באר הגולה/חושן משפט/רמא
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א) ל' הרמב"ם ריש פ"ה מה' זכייה ומתנה וכתב הרב המגיד דבר זה פשוט בהרבה מקומות:
ב) ל' הטור ס"ב ושם ברמב"ם דין ד' מעובדא דמר זוטרא ורב אדא סבא וכולי לקמי' דרב אשי וכו' ומסיק לא אברי סהדי אלא לשקר'. פ"ג דקידושין דף ס"ה ע"ב:
ג) לשון הרמב"ם שם ד"א מימרא דרבה ב"ב חנה א"ר יוחנן בפ"ד דב"מ ד' מ"ט ע"א וכדמסיק שם דלא סמכא דעתיה:
ד) שם אמר רב פפא ומודי ר' יוחנן וכו'
וביאר שם דהא לא קנה אלא לקיים דבריו של ראובן ודבריו של ראובן לא חלו:
ה) לשון הרמב"ם שם דין ב' כיוצא בזה כתב בפ"ה מהל' מכירה די"א וכ' ה"ה שם דין המחיל' שאינה צריכה קנין מדאמרי' בפ"ק דקידושין (דף ט"ז ע"א) שמע מיניה ע"ע גופו קנוי כו' אלמא דמחילת השעבוד אם לא היה גופו קני באמירה בפני ב' סגי
פי' וצריך להחזיר השטר או המשכון:
ו) דין זה כתב המחבר ב"י לעיל סי' י"ב סעיף י"ו:
ז) וביאר שם כגון היכא דסבור שאין עליו עדים ומחל ולאחר זמן מצא עדים התם ודאי לא הוי מחיל' דאלו היה יודע שיש לו עדים לא הי' מוחל:
ח) הרשב"א בתשוב' מחס"ב:
ט) שם לפי שהקרקע בחזקתו בעליה עומדת ואפי' בהקנא' מהא דמוכר פירות דקל לחבירו אם שמט ואכל מה שאכל אכל וכו' (ב"מ דף נ"ו ע"א) ואפי' הניחו אוכל מפני שהיה טועם בהקנאתו וסבור שקנה לוקח ואילו היה יודע שלא קנה היה מונעו אפ"ה זכה דמחילה בטעות הוי מחילה כדאיתא ס"ז ע"א:
י) שם ברמב"ם פ"ג מה' זכייה ד"ג:
כ) שם דין ה' כתב ה"ה שכן דקדק רבו הרר"י הלוי מסוגיא דגיטין (דף ט' ע"א) וממ"ש הרי"ף שם דכל דלא סיים לא קנה וכו' ונחלקו עליו חכמי הדורות מדין שטר לך בידי פרוע מבואר בסי' ס"ה ומדין שדי מכורה לך בסי' רי"ח ודין בית מביתי ועבד מעבדי בסי' רי"ד והניחו בצ"ע והכ"מ כתב ליישב ולתרץ שלא יהיה סתירה לדבריו משם ע"ש:
ל) טור בשם הראב"ד והרב המגיד שם בשם חכמי הדורות:
מ) טור ס"ז וכ"כ הרא"ש בפסקיו בפ"ג דב"ב אמתני' דמעשה בית חורון וכו' ואמרו חכמים כל מתנה שאינה וכו' הובאה שם דף קל"ד ע"א.:
נ) שם ס"ט ממימרא דרבא אתרוג זה וכו' שם ד' קל"ז ע"ב וכ"כ הרמב"ם שם ד"ט וכ' הרשב"ם שם ואע"ג דלא כפליה לתנאיה כו' וכ"כ התוס' שם דס"ל לרבא כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי:
ס) וצריך להחזיר הפירות שאכל כמ"ש בס"ט ולענ"ד נלמד גם מדין האתרוג נטלו ולא החזירו לא יצא:
ע) פי' שנדר לדעת חבירו מ"ה צריך ליתן לו מתנה גמורה אבל נדר או נשבע סתם ליתן מתנה יכול ליתן אפי' על מנת להחזיר כמ"ש ביורה דעה ס"ס רל"ח סמ"ע:
פ) לשון הרמב"ם שם דין י' וכ"כ הטור בסעיף י' מימרא דרב נחמן שם וכדאמר רב אשי חזינן אי אמר וכו':
צ) כ' הב"י בסי' ר"ז מחסי"ח בשם הרשב"א ☜האומר שדי נתונה לך ע"מ שתתן לי כל שנה ה' זהובים נותן לו כל ימי חייו מת אינו נותן ליורשיו בשנים הבאים לאחריו אבל כל מה שנתחייב לאביהם מן השנים שעברו נותן הוא לבניו וכ"כ הנ"י פ' המוכר פירות הביאו הסמ"ע בשם ד"מ
(הטעם דבגיטין דסתמא לצעורא קא מכוין ובעי מיני החפץ דווקא סמ"ע):
ק) ב"י בשם הרשב"ם וביאר שם דלא ה"ל שואל להתחייב באונסין ואף לא שומר להתחייב בגניבה ואבידה אלא מקבל מתנה ולא יתחייב אלא בפשיעה:
ר) לשון הרמב"ם שם דין ו' וכתב הרב המגיד זה פשוט בכמה מקומות:
ש) ב"י בסעיף ו' בשם הר"ן בפרק מי שאחזו גמרא הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי ק"ק זוז
פירוש דלעולם מוקמינן הדבר מסתמא שנשאר כמו שהיה:
ת) טור סי' ב' בשם שאלת אביו הרא"ש בריש כלל כ"א וע' בסי' ר"ז:
א2) ביאר שם כיון שלא ביטל תנאו:
ב2) שם סעי' י"א בתשובה בשם ר"י ור"ת והרמב"ם שם דין ז':
ג2) שם סעיף י"ד תשובת הרא"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |