ב"ח/אבן העזר/קמד
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כשם שקיום הגט תלוי בתנאי שתולה באשה וכו' נראה דהא דכתב כשם וכולי אתא לאורויי דבהא לחוד הם שוים דבמעכשיו נתקיים התנאי נתקיים הגט למפרע אפי' נתקרע הגט או נשרף אבל לענין אונס אין דיניהם שוים דבתנאי שתולה באשה ולא נתקיים התנאי בזמן שקבע לה אין חילוק בין אונס לאונס דכיון שלא קיימה התנאי אינו גט כלל אבל בתנאי שמתנה עליו איכא לחלק בין אונס דשכיח קצת ללא שכיח כלל עוד יש חילוק ולא כתבו רבינו דבתנאי שתולה באשה ובמעכשיו כשיש בידה לקיימו יכולה להנשא אעפ"י שלא נתקיים התנאי משא"כ בתנאי שמתנה עליו אעפ"י שודאי הוא שיש בידו לקיימו לא תינשא עד שיתקיים דשמא לא יקיימנה במזיד ונמצאת מקולקלה ובניה ממזרים דאינו חושש לקלקולה ולפי שדבר פשוט הוא לא הוצרך לכתבו בפי'. ומ"ש כיצד א"ל ה"ז גיטך מעכשיו אם לא אבא בתוך ל' יום או שאומר ע"מ וכולי כלומר דין ע"מ כדין מעכשיו גם בתנאי שמתנה עליו וכ"כ הרמב"ם בפ"ט:
ומ"ש אעפ"י שנאנס ולא יכול לבא כגון שחלה או שעכבו נהר וכו' מפורש בריש כתובות ופסק כלישנא קמא דרבא דאין טענת אונס בגיטין אפילו באונס דשכיח ולא שכיח כגון חולי או מיתה כדרך הארץ וכ"ש אונס דשכיח כגון עכבו נהר דאף ללישנא בתרא לא מצי טעין אנוס אני דכיון דשכיח איבעי ליה לאתנויי ומ"ש רבינו דשכיח קצת גם על עכבו נהר אע"ג דשכיח טפי מחולי לא כתב האי לישנא אלא לאפוקי אכלו ארי או הכישו נחש דלא שכיח כלל דאפי' ללישנא קמא האי אונס מבטל הגט אבל אונס מיתה כדרך כל הארץ אינו מבטל ומ"ה תנן ס"פ מי שאחזו ה"ז גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת תוך י"ב חדש ה"ז גט ולא חשוב מיתה אונס לבטל הגט והא דלא כתב רבינו אלא אונס חולי ועכבו נהר ולא כתב דמיתה נמי לא חשיב אונס היינו משום דכיון דכתב באכלו ארי או נשכו נחש דלא שכיח כלל הוי אונס ומבטל הגט אלמא להדיא דוקא ארי ונחש אבל מיתה כדרך כל הארץ דשכיח ולא שכיח אינו מבטל הגט ורישא דמתני' בדלא אמר מעכשיו ומת בתוך י"ב חדש דאינו גט לא מטעם דמיתה הוי אונס ומבטל הגט אלא משום דכיון דלא אמר מעכשיו ואין הגט חל אלא לאחר י"ב חדש וכבר מת תוך י"ב חדש אין גט לאחר מיתה ואף על גב דבריש כתובות אסיקנא ללישנא קמא דרבא דאין אונס בגיטין דמשום צנועות ומשום פרוצות הוי גיטא אף על גב דמדאורייתא לא הוי גיטא דאפקעינהו רבנן לקידושין מיניה משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש היינו דוקא באונס דחולי ודעכבו נהר דלית לה קלא ואיכא משום צנועות ומשום פרוצות אבל מיתה דאית לה קלא ליכא חששא דצנועות ופרוצות כדכתבו התוספות להדיא ריש כתובות (דף ג') בד"ה וסברה ע"ש:
וכן אם אמר הרי זה גיטך ע"מ שאם לא אפיייסך וכו' בס"פ כל הגט ההוא דא"ל אי לא פייסנא לה עד ל' יומין ליהוי גיטא אזל פייסה ולא איפייסא א"ר יוסף מי יהב לה תרקבי דדינרי ולא איפייסא. ופירש"י מעכשיו אמסור לה גט על תנאי זה אי לא אפייס לה עכ"ל וז"ש רבינו הרי זה גיטך ע"מ וכו' דדין זה מדבר במעכשיו או בע"מ וכתב עוד רש"י פייסה בדברים והרבה עליה רעים ולא נתרצתה להשלים אתו מי יהיב לה תרקבי דדינרי ולא איפייסא וכיון שלא עשה כן נמצא שלא פייסה ואעפ"י שאין לו לא אמרינן אנוס דאין אדם יכול לטעון אונס בתנאי של גט והוי גיטא עכ"ל משמע דוקא כשלא עשה כן אבל כשיהיב לה תרקבי דדינרי אע"ג דלא איפייסא לא הוי גיטא דזהו ודאי אונס גמור כיון דקא טרח לפייסה בדבר גדול בתרקבי דדינרי ה"ז קיים תנאו ואע"פ שלא נתפייסה וכך פירשו התוס' וזהו דעת רבינו שאמר אע"פ שהוא אנוס משני צדדין חדא שהרי פייסה בהרבה פיוסים ולא נתרצית ועוד הוא אנוס דאע"פ דאפשר שתתרצה אם היה לו ממון הרבה וקיהיב לה אלא שהוא אנוס שאין לו אפ"ה אין אונס בגיטין והוי גט ומכלל דבריו אלה נשמע דאם היה לו ממון הרבה וקא יהיב לה אע"ג דלא איפייסא לא הוי גיטא דזהו אונס גמור דמבטל גיטא דאי הוה ס"ל לרבינו דביהיב לה ממון הרבה ולא איפייסא נמי הוי גט ל"ל למימר והוא אנוס שאין לו אפי' יש לו נמי הוי גט והו"ל לומר בסתם אע"פ שפייסה בפיוסים הרבה ובדבר גדול ולא נתרצית הוי גט אלמא דוקא בדלית ליה ממון הרבה הוי גט אבל בדאית ליה ויהיב לה ולא איפייסא אנוס הוא ולא הוי גט כמו שכתבו התוס'. ומ"ש ב"י פשוט למ"ד יש אונס בגיטין ט"ס הוא וצ"ל למאן דאמר אין אונס בגיטין:
ואם לא אמר מעכשיו וכולי. משנה ס"פ מי שאחזו וקאמר בגמרא דלרבי יוסי דזש"ש מוכיח עליו דמעכשיו קאמר אפי' בלא כתב מעכשיו נמי הוי גט למפרע וזהו דעת הראב"ד אבל דעת הרמב"ם דלא קי"ל כר"י אלא בממון אבל גט דבלא זמן הוא פסול אין הזמן מוכיח ב"י דהא דכתב רבינו וכן דעת התוספות שחולצת כלומר כן דעתם כדעת הרמ"ה במ"ש הוא שחולצת אך במ"ש הוא ז"ל מתייבמת אין כן דעתם דגם בזו ס"ל דחולצת עכ"ל וצ"ל שלא היה כתוב לפני ב"י וי"א שלעולם הוי ספק מגורשת וחולצת ולא מתייבמת והיה מובן שמ"ש וכן דעת התוספות שחולצת היינו לומר שכן דעתם כהרמ"ה ועל כן נדחק לפרש כך אבל לספרינו מובן כפשוטו שכן דעת התוס' כי"א שלעולם חולצת ועיין במ"ש בח"מ סי' רנ"ח לפרש דברי הרמ"ה שהביא רבינו לשם בדין זה:
ובמעכשיו אם לא אבא וכו' שם בעיא דלא איפשיטא ולחומרא וכתבו התוספות וא"ת ומה יש לחוש הא ודאי יתקיים התנאי דכיון דמת לא ישוב עוד לביתו וי"ל דאיכא למיגזר אטו לא מת כי אין העולם יודעין שמת ויתמהו על שמתירין לינשא אבל לאחר י"ב חדש הכל יודעין שנתקיים התנאי עכ"ל ואע"ג דהתוס' גופייהו כתבו דלא חיישינן היכא דמת דילמא סברי לא מת דמיתה קלא אית ליה כמ"ש בסמוך סוף סעיף ב' היינו כדי להחמיר בדלא אמר מעכשיו ומת תוך י"ב חדש דמדאורייתא אינו גט וקאמרינן דאין לנו להקל לתקן ולומר דהוי גט משום דאפקיעו רבנן לקידושין מינייהו משום צנועות דסברי לא מת ומיעגנא ויתבה וכן משום פרוצות דאמרה מת אלא קאמרינן מיתה קלא אית ליה לרוב העולם וליכא למיחש לעיגון בצנועות ולא לאיסורא בפרוצות הילכך ולפיכך אינו גט אבל הכא אדרבא כדי להחמיר חיישינן למיעוטא דלא ידעי דמת ויתמהו על שמתירין לינשא מטעם הגט בעוד שלא נתקיים התנאי ויתירו א"א לעלמא ולפיכך החמירו דלא תינשא. ומ"ש ואם באה לינשא וכו' נראה דרבינו אתא לאורויי דבדין זה איכא לחלק דביש לה בנים ליכא תקנתא להך גזירה דמת אטו לא מת ולא תינשא עד סוף י"ב חדש אבל אם אין לה בנים וזקוקה ליבם איכא תקנתא לינשא תוך י"ב חדש דהיינו שתחלוץ לה יבמה דהכל יודעין כיון שחלצו לה ודאי העידו לפני ב"ד שמת ומותרת לינשא לאחר ממ"נ או מחמת הגט דכיון שמת נתקיים התנאי למפרע כיון דאמר מעכשיו ואפי' אם הגט בטל כגון דלא אמר מעכשיו מ"מ לאחר שחלץ לה מותרת לשוק:
כיוצא בו נתן לה גט בלילה וכו' קאי אדלעיל דמחלק בין אמר מעכשיו ללא אמר מעכשיו וקאמר דה"נ יש לחלק בין אמר ע"מ ללא אמר ע"מ דאם אמר על מנת שיזרח השמש הוי גט למפרע אבל לא אמר ע"מ אינו גט למפרע אלא לכשיתקיים התנאי והא דלא נקט הכא ע"מ שאבא כשיזרח השמש תירץ הר"ן דרבותא קמ"ל אע"פ דתלה בתנאי המתקיים בודאי וסד"א דבודאי מעכשיו גמר ומגרש ואפי' לא אמר ע"מ קמ"ל דלא:
ואם א"ל אם יזרח וכו' פי' לדברי הרמב"ם דלעיל גבי אם לא באתי בתוך ל' יום ומת בתוך ל' יום דאינו גט דלא קי"ל כר' יוסי דזש"ש מוכיח עליו ה"נ אינו גט ומתייבמת כיון דלא אמר ע"מ ולדברי הראב"ד דלעיל דקי"ל כר' יוסי ה"נ הוי גט גמור ולדברי הרמ"ה דבכתב התנאי בגט בלא מעכשיו הוי ספק ה"נ הוי ספק ואיכא להקשות דאף להראב"ד דפסק כר"י דזש"ש מוכיח דמהיום קאמר מ"מ אף במהיום כתב רבינו ריש סימן קמ"ה יש להסתפק שמא סוף היום קאמר וי"ל דהכא כיון דהתנאי הוא אם יזרח השמש א"כ מוכח דלאו סוף היום קאמר שיחול הגט אלא מתחילת הלילה כשמסר הגט לידה מיד יחול הגט אם יזרח השמש:
אמר לעדים אם לא באתי וכו' כלומר ל"מ באמר תחלה אם לא באתי וכו' אלא אפי' אמר תחלה כתבו דסד"א דה"ק כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי קמ"ל דל"ש הכי ול"ש הכי ובמשנה בס"פ מי שאחזו פליגי בה חכמים ור"י יוסי והלכה כחכמים ואיכא למידק דבאומר כתבו גט ותנו לאשתי אם לא באתי וכו' דהוי מעשה קודם לתנאי דהתנאי בטל והמעשה קיים ואם כתבוהו תוך י"ב חדש ונתנוהו לידה ודאי דהוי גט וי"ל דתנאי דהוי ע"י שליח לא מצי השליח לשנותו ואי שני בתנאים לא עבד כלום אפי' אמר המעשה קודם וכן פסק הרשב"א והר"ן:
כתבו גט ותנו לאשתי אם לא באתי וכו' עד אבל אם אחרו אין בכך כלום טעמו שהרי לא התנה אלא שלא יכתבו הגט אלא כשלא יבא לאחר השבוע אבל אם יבא מקודם לא יכתבו כלל אבל לא קבע זמן לכתיבה דאינו מקפיד אימתי יכתבוהו ואפילו אם יאחרו מלכתבו כמה חדשים ויותר כשר הגט ונותנים לאשתו ומזה הטעם ג"כ התירו בצפת באחד שמסר גט לשליח ליתנו לאשה ע"מ שאם לא יבא מאותו יום עד שתי שנים ולא נתנו עד ששה חדשים לאחר שתי שנים דכשר שהרי לא קבע זמן לנתינתו אלא קבע זמן לביאתו ועיין בב"י אבל בדברי הרמב"ם בסמוך שקבע זמן לכתיבת הגט שאמר כתבו גט ותנו לאשתי לאחר השבוע אין כותבין אלא עד שנה שלאחר השבוע ואם אחרו הזמן שאמר ואח"כ כתבו וכולי הגט פסול:
ואם אמר אם לא אבא עד אחר הרגל כו' בסוף פרק מי שאחזו תניא ר' אומר לאחר הרגל ל' יום וקאמרינן דלית הלכתא כוותיה דר' וכתב הרא"ש וכתב ר"ח אפי' לא עברו עליו אלא ט"ו יום דיו ואפשר שהוא מחלק הל' יום כמו ג' ימי השבוע שהן נמנין אחר השבת אע"פ שאינו דומה עכ"ל וסובר רבינו דאף על פי שלא נתברר להרא"ש טעמו של ר"ח וגם רשב"א בחידושיו לשם כתב ע"ש הרמב"ן דאין טעם זה מחוור מ"מ כיון דדבריו דברי קבלה נינהו לא דחינן להו מהלכה והכי נקטינן:
א"ל ה"ז גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך וכו' משנה שם וכר' יוחנן דפניך ממש שלא אראך וקאמר דה"ז גט כשר לכשיתקיים התנאי שלא יהא רואה אותה ל' יום רצופים ולא חיישינן שמא נתייחד עמה אחר שנתן הגט לידה ואע"פ שהיה הולך ובא דאין הגט נפסל משום גט ישן אא"כ דאיכא עדים שנתייחד עמה ודלא כרב הונא דמפרש מאי פניך תשמיש והרי קיים התנאי דל' יום רצופים הוי בלא תשמיש כדקתני הואיל ולא נתייחד עמה ומ"ה ה"ז גט אבל במתנה שלא אראך אינו גט כיון שהיה הולך ובא ועוד כתבו התוס' דלר' יוחנן אם נתייחד עמה לא הוי אלא גט ישן אבל לרב הונא אם נתייחד עמה בטל הגט לגמרי עכ"ל וז"ש רבינו שאעבור מכנגד פניך ל' יום שלא אראך וכו' כלומר לאפוקי ממ"ד מאי פניך תשמיש וגם כתב לא חיישינן שמא נתייחד עמה בינתיים והוי גט ישן וכולי דלרב הונא בטל הגט לגמרי:
ומ"ש וראוי להתגרש בו וכו' כלומר ואין צריך גט שני לכתחילה כיון שהאמינה אבל אם לא האמינה חוששין לגט ישן וצריך ליתן לה גט שני לכתחילה כשלא נתקיים התנאי אבל אם כבר נתקיים התנאי א"צ גט שני ותינשא לכתחילה וכמ"ש לקמן בסימן קמ"ח והקשה הר"ן דאע"ג דהאמינה מ"מ אנן ניחוש לגט ישן ותירץ דכל היכא דלא אתא בעל ומערער אנן לא חיישינן וכיון דהימנה תו לא אתא בעל ומערער ועיין במ"ש בסימן קמ"ח. ומ"ש והוא שהאמינה וכו' שם קא פריך תלמודא וליחוש שמא פייס ופי' רש"י כשהיה בא אצלה פייס הקטטה שביניהם ונתייחד עמה ולאחר זמן אתי בעל ומערער ואמר פייסתי עכ"ל ומשני באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי וז"ש רבינו והוא שהאמינה תחילה שאף אם יאמר שנתייחד עמה וכו' דהיינו כפי' רש"י ותימה הא יכול לערער ולומר שבתוך ל' יום ראה אותה ולא היו שלשים יום רצופים ובודאי צ"ל שהאמינה גם בזה והו"ל לרבינו לפרש וי"ל דכיון שמסרו הגט לידה על תנאי זה דוקא כשלא יראה את פניה ל' יום רצופים ואם יהא רואה אותה תוך ל' יום אינו גט פשיטא היא דצריך שיהא נודע ומפורסם ע"פ עדים שנתקיים התנאי ואפי' האמינה אינה נאמנת ולא צריך לפרש אלא שעל הייחוד עמה שלא היה התנאי עליו אלא דאנן חיישינן שמא נתייחד עמה א"כ כשאומר נאמנת עלי לומר שלא נתייחד עמה סגי דכיון שהאמינה לא אתי בעל לערער דכסיפא ליה מילתא להוציא לעז לאחר שהאמינה כמ"ש התוס' בפ"ב (דף י"ח) ולא תינשא וכו' וקשה הא פשיטא היא דאפי' במעכשיו לא תינשא כ"ש בלא מעכשיו וי"ל דלא אתא רבינו אלא לאורויי דבעינן ל' יום רצופים דלא תימא אפילו הולך ובא והולך ובא ובין הכל מה שלא ראה את פניה הוי ל' יום הגט כשר ושריא לאנסובי לפיכך כתב ולא תנשא עד שיעברו שלשים יום רצופים וכמו שפירש"י דאין התנאי מתקיים עד שיעברו ל' יום רצופים וכדמוכח מדפריך אהא דתנן היה הולך ובא הולך ובא וכולי והא לא עבר ע"ש:
וכתב הרמ"ה ודוקא שאמר וכו' כלומר הך סוגיא דתלמודא דמועיל פיוס ויכולין שניהם לבטל התנאי ולכן צריך להאמינה לא מיירי אלא בתנאי דאם בלא מעכשיו ובלא ע"מ אבל א"ל מעכשיו וכו' ומשמע אע"פ דשניהם מבטלים התנאי אינו בטל וכ"כ ב"י ס"ס קמ"ג בשם הרשב"צ. וכתב ב"י שזה דעת הרמב"ם אבל ה"ה פ"ט הלכה ט' כתב ע"ש הרמב"ן דבמעכשיו נמי שניהם יכולין לבטל ושכן הוא דעת הרמב"ם וא"ת למה ליה לתלמודא לומר וליחוש שמא פייס בלאו הכי נמי ניחוש דלמא ביטלו התנאי וי"ל דלא חיישינן שמא ביטל דלא שכיח אם לא דפייסה תחילה ובמגרשה מן הנישואין שכיח הוא דמפייסה ואיכא למידק דמעיקרא כתב רבינו ע"פ פירש"י דהחששא היא משום גט ישן כפירש"י ומדברי הרמ"ה משמע כפי' התוס' דהא במעכשיו ליכא חששא דגט ישן לכ"ע כמ"ש ריש סימן קמ"ח:
ומ"ש ולפי מ"ש א"א הרא"ש וכו' נראה דתנאי זה נמי להרא"ש הוי לטובתם שאם יראה פניה תוך ל' שישוב אליה ועיין במ"ש ס"ס קמ"ג:
וכתב א"א הרא"ש בתשובה אם כשהתנה תלה ביאתו בעדים וכו' בכלל מ"ה דין י"ב מבואר דטעמו דבהאמינה כיון דליכא אלא משום לעז שיערער הבעל ויאמר פייסתי ובטל הגט או בטל הגט בדיבורו או בא בתוך הזמן וכיון שהאמינה שוב לא יוציא לעז דמיכספא ליה מילתא כמו שפי' ר"י פ"ב וכן לפירש"י נמי יש לפרש דלעז בעלמא קאמר שמא פייס ונתייחד א"כ בנדון זה נמי שתלה ביאתו בעדים ונתן לה גט במעכשיו ליכא למיחש נמי שמא ביטל הגט בדבורו וכולי והילכך אפי' לעז ליכא מיהו לעיל ס"ט כתבתי דבחלה בעדים פשיטא דטפי הם נאמנים מאילו האמינה ע"ש:
כתב הרמב"ם דוקא כשהוא עמה במדינה וכו' טעמו דפסק כלישנא קמא דמתני לה אברייתא אבל אמתני' באומר מעכשיו אם לא באתי ולא ראינו שבא לא חיישינן שמא פייס ואפילו לא האמינה אלמא דוקא כשאינו בעיר אבל כשהיא בעיר לד"ה חוששין וכן פי' ה"ה אבל הרא"ש פסק כלישנא בתרא דמתני לה אמתני' דבמעכשיו אם לא באתי צריך להאמינה דאל"כ חיישינן שמא פייס אפי' אינו עמה במדינה וכמ"ש להדיא בפ' מי שאחזו ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |