בבלי/בבא בתרא/מג/א
אמאי נוגעין בעדותן הן הכא במאי עסקינן דכתב ליה דין ודברים אין לי על שדה זו וכי כתב לו מאי הוי והתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקות הימנה לא אמר כלום הכא במאי עסקינן כשקנו מידו וכי קנו מידו מאי הוי הרי מעמידה בפני בעל חובו דאמר רבין בר שמואל משמיה דשמואל המוכר שדה לחבירו שלא באחריות אין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו הכא במאי עסקינן דקביל עליה אחריות אחריות דמאן אי נימא אחריות דעלמא כל שכן דניחא ליה אלא אחריות דאתיא ליה מחמתיה וכי מסלק נפשיה מיניה מי מסתלק והתניא בני עיר שנגנב ספר תורה שלהן אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר ואם איתא ליסלקו בי תרי מינייהו ולידיינו שאני ס"ת דלשמיעה קאי תא שמע האומר תנו מנה לבני עירי אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר אמאי ליסלקו בי תרי נפשייהו ולידיינו הכא נמי בס"ת ת"ש האומר תנו מנה לעניי עירי אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר ותסברא עניים שקלי דייני מיפסלי אלא אימא אין דנין בדייני עניי אותה העיר ואין מביאין ראיה מעניי אותה העיר ואמאי לסתלקו בי תרי נפשייהו ולידיינו הכא נמי בספר תורה ואמאי קרי להו עניים דהכל אצל ספר תורה עניים הן ואיבעית אימא לעולם כדקתני עניים ממש ובעניי דראמו עלייהו והיכי דמי אי דקיץ להו ליתבו בי תרי מינייהו מאי דקיץ להו ולידיינו הכא במאי עסקינן דלא קיץ להו ואב"א לעולם דקיץ להו וניחא להו דכיון דרווח רווח: ונעשין שומרי שכר זה לזה
ליתבו בי תרי מינייהו מאי דקיץ להו ולידיינו[עריכה]
הרמב"ם (עדות פט"ו ה"ג) פירש 'אפילו אמרו שנים מאשי אותה העיר אנו נתן דבר הקצוב עלינו ונעיד אין שומעים להם'. דהיינו שכבר יתנו הממון המוטל עליהם ושוב יוכלו לדון.
אמנם הטור (חו"מ סימן ז) פירש 'אין מועיל סילוק ולומר יתנו להם אחרים קצבתן וידונו אותם הדיינים'. דהיינו שאחרים יתנו את הסכום הקצוב וממילא הם בלאו הכי לא יתנו כלום ולא יהיה להם עוד צד הנאה בדבר. ועי' בית יוסף (שם).
וניחא להו דכיון דרווח רווח[עריכה]
הרשומר דף בבלי#דכיון|ד"ה דכיון]]}} פירש שאע"ג שפרנסתם מוטלת עליהם בסכום קבוע, אך כיון שיש להם מעות למה יתנו להם כל זמן שאינם צרים.
אמנם הרמב"ם (עדות פט"ו ה"ג) פירש 'שהנאה הוא להם שיתעשרו עניים אלו הואיל והן סמוכין על בני העיר'. שאף שעדיין יהיה עליהם לפרנסם לפי הסכום הקצוב להם מכל מקום הנאה יש להם בכך שיתעשרו עניים אלו הסמוכים עליהם. וכן פירש הטור (חו"מ סימן ז) 'שהנאה להם שיהיה להם בריוח כיון שמוטלין עליהם'. ועיין בית יוסף (שם).