ביאור הגר"א/חושן משפט/פז

ביאור הגר"א ‏ חושן משפט פז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) ממון או חפץ. ר"ל לא מיבעי' ממון דאמרי' במודה מקצת שישבע כמ"ש בב"ק וב"מ וכתובות וגטין ושבועות דא"ר מ"מ אמרה תורה מ"מ הטענה ישבע כו' אשתמוטי קא משתמיט השתא אדהוו לי זוזי ופרענא אלא אפי' בחפץ ג"כ י"ל אשתמוטי כמ"ש בב"מ ה' ב' ועתו' שם א' ד"ה למ"ד כו' ובהג"א שם ס"י ד"ה אע"ג דההיא כו' וכן בכופר הכל שנשבע היסת ג"כ צריך לטעמא דאשתמוטי משתמיט כמ"ש בשבועות מ' ב':

(ב) יכול. עסמ"ע ועבה"ג:

(ג) להד"ם או החזרתיו לך. מתני' ר"פ הדיינים מנה כו' אין לך בידי פטור כו' א"ל הן למחר כו' א"ל נתתיו לך פטור ושם מ' ב' ומשביעין אותו היסת וקי"ל כלישנא קמא וכמ"ש בסי' ע"ה ובמודה מקצת בטענת להד"ם שם במתני' אין לך בידי אלא חמשים כו' ובטענת החזרתיו במוד' מקצת שם מ"ב פעמים שאדם כו' והאכלתיו פרס כו' בדרבה קמפלגי כו' וז"ש או החזרתיו לך אע"ג דאי"ל להד"ם וכמ"ש שם המלוה את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים:

(ד) או לקוח. כמ"ש בב"ב מ"ו הא אחר יש לו חזקה ובמטלטלין מיירי שם וערשב"ם שם במתני' האומנין א"ל חזקה ד"ה אין להם כו' וע"ש תוס' ד"ה אי דאיכא עדים כו' ושם מ"ה א' ד"ה אבל. וי"ל כגון שמסר כו' אלמא דבאחר אפי' איכא עדים רק שאין יודעין אם בתורת מכר או פקדון וגם ראה דל"ל לא להד"ם ולא החזרתיו לך כמ"ש שם בגמ' ואפ"ה יכול לומר לקוחה בידי ונשבע היסת כמ"ש שם בתוס' ורא"ש וע"ש ברא"ש ועתוס' ורא"ש בעובד' דרבה בר שרשום:

(ה) אם הוא מ"מ. כמ"ש מ"מ אמרה תורה כו' כנ"ל ובב"מ ה' א' חד למודה מקצת ושאר מקומות ועבה"ג:

(ו) וכן. שבועות מ' א' וב"מ ג' ב' ושאר מקומות:

(ז) אפי' אינו. כמש"ל בסי' ע"ה סכ"ג ועתוס' דכתובות י"ב ב' ד"ה רב הונא. וי"ל דאפי' כו' וכ"כ שם י"ח א' ד"ה מפני. וליכא למימר כו' ובירושלמי כ"מ ששנים מחייבי ממון ע"א מחייבו שבועה והרי קרקע כו' והרי קנס כו' ומדלא פריך והרי ספק וער"ן ר"פ הדיינים:

(ח) בין במלוה בין כו'. עתוס' דב"ק ק"ז א' ד"ה עירוב כו' ונראה כפי' ריב"א כו' ובכתובות י"ח א' ד"ה חזקה כו' ובשאר מקומות:

(ליקוט) בין בפקדון. דעירוב פרשיות אמרי' ולא עיקור פרשיות שתעקר ממקומה ואמרי' עירוב פרשיות לענין שלשה ומומחין בריש סנהדרין ולא עקרינן מפקדון וכן כסף או כלים דרשינן לענין כלל ופרט לענין שבועת שומרין. ועוד דאמרי' בב"מ צ"ז רישא בתלת וסיפא כו' ש"מ דבעינן מ"מ בפקדון וכן בשבועות סלע הלויתני עליו ושתים כו' עשר גפנים טעונות כו' מנורה בת עשרה ליטרין כו' ובפ' כל הנשבעין שבועת השומרין דחייב כו' שי"ל להד"ם ובפ"ק דב"מ ההוא רעיא כו' (ע"כ):

(ט) אבל חייב כו'. כלישנא קמא שם כמו שהוכיח הרי"ף מההוא רעיא דריש ב"מ:

(י) ואפי' מודה כו'. כרב ששת דסוגיא דפ' השואל כוותיה שם צ"ח כמ"ש רש"י שם ושם ק' ועוד הילך הוא וזהו שיקול הדעת כמ"ש הרי"ף גבי פלוגתא דראב"י ורבנן גבי משיב אבידה:

(יא) ואינו נק' כו' אבל כו'. כמ"ש בב"ק ק"ה ב' בא"ל הילך כי קאמינא דחייב דקיימא באגם אלמא קיימא באגם לא נק' הילך ודוקא במלוה אבל בפקדין כ' דאפי' קיימא באגם מדהוצרך לאוקמי בב"מ ה' א' ומתו כולהו כו' ול"ק דקיימא באגם ועבה"ג ס"ק ע' וע"ל סי' פ"ח סכ"ד וכגון כו' ולס' דאף בפקדון א"צ לזה כמ"ש בסה"ת ש"ז ח"ב ועש"ך:

(ליקוט) ואינו נק' הילך כו'. דלא כרש"י שם ד"ה והילך כו'. בכ"מ שהם ועתוס' שם ד"ה ותנא כו' אך קשה כו' ע"ש שדחקו מאד אבל הרז"ה תי' דלאו משום הודאה מסייע ליה ממתני' דמתני' ודאי אין בה הודאה כלל אלא דר"ש דפוטר בהילך ס"ל כיון דמזומנים בידו כמאן דנקיט להו דמי וכאילו כבר בידו והא במתני' כיון דבידם ומזומנים לחלוק ליחזי כאלו כבר חלקו ואין כאן שבועה כלל דהמע"ה וערש'י שם ב' ד"ה ה"ג ושטרא כו' (ע"כ):

(יב) ואפי' אם. מהא דפ"ק דקדושין מנה אין כאן כו':

(יג) וי"א כו' דהא אפי'. ב"מ ד' ב' וכ' מהא דקדושין אין ראיה דשם לא נתחייב לו משא"כ כאן דקני ליה והר"ן ר"פ הדיינים כ' דכיון דקי"ל בפ"ב דקדושין דמלוה אינה קונה רק במשכנו שלא בשעת הלואתו ע"פ ב"ד או אפי' בשעת הלואתו מחמת גזירת הכתוב מהא דר' יצחק אבל בלא"ה לא קניא א"כ לא חשיב הילך כמו שם מנה אין כאן כו' והריטב"א ריש ב"מ כ' דאין ראיה משטר למשכון דשטר הוי הילך דאין יכול לכפור בשעת תביעה משא"כ במשכון אע"ג דנותן לו עכשיו מ"מ בשעת תביעה היה יכול לכפור בו ואינו נותן לו עכשיו מעות לאו הילך הוא וע"ש ועש"ך:

(יד) תבעו כו'. ב"מ ה' א' וערש"י ד"ה וחפר ועבה"ג:

(טו) והוא מודה כו'. דוקא וכמ"ש בס"ד:

(טז) תבעו מאתים כו'. כמ"ש בסמ"ג על מ"ש בב"מ ד' ב' דשטר הוי הילך משום דלא יכול לכפור בהנך ב' סלעים וכן בכל שטרי ובירושלמי רפ"ב דכתובות פריך על מתני' דשם אם יש עדים שיצאה בהינומא כו' והלא מודה מקצת הטענה ומשני כל עמא מודי' שחייב לה מנה כו' והביאו הרא"ש שם אבל משמע בירושלמי שם דשטר דפטור לאו משום שאין יכול לכפור אלא כמ"ש רש"י שם שאמר שם טענו מנה וכפר בו והביא עדים שחייב לו חמשים ר"ח רבא אמר נשבע על השאר כו' ר' אבין בשם רב מודה ר"ח חביבי בשטר האיך עבידא טענו מנה וכפר בו והוציא שטר שחייב לו חמשין אין לו אלא חמשין והטעם כמ"ש בב"מ ד' ב' משום כפירת שיעבוד קרקעות דהילך ס"ל לר"ח שחייב כמ"ש בגמ' וא"ר יוסי בי ר' בון נשמעינה מן הדא ר"ל דפליג על ר' אבין וס"ל דאף בכה"ג חייב כסף סלעין די אינון ונמחקו אין פחות משנים מיכן ואילך המלוה אומר חמש והלוה אומר שלש בן עזאי אומר הואיל והודה מן הטענה ישבע ר"ל שמודה מקצת וחכ"א אין הודאה מן הטענה ר"ל שאינה מודה מקצת שהוא משיב אבידה ובפלוגתא דרשב"א ור"ע בגמ' שלנו שם מפני שאין הודאה מן הטענה הא אם הודאה מן הטענה חייב ר"ל כמ"ש בגמ' שם איכא דמותיב מסיפא רע"א כו' טעמא דאמר שלש כו' ול"ל תי' דגמ' שם לא לעולם כו' ממילא לדידן דס"ל כתי' דגמ' דפטור קי"ל כר' אבין שם דפטור וכס' הראשונה דסי' ע"ה ס"ד. וכאן לא כמו שהודה מן הטענה ר"ל דבמתני' שהודה לה במנה כל עמא מודין שהוא חייב לה מנה והוא כתובעת בידו מנה א' והוא אינו מודה לה המע"ה ור"ל לאפוקי בשטר בין כפר מ"ש בשטר כגון ההיא דר' אבין בין שהודה לאו כל עמא מודין אע"פ שאינו יכול לכפור השתים וכן הרי"ף ורמב"ם לא כ' אלא טעמא משום שעבוד קרקעות אע"ג דהרמב"ם שם גבי כתובה כ' הטעם כמ"ש בירושלמי וכאן ובזה צדקו דברי הטוש"ע סי' פ"ח סכ"ט בד"א דלא כש"ך שם. וז"ש כאן כגון שאותה כו' דוקא מעשה ב"ד כי שם וכמ"ש בב"מ י"ז ע"ש:

(ליקוט) תבעו מאתים כו'. ערמב"ם פ"ד מה' טוען ונטען הלכה ד' אבל המפרשים חלקו עליו ממ"ש בריש ב"מ סלעים דנרים כו' דה"ל שיעבוד כו' ול"ק מה"ט דא"י לכפור וכ"כ נ"י שם ע"ש (ע"כ):

(יז) א"ל מנה וכלי כו'. ב"מ ק' א' ועוד הילך כו' וערש"י שם ד"ה ועוד אלמא אע"ג שאין התובע מודה:

(ליקוט) א"ל מנה כו' אין זה כו'. אבל במנה לא אשכחן כה"ג דלא כרש"י הנ"ל שכ' והילך לא הוצאתים כו' דא"כ לא אשכחן הילך אלא בפקדון ולא במלוה דא"א לומר והם שלך בכ"מ שהוא דלהוצאה ניתנה וגי' שלנו בגמ' שם כמאן דנקיט להו מלוה דמי וענ"י שם ורש"י ל"ג מלוה וכמ"ש בסה"ת ומ"מ פשטא דשמעתין מ' גם במלוה דקאמר מנה לי בידך כו' (ע"כ):

(יח) ואם הודה כו'. כנ"ל ס"א לשיטתו דמשכון לא הוי הילך וז"ש ולמ"ד כו':

(יט) ונ"ל דוקא. דאפי' באותה כלי עצמה הדין כן כמש"ל ס"ב תבע וכו' ונפחת כו' ועמ"ש שם: עבה"ג ס"ק ע' ושייך לס"א:

(כ) אין שבועה כו' כגון. ר"ל והביא ע"א שלוה מנה יחזר ואמר כו' דאלו לא כפר מתחלה הוה נאמן דאף בשני עדים המלוה את חבירו כו' וכמש"ל סי' ע"ה סי"ג בהג"ה אבל במקום כו' אבל עכשיו שכפר אלו בשני עדים היה הוחזק כפרן וה"ה בע"א משואילו"מ כמ"ש שם בש"ע וכן אם טען תחלה כו':

(כא) וכן אין כו'. כגון שא"ל על חמשים אל תפרעני אלא בעדים וכיו"ב ועש"ך. והביא הרשב"א ראיה דמודה במקצת דרשינן מאשר יאמר כי הוא זה דוקא מודה ממש ובדר' חייא קמייתא אינו מתחייב אלא מתוך טענתו דאלו אמר לויתי ופרעתי לא היה מתחייב ואפ"ה דוקא בעדים ומק"ו הלא"ה לא. ונ"ל ראיה ברורה לדבריו דאע"פ כל שאין מכחישו לעד הוי כשני עדים ומחייבין אותו ממון מ"מ אינו נשבע על השאר דגמרינן בגמ' לעדים בק"ו מפיו מה פיו שאינו מחייב קנס כו' משא"כ בע"א דאף בכה"ג אינו מחייב כמ"ש תוס' בב"ק מ"ו א' ד"ה דאפי'. ועי"ל כו' דע"ש תוס' מ"א ב' ד"ה מודה כו' וז"ש רשב"א ואפ"ה דוקא בעדים ומק"ו הלא"ה לא ר"ל משא"כ בע"א דל"ש הק"ו וע"ל סי' שס"ד ס"ו וז"ש כגון כו' אבל בשני עדים מ' דחייב וכמ"ש ש"ך ס"ק י"ב מדלא כ' הרמב"ם וש"ע שם אלא בע"א אלא דבשני עדים מחייב דמ"מ איתא הודאת פיו ועדים דהוא מודה שלא פרע דכל האומר כו' ועדים מעידין שלוה והוי כאלו עדים מעידים על שניהם דגם בקנס מחייבי עדים בכה"ג דזה אין נק' מרשיע עצמו מה שכופר מתחלה דודאי אין העדים צריכין לומר שלא זזה ידם כו'. ומ"ש וכן אין כו'. כנ"ל אשר יאמר כו' ובזה ניחא מ"ש בכתובות י"ח א' וליתני כו' משום כו' והא קי"ל המלוה כו' ועתוס' שם ד"ה אין. וא"ת מאי כו'. או שמא כו' ואח"כ פריך בגמ' וליתני כו' והאכלתיו פרס כו' ואם איתא ליתני שעל חמשים א"ל אל תפרעני כו' ואשמעינן תרתי חדא הא דר"ח קמייתא ועוד דאף בכה"ג שייך דר' חייא וגם תי' הגמ' שם אליבא דמאן כו' וערש"י שם ל"ש כאן ע"ש:

(כב) הודה כו'. דלא כמ"ש רשב"א סי' אלף קס"א דעד המסייע אינו פוטר אלא משבועה דרבנן ע"ש אבל ברא"ש לא מ' כן וע"ש ויש מקשים כו' השוכר פרה כו' וכן קו' הסמ"ג מירו' עמ"ש בסי' ע"ה ודברי המ"מ בפ"ך מה' מכירה כד' הרשב"א ועסי' רכ"ב בבה"ג ס"ק ג' וכ"כ הרז"ה שם וכ"ד הר"ן ונ"י שם ע"ש:

(כג) וה"ה כשכתיבת יד כו'. כמ"ש ב"מ ד' ב' אלא לעולם שתים פטור כו' דקא מסייע ליה שטרא:

(כד) וי"א דה"ה. שם ב' ב' וליחזי זוזי כו' ופי' ר"ת שם בתוס' ד"ה ולחזי. דאע"ג כו' אותן שמסייעו כו' וע"ש ברא"ש ומרדכי והג"מ ס' משפטים שמשם מקורם להנ"ל ועברא"ש שם ועוד הקשה מהא דתנן לענין שבועה שלא פקדנו כו':

(כה) מי שנתחייב כו'. הר"ם הביא ראיה משבועות ל"ב ב' דמ' שם דבנסכא דר' אבא א"צ לישבע שכנגדו כמש"ל סי' ע"ה ובמנה לי בידך והלה אומר חמשים ידענא וחמשים לא ידענא נשבע התובע והביא ראיה ממ"ש ר"ת בב"ק ס"ב א' ד"ה עשו אבל אם כו' ישבע נמסר כו' וכ"כ לקמן סי' שפ"ח ס"ז ויש מי שאומר שאם כו' וצ"ל הטעם דבנסכא דר"א משום דהעד מסייעו ולדעת זו יש ראיה משק צרור שהביא הרי"ף ס"פ הכונס שם שישבע ויטול אע"ג דמודה במקצת שאמר סיגין אלא שטוען שמא כמ"ש הר"י מיגש וכ"פ כל הגאונים אלא שאין ראיה משם שהר"י מיגש כ' דלא הוי משואי"ל דטענו בחטין והודה לו בשעורין ובברי היה משתבע היסת ומפטר וה"ה בשמא כמ"ש ב"ק ל"ה ב' אי נימא דקאמר ניזק ברי ומזיק שמא כו' וא"ל ליהוי כמנה לי בידך והלה אומר איני יודע שפטור ונשבע היסת ה"מ היכא דאינו יודע עיקרא דמילתא אבל הכא כיון דאיכא דררא דממונא דקא מודה דיהיב ליה מידי מיהו לא ידע מאי ניהו בכי הא עשו תקנת נגזל בפקדון וערמב"ם ספ"ז מה' חובל וספ"ה מה' שאלה ופקדון והראב"ד דחה דבריהם ואמר דהא ה"ל משואי"ל דהא טענו בחטים ושעורים והודה בא' מהן שהודה לו בשק וא"כ בשמא ה"ל משואילו"מ וזה אינו תפיסה דאינו טוענו על השק שאינו ש"פ ועוד הקשה מסוגיא דס"פ המניח וכבר יישבנו דבריו ועסה"ת של"ח והראב"ד כ' דכאן לא ה"ל משואי"ל כיון דלא הודה לו דבר שבמנין והרמב"ן חלק עליו וכן הרא"ש ס"פ הדיינים והביאו ראיה מירושלמי דשם והלה אומר איני יודע את לית ידע כו' ועוד כ' הראב"ד דלא אמרי' משואיל"מ דוקא שהתובע טוען ואומר מידע ידעת והוא דבר שה"ל לידע דאערומי קא מערים ועבהשגות ספ"ה מה' פקדון ובמ"מ שם ועסה"ת שם אבל כולם ס"ל דבנ' ידענא דא"צ לישבע כנגדו וכ"כ תוס' עצמן בב"מ ה' א' ד"ה שכנגדו כו' ושם צ"ח א' ובפ' הנשבעין וכ"כ הרא"ש בס"פ הכונס וכ"כ תוס' רפ"ה דב"ק מ"ו א' ד"ה דאפי'. ועוד אמר ר"י דלא דמי כו' וא"ת דהכא כו' וי"ל כדפרישית כו' אע"ג דיש לס' קו' מכתובות י"ב ב' ומסוף ב"מ קט"ז ב' ומב"ב קל"ד יישבו שם בתוס' ושני אלו הסברות כ' בש"ע סי' צ' ס"י וסי' שפ"ח ס"א ואם ידע כו' ושם בהג"ה וי"א דנשבע כו' וז"ש שם ס"ז ויש מי שאומר שאם המוסר כו' וכסברתם משום דלא ה"ל למידע ואף החולקין משום דמפר' להבעיא עשו תקנת נגזל במסור בכה"ג דלסברתם עשו תקנת נגזל בפקדון בכה"ג כנ"ל וערא"ש בס"פ הכונס ועבהשגו' ספ"ה מה' חובל ידע המזיק כו' א"א כו' ובין הכא ישבע ויטול כמעשה דשק צרור וא"כ אין ראיה מתוס' הנ"ל ומ"מ הדין אמת כי ראייתו אינה לדין זו כי זה הדין של הפכה לכנגדו אינה מוכרח אלא שהיא ראיה לדין שקדם לנשבע ונוטל וממנה למד ג"כ לדין זה דה"ה לכה"ג אבל מ"ש בנ' ידענא ובנ' לא ידענא שכנגדו נשבע ונוטל בזה לא קי"ל כוותיה דאנן קי"ל דלעולם א"צ לישבע כנגדו ועהג"מ סי' ס"א ששם בתשו' ההיא מדמי לכ"מ שעד מסייע ורוצה ללמוד מכאן לכל עד מסייע שפטור ועוד ראיות אחרות מ"מ הדין אמת כיון דקי"ל דפטור בכ"מ כמש"ל והעיקר כו' דלא כט"ז והקשה שם על ס' זו א"כ אמאי אמרו שם בשבועות הכל מודים בכשנגדו כו' דחשיד מאן כו' ואמאי הא יש לו עד המסייע ותירץ דה"מ בעלמא אבל בחשוד א"א כה"ג א"כ כ"א נפיק ממונא כל שעתא ע"פ ע"א וכמ"ש תוס' בשבועות מ"ז א' ד"ה מתוך ועתוס' דב"מ ה' א' ד"ה שכנגדו כו' ומיירי דאין הנתבע רוצה לישבע וכמ"ש בתשו' מהר"ם ע"ש וכ"כ ש"ך וכמ"ש תוס' הנ"ל ועוד כו':

(ליקוט) מי שנתחייב כו'. עהג"מ ס' משפטים סי' ס"א שכ' דין שקדם שבנשבע ונוטל וע"א מסייעו שפטור ולמד מנסכא דר"א לשיטתו דס"ל דבשאר משואילו"מ שכנגדו צריך כגון בנ' ידענא ונ' לא ידענא והביא ראיה ממסור שאמר איני יודע כמה הפסדתי שכ' ר"ת ס"פ הכונס שהנמסר נשבע ונוטל אע"ג שאומר המסור יודע שהפסדתי וא"י כמה ובנסכא דר"א א"צ לישבע שכנגדו כמו שהוכיח ראב"ן מהא דפ' שבועת העדות וע"כ צ"ל משום דעד מסייע וכ' וה"ה לכה"ג שהפכה על שכנגדו ועוד הביא ראיות שם שע"א מסייע פוטר משבועה כמ"ש ברא"ש בריש ב"מ וש"פ. ואע"ג שהראיה ראשונה אינה מוכרחת לדידן דקי"ל דבכל משואילו"מ שכנגדו א"צ לישבע והא דמסור משום דלא ה"ל לידע כמש"ל סי' שפ"ח מ"מ הדין שע"א מסייע לנשבע ונוטל דנוטל בלא שבועה אמת כמו שקדם וה"ה לכה"ג שהרי למד שם מנשבע ונוטל ומכל עד המסייע שפוטר ודברי ט"ז תמוהים (ע"כ):

(כו) והא דאמרי' כו'. ר"ל כה"ג דב"ב ע' א' בעא מיניה כו' ולימא ליה כו' א"ל כו' ואע"פ שיש לו ע"א שהחזיר מ"מ צריך לישבע דהא לא מהימנינן ליה אפי' בע"א דא"ל שטרך בידי אלא משום דכי א"ל נאנסו כו' ובנאנסו היה מחויב שבועה ובזה מתורץ קו' הר"ר יונה שהביא הרא"ש בריש ב"מ ממ"ש בשבועות מ"ה ב' מכלל דתרווייהו כו' ודלא כרא"ש שם שכ' דה"ה בע"א:

(כז) שבועה שמחייבים כו' בין כו'. שבועות ל"ח ב' ת"ר שבועות הדיינים אף היא כו' ומ' דבכל אלו מיירי:

(כח) ג' מיני כו'. כמ"ש בפ"ק דב"מ מכי הוא זה. וכופר בכל כו' כמ"ש בפ' הדיינים מ' א' מלא יקום כו'. ושבועת השומרים דכתיב שבועת ה' כו' ובש"ח כמ"ש בב"מ מ"א ב' לכדתניא ונקרב כו' וע"ש צ"ג א' ושבועות פ' בתרא מ"ט א':

(כט) כל שבועה כו'. כמ"ש בפ' כל הנשבעין כל הנשבעין כו' ואלו כו' וחשיב שם ג' מיני שבועות והן ב' ואלו כו' השכיר כו' כשם שאמרו כו' והן א' דכולם נשבעין ונוטלין על טענת ודאי ואלו נשבעים כו' וז"ש ובשל דבריהם כו' ואמר כגון שבועת כו' ופוגם כו' חשיב רישא דב' דברים הנ"ל:

(ל) ויש כו' בדורות כו'. כמ"ש בקדושין מ"ג ב' והשתא דתקון רבנן שבועת היסת כו':

(לא) ואע"פ כו'. נ"מ לע' נקיטת חפץ דשבועת ב"ד היא בנקיטת חפץ ואף שבועת המשנה רק דוקא אם נשבע בפני ב"ד וכמ"ש רש"י בהשולח ל"ה א' ד"ה חוץ לב"ד וע"ל סי"ג:

(לב) ומותר לקראו. שבת מ' א':

(לג) י"א נלמד מס' שקדם ומשמתינן ליה כו' כנ"ל:

(ליקוט) י"א שחייב כו'. דטעמא דנשבע שבועה דרבנן לא נחתינן דגזל דרבנן לא מפקינן מדרבנן כמ"ש במציאת חש"ו וכיוצא וכן רבית דרבנן וה"ה בנשבע ונוטל כיון שמדאורייתא נוטל בלא שבועה הרא"ה ולפ"ז דוקא בחותן שמן הדין נוטלין בלא שבועה כגון פוגמת ועש"ך (ע"כ):

(לד) אם אין. דברצונו מהפכין כמ"ש בב"ב קכ"ז קכ"ח האומר עבדי גנבת כו' וערשב"ם שם:

(לה) (ליקוט) וכן הנשבעין ונוטלין כו'. ערי"ף בפ' הכותב וכ' הרמב"ן שהרי אפי' בשבועת היסת שמוטלת מעיקר תקנה על הנתבע אומר לתובע השבע וטול או לא תטול כלום כ"ש בשבועת הנוטלין שמעיקר תקנה על התובע שאין שומעין לו אלא ישבע או לא יטול דדוקא נתבע לאוקמי ממונא יכול לומר שאם לא רצה לישבע לא יטול אבל לאפוקי לא מצי למימר השבע או תן לי כו' (ע"כ):

(לו) וכן שבועת כו' ומיהו כו'. דלטעם הרא"ש בר"פ כל הנשבעין משום דאלו השבועות הוא כעין דאורייתא לא היה לזה הטעם ואפי' אי אמר לישתבע לי דחשיד כו' אין שומעין לו אלא לטעם הרי"ף דבנשבעין ונוטלין ל"ש היפוך ע"ש:

(לז) מיהו. יתבאר בסי"ב:

(לח) אבל אם כו'. לשיטתו דס"ל כהרי"ף דטעם החילוק שבין היסת לשבועת המשנה משום דבנוטלין ל"ש היפוך וז"ש אבל כו' וכמ"ש בגמ' שם דאמר מאי איכא כו' מ' דעל כל שבועת דרבנן אמר דכל החילוקים ששם קאי על כולם אלא דבמקום שאין שייך שם אין מתהפך ולכן לא הזכירו החילוק שאין נשבע בנק"ח ולא בשם משום דשם על כולן אתמר ולא כי"א דבהיסת לבד אתמר שם:

(לט) ואף היסת. דגלגול הוא מה"ת במ"ש בפ"ק דקדושין כ"ז ב':

(מ) אע"פ כו'. כמ"ש בב"ק ח' ב' וז"ש לעיל מיהו כו' ואמר כדי שלא כו' דל"ת מאי ירויח השתא פשיטא דיכול להפך:

(מא) וה"ה לכל כו'. ירושלמי פ' הכותב הל' ז' ופ' כל הנשבעין הל' ו' א"ר זעירא כעין שבועת תורה וז"ש הרא"ש בר"פ כל הנשבעין כל הני כו' כעין דאוריית' כו' ע"ש ועבה"ג בשם רש"י וע"ש ותוס' הוכיח מדל"ק בפ' הדיינים האי חילוק בין דאוריית' לדרבנן:

(מב) חוץ כו'. כנ"ל ס"ח:

(מג) ואם השביעוהו כו'. שם ל"ח ב':

(מד) או שפסקו כו'. כמ"ש הרא"ש בפ"ד דסנה' דכל שטועה בפסקי הגאונים הוי כטועה בדבר משנה כמ"ש בגמ' שם אטו אנן כו':

(מה) כפר הכל כו'. כן מוכח בהכותב אי פקח הוא כו' ודחק שם רש"י ותוס' דמאי נ"מ וכן הרי"ף ורא"ש ע"ש והראב"ד פי' דאף לאחר שנשבעה על כתובתה יכול להשביעה שבועה דאוריית' עבתשובות להרמב"ן סי' ק"ט:

(מו) וכן אם כו'. כן מוכח בריש ב"מ ה' א' בעובדא דההוא רעיא דפריך השתא נמי נחייביה מדר"ן כו' וזה היה יכול להקשות גם לס"ד דאיהו משתבע ושם אין יכול לתרץ תי' הגמ' תקנתא כו' ומאי ס"ד דאביי דסבר שאיהו נשבע מאי קאמר ר"ז אם איתא כו' ואין לומר דאם איתא לדר"ח משתבע שבועת התורה א"כ מאי פריך השתא נמי כו' אלא דפריך דקא' אם איתא לדר"ח משתבע מ' דבלא"ה לא משתבע כלל ונ"ל דבאמת מיד כשכפר ואמר להד"ם נשבע היסת וכמ"ש שם לסוף כו' שלאח"כ נודע אבל באותו מעמד לא נודע ואמר ר"ז אם איתא משתבע אע"ג שכבר נשבע כנ"ל כפר הכל כו' ואח"כ ולא היה יכול להקשות השתא נמי דהא כבר נשבע אבל השתא פריך שפיר שהשבועה שכבר נשבע אינה כלום שהיה חשוד ובזה נתבארו אלו ב' דינים שבש"ע והג"ה ובזה א"ש שפריך שם ותיפוק דה"ל רועה מאי נ"מ אם אביי פריך מכח שהוא גזלן או רועה דלכאורה קו' אביי יותר חזק בגזלן מפ' בתורה אלא שפריך דמ' כאן שהשביעוהו בתחלה כנ"ל:

(מז) שבועה דאוריית'. ל"ד ועש'ך ס"ק ל"ט ול"ד כו':

(מח) ולא יאמר כו'. שם היכי משביעין כו' אפ"ת בכינוי כו':

(מט) ויש מי כו'. דחילוק שבין ת"ח לשאר שבת"ח הוא באקראי וא"צ לאיים וערש"י בנדרים כ' א' ד"ה בד"א כו':

(נ) וי"א דס"ת כו'. מדקאמר לאתפוסי חפצא מ' איזה חפץ של קדש וכמ"ש הרא"ש שם הס"ת או חפץ של מצוה ועט"ז וש"ך שהניחו בצ"ע והדין עמהם:

(נא) וי"א דנוהגין כו'. כיון שאינו אומר בה אפי' לא נקיט בידיה ש"ד כמ"ש בנדרים י"ד ב'. ואע"פ שכ"ז אינו עיקר לדינא נראה שהקילו בזה וכן במ"ש לעיל שנשבע בשאר ספרים שהקילו בדורות אחרונים כמו שהקילו בשבועה בשם כמש"ל סי"ט:

(נב) וכן עושין. עסמ"ע:

(נג) כגון אשה כו'. הקילו בה כמ"ש בגטין ל"ה:

(נד) ואם נשבע כו'. מדמתירין לת"ח לכתחלה בתפילין וכמו שהוכיח הר"ן ר"פ שבועת העדות דיושב כשר לעדות בדיעבד מדמכשר לכת' בת"ח ע"ש:

(נה) בין של כו'. עסמ"ע וכנ"ל מדלא חילקו בגמ' ביניהם א"ב כו':

(נו) שנים כו' י"'א כו' וי"א כו'. ראייתם ממ"ש בהשולח שם מודה רב בקופצת וערש"י שם ד"ה בקופצת וס' ראשונה ס"ל כפיר"ח שם שמשביעין אותה פעם אחרת ואין בזה משום נמנעה להשביעה כיון שכבר נשבעה ועוד אפי' לפרש"י אין זו דומה לשם דכאן נשבע להבא ואין חמור לו אותה השבועה דהא לא נפסל עליה כמ"ש בשבועות מ"ו ב' וס' שניה ס"ל כפיר"ת שם בתוס' ד"ה אבל. ואר"ת כו':

(ליקוט) שנים שנתעצמו כו' וי"א כו'. ערש"י בגטין ל"ה א' ד"ה בקופצת כו' הרי נשבעה וגובה ר"ל בלא שבועה וכ"כ הר"ן והביא ראיה לפרש"י ממש"ש בירו' עברה ונשבעה ר"ה אומר נשבעה נשבעה וכ' אבל ר"ח ז"ל כ' דחוזרין ומשביעין אותה וראיה ממ"ש בב"ק ק"ז א' כאן בקפץ כו' אלמא לא חשיבא שבועה וכ' הר"ן דלאו ראיה דהתם ה"ט דלא קרינן ולקח בעליו שהוא מעצמו קפץ ולא קבלו בעלים (ע"כ):

(נז) בנק"ח וכדין כו'. הלא"ה בל"ז צריך לחזור ולישבע כמש"ל בסי"ג בהג"ה ואע"ג דאמרי' ברפ"ג דסנה' היה חייב כו' דור לי כו' התם כבר נתחייב לו שבועה ועמרדכי שם:

(נח) סדר כו' אוחז כו' בשם או בכינוי. כנ"ל שם ל"ח ב':

(נט) או באלה. שם ל"ה ל"ו:

(ס) או מפי כו' והוא עונה אמן. שם כ"ט ב' אמר שמואל כו' כל מתני' וברייתא כו':

(סא) במי ששמו רחום כו'. שם ל"ה א' במתני' בחנון ורחום כו' ובכל הכינויין כו' וכבר נתבאר דמשביעין בכינוי:

(סב) הרי הוא. לא רצה לכתוב בל' על עצמו וכ' בסיפא כמ"ש שם ל"ו א' יתיב רב כהנא כו" א"ל ככה ע"ש. ועסמ"ע:

(סג) י"א כו'. רש"י שם ל"ח ב' ד"ה בס"ת והביאו כל הפוסקים ועסמ"ע ס"ק נ"ג ועהג"א שם ד"ה ואנו. ודוקא בעשרה כו' ואין כאן שבועה כו' ע"ש:

(סד) או ביום הכניסה. דשכיחי רבים כמ"ש סמ"ע וכמ"ש בס"פ מרובה פ"ב א' ואפשר לומר דגמ' נמי קאמר משום שבועה דהא אב"א משום טרחא לאפוקי ס"ת שכ' טור בסי' א' הוא ע"כ משום שבועה:

(סה) ואמרו כו'. עסמ"ע וכ"כ בהג"א הנ"ל ועש"ך:

(סו) י"א כו'. רש"י הנ"ל וכל הפוסקים וע' בגטין ל"ה א' משום דרב כהנא כו' וע"ש תוס' דמוריא. והשתא כו':

(סז) ואם יש כו'. כמ"ש בנדרים כ"ה א' ושבועת כ"ט א' וריש ב"מ זה ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים וערא"ש שם:

(סח) וכן יש. כמ"ש בסי' ט"ו ס"ד עמ"ש שם:

(סט) או לאיים כו'. ער"ן וכ"כ תוס' בגיטין ל"ה א' ד"ה לא בשם הערוך ע"ש והוא מויקרא רבה פ' י' ע"ש באריכות:

(ליקוט) או לאיים כו'. כמ"ש בויקרא רבה פ"ו שמשביעין בנודות נפוחות אלא שהגאונים כ' והביאו תוס' בפ' הכותב וש"מ שדינא דשבועה דאורייתא כן אבל לא קי"ל כן (ע"כ):

(ע) אין מאיימין כו'. עסמ"ע וברייתא דת"ר אף היא כו' סיפא דברייתא ואם אמר כו' סורו כו' ושם בגמ' בשלמא ההוא כו' לכדתניא כו' וערש"י ד"ה חלה כו' אבל הג"מ פ' או עונש הנשבע שנשבע על שקר או אם נשבע באמת עונש המשביע לשוא וכ"ה בירו' פ' הדיינין ובתוספתא דסוטה ובויקרא רבה פ"ו ע"ש ושם ושם וז"ל שם בין שניהם אינה זזה מבין שניהם לעולם אם המשביע על שקר סוף לצאת עליו אם הנשבע נשבע לשקר סוף לצאת עליו מ"ט הוצאתי' נאם כו' וז"ש לעיל בש"ע ס"ך אם כו' וחבירו תובע כו' וזה דוקא בטענת ודאי אבל בספק אפשר ששניהם צדיקים וע"כ הברייתא מיירי בודאי:

(עא) וכן. כנ"ל שבברייתא אמר שבועת הדיינים ואינה חמורה כמו באלמנה חוץ לב"ד שאין מתייראין מפני עונש כנ"ל ועוד שאין נשבע בשם ולא בס"ת והאיום שכל העולם נזדעזע כו' ועברמב"ם שלא הוזכר היסת:

(עב) ואעפ"כ. מפני ספק עונש שבועה:

(עג) כל שבועה כו'. עסמ"ע וכמ"ש בכתובות פ"ה אפשר דמכספיא כו':

(עד) או בפני. כמ"ש בשבועות. מ"ז ב' פועלים נשבעין כו' כי היכי כו' וכן בירושלמי שם שיהו אלו נשבעין בפני אלו מפני הבושה:

(עה) ואז א"צ. כמ"ש בכתובות צ"ד ואלו ראשונה נשבעת לשלישית ל"ק כו' ואם איתא הא כולהו בע"ד שלה אלא משום שנשבעת על ספק:

(עו) ואם השביעוהו כו'. ממ"ש ושלא בפניו לא יפרע אלא בשבועה ואם איתא דאפי' בדיעבד אין שבועתו שבועה אמאי ישבע ועמש"ל סי"ו:

(עז) ואע"פ שלא כו'. מדלא הצריכה רב ביבי קודם שבקשה לישבע שם עד שבקשה ואמרי' בשבועות מ' א' כ"מ ששנים כו' ואמרי' בסוף ב"ק המלוה את חבירו ביישוב לא יפרע לו במדבר הא ביישוב יפרע לו אפי' אינו מקומו:

(עח) מיהו לכתחלה כו'. עבה"ג וכנ"ל:

(עט) מיהו אם כו'. כמ"ש הרא"ש שם וש"פ דהיו דרים בעיר א' והיה דרכה לשם ע"ש וכמש"ל בסי' י"ד התובע הולך אחר הנתבע ממ"ש ב"ק מ"ו:

(פ) ואז כו'. שם בגמ':

(פא) הטוען כו'. ירושלמי פ' הדיינין הל' ד' חד ב"נ אזל בעי מידון קמי רב דהוה מטעין לחברו חטין ושעורין וכוסמין א"ל המתן עד דיגלגל עלך כל דבעי ובסופא אשתבע על כולו:

(פב) נתחייב כו'. דהא נתחייב על כולם בחמורה משום גלגול וז"ש ומגלגלין כו' ועבה"ג:

(פג) מי שטוען כו'. ירושלמי פ"ב דכתובות הל' ד' חד ב"נ בעי מידון עם חבריה קומי רב שרי מטעין עמיה שערין חטין וכוסמין א"ל רב כל מה דאת יכול מגלגליה עליה גלגל ובסופא הוא משתבע לך חדא על כולהון:

(פד) ואם אינו רוצה כו'. דלאו בתביעתו תליא מילתא דאפי' נשבע קודם שחייבוהו ב"ד נפטר כמ"ש בב"ק ק"ו א' וערש"י שם ד"ה כאן בקפץ כו':

(פה) כל הטוען כו' כיצד אחרת כו' אתה כו' טענו שעשה כו'. ירושלמי פ' כל הנשבעין הל' ז' אלו דברים שאין נשבעין עליהן כו' אית דבעי נשמעיניה מן הדא חמור או כו' ר' ישמעאל דרש כו' מה הפרטכו' בתביעת ממון פרטלאומר לחבירו תן לי מאתים זוזים שאמרת ליתן לי ולא נתת פרט לאומר לחבירו קללתני וביישתני שפטור כו' פרט לתשלומי ותשלומי ארבעה וחמשה שהן קנס:

(פו) וה"ה כו'. שם בירושלמי מה הפרט כו' ומוציא בדין פרט כו' וה"ה בכה"ג ואין חייב לו כמ"ש לא תהיה כו' ואפי' ביש קצת מסדרין לו ואינו חייב לתת לו בסדור:

(פז) וי"א דמחרימין כו'. דטעם הענין שאם הודה כו' דמודה בקנס דפטור משא"כ בקנסות דרבנן כמ"ש בסי' שפ"ח. ומ"מ אין משביעין כיון דאינו אלא מיגדר מילתא. סמ"ע:

(פח) קונסין אותו. כמ"ש הרא"ש בשם רב שרירא ממ"ש בערכין נמצא האומרו בפיו כו' וקי"ל דמנדין על חבלות דגוף כמ"ש הגאונים:

(פט) טוען כו'. עתוס' דכתובות י"ח ב' ד"ה ובכולי כו' דהא גבי נסכא כו':

(צ) ודוקא כו'. ערש"י דקדושין ס"ה ב' ד"ה ע"א בהכחשה כו' וגם מדרבנן א"א לומר כמ"ש בפ"ק דב"מ ד' א' מתקני רבנן כו' וע"ש בפ' מהרא"י סל"ז:

(צא) מי שתובעת. ערש"י שם צ"א א' רבא אמר כו' ודוקא במיתה אבלבמקום דליכא מיתה אפי' בכרת קי"ל דלא כר"נ בן הקנה ועבפ"ג דכתובות:

(צב) טענו כו'. כנ"ל ועתוס' דב"ק מ"ו א' ד"ה דאפי' כו':

(צג) אבל. ע' כתובות מ"ב א' בעא מיניה כו' א"ל כו' וערש"י שם ד"ה שאינו וד"ה כיון וד"ה א"ד ובריש מכות ג' א' אלא באו' העדנו והוזמנו כו':

(צד) מי שנתחייב כו'. עבה"ג וע"ש ושם ואע"ג דבירושלמי פ' הדיינין סוף הל' ב' המתחייב בב"ד לא כל הימנו מאי לא כל הימנו ר' אבהו בשם ר' יוחנן אם מעצמו משלם נאמן לומר לא נתתי ואם מפי אחרים לא כל הימנו ר' בון בר כהנא אמר אף בשבועות כן מאי אף בשבועות כן ר' אבהו בשם ר' יוחנן אם מעצמו נשבע נאמן לומר לא נשבעתי אם מפי אחרים לא כל הימנו. משם ראיה כמו שבממון דוקא אם לא ציית דינא ושמתוהו כמ"ש בסי' ע"ט ע"ש ועסי' צ"ג ס"ט:

(ליקוט) מי כו'. ורה"ב פ' דישבע היסת על שבועה דאוריית' וגמ' איירי קודם שנתקנה היסת ועבמרדכי שם (ע"כ):

(צה) מיהו בזה"ז כו'. כמ"ש בס"פ האומנין פ"ג א' וערש"י שם ורי"ף:

(צו) אא"כ. כמ"ש בפ' הדייני' א"ל אל תתנהו כו' ושם בגמ' ואם אמר כו':

(צז) כגון כו' כפי' הרא"ש שם:

(צח) נשבע כו' אם דרך כו'. כמ"ש בחולין גבי ריסוק תשובה מעלי' עבד:

(צט) ואם הודה כו' אינו נפסל כו'. כמ"ש בפ"ח ופ"ג דסנה' לענין עדות אין אדם משים עצמו רשע וה"ה לשבועה דחד דינא להו כמש"ל סי' צ"ב ס"ג וכ' בטור ונשבע על השאר ור"ל כדין מודה במקצת ואע"פ שנשבע כבר הואיל ואינו נשבע רק היסת וז"ש נשבע היסת וכמש'ל סי"ד כפר הכל כו' וה"ה למודה במקצת ויכול אדם לחייב עצמו כמ"ש בפ' הגוזל קמא ובפ"ב דשבועות אם הודה מעצמו משלם כו' ובפ' שבועת הפקדון השביע חמשה פעמים כו' אר"ש מה טעם כו' ועסי' צ"ב דלענין לחוב לעצמו יכול לפסול א"ע וכמ"ש בפ"ד דיבמות מ"ז א' וע"ש תוס' ד"ה נאמן כו' וד"ה ואין כו' וכן לענין ממונ' כמ"ש בריש מכות כל כמיניה וערש"י ותוס' שם ד"ה באומר לכך יש לפרש כו' ר"ל כיון שאינו יכול לסתור דבריו לחברו הוי כאלו לא חזר בו לענין הזמה ושם באומר העדנו והוזמנו כו' דנאמן לחייב עצמו:

(ק) מי שכפר כו'. עבה"ג ואע"ג דשם אמרי' שאח"כ באו עדים מ"מ חד דינא להו הואיל ושבועה אינו קונה ממון ואע"פ שהכחיש העד בשבועתו מ"מ מאמינים לעד אח"כ וכמ"ש בפ' הכותב אי פקח הוא כו' ופי' הראב"ד אחר שנשבעת על כתובתה וכמש"ל בסי"ד ע"ש:

(קא) בלא עדים. שבעדים בלא"ה אינו נאמן כמ"ש בב"ב מ"ו א':

(קב) ואצ"ל. גמ' דב"ק הנ"ל:

(קג) טען שיש כו' בקנין. שהוא כמו שטר שאי"ל פרעתי כמש"ל סי' ע' ועסמ"ע וש"ך:

(קד) והוא כו' ונשבע. דנאמן כיון שאין השטר בידו. וכמש"ל ס"ס מ"א:

(קה) ואח"כ כו' ה"ז משלם. דשבועה אינה מעלה כלום כנ"ל שאינו קונה וז"ש ואם יש כו' והוא דברי בעה"ת בס"י וזש"ל סי' פ"ב ס"א ואם אח"כ מצא כו' וכמ"ש שם:

(קו) ואינו חשוד כו'. שאינו כעדים אלא שאינו נאמן הלוה שהרי במקום מגו נאמן נגד השטר כמ"ש בב"ב א' אע"ג דמגו במקום עדים כו':

(קז) ראובן כו'. אפי' ידוע שלא נשבע דאין נשבעין על כפירת ממון מספק לפטר כמ"ש בסי'ס"ט עמ"ש שם ועסמ"ע ס"ק צ"ג:

(קח) אין. עתוס' פ' הדיינין מ"ג א' ד"ה ויוציא:

(קט) התוקע כו'. אע"ג שתקיעת כף הוא אמונתו שנשבע באמונה שיש לו בקב"ה והוא ככופר בעיקר וכמ"ש תקעת לזר כפיך אל תהי בתוקע כף ואור"ת שזה מ"ש ובזה אלה להפר ברית והנה נתן ידו וכל אלה עשה כו' ואע"פ שבנדרים לא הזכירו אלא שבועה הא והא הוי וז"ש אלה וברית ובגמ' לא הוצרך להזכיר הכל ועבהג"מ ס' הפלאה סי' ג' מ"מ אע"ג דאמונה הוי שבועה ועבי"ד סי' רל"ז ס"י בהג"ה מ"מ לא נשבע בנק"ח ואמרי' בפ' הדיינין ל"ח ב' האי דיינא כו' נעשה כטועה כו' ואע"ג דאמרי' פ"ג דסנה' היה חייב כו' וא"ל דור כו' כאן לא א"ל תן אמונתך והפטר אלא כמ"ש בפ"ד דב"ק משל לצייד כו' וכ"ש אם תקע לו כפו בעת שלא היה חייב לו שבועה ועבמרדכי ר"פ הדיינים ומ' דוקא במקום שצריך נק"ח אבל במקום שא"צ נפטר אפי' בת"כ דלהבא ועמש"ל סי"ו בהג"ה:

(קי) ודוקא כו'. אע"ג דאם יש עדים על ת"כ חייב כיון דאינו חייב רק לקיים הת"כ הרי כאילו אינו חייב לישבע רק בת"כ והוא כבר נשבע ע"ז והרי אפי' בנתחייב שבועה אמרי' בהשולח מודה רב בקופצת כנ"ל ואמרי' בפ"ק דב"מ היה חייב כו' הלא"ה נאמן כמש"ל סכ"ז אלמא אין שבועה על שבועה ואפי' היסת אין נשבע על ש"ד כדעת הרי"ף וע"ש בטור שאין שבועה כ"א על כפירת ממון ולא על כפירת שבועה ואע"ג שעי"ז בא כפירת ממון וז"ש וה"ה אם כו':

(ליקוט) ודוקא כו'. כמש"ל סט"ז בהג"ה וי"א כו' וכאן ה"ה כאלו לא נתחייב לו שבועה רק בת"כ כי אין חייב לשלם רק כדי לקיים הת"כ ואף לס' ראשונה דשם בש"ע דלא נפטר היינו משום דנתחייב שבועה לשעבר משא"כ כאן דלא נתחייב רק בת"כ דלהבא. ועוד דהא אין כאן חיוב ממון רק משום איסור' לקיים שבועתו וכמ"ש בסי' ר"ט ס"ד בהג"ה ואם נשבע כו' ומיהו כו' ומשום זה א"צ לישבע כמש"ל סכ"ה בהג"ה (ע"כ):

(קיא) אלא יזהרו כו'. כמ"ש בכתובות ל"ג א' וניתרו בהו מעיקר' ונרמז כו':

(קיב) אין כו' ולכן כו'. דקי"ל טובת הנאה אינה ממון וע"ל ר"ג ס"א בהג"ה כעולא בספ"ב דקדושין נ"ח א' וכן רב אסי דהוצל שם ואע"ג דר"ה פליג שם אין דבריו של א' במקום שנים כמ"ש בע"ז ל"ח ב' ואע"ג דרבא בנדרים פ"ה א' ס"ל דטובת הנאה ממון היינו דבעי לאוקמי כחד תנא אבל לא ס"ל כן כמ"ש בפ"ק דב"מ י"א ב' ואע"ג דיש לדחות דאליבא דעולא קאמר ועולא לטעמיה כנ"ל ולכן פ' ר"ח הביאו הרא"ש והר"ן והריטב"א בספ"ב דקדושין כרבא בנדרים אבל הרמב"ם בפ"ה מה' אישות הל' ו' ובפ"ב מה' גניבה הל' ה' וע"ש בכ"מ שכ' דהכי סלקא שמעתא דקדושין דאינה ממון ועבפ"ג דפסחים מ"ו ב' דכ"ע טובא הנאה אינה ממון אלא בהואיל קמפלגי וכ"כ הרי"ף שם ע"ש ומזה הטעם פ' הרמב"ם בפ"ז מה' נדרים כמתני' דנדרים וכרבא שם דרבא נמי ס"ל דאינה ממון אלא משום הואיל כמו בחמץ משא"כ בקדושין כמ"ש בכתובות ע"ב ב' המחדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים כו' ושם ת"ר הלכה כו' דלא כמ"ש בכ"מ שם משום חומרא דנדרים דאף ויתור אסור דהא אף בחמץ פ' כר"א וע"כ צ"ל הואיל משום וז"ש הרמב"ם וש"ע י"ד ס"ס רכ"ז וה"ה במתנות עניים דלכאורה טעמא דתרומה משום דאסור לזרים הוי עפרא משא"כ במתנו' עניים אבל לפמ"ש טעמא משום הואיל א"א לומר הטעם משום דאסור לזרים וע"ל סי' ל"ז ס"ט בהג"ה וכ' במרדכי שם מ"מ אפי' למ"ד טובת הנאה ממון כאן אין להשביעו דלחד לישנא לא ניתקנה שבועת היסת אלא במקום דררא דממונא ולא פליג לישנא קמא עליה אלא בתביעת ממון כי מתני' דשם:

(קיג) (ליקוט) אין מוסרים כו'. ויקרא רבה פרשה ו' א"ר סימון אין כו' (ע"כ):

(קיד) אם נראה כו'. כ"כ בהגהות אחרונות דמרדכי ריש ב"מ בשם ריב"א וכן בהג"א שם ס"ז ד"ה וריצב"א והיא בתשו' הג"מ ס' משפטים סי' ל"ז וכ' שם דר"ת רגיל לפסוק בכ"מ כלישנא בתרא דלישנא בתרא עיקר וכן סוגית הרי"ף בכ"מ וכן כל הגאונים אלא דפ' השולח דקא' אין אונס בגטין והוא לישנא קמא דריש כתובות מ' דלישנא קמא עיקר מ"מ כל הגאונים דעתם כלישנא בתרא וריב"א פוסק בכ"מ בד"ס הלך אחר המיקל כמ"ש בפ"ק דע"ז וכאן בשל סופרים הוא וכ"ש דבממונא בכ"מ הלך אחר המיקל דהמע"ה כמ"ש בפ' השואל במשכיר ליב"ח לשנה ובמוגרמת בפ' הגוזל ועתוס' דשבת פ' כירה גבי צריכה מלחא בשולא כו' ובע"ז פ"א ז' א' ד"ה בשל כו' ויש דוחין כ"ז כיון שלישנא קמא סתמא דגמ' ולישנא בתרא יחידאה קי"ל כלישנא קמא וכמ"ש תוס' בכמה מקומות וכן הרי"ף ורא"ש ושאר פוסקים ואע"פ שהרי"ף מביא ראיה שכאן הלכה כלישנ' קמא מסוגיא דההוא רעיא בפ"ק דב"מ ר"ת דוחה אותו כמ"ש בשבועות מ"א ד"ה מאן וכ' דשם איכא דררא דממונ' מאחר שרגילין למסור לו בכל יום ועוד דאיכא סהדי דאכל תרי מינייהו ותוס' שם ובב"מ שה כ' מדלא מייתי סיפא דמתני' ש"מ דהלכה כלישנ' קמא ור"ת דוחה ואמר דבאמת מייתי ראיה מסיפא ורישא דמילת' נקט וכ"כ רב האי גאון וכשיטתו שפוסק בכ"מ כלישנ' בתרא וכמ"ש בהג"מ שם וכן בשאר מקומות ואע"ג שסוגיא כרי"ף שפ' כאן כלישנ' קמא מ"מ בכה"ג שהטענה מרומה אין להשביעו כמ"ש בכתובות פ"ה ב' חדא דידענ' כו' וה"ה בכה"ג שהעני תובע לעשיר אם יש הפלגה לעוני או לעושר שנראה כמערים וכן כדומה לזה וכ' תוס' שם ד"ה ועוד כו' דצריך לטעמ' דלא אמיד עוד טענה דסימנ' וה"ה בשבועת היסת דצרפינן פסק ר"ת לטעמ' דלא אמיד וכיוצא:

(קטו) וכן אם כו'. המרשים רשם וכן כו' מהרי"ו סי' צ' אין משביעין כו' שם סי' קנ"ד ומ' שהם שני דברים ולא היא שז"ש אין כו' הוא כפסק ר"ת ולא קי"ל כוותיה אלא בצירוף דבר אחר כנ"ל אלא הכל דברא' ובסי' צ' לא כ' אלא דברי ריב"א הנ"ל בש"ע ובסי' קנ"ה אם לא היה לראובן על שמעון אלא תביעה זו לא הייתי מחייבו שבועה והייתי דן בהא מילתא כר"ת כו' ואע"ג דרוב הפוסקים וסוגיא דדיינים כלישנא קמא מ"מ בהאי דינא הייתי דן כר"ת משום דראובן אפסיד אנפשיה שהרי טוען שחטף וגזל ממנו כמה פעמים למה נשתתף עמו וכמ"ש בפ"ק דב"מ עד השתא חשדת ליה בגזלנותא והשתא כו':

(קטז) יש מי שאומר כו'. עתוס' דשבועות מ"ו ב' ד"ה אבל. ובה"ג גרס כו' ופירושו כו' וזה כ' תוס' אבל במרדכי בהגהות כתוב שם ופ' בה"ג דחשידא אשבועא דשמעה דאפקה ש"ש לבטלה ועברה אלא תשא והוי כאלו עשתה שבועת שוא כמ"ש בפ"ה דברכות והוי חשוד כמ"ש בפ' כל הנשבעין ושכנגדו כו' אחד כו' ומכאן יש ללמוד כו' כמו שדן רבא:

(קיז) תבעו כו'. דין השדכנות כ' מהר"ם שהוא מדין היורד לשדה חבירו שלא ברשות שאם היתה שדה עשויה ליטע שאומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה כמ"ש בב"מ ק"א א' והוא כמו סרסור כמש"ל בסי' קפ"ה ס"י בהג"ה וכמו שצריך ליתן לסרסור כמ"ש בב"מ ס"ג ב' ע"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---