ביאור הגר"א/חושן משפט/שפ
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) וי"א כו'. כפי' תוס' ד"ה ור"י כו'. ופ' כר"י דת"כ וכ"פ הרי"ף ורא"ש. ורמב"ם וש"ע פ' כרבא כמ"ש ברמב"ם להדיא שאין אדם מוחל כו' וכ' המ"מ דס"ל דר"י ל"פ על רבא דר"י קאמר בהכני דמוחל אדם כמ"ש רש"י ד"ה רבא אמר כו' ומפ' כפירש"י דהחילוק בין ל' בתמיה בין ל' ניחותא ולכן השמיטו דמילתא דפשיטא הוא וכ"כ כ"ז הרשב"א בשם הראב"ד וצ"ע:
(ב) האומר לחבירו זרוק כו'. קדושין ח' ב' תנם ע"ג סלע כו'. וכ' הרשב"א וא"ת אמאי אינה מקודשת מדין ערב כמש"ש ז' א' וי"מ דהתם דאמרה ואתקדש אני לך והכא בדל"ק ואתקדש וכ"כ הרא"ש בשם מקצת גדולים אלא שלשיטתו דוקא אם התחילה היא מעיקרא וכמש"ש בתוס' והר"ן בשם הרמב"ן כ' דבסלע אפי' אמרה ואתקדש לאו כלום הוא דלאו מידי עבד אפומה אבל בכלב שם באמרה ואתקדש היא מקודשת כיון שהוציא ממון ע"פ וכן בדיני ממונות בא"ל זרוק מנה לים ואתחייב כו' וא"ת הא קי"ל כשמואל בב"מ צ"ט א' כמ"ש תוס' שם ד"ה אמר כו' י"ל דהתם משום דל"ק בהדיא ואתחייב אני לך א"נ י"ל דהתם משום שבידו להחזירה משא"כ בכה"ג וההיא תנהו לכלב דקא' שם בדלא א"ל ואתקדש לך וכ"כ הרשב"א בשם י"מ והקשה הרשב"א עליהם דא"כ שהטעם משום דלא לשם קדושין קאמרה הא דאמרינן שם כלב רץ אחריה מהו בההוא כו' הכי הל"ל כיון דמציל לה לשם קידושין קא אמרה או לא ולישנא דבההוא הנאה כו' מ' דהטעם דלאו מידי שקלה וכאן איכא הנאת הצלה דשויא פרוטה אלא דבכ"ז אפי' אמרה ואתקדש לך לאו כלום הוא דוקא באמרה תנם לאבא לאביך לפלוני שם בדל"ק ואתקדש לך דאינה מקודשת אלא ביש לה הנאה כגון כלב שלה וכיוצא דאז הוי כאלו קבלה היא או שאמרה ליתן לבן דעת ואמרה ואתקדש לך מדין ערב אבל כשהמקבל אינו בר זכיה אין כאן דין ערבות וכן זרוק לים ואתקדש או אתחייב לאו כלום הוא וגרסי' בירושלמי בפ"ב הלכה א' התקדשי לי בסלע זו ואמרה השליכהו לים או לנהר אינה מקודשת תנהו לעני מקודשת בכ"מ לא נכנס תחת ידה כלום הכא איתמר מקודשת והכא איתמר אינה מקודשת א"ר אבהו רוצה אשה שתהא מקודשת ותראה טובה לעני אלמא דהטעם משום דלא נכנס תחת ידה כלום ואפי' אמרה ואתקדש לך וז"ש לעני מקודשת ובגמ' דידן אמרינן אינה מקודשת משום דל"ק ואתקדש לך ושם בדקאמרה כנ"ל וז"ש רוצה כו' ר"ל מדין ערב ועוד בירושלמי שם תן מנה לחרש ואתקדש אני לך אינה מקודשת שאינו בר זכיה וכ"כ הר"ן בשמו וכ"כ הרא"ש אלא שכ' שיש להחמיר לענין קדושין ועבא"ע ס"ס למ"ד:
(ליקוט) האומר כו'. עמש"ש והכלל כי אף באמר תן לפלוני תוס' ורא"ש מחלקין בין התחיל הבעל או האשה ורשב"א וש"פ מחלקין בין אומרת ואתקדש לך או לא אבל כאן אף בהתחיל ואמר זרוק כו' ואתחייב וכן ואתקדש לך פליגי והרא"ש נסתפק שם בין בסלע בין בכלב והרשב"א פוטר בשניהם והרמב"ן מחלק בין כלב לסלע וה"ה בים (ע"כ):
(ליקוט) וי"א כו'. עמש"ש בשם הירוש' כדברי הרשב"א אבל הריטב"א שם בשם הרמב"ן כ' דגמ' דידן פליג על הירושלמי ירוש' שם קא' הטעם דמתקדשת ר' זעירא הבעל נעשה שלוחו של אשה לזכות לעני ור' אילא אמר העני זוכה לאשה משל בעלה וחוזר וזוכה לעצמו אבל בגמ' דידן אמרו הטעם מדין ערב (ע"כ):
(ג) ה"ז האומר כו'. קדושין מ"ג א':
(ד) (ליקוט) א' מהעריות כו'. אפי' ח"כ. טור וכ"ה בברייתא שם ובגמ' (ע"כ):
(ה) שכיון שרדף כו'. עבה"ג פי' כו' רש"י שם ושם וז"ש א' מהעריות אף בח"כ וכמ"ש הטור להדיא והטעם משום דניתן להצילו בנפשו על כולם כמש"ש בסנה' ועתוס' דב"ק ך"ב ב' בגדי כו' ותי' הריב"ם כו':
(ו) ספינה כו'. ב"ק שם. והראב"ד השיגו דהא אמרי' שם קטז ב' עמד עליה נחשול כו' והמ"מ תי' דוקא נחשול שאין הספינה טעונה יותר מדאי משא"כ כה"ג דהמשא הוי כרודף וז"ש וי"א כו' אבל הנ"י הקשה ע"ז דא"כ ה"ל להרמב"ם לפרש שהשליך המשא האחרון לים ע"ש וכ"ש לגי' שלנו דאקדים כו' קמי דסליקו כו' אבל המרדכי פי' כגון שהיתה בתחלה סכנה להכניס חמור בספינה אבל אי רגילי להכניס אע"ג שאח"כ קופץ ומדלג אם השליכו חייב דמציל בממון חבירו כמ"ש בסי' שכט ס"ד וכמו בעמד נחשול וז"ש הכניס חמור בספינה כו' דלא כב"י שהשיג על המרדכי וכ"נ שפי' הראב"ד כן שכ' על הרמב"ם של"ד הא לעובדא דחמרא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |