באר יצחק/אורח חיים/טז
|
< הקודם · הבא > |
שאלני חכם א', הא דקיי"ל המוצא תפילין בשבת מכניסן זוג זוג כמבואר בעירובין (צ"ה) ובאו"ח (סי' ש"א סעיף מ"ב), אם מצא תפילין דר"ת אי שרי להכניסן זוג זוג או לא, והאריך בזה.
תשובה בקצרה, לכאורה י"ל דמי שנוהג להניח תפילין דר"ת בחול מותר להכניסם בשבת זוג זוג, אם מצאם מונחי' במקום שאין משתמר, ואף שאין מניחם רק מספק מכ"מ כיון דמניחם עכ"פ הוי תכשיט, וכעיקר הטעם דשרי להכניסם זוג זוג, וכמו שמבואר בשבת (ס"ב) וברש"י שם ד"ה וא' האשה כו', א"כ ה"ה יש לדון כן אף במה דאינו מניחן רק מספק אבל באמת זה אינו דהא בשבת (ס"א) גבי קמיע מומחה דמותר לצאת בה בשבת לפי שהוא תכשיטו, ובעי ר"פ התם תלתא קמיע לחד גברא מאי ונשאר בתיקו, ופסקו הרמב"ם וכל הראשונים לחומרא ואסור לצאת בה בשבת, ולא אמרינן דכיון דבחול ודאי יוצא בקמיע זו ורגיל לנשאה ואף אחר ספק רפואה ודאי משתדל בכל מה דאפשר בחול וכמבואר באו"ח (סי' שכ"ח) וביו"ד (סי' של"ו] יהא מותר לנשאה בשבת.
ובאמת צ"ע דאמאי בחולה שיש בו סכנה אסרו לצאת בקמיע בשבת הא כיון דמספקא לר"פ אם הוא רפואה גמורה או לא והא קיי"ל דספק פקוח נפשות דוחה שבת ואף אחר הרוב אין הולכין בפקוח נפשות א"כ מספיקא יהא מותר לצאת ברה"ר בשבת ומה לי ספיקא דדינא או שארי ספיקות, ואפשר לומר בזה ע"פ מש"כ הרמב"ם [בפי' המשנה דיומא (פ"ג ע"ב) גבי מי שנשכו כלב שוטה דאין מאכילין אותו מחצר כבד שלו ור' מתיא בן חרש מתיר ואין הלכה כר' מתיא], לבאר דמפני מה אין מאכילין אותו הא אין לך דבר שעומד בפני פק"נ, וכתב דשאני רפואה שאין מועיל אלא בדרך סגולה ולא בדרך רפואות הטבע דזה לא הותרה ספיקו במקום איסור וכמו שהאריך בתוספות יוה"כ ביומא שם לבאר דברי הרמב"ם הנ"ל, ועפ"ז יש לעיין במה דמבואר ברמ"א יו"ד סי' קנ"ה סעיף ג') דכל חולה שמאכילין אותו איסור צריך שתהא רפואתו ידועה, וכמו שנתבאר באו"ח (סי' שכ"ח וסי' תרי"ח) ואכמ"ל, א"כ ה"ה בקמיע דרפואתו היא בדרך סגולה לכן לא הותר ספיקו במקום אסור, ויש להאריך בזה.
ועכ"פ בחול ודאי דמשתדל גם אחר ספק רפואה בסגולה וגם מחוייב בזה מחמת מצות עשה דונשמרתם לנפשותיכם אף בספק רפואה, וכן בקמיע ספק אם מועיל, דנושאה גם כן בחול, ואפ"ה אסרו בשבת ולא התירו משום תכשיט, אלמא דכיון דמספקא לן בזה אין שם תכשיט עליו לצאת בו בשבת, ולא התירו אלא במה דהוי תועלתו ידועה, אבל לא בספק אף שנושאה בחול משום ספק פקוח נפשות, אמנם בקמיע מומחה שתועלתה ודאי התירו אף לחולה שאין בו סכנה, א"כ אין הדבר תלוי כ"א בהיות הדבר ודאי בענינו אשר נעשה למענהו, וה"ה בנ"ד כיון שאין מניח תפצין דר"ת רק מספק, אין שם תכשיט עליהם, ואסור לצאת בהם בשבת, וזה ודאי דוחק לומר דמיירי בקמיע שלא הלך בה בחול כמו שסתמו הפוסקים והש"ע בזה, ועוד אף אם לא נשאה מעולם בחול מ"מ יכול עתה [בשבת] ללבוש ספק קמיע על דעת לשאת אותה תמיד וע"כ מוכח כמש"כ וכן מבואר באו"ח (סי' י' סעי' ז') בטלית שחציו פתוח וחציו סתום דאין יוצאין בו בשבת אף לכרמלית כמש"כ המג"א שם ולא אמרינן דכיון דמחמת ספק דאורייתא מחוייב לעשות ציצית בבגד זה והוי ממילא תכשיט, אע"כ מוכח דכה"ג לא מקרי תכשיט להקל לצאת בו בשבת, וע' בב"י (או"ח סי' י"ג).
ועוד י"ל בנ"ד דהא חזינן דאף בתפילין שאין בהם שום ספק כלל אפ"ה לא הותרה רק אם מונחין בבזיון כמבואר בספ"ק דביצה, משום דאף דהוי ודאי תכשיט, מ"מ הא קיי"ל דאסור לצאת בתפילין כמבואר בשבת (ס"א) דלמ"ד שבת לאו זמן תפילין ודאי אסור ואף למ"ד שבת ז"ח משום דילמא אתי לאתויי ברה"ר, אך התירו להכניסם זוג זוג משום בזיון תפילין, א"כ י"ל דבספק אם הם קדושים בקדושת תפילין כמו תפילין של ר"ת, לא התירו בזה משום בזיונם אמנם בזה יש לומר דבזה"ז דאין לנו רה"ר לא גזרו משום חשש דלמא נפק ואתי לאתויי ברה"ר כמבואר באו"ח (סי' ש"ג סעי' י"ח) גבי תכשיטי נשים דכמו שלא גזרו עליהם בחצר כן לא גזרו עליהם בכרמלית, וכמש"כ בתוס' בשבת (ס"ד ע"ב) בד"ה ר' ענני כו' בשם ר"ב לפי דהאידנא אין לנו רה"ר דלא גזרו בכרמלית ע"ש וכש"כ בתפילין כפי מש"כ התוס' במנחות (ל"ו ע"ב) בד"ה אי קסבר לילה זמן תפילין כו' דתפילין כיון דעשוי למשמש בהם מידכר דכיר להו, ואף רב מודה דמותר לצאת בהם בחצו ע"ש, א"כ ה"ה דמותר לצאת בהם בכרמלית וכן למ"ד שבת לאו זמן תפילין כדקיי"ל דאסור להניחם בשבת משום דהוי זלזול לאות שלהם כמבואר באו"ח לסי' ל"א), דלא שייך זה הטעם בתפילין של ר"ת דהא כל עיקר החשש בנ"ד הוא שמא העיקר כשיטת רש"י ואינם כשרים א"כ לא הוי זלזול לאות של שבת במניחן אם נימא דאינם כשרים, ולכן אי נימא דמקרי עכ"פ תכשיט מחמת דהא רגיל להניחן בחול א"כ לא הוי זה בכלל האיסור שגזרו שלא לצאת בתפילין ברה"ר.
ולכאורה יש להוכיח זה מהא דעירובין (דף צ"ו ע"ב) דאמרו דילמא סבר לי' כר' יוסי דנשים סומכות רשות ולכן מותרות הנשים להכניסם זוג זוג, אלמא דאף דנשים פטורות מ"מ כיון דרגילים בזה בחול אמרינן דתכשיט הוא להם וכמ"ש הש"א (בסי' ק"ה), א"כ ה"ה אף במה שאינו מניח אלא מספיקא מ"מ כיון שרגיל בהם בחול עכ"פ מקרי תכשיט, וכן יש להוכיח לכאורה מהא דאו"ח (סי' י"ג) דאף בגד שאין חייב בציצית כי אם מדרבנן מותר לילך בו לרה"ר בשבת, והא מבואר בראש השנה (דף ל"ה ע"ב) דתקיעות ספק עדיף מן ודאי תפילה דרבנן משום דספק דאורייתא עדיף מן ודאי דרבנן ולכן כיון דחזינן דציצית דרבנן מקרי תכשיט ומותר לצאת בו לרה"ר בשבת א"כ כש"כ בתפילין ספק דאורייתא בחול דמותר לצאת בהן בשבת משום דהוי תכשיט עכ"פ וא"ל דשאני ציצית דחייב גם בשבת דהא אף בלילה דלאו זמן ציצית מותר לצאת בשבת כמו שכתב המ"א (בסי' י"ג ס"ק א').
אכן לפי מה שהוכחתי לעיל מהא דא"ח שכ' בטלית שחציו פתוח וחציו סתום דאין יוצאין בו בשבת אף דרגיל לצאת בו בחול וכן בקמיע ספק מומחה משמע דאף דרגיל לצאת בו בחול מ"מ אסור לצאת בו בשבת, ולא אמרינן דהא רגיל בהם בחול יהיה מאיזה טעם שיהיה עכ"פ נושאם בחול דמקרי תכשיט, ובע"כ מוכח דשאני ספק מצוה דכיון דאינו רגיל בהם בחול אלא מחמת ספיקא ואלו הי' הדין ברור לנו בזה לא הוי מצוה וכן בקמיע אלו הי' ברור לנו דאינו קמיע מומחה לא הי' רגיל בה בחול, לכן אף בספק אין שמם תכשיט להקל לצאת בהם בשבת, והא דנשים מותרות, בע"כ שא"ה דהא אף דנשים לא נצטוו במצות עשה שהז"ג מ"מ הא ס"ל לכמה ראשונים דאם רצו הנשים לברך על מצות עשה שהז"ג יכולות לבברך ואף להפוסקים דס"ל דלא יברכו מ"מ מודי דנשים נוטלות שכר ע"ז, כדמוכח מהא דאמרו גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצויה אבל גם אינו מצווה נוטל שכר, ולכן שפיר מקרי תכשיט גם לנשים משום דאין בזה שום ספק כלל, אבל היכא דאין רגיל בהם בחול אלא משום ספק מצוה ברור ומוכח מכל הנ"ל דאסור לצאת בהם בשבת, ובזה גרע יותר מן מה דחייב בודאי מדרבנן כמו ציצית דרבנן כנ"ל.
והמ"א (סי' ש"א ס"ק נ"ד) כ' דנשים אסורות להכניס תפילין זוג זוג ואם יצאה בטלית המצוייצת חייבת חטאת ע"ש, ויש להעיר עליו דהא מבואר בעירובין שם דאי נשים סומכות רשות מותרות להכניס זוג זוג ומקרי גם תכשיט להו, א"כ יש לחלק דדוקא בתפילין דקיי"ל דמוחין לנשים כמבואר (בסי' ל"ח) לכן שפיר פסקו דנשים אסורות להכניסם משום דלא מקרי תכשיט להו, משא"כ בציצית דקיי"ל דאין מוחין לנשים ללובשם כמבואר (בסי' י"ז), שפיר יש לדון דמותרות לצאת בהן בשבת משום דמקרי תכשיט להן כדמוכח בסוגיא דעירובין הנ"ל והך סברא שכתב הרמ"א לחלק בנשים בין ציצית לתפילין דאסורות משום דתפילין צריכין גוף נקי, כן מצאתי להריטב"א (בפ' יו"ד) דעירובין ודברי המג"א הנ"ל צ"ע, ואכמ"ל.
ולכן כיון דנתבאר דספק תפילין כשרים אין שם תכשיט עליהם, לכן אין לצאת בהם בשבת אף דלא הוי אלא הוצאה כלאחר יד וכמש"כ התוס' בשבת (דף ס"ב ע"א) בד"ה כל מצות עשה כו', מ"מ אסור מדרבנן.
והנה התוס' במנחות (מ"ב ע"ב) בד"ה תפילין יש להם בדיקה כו' כתבו דהכי תניא בתוספתא דאין לוקחין תפילין אלא ממומחה, והא דתנן המוצא תפילין מכניסן זוג זוג אע"פ שלא בדקן התם משום כבוד תפילין לא חיישינן, א"נ מוצא שאני דרוב מצויין אצל תפילין מומחין הן עכ"ל התוס', א"כ לתי' א' של התוס' הנ"ל אף בספק השקול אם כשרים המה או לא ג"כ התירו להכניסם משום בזיון תפילין ולא גזרו בספיקו, וחזקת כשרות לא שייכ' התם דהא התם הוי חשש בעיבוד לשמה וחסרות ויתרות א"כ אם לא נעבדו לשמן או שנכתבו בחסרות ויתרות שלא כדינם לא היו להם חזקת כשרות מעולם ואפ"ה לא גזרו בספיקו ודוקא בתי' הב' חדשו לסברא דרוב מצויין מומחין הן בתפילין, א"כ ה"ה בנ"ד דספק לנו אי הלכה כרש"י או כר"ת דודאי מותר משום דלא גזרו חז"ל אף בספיקן ביודע שנכתבו בכשרות לשיטת ר"ת.
ולכאורה יש להקשות על התי' הנ"ל מהא דעירובין (דף צ"ז) דפליגי שם תנאי בחדשות אי מותרים דמר סבר טרח אינש ומר סבר לא טרח אינש, אלמא דכיון דמספקא לן שמא הם קמיעות לא הותרו א"כ ה"ה בספק דלמא פסולין הם מחמת איזה פסול כגון שכתבן אינו מומחה וכה"ג דמ"ש ואפשר לחלק דבאמת מוכח דהתירו חז"ל אף בספק תפילין כשרים וכפי תי' קמא של התוס' הנ"ל, והא דאסרו בחדשות היינו משום דהוי ספק ספיקא להחמיר ספק קמיע ואת"ל תפילין אכתי ספק דלמא לא נכתבו כדין, ועוד יש לחלק דדוקא בתפילין וודאין דאף כשהם פסולין אכתי יש בהם קדושה קצת אך דלא הויא קדושה גמורה לכן לא גזרו בספיקן, משא"כ בספק דלמא הוי קמיע ולא הוי בהם קדושה כלל בזה לא התירו, וכן מצאתי להריטב"א בעירובין (צ"ו ע"ב) בד"ה בשזורין כו' שכתב ג"כ כתי' א' של התוס' הנ"ל, וז"ל דבמקושרות הא צריך בדיקה דילמא פסולין אכן לענין הצלה לא חששו ואמרו להציל על הספק עכ"ל, א"כ ה"ה בתפילין דר"ת דמי שמחמיר ע"ע לחוש לשיטתו ולהניחן בחול מותר לו להכניסן זוג זוג במצאם מונחים בבזיון, דלא גזרו לאסור אף בספק כשרים וכמש"כ התוס' בתי' א' הנ"ל והריטב"א הנ"ל, אמנם לתי' ב' של התוס' דשא"ה דרוב מצויין אצל תפילין מומחין הן אבל בספק השקול אין להתיר א"כ ה"ה בנ"ד, וכיון דקיי"ל דאזלינן בתר המיקל בדרבנן לכן כיון דגם ברה"ר אין בו איסור תורה משום דהוי הוצאה כלאחר יד וכש"כ בזה"ז דאין לנו רה"ר ודאי יש להקל, וע' בשבת (דף ס"ב) בתוס' ד"ה כל מצות עשה כו' שכ' בתירוצם דכיון דיכול לבא לידי חיוב חטאת לא שרינן לי', ולכן בזה"ז דלא יכול לבא לידי חיוב חטאת כלל אין להחמיר.
ובירושלמי עירובין (פ' המוצא ה"א) חילקו בין חדשות לישנות משום דחדשות אינן בדוקות וישנות בדוקות, ולשון בדוקות משמע דאף בספק דלמא לא נכתבו כדין ג"כ אסורין, וכמו דמשמע מן תי' ב' של התוס' דמנחות אכן כיון דהש"ס שלנו אמרו הטעם בחדשות דלכן אסורות משום חשש קמיעות משום ספק דלמא לא נכתבו כהוגן, שפיר י"ל כתי' א' של התוס' הנ"ל והריטב"א הנ"ל, וכן לפמש"כ הקרבן העדה (שם) דכוונת הירושלמי דאינן בדוקות היינו דהוי ספק קמיעות אין שום סתירה כלל עליהם.
והא דאמרו בירושלמי (שם) דחד ס"ל דתפילין צריכין בדיקה אחת לי"ב חודש ואפ"ה חזינן דהתירו להכניסן זוג כו' י"ל דשאני בזה משום חזקת כשרות שהי' להם מעיקרא, אבל בספק דלמא לא נכתבו מעולם כהכשרן אכתי י"ל דגזרו על ספיקן וכמ"ש התוס' בתי' ב' הנ"ל.
אכן לדינא נלע"ד ברור דכ"ז לא שייך אלא בספק השקול, משא"כ בנ"ד כיון דכבר פסקו כל הפוסקים דהעיקר להלכה כשיטת רש"י וכן נהגו סוגיא דעלמא כשיטתו, אלא דירא שמים יחוש להניח תפילין של ר"ת כמבואר (בסי' ל"ד), אינו רשאי להקל ולצאת בהם בשבת, וכיון דמצינו בתי' ב' של התוס' הנ"ל דגם בספק גזרו א"כ י"ל דגם תי' א' שלהם אל מקום אחד ילך בזה עם תי' ב', ואף דירא שמים מחמיר ע"ע להניחן בחול ולצאת לשיטת ר"ת, אבל אינו יכול להקל ולהכניסן זוג זוג בשבת כיון דסוגיא דעלמא ינהוג לעיקר כשיטת רש"י, ומצינו בעירובין (צ"ז ע"א) גבי מה שאמרו שם חדשות יש בהם רצועות ולא מקושרות וליענבינהו מיענב אמר ר"ח זאת אומרת עניבה פסולה בתפילין ע"ש, אלמא דאף בתפילין כשרים מ"מ כיון שרצועות הקשר אינו בהכשרן כדין אסורין להכניסן בשבת, וה"ה תפילין של הר"ת כיון דלשיטת רש"י אינן כשרין לצאת בהם ידי חובת תפילין והעיקר לדינא כשיטתו, לכן אין להקל בתפילין של ר"ת להכניסן זוג זוג, כן נלע"ד ברור לדינא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |