ב"ח/אבן העזר/קכג
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הכל כשרים לכתוב את הגט ואפילו האשה בעצמה וכו' משנה פ"ב דגיטין (סוף דף כ"ב) ובריש (דף כ"א) מוכיח תלמודא מכאן דלא חיישינן דילמא אשה לא ידעה לאקנויי דבר שאין בלבה לתת מתנה גמורה דהא הכא כשהיא כותבת את גיטה על קלף שלה לא תקנו רבנן להקנות הגט לבעל כמו שתקנו שהאשה נותנת שכר הסופר והבעל קונה אותו ואפי' הכי האשה עצמה מקנתו לבעל והגט כשר וכך כתב הר"ן הביאו ב"י ומ"ש בשם הרמב"ם דוקא שיאמר לה הבעל תחילה לכותבו וכו' כתב ב"י דברים פשוטים הם אבל לע"ד קשה טובא הלא לר"מ דאמר עידי חתימה כרתי פשיטא דאפילו מצאו באשפה וחתמו ונתנו לה כשר כדאמר התם ריש (דף כג) אלא אפילו לר"א דעידי מסירה כרתי וכתיבה לשמה בעינן אפי' הכי לא בעינן שליחות הבעל בכתיבה דוכתב לאו אבעל קאי אלא אסופר והא דצריך שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתמו לאו משום שליחות אלא משום דכשלא ציוה הבעל לא חשיב לשמה אלא חשיב סתמא ופסול דאשה לאו לגירושין קיימא וכו' כמ"ש כל זה התוס' לשם בד"ה והא לאו בני דעה דבזה מתיישב דחש"ו כותבין כשגדול עומד על גביהם אע"ג דלאו בני שליחות נינהו וכ"כ הרא"ש והר"ן והרשב"א בחידושיו השתא לפי זה כשהאשה כותבת את גיטה דידעה בבעלה דרוצה לגרשה וכותבתו לשמה אפי' לא אמר לה הבעל לכותבו כשר כיון שנכתב לשמה וצ"ל דס"ל להרמ"ה דכיון דאמרו רבנן דצריך שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתמו כדי שיהא מפורסם שהגט נכתב לשמה לא סגי בלאו הכי ואפילו כשהאשה עצמה כותבת גיטה אינו אפילו ריח הגט כיון שלא אמר לה הבעל לכותבו איכא למיחש דלא כתבתו לשמה דאשה סתמא לאו לגירושין קיימא כשלא ציוה לה הבעל לכותבו מיהו לפי זה אם אמרה האשה בפני עדים שכותבתו לשמה היה נראה דכשר אפילו לא אמר לה הבעל לכותבו ומ"מ נראה דלא עבדינן בה עובדא אלא ספק מגורשת היא אחר כך ראיתי בחידושי הרשב"א בד"ה אלא מעתה עכו"ם (בדף כג) שכתב בסוף הדיבור וז"ל ומאי דפסלינן ליה בטופסי גיטין בלא צוואת הבעל משום דבלא צוואת הבעל לא חשבינן לכוונתן לשמן כוונה מעליא אעפ"י שמתכוונין לשמו ולשמה דמסתמא בכל ענין פסול ליה ואע"פ שמתכוין הוא לשם אשה זו דכיון שלא ציוה הבעל והיא אינה עומדת להתגרש כשלא לשמה חשבינן ליה עכ"ל נראה מדבריו דאפילו איכא עדים דכתב לשמו ולשמה כשלא לשמה חשבינן ליה מיהו איפשר דוקא באחד שכתב לשמן בלא ציווי הבעל חשבינן ליה כשלא לשמן אבל באשה עצמה שכותבת גיטה חשבינן ליה לשמה טפי וצ"ע וע"ל סימן קל"א:
וחש"ו יכולין לכתוב הטופס ויעמוד פיקח וכו' כ"כ הרא"ש שזו היא שיטת הרי"ף וכמ"ש ב"י ובחידושי הרשב"א בד"ה ורב יהודה וכו' (דף כג) הקשה דאי עמידת גדול ע"ג מהניא וכוונתו הויא כוונה אפילו תורף נמי לשתרי ואי לא הוה כוונה עמידתו לא מעלה ולא מוריד ועוד אי גזרינן בהו טופס אטו תורף אי לא הויא כוונתו כוונה טופס נמי לא לישתרי בעמידת אחר ע"ג דילמא אתי למישרי תורף בעמידת אחר ע"ג ואי לא גזרינן בהו טופס אטו תורף טופס לישתרי אפילו בלא עומד ע"ג וכו' ויש ליישב דבתורף גזרינן עומד ע"ג אטו היכא דאין עומד ע"ג אבל בטופס דוקא אינו עומד ע"ג גזרינן אטו תורף באינו עומד ע"ג אבל בעומד ע"ג לא גזרינן טופס אטו תורף דהוי גזירה לגזירה:
ומדברי הרמב"ם יראה דלא בעינן עומד ע"ג אלא לכתחילה ואם תאמר לסברת הרא"ש מאי שנא ממחובר דכשר בדיעבד וי"ל דבמחובר לא שכיח כלל שיכתוב עליו כיון דיכול לתלשו ולפיכך לא גזרינן במחובר בדיעבד אם כתב עליו גט משא"כ חש"ו דשכיחי שיכתבו אם אין שם איש אחר שיודע לכתוב גזרינן טפי וכ"כ הר"ן ומביאו ב"י בסימן קכ"ד ואכתי קשה מ"ש מסופר שכותב טופסי גיטין דשכיח טובא וכשר בדיעבד כדלקמן בסי' קל"א והכא בחש"ו דלא שכיחי לכתוב כמו סופר פוסל אפי' בדיעבד וי"ל דבסופר הקילו מפני התקנה ומפרש בגמרא מפני תקנת עגונות א"נ מפני תקנת סופרים כדאיתא פרק כל הגט (דף כו) משא"כ בחש"ו דלא שייך לומר מפני התקנה כיון דלאו סופרים נינהו:
והר"פ פוסל אפילו בחש"ו וכו' כצ"ל וכן הוא בספרים ישנים מספרי רבינו והא דפסול משום דבעינן שיהיו בני שליחות בכתיבתן וחרש שוטה וקטן לאו בני שליחות הן ולפיכך לא מהני כלום גדול עומד על גביו וגזרינן בטופס אטו תורף ופסול אפילו בטופס ואפילו בעומד ע"ג גזירה משום תורף אבל ברוב ספרים כתוב והר"י פוסל וכו' וטעות הוא דבתוספות לא כתבו בשם ר"י דפשיטא ליה דבעי שליחות לכתיבה אלא דספוקי מספקא ליה אבל בסמ"ק כ"כ ע"ש הר"פ וכ"כ ב"י:
כתב הרמב"ם כתב גט בשבת וכו' כתבו בי"ט ונמסר לה בפני עדים כשרים בי"ט ה"ז גט פסול כצ"ל בבבא השלישית וכן הוא בספרי הרמב"ם שבידינו ור"ל פסול מדרבנן לפי שמזוייף מתוכו דמודה ר"א דפסול דחיישינן שמא יסמכו עליהן ולא איירי בכתבו ולא חתמו אלא איירי בכתבו וחתמו בין בבבא ראשונה ובין בבבא שלישית וכתב מהרש"ל דמה שהזכיר בבבא שלישית י"ט לאו דוקא י"ט אלא אפילו י"ט קאמר דפסול הגט וכ"ש בשבת ויה"כ אבל ב"י כתב בי"ט פסול מדרבנן אבל בשבת ויה"כ בטל נמי הוי מפני שכתבו מחלל שבתות דחשוב משומד וקשה הלא כתבו התוספות פ"ק דחולין (דף יד) דבפעם אחת לא חשוב משומד וי"ל דדוקא בשוחט בשבת לא חשוב משומד בפעם אחת כמ"ש בי"ד סימן י"א ע"ש הטעם באורך:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |