ביאור הגר"א/אבן העזר/עה
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ג' ארצות כו'. עד ס"ה ל' הרמב"ם חוץ מ"ש ובלא תוספת שהוא דברי הר"ן ומרדכי ולמדו ממ"שש ק"א א' תנ"ה כו':
(ב) החלוקים בלשונם. עח"מ:
(ג) והביאו תוספת שם. והרי"ף והרא"ש וש"פ שלם ארצות לנשואין יהודה וע"ה וגליל בד"א בזמן שהיה ביהודה ואירס אשה ביהודה או בן גליל שאירס אשה בגליל אבל בן יהודא שאירס אשה בגליל כופין אותה לצאת שע"מ כן נשאה ושם בתוס' והביאו הר"ן אמר אני פלוני מיהודה נשאתי אשה בגליל כופין אותה לצאת כלומר אע"פ שעומד עכשיו בגליל ובגליל אין כופין אומה לצאת ר"ל אע"גשיכול להוצואה ליהודה אבל בגליל א"י להוצואה וכמ"ש בהג"ה אבל א"י כו' ובכ"מ שהוא יכול להוציאה תצא בלא כתובה: (ליקוט) ודלא כהירושל' וס"ל דהירוש' משובשת וצ"ל להיפך כדברי התוספתא ואין חילוק במקום הנשואין אם היה במקומו אי במקומה וכן אין חילוק בין שעת הנשואין או אחר הנשואין ושמעיר לעיר במדינה א' לעולם יכול להוציאה
(ד) (ליקוט) אבל א"י כו'. בתוספתא שם אני פלוני נשאתי אשה מגליל אין כופין אותה לצאת ופירש הר"ן אע"פ משל יהודא יכול להוציא אפילו מעיר שבגליל לכרך של יהודה אעפ"כ א"י להוציאה בגליל מעיר לכרך או להיפך ומ"ש דליהודה יכול להוציאה אפילו מעיר לכרך כ"מ בתוספתא שאמר מתני' כו' אבל כו' ומ' דקאי אכל המתני' אפילו אסיפ' מעיר לכרך או מכרך לעיר. ומ"ש דבגליל כו' ומ' אבל מעיר לעיר ומכרך לכרך יכול להוציאה אפילו בגליל טעמו דס"ל דיכול לקבוע דירתו בעיר' ולפ"ז דה"ה דיכול להוציאה מע"לע ומכ"לכ דהא באותה מדינה יכול להוציאה מע"לע ומכ"לכ זהו שיטת הגאונים אבל שיטת הרמ"מ והביאו הרא"ש ומרדכי שם והג"מ סי' כ"ח די"ל גי' הירושלמי דתוספתא מיירי באירוס ובירושלמי בנשא ופירש התוספת' בד"א בזמן שהיה כו' אע"פ שהאשה היא מגליל א"י להוציאה למדינה אחרת אע"ג שיהודה אינה מקומה ופירש הטור שאף מגליל א"י להוציאה וזהו שלא כדברי ר"ן הנ"ל אבל בן יהודא שאירס כו' ר"ל שקידשה בגליל יכול להוציאה ליהוד' והירושלמי פירש מתני' כשהיה מיהודא ונשא אשה בגליל שהנשואין היה בגליל כיון שהנשואין היה שם א"י להוציאה אבל אם היה מיהודא ונשא אשה ביהוד' אע"פ שהיא מגליל ואחר הנשואין הלכה לבית אביה לגליל יכול להוציאה והתוספת' הנ"ל מיירי שלא היו הנשואין בגליל ואפי' אינו ביהוד' אלא בעבר הירדן וז"ש שע"מ כן נשאה ע"ד קדושין הראשונים כו' והבי' הטור וט"ס בטור וצ"ל כמ"ש בד"מ סק"א אפילו לא נשא ביהוד' והטור לא הביא דברי הר"מ אלא בפי' התוספת' שהיא עיקר לדעת הגאונים אבל בפירש הירושלמי לא הביאו כלל ולכן כ' דברי הר"מ בתוספת דברי הרמב"ם אבל באמת הרמב"ם חולק ע"י שהרי כ' ונשא אשה בארץ כו' אף שיש לדחוק שלא נשאה במדינתה מ"מ דבריו אינן מוכיחין כן. ולר"ת שיטה אחרת וחולק על כל הגאונים והפוסקים שנותנים ייפוי לבעל והוא נותן ייפוי יותר לאשה ומפ' מתני' ותוספת' וירושלמי הכל לענין כפי' את האיש וגר' בתוספת' וירושלמי אותו ומפרש ג"כ למתני' שאין האיש והאשה ממקום א' שלא כדברי הרמב"ם והגאונים שמפ' שהם ממקום א' כמ"ש בתוספת' בד"א כו' אבל ר"ת מפ' דה"ק בד"א בזמן כו' דמתני' מיירי שנשאה במקומו ולכך אין כופין אותו בריש' דמתני' שהם משתי מדינות אפילו מע"לע וכ"לכ שאין כופין לעזוב מדינתו ובסיפ' דמתני' אבל באותו הארץ מוציאין מע"לע ומכ"לכ אע"ג שנשא במקומו לילך למקומה כיון שמקומותיהם במדינה אחת אבל אם הם בעריות שאינם שוין אין מוציאין כמ"ש אבל לא מכרך לעיר כו' וזהו דברי התוספת' בד"א בזמן כו' ר"ל שנשאה במקומו אבל בן יהודה שאירס כו' וקאי אכולה מתני' בין בריש' שהוא מגליל שכופין אותו לצאת למקומה בין בסיפ' שהם שניהם מיהוד' נשאה בגליל כופין אותו לצאת מגליל אפילו מכרך לעיר או להיפך וז"ש בהג"ה וי"א דאם כו' ובזה נכללו כל החילוקים שכ' ברא"ש שם וכנ"ל והירושלמי מפ' ר"ת שהוא פי' למתני' שמפ' דמתני' מיירי שהאיש והאשה אינן ממקום אחד ומ"ש מתניתין כשהיה מיהוד' ונשא אשה מגליל ר"ל שהיא מגליל אבל הנשואין היה ביהוד' כמ"ש בתוספת' וכנ"ל אבל אם היה מיהודא ונשא אשה מיהודה זהו פי' לסיפא דמתני' אבל באותה הארץ מוציאין כו' ופי' ר"ת נכון יותר מפי' הר"מ דלפי' הי"מ צריך להגיה בירושלמי ונש' אשה בגליל ובן כו' בבי"ת. ועוד דלדברי הר"מ התוספתא והירושלמי מחולקין בפי' המתניתין אבל מ"מ גם דברי ר"ת צ"ע כיון שהירושלמי לא חידש כלום אלא מפ' למתני' מאי אבל בן כו' הא גם זה הוא סיפא דמתני' אבל באותה הארץ כו' ולא הול"ל אלא מתני' שאינן ממקום א' וצ"ע וכתב ודוק' בכפיית האיש אבל בכפיית האשה אין כופין אותה אם נשאה במקומה אפילו באותה מדינה מכ"לכ ומע"לע דיפה כחה כנ"ל וכ"ש הוא דאפילו נשאה במקומו כופין אותו לצאת למקומה וכ"ש בנשאה במקומה והכלל דבמקום הנשואין כופין אחד לחברו רק במדינה א' מע"לע ומכ"לכ לעולם צריך לילך למקומה:
ד) וי"א כו'. כפי' ר"ת הביאה הרא"ש שם דמתני' בכפיית האיש מיירי ומפ' דיפה כח האשה וגרס בתוספת' אין כופין אותו ומיישב התוספת' והירושלמי דל"פ אבל הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והריב"ש והר"ן וכל הגאונים חולקים על ר"ת וכ' דהירושלמי משובשת וצ"ל כמ"ש בתוספת' וכן חולקים עליו כולם מה שנותן לאשה ייפוי כח אלא מפ' דעל כפיית האשה מיירי ושיטה אחרת לר"מ וע"ש ברא"ש:
(ה) היה דר כו'. אחר שכבר נתרצתה בעת הנשואין לעזוב מולדתה שאין הולכין אלא אחר שעת הנשואין וכמ"ש בתוספת' הנ"ל:
(ו) י"א אם כו'. עמש"ש שם ס"ב ב' אמר כו' וערש"י שם ד"ה אמר כו' ודוקא משום רוצה כו' אבל בלא"ה הרווחה עדיפ' לה ואפילו היא אומרת שאינה רוצה בטלה דעתה דאל"כ למה לא אמרינן שם דנשאלה את פיה וע"תוס שם ד"ה רוצה דבהרווח' טפי אפילו נגד עונה עדיף שם:
(ז) מי שהוא כו'. כנ"ל בתוספת' ועח"מ וב"ש:
(ח) ולא מרע כו'. כרשב"ג דלא כרי"ף:
(ט) וכן לא כו' ובכ"מ כו'. תוספת' הביאה הרי"ף שם:
(י) וא"י כו'. דהוי כמו לנוה הרע. הג"מ שם:
(יא) נ"מ שיכול כו'. כמ"ש במתני' ג' ארצות לנשואין ובתוספת' הנ"ל שע"מ כן נשאה ריב"ש סי' קע"ז ע"ש:
(יב) אבל אם כו'. ע"ל סי' נ"א בהג"ה ודוקא כו' וע' בתשובת מימון סי' כ"ח:
(יג) ואפי' ממקום כו' ואפי' ממקום כו'. שבתוספתא הנ"ל מסיים מוציאין מעיר שרוב כו' וא"כ מתני' דקתני הכל כו' קאי נמי אכה"ג וכ"מ בגמ' דקאמר שם ת"ר לעולם ידור כו':
(יד) אותה. ל"ג:
(טו) אבל כו'. דבאיתנהו לעולם יש לה כמש"ש ק"א א' בין בממאנת בין בשניה בין באיילונית ואפילו ביוצאת משום ש"ר:
(טז) ואם אינם כו'. שיש לדמותה לאיילונית שם וכ"כ הרא"ש שם וכתב במרדכי שם דלממאנת אין לדמותה דשם עקרתינהו לנשואין וכן לשנייה דשם משום דעבדו איסורא קנסו לשניהם כמ"שש וע"תוס' שם ד"ה אילימא כו' וע' רא"ש פ"ה סי' ל"ה ונכסי מלוג אם ישנן כו' אבל נצ"ב כל כו' והקשה הר"מ שזהו איפכא ממ"ש באיילונית ולאיילנית יש לדמותה כנ"ל ותימא דגמרא מיירי שהוציא שלא כדין כנ"ל בתוספת וכ"כ רש"י שם ודינא דמתיבתא מיירי בנגבו או נאבדו כמה שכתב שם והא לא תירצו בגמרא כן אאיילונית כה"ג דא"ה אידי ואידי ל"ל דאדעתא דהכי לא קיבל אחריות משא"כ במורדת וכן כאן וע"ל סימן ע"ז ס"ג בהג"ה דינא דמתיבתא וסימן קט"ז ס"א וס"ג וצ"ע:
(יז) יש מי כו'. (ליקוט) הלא"ה אפילו בזה"ז כופין בין איש בין אשה. טור והר"מ כ' דבזה"ז אין נופין אלא את האשה וכמ"ש בתוספתא הוא רוצה לעלות לא"י והיא אינה רוצה לעלות כופין אותה לעלות היא רוצה לעלות והוא אינו רוצה אין כופין אותו לעלות היא רוצה לעלות לירושלים והוא אינו רוצה לעלות לירושלים אין כופין אותו הוא רוצה והיא אינה רוצה כופין אותה לעלות ובמתני' וגמ' אמרינן דכופין לשניהם ממ"ש הר"מ דתוספתא איירי בזה"ז והביאו הרא"ש ומרדכי והג"מ והג"א ומזה הוכיח דכח האיש יפה מכחה והטעם נ"ל דאין מצוה על האשה עתה לדור בא"י דמשום מצות הנהוגות שם דוקא האיש מצוה עליו לטרוח לקיים משא"כ בזמן בה"מ: עתו"ס שם ד"ה הוא כו' אבל הרא"ש והג"א יהג"מ ומרדכי חולקין וכ' דבזה"ז כופ' אותה אבל לא אותו ע"פ הירושלמי שם אבל הרמב"ם ס"ל דאף בזה"ז כופין שניהם וכמ"ש בי"ד בסימן רס"ז ספ"ד אבל בס' הראשונה דתוספת הנ"ל אין חולק דאין לך דבר כו' והכל לפי הענין:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |