ביאור הגר"א/חושן משפט/רצז
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) המפקיד כו'. שבועות מ"ה ב' ב"ב מ"ה א':
(ב) אע"פ שאין הנפקד כו'. תוס' דכתובות פ"ה ב' ד"ה חדא כו' וכ"כ הרא"ש שם בשם הרמב"י ממש"ש ולא פקיד הא פקיד לא מפקינן מינייהו:
(ג) ואפי' הפקיד כו'. שבועות שם וב"ב שם במסקנא:
(ד) או נתתו כו'. ב"ב שם:
(ה) ואפי' אם כו'. יבמות קט"ו ב':
(ו) אפי' הפקידם בעדים. תוס' שם ד"ה וכן כו' ובכתובות שם ד"ה ועוד כו':
(ז) אבל אם כו'. ב"ב שם ועתוס' שם מ"ו א' ד"ה אי כו':
(ח) ול"מ אם כו'. מ"ש בב"ב נ"ב א' כלום טענינן כו' והא רבא כו' ובב"מ קט"ז א' וה"ה ביש עדים שהפקיד בידו דחד טעמא הוא וערי"ף שם מהא שמעתא כו' ושמעינן נמי מכללא כו' אלא שהרי"ף סובר דא"צ ראה וכל הפוסקים חולקים עליו וערא"ש בב"ב שם ועסי' ע"ב וסי' קל"ג וערי"ף ס"פ המפקיד ועתוס' דב"ב שם ד"ה ומודה כו' אלא נראה דהכא כו':
(ט) אמר המפקיד כו'. כמ"ש בב"מ ע' א' ועתוס' שם ד"ה אתא. ונראה לפרש דהכא בשמעתין חיישינן כו' א"נ מעיקרא כו' וערא"ש שם:
(י) ואם אמרו כו'. ר"ל ואינן חפצים להראותו וז"ל הטור אע"ג דלגבי אביהן בעודו חי כה"ג נאמן לומר לקוח הוא בידי במגו דהחזרתי לך כ"ז שלא ראו אותו עדים בידו והכירוהו לגבי יתומים לא טענינן להו הכי כיון דלא שכיח וצריכין להראות ואם יכירוהו שזה הוא החפץ ה"ל כעדים ומוציאין אותו מידם אע"פ שאם היתומים בעצמן היו טוענים אבינו אמר שלו היה נאמנין בשבועה כ"ז שלא ראו אותו עדים בידן ממש אכן לא טענינן להו ומ"ש דאביהן כה"ג נאמן וא"צ להראות בב"ב מ"ו א' תא אחוי לך כו' וערשב"ם שם ומ"ש כ"ז שלא ראו כו' אבל ראו אפי' בסימנים אינו נאמן מההיא דשומשמי וכמ"ש תוס' שם ושם דוקא משום דאינו סי' אבל בסי' מובהק אינו נאמן וכ"כ המ"מ ומ"ש לגבי יתומים לא טענינן כנ"ל מהא דב"מ והטעם כמ"ש תוס' בכתובות שם דמילתא דלא שכיחא לא טענינן ליתמי כמש"ש בכהוא עובדא דשם דאילו היה אביהן טעין הכי היה נאמן אע"ג דלא אמיד ויהיב כו' ומ"ש דאם היתומים טוענין בעצמם כו' כנ"ל דוקא אנן לא טענינן להו אבל הם בעצמם יכולין וכמ"ש הרא"ש בכתובות שם ודוקא היכא שהיתומים טוענים שמא אבל אי טוענים ודאי א"ל אבינו שהיה שלו משתבעי כו' והביא ראיה ממש"ש ולא פקיד וכנ"ל ומ"ש הרא"ש והטור דמשתבעי אע"ג דקי"ל דאין יורשים נשבעין לפטור כמש"ל סי' ס"ט וסי' ק"ח היינו בטענת ספק או שאין טוענין כלל אבל בטוענין ודאי נשבעין ככל אדם כמ"ש בסי' ע"ה סט"ז וס"כ ועש"ך סי' ס"ט שם סי' ע"ה שם ודלא כמו שנדחק סמ"ע כאן וכ"ז קודם שראוהו אבל לאחר שראוהו העדים והכירוה בסימנין ודאי אינו נאמן בין הוא בין היתומים אינן נאמנין כנ"ל ול"ק מהא דסי' קל"ד ס"ג דשם אין מכירין בסימנים היטב אלא נדמה להם כמש"ש והוא מפי' תוס' שם:
(יא) ולא עוד כו'. לשון הרמב"ם וכפי' תוס' שם ושם דבלא עדי פקדון ודוקא בשני הטעמים דלא אמיד ויהיב סימנא וכנ"ל וכ"כ הרא"ש. ושיטה אחרת להרמב"ן ורשב"א וער"ן וב"י:
(יב) באו עדים כו'. עבה"ג:
(יג) החזיר כו'. ירושלמי בעובדא דבר זוזא הביאו הרי"ף ס"פ הכונס:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |