באר שבע/כריתות/כה/ב

באר שבע כריתות כה ב

המביא אשם - פרק ששי
דף כ"ה ע"ב

אמר ליה אביי והא כי כתיב הדין קרא בשעיר הנעשה בפנים כו'. בסוף פ"ק דשבועות אמרינן הושוו כולן לכפרה אחת שמתכפרים בשעיר המשתלח בשאר עבירות דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר כשם שדם הנעשה בפנים מכפר על ישראל על טומאת מקדש וקדשיו כך דם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו וכשם שודויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות כך ודויו של פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות כו' מ"ט דר"ש דכתיב ולקח את שני השעירים אתקיש שעיר המשתלח לשעיר הנעשה בפנים מה שעיר הנעשה בפנים אינו מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו דכתיב ביה אשר לעם אף שעיר המשתלח אינו מכפר על הכהנים בשאר עבירות ורבי יהודה אמר לך להכי אתקוש שיהו שוים במראה ובקומה ובדמים כו' והקשו התוספות התם על הסוגיא דהכא מאי פריך אביי והא כי כתיב הדין קרא בשעיר הנעשה בפנים כו' לגמור מיניה שעיר המשתלח דהא אתקוש ולא תירצו כלום, ולי נראה דלא קשיא מידי אפילו לרבי שמעון משום דהתם מוכח כל הסוגיא דלאו היקש גמור הוא דאי לא הוה כתיב אשר לעם לא הוה מקשינן פנימי למשתלח ומשתלח לפנימי אלא דוקא פנימי למשתלח אבל משתלח לא הוה מקשינן לפנימי לומר שלא יתכפרו בו כהנים כיון דמשתלח מרובה כפרתו ועוד שהרי לא מקשינן אותן לגמרי אלא אמרינן מה זה אינו מכפר כו' אף זה אינו מכפר כו' להכי די לנו אם נקיש אותם בדבר אחד ולא שייך למימר הכא דאין היקש למחצה ונקיש להו לכל מילי משום דאין זה היקש גמור וכן כתבו התוספות בהדיא ביומא ריש פרק שני שעירי מכח קושיות אחרות וכבר היה אפשר לומר דהך סוגיא דהכא אתיא אליבא דרבי יהודה דלית ליה היקש דשני שעירים אלא למראה וקומה ודמים ותו לא מידי:

חטאים דומיא דפשעים כו'. ומינה ילפינן אשמות ודאין אף על גב דליכא קרא דמאי שנא כדפריך הגמ' בסמוך לענין חייבי מלקיות:

ממאי דהני פשעים לאו בני קרבן נינהו כו'. אין להקשות וליטעמיך היכי יליף לעיל אמר קרא וכפר על הקדש מטמאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם חטאים דומיא דפשעים כו' ממאי דהני פשעים לאו בני קרבן נינהו כו' משום דבשעיר הנעשה בפנים ליכא מאן דפליג דאיירי דוקא דלאו בני קרבן כיון דלא בא לכפר על עבירת מצות ידועות כדילפינן לה בפ"ק דשבועות:

אמר רבי אלעזר דאמר קרא מכל חטאתיכם לפני ה' וכו'. נ"ל דהאי ר"א אינו ר"א בן עזריה שהרי הוא מפיק האי קרא לפני ה' לדרשא אחרינא שאין יוה"כ מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו עד שירצה את חבירו כדתנן בפרק יום הכפורים אלא ר"א בן פדת הוא כמו כל ר"א סתם האמור בגמרא:

קדמייתא נמי לא תיתי למיפשטי לא מדרב דימי ולא מדאביי אלא מהא כו'. קשה בעיני טובא למה הוצרכו רב דימי ואביי ורבא לכל זה הלא היו יכולין למפשטיה קדמייתא מיתורא דקרא אותם כדתניא בספרא לכל חטאתם יכול אף חייבי חטאות ואשמות עמהם ת"ל אותם אותם על ראש השעיר ואין חייבי חטאות ואשמות על ראש השעיר מכאן אמרו חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יום הכפורים חייבים להביא לאחר יום הכפורים:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף