מדכתב דוקא שבודקת או מרגשת שבא ממקור אז טמאה בספק וכ"כ בהג"מ אבל במרדכי השמיט זה (ע"כ):
(טז) ומ"מ כו'. היינו אם אינה יודעת שממנו יוצא דם זה כנ"ל ועש"ך:
(יז) וכתמים כו'. בש"ד שם וכמש"ש במתני' נ"ט ב' אם יש בה מכה כו' שלא אמרו חכמים כו':
(יח) אם כו'. כמו בבדיקת השפופרת הנ"ל:
(יט) וכ"ש כו'. כמ"ש במכה אף לדעת המרדכי שמצריך שתדע שמכתה מוציא דם זה מוכיח כמו מכה הידוע כו'. שם:
(כ) ויש מי כו'. ירושלמי פ"ו דשבת נאמן הרופא כו' והביאו הרי"ף ורא"ש וש"פ שם וכן ה"נ. הג"מ:
(כא) ואם תראה כו'. כמו בהפחידוה דס"ט:
(כב) מיהו מיחש כו'. כמו בכל ווסת שאינו קבוע:
(כג) כי תלינן כו'. כיון שחזינן שאח"כ אינה רואה ולא גרע מאם י"ל ווסת לזה כמ"ש בפי"א ועש"ך:
(כד) מיהו כו'. ע"ל ס"ב עד מקום כו':
(כה) אשה כו' ואם כו'. כפירש"י שם ואם י"ל ווסת כו':
(כו) הרואה כו'. כמ"ש בכתובות כ"ז ב' תנא ואף על פי כן כו' וע"ש סוף פרק ז' וכן כאן דוקא אם קיים פריה ורביה וכן בההיא דסי"ד:
(כז) מי שיוצא כו'. כמ"ש נ"ח ב' ותולה בבנה ובבעלה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |