בבלי מפוסק/יומא/נד/א
בבלי מפוסק 
יומא נד א
אתה מאי אתה אומר.
אמר לו, שאני אומר ארון במקומו נגנז, שנאמר ויאריכו הבדים וגו'.
אמר ליה רבה לעולא, מאי משמע, דכתיב ויהיו שם עד היום הזה.
וכל היכא דכתיב עד היום הזה לעולם הוא, והכתיב ואת היבוסי יושב ירושלם לא הורישו בני בנימין, וישב היבוסי את בני בנימין בירושלם עד היום הזה. הכי נמי דלא גלו. והתניא, ר' יהודה אומר, חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה, שנאמר על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה כי נצתו מבלי איש עובר ולא שמעו קול מקנה, מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו. בהמה בגימטריא חמשין ושתים הוו.
ותניא, ר' יוסי אומר, שבע שנים נתקיימה גפרית ומלח בארץ ישראל. ואמר רבי יוחנן, מאי טעמא דרבי יוסי, אתיא ברית ברית. כתיב הכא והגביר ברית לרבים שבוע אחד, וכתיב התם ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם.
אמר ליה, הכא כתיב שם, התם לא כתיב שם.
וכל היכא דכתיב שם לעולם הוא, מיתיבי, ומהם מן בני שמעון הלכו להר שעיר אנשים חמש מאות, ופלטיה ונעריה ורפיה ועוזיאל בני ישעי בראשם. ויכו את שארית הפליטה לעמלק, וישבו שם עד היום הזה. וכבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל כל הארצות, שנאמר ואסיר גבולות עמים ועתודותיהם שושתי.
תיובתא.
אמר רב נחמן, תנא, וחכמים אומרים ארון בלשכת דיר העצים היה גנוז.
אמר רב נחמן בר יצחק, אף אנן נמי תנינא, מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וראה רצפה משונה מחברותיה ובא והודיע את חבירו ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו, וידעו ביחוד ששם ארון גנוז.
מאי הוה עביד, אמר רבי חלבו מתעסק בקרדומו היה.
תנא דבי רבי ישמעאל, שני כהנים בעלי מומין היו מתליעין בעצים, ונשמטה קרדומו של אחד מהם, ונפלה שם, ויצתה אש ואכלתו.
רב יהודה רמי. כתיב ויראו ראשי הבדים, וכתיב ולא יראו החוצה, הא כיצד.
נראין ואין נראין.
תניא נמי הכי. ויראו ראשי הבדים, יכול לא יהו זזין ממקומן, ת"ל ויאריכו הבדים. יכול יהו מקרעין בפרוכת ויוצאין, ת"ל ולא יראו החוצה, הא כיצד, דוחקין ובולטין ויוצאין בפרוכת, ונראין כשני דדי אשה, שנא' צרור המור דודי לי בין שדי ילין.
אמר רב קטינא, בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן ראו חבתכם לפני המקום, כחבת זכר ונקבה.
מתיב רב חסדא, ולא יבואו לראות כבלע את הקדש, ואמר רב יהודה אמר רב בשעת הכנסת כלים לנרתק שלהם.
אמר רב נחמן, משל לכלה, כל זמן שהיא בבית אביה צנועה מבעלה, כיון שבאתה לבית חמיה אינה צנועה מבעלה.
מתיב רב חנא בר רב קטינא, מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וכו'.
אמר ליה, נתגרשה קא אמרת, נתגרשה חזרו לחיבתה הראשונה.
במאי עסקינן.
אי נימא במקדש ראשון, מי הואי פרוכת.
אלא, במקדש שני, מי הוו כרובים.
לעולם במקדש ראשון. ומאי פרוכת, פרוכת דבבי. דאמר רבי זירא אמר רב, שלשה עשר פרוכות היו במקדש. שבעה, כנגד שבעה שערים. שתים, אחת לפתחו של היכל ואחת לפתחו של אולם. שתים, בדביר. ושתים, כנגדן בעליה.
רב אחא בר יעקב אמר, לעולם במקדש שני. וכרובים דצורתא הוו קיימי, דכתיב ואת כל קירות הבית מסב קלע כרובים ותמרות ופטורי ציצים וצפה זהב מישר על המחוקה וכתיב כמער איש ולויות.
מאי כמער איש ולויות.
אמר רבה בר רב שילא,