ביאור הגר"א/אורח חיים/קמג

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים קמג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ס"א גדולים כו'. ע"ל סי' נ"ה ס"ד:

ב

ס"ב והם כו' אבל כו'. דהא אינן בגלילה וכן אינן תפורין בגידין ולא בקלף וכל דין ספר תורה:

ובמקום כו'. כמו שכתב בסי' קמ"א סעיף ג' עיין שם:

ג

ס"ג אפי' כו'. קאי אס"ב אחומשין בגלילה דלא כמרדכי שכתב בה"ק דכיון שאמרו מפני כבוד הציבור אם מחלו על כבודם ש"ד וכ"ש בכה"ג אבל בירושלמי דפ"ג דמגילה אמרו מגו דנפשיהון הוי עגומה אינון זבנין תורה אבל בב"י משמע דקאי אחומשין שלנו כמ"ש בשם תשובת הרשב"א ע"ש שכתב ובסוף התשובה כתב וז"ל כו' אבל בש"ע לא הזכיר חומשים שלנו וצריך לו' דקאי אס"ת עצמה שאין מברכין עליה וע' ס"ד בהג"ה ובשעת הדחק כו':

ד

ס"ד אם נמצא טעות כו'. דהרמב"ם כתב בתשובה ס"ת שנמצא בו טעות קורין בו וכ"כ הר"ן בפ"ב דמגילה בשם התוס' וכמ"ש במגילה שם השמיט הסופר אותיות או פסוקים כו' וראיה ממ"ש בגיטין ס' א' ס"ת שחסר יריעה כו' דוקא יריעה והרמב"ן תירץ דוקא בסופה אבל באמצעה אפי' טעות כ"ש פוסל והקשה עליו הרשב"א אדרבה בתחלתה ובסופה יותר מיפסיל דנראה כחסירה משא"כ באמצעה שאין חסרונה ניכר והראיה שהרי במגילה אפי' עד רובה כשירה ואילו בראשה אמרינן שם אפי' למ"ד מאיש יהודי כו' וכמש"ל סי' תר"ץ ס"ג אבל כל הפוסקים חולקים וס"ל דאפי' בטעות כ"ש פוסל מלקרות כמ"ש בפ"ק שם אין בין ספרים לתפילין ומזוזות כו' ובתפלין ומזוזות אמרינן בפ"ג דמנחות ואפי' כתב אחד מעכבן ואמרינן שם פשיטא לא נצרכה אלא לקוצו של יוד כו' ושם איפסיק ליה כרעא דה"א דהעם בנוקבא כו' כרעא דוי"ו כו' וכ"ש בטעות ממש ועוד דאי בס"ת כשר לא היה פריך בתפילין פשיטא כמש"ל בסי' קמ"ב ובמס' סופרים פ"ב הפסיק באמצע השם אל יקרא בו ופ"ג שם גרפו או שעיר' בו את האות אל יקרא בו אלא דוקא במגילה כשירה ומקולי מגילה היא והיינו דתנא במגילה ועוד דבס"ת תניא ס"ת שיש בו שלש טעות בכל דף כו' והוא כו' ובמגילה משמע אף שמפוזר בכולה אבל דעת הפוסקים הנ"ל דבאמת בס"ת פוסל אפי' קוצו של יו"ד והוא לצאת בו המצוה שחייב לכתוב ס"ת כמו בתפילין ומזוזות שאין המצוה לקרותן אבל לקרות שאינו אלא דרבנן ואין פסול פוסל בו כמו במגילה ועיין רשב"א בגיטין שם ור"ן בפ"ב דמגילה וההיא דמ"ס מוקי לה ברובו של ס"ת כך וראיה מההיא דגיטין כנ"ל ורשב"א תירץ שם דל"ד יריעה אלא נגד חסרון ד' חומשין אמר לרבותא אפילו יריעה ודרך התלמוד לקרב העניינים והרא"ש בה"ק תי' דהתם בשכתיבה היריעה אלא שאינה תפורה בו וכמ"ש טוש"ע י"ד ס"ס רע"ח והכריע הר"י בי רב כמ"ש בש"ע שבדיעבד סומכין על הרמב"ם בתשובה ותוס' ולכתחילה יש להוציא אחרת ולקרות מכאן והלאה כדעת כל הפוסקים ועיין בתוס' דמגילה ט' א' ד"ה בשלמא כו'. ודבריהם דחוקין דהא במתניתין תנן אינו מטמא את הידים כו' ועלה קאמר בשלמא תורה כו' ורב אשי משני שם כי תניא ההיא בשאר ספרים מכלל דמעיקרא ס"ד אפי' בתורה וע"כ צ"ל ביגר שהדותא אבל קושיית התוס' י"ל בע"א דלקרות קל דאפי' בפסולה יוצאין כמ"ש הרמב"ם משא"כ לטמא את הידים וראיה ממש"ש כאן במגילה ובמגילה ודאי אם השמיט אלו התיבות כולם כשר כמ"ש בפ"ב דמגילה ת"ר השמיט וזו ראיה לדעת המקילין לקרות בס"ת פסולה ועוד ראיה דלקרות קל שהרי קורין ללועזות בלעז אם כתובה בלעז וכאן אמרינן בכתובה תרגום שאינה מטמא ידים אבל ממ"ש בירושלמי פ"ב דמגילה אין מדקדקין כו' חד קרא יהודיים כו' משמע לכאורה דבמקום אחר מיפסיל כה"ג אבל אפשר לו' דקריאת ס"ת לא חמיר ממגילה לבד מ"ש ברפ"ג דמגילה משא"כ בתורה מ"מ ההיא דמ"ס הנ"ל מכרעא ועמש"ל בסי' קמ"ב ס"א לדחות דברי הר"ן ע"ש וכן עיקר דאין לחלק בין לקרות בין להכשירה בס"ת דאמרינן בשבת ק"ג ב' כתב את האזכרות בזהב כו' וכתבו המפרשים דאזכרות אורחא דמילתא נקט ואע"ג שהן מיעוט דמיעוטא של ספר. ושם או שכתב את השירה כו' ואע"ג שאינו יריעה א' וכ"ש להחולקין על א"ח דבמגילה אין פסול משום ענין אחד ועיין בב"י י"ד סי' רע"ט דהר"י בי רב ס"ל לדינא כדעת התוס' ורמב"ם הנ"ל לכן פסק שיצא ידי קריאה בס"ת הכשר עם מה שקרא עד עכשיו ולדעת הפוסקים הנ"ל דפסלי צריך לחזור לראש בס"ת הכשר כמ"ש שם. ודעת המרדכי שם דיקרא הטעות בע"פ ויגמור קריאת אותו העולה בס"ת הפסול ואין משום איסור דברים שבכתב כו' כמו במגילה כיון דלא אפשר וכמ"ש בפ"ז דיומא בכה"ג דקורא בע"פ משום דלא אפשר משום פגמו של ראשון או משום ברכה שא"צ וה"נ אע"ג דאין כאן משום פגמו דהא פגומה היא מ"מ משום ברכה שא"צ דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ועוד כתב דכ"ז בא"א להפסיק שם כגון שלא קרא ג"פ או סמוך לפרשה ב"פ או רביעי בר"ח וח"ה שצריך לגמור שאין מוסיפין אבל באפשר להפסיק פוסקין ומוציחין אחרת וכמ"ש ביומא שם וניתי ס"ת אחרת כו' ואין כאן משום פגמו כנ"ל וגם משום ברכה שא"צ בתרי גברי וכמש"ש וז"ש בהג"ה ואם כו' ורישא דמרדכי לא הביא דס"ל כמ"ש בש"ע אבל כל האחרונים הסכימו לדעת המרדכי שעליה אין להשיב:

והא כו'. כמ"ש בקדושין למ"ד א' וליתי ס"ת כו':

ובשעת כו'. הוא פלוגתא הנ"ל:

ואם כו'. כ"כ הרשב"א בגיטין שם וכמ"ש התם מחסר במילתיה ומפרש דר"ל באותו חומש שקורין בו משא"כ כה"ג דאין החומשין מעכב אלא משום כבוד ציבור שלא יראה כעניות משא"כ בכה"ג שם ורש"י לא מפרש כן ע"ש ברש"י:

ה

ס"ה בה"כ כו'. תוספתא דמגילה הנ"ל יעמוד וישב וכ' הרא"ש היינו קודם תקנה דכולם מברכין:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.